חזרתי מחופש בן 3 ימים.
אם היו אומרים לי בעבר, ש- 3 ימי חופש יהיו נשמעים לי קסומים וחסרי זמן- הייתי צוחקת. 3 ימים?? זה כלום!
אבל עכשיו שאני אימא, אני יודעת ש- 3 ימים בהם אני עם בן זוגי- רק שנינו- במקום שהוא לא הבית- מדובר בסוג של הזדמנות חד פעמית.
לא משנה שחוזרים ואז הכל ממש כפי שהיה….
חופשה מפנקת היטב
החלטנו להתפנק ובגדול.
נסענו ליערות הכרמל (לא מכרנו כליה, לא, אבל זה היה קרוב…), מתוך מחשבה שעברנו עכשיו תקופה מאוד אינטנסיבית, לא היינו בחופש כבר יובלות, מחכה לנו תקופה אינטנסיבית אחרת בה מכניסים את שחר לגן- מגיע לנו.
אז הפקדנו את שחר אצל סבתא וסבא ונסענו ליערות הכרמל.
היה מדהים.
כל מי שהיה שם בקיץ יודע שיש שם את הבריכה האולטימטיבית, עם מזרוני המים הכייפים ביותר שניתן למצוא. תוסיפו לכך שהבריכה נמצאת באמצע היער, ואתם מקבלים רביצה מענגת ביותר על מזרון מים, בה אתם יכולים לבהות בשמיים או לסירוגין, לעצום עיניים ולהקשיב לשירת הציפורים מסביב.
כמובן, שאחת האטרקציות הגדולות הם הטיפולים.
אחרי הכל- אחוזת בריאות וספא, לא?
אני נרשמתי לטיפול איורודה. שמן הסומסום החם שמטפטף על המצח היה זכור לי מפעם קודמת כחוויה רוחנית כמעט.
הגעתי ללובי ההמתנה, בו חיכו עוד רבים אחרים.
בשעה 15:00 בדיוק, יצאו מחדרי הטיפולים המטפלים עם דף נייר בידם, והם עוברים מאחד לאחד, מחפשים את המטופלים הבאים שלהם.
המטפלת בשם ליאור ניגשה אליי, הציגה עצמה ואמרה "בואי".
מטפלת מטפלת במטפלת
כבר מספר שנים שאני חושדת, שהעובדה שהנני בוגרת לימודי רפואה סינית, כולל שנה אחת שיאצו ועוד קצת טכניקות שלמדתי על הדרך, עובדה זו הינה בעוכריי.
שלא תבינו אותי לא נכון, איני מתחרטת על כך כמובן. אבל כמדומני, יש לעניין הזה מחיר.
המחיר הוא, שכשאני על מיטת הטיפולים בכל הקשור לטיפולי מגע, אני לא יכולה שלהימנע מלשים לב לפרטים קטנים ורבים. לדוגמא:
איך היה המגע- רך מספיק? נוקשה?
והאם חלוקת המשקל בידיים הייתה טובה? כי אני הרגשתי פחות את האצבעות…
ולמה יש כל כך הרבה רעשים עם הבקבוק?
והאם כשלמטפל יש נזלת, הוא חייב להגיע לעבודה?
אני באופן אישי לא ממהרת לסמוך על מטפלים במגע, והולכת בדרך כלל לשניים קבועים.
כזו אני, רגישה מאוד (בעיקר בגב), וסומכת באמת על 2 מטפלים מצוינים, שמכירים אותי ואת השגעונות הטיפוליים שלי.
אם אני כבר הולכת למישהו אחר, אני ערוכה לזה שאני עלולה למצוא את עצמי מתלוננת על כאב כל 5 דקות.
מטופלת מאתגרת, מה שנקרא.
אבל אני חושבת שהשילוב בין הידע שרכשתי לבין היותי רגישה, מאפשר לי לאתר את המטפלים הרגישים באמת.
המטפלת ביערות הכרמל, ליאור, הייתה מטפלת רגישה מאוד.
שריר אחד לא קפץ, ועם לחיצות לעתים חזקות מדי, הכל היה מצוין- המגע שלה מדהים, התחושה מדיטטיבית לחלוטין, נסך שמן חם על כל הגוף, ליאור פתחה בכמה מילות הצגה של האיורודה, ענתה לשאלותיי….
ועדיין יצאתי בתחושה שאבוד לי, לנצח אבדה לי היכולת להנות 100%, בצורה נקיה מטיפול, עקב לימודיי.
יש מה לעשות עם זה?
האמת? אין לי מושג.
גם אם אני מצליחה לכבות את מנגנון הבדיקה במהלך טיפול, הוא צץ מיד עם תומו, שחזור מדויק רץ במוחי ועולה על כל הנקודות.
כנראה שעליתי על אחד מהסיכונים האפשריים שבתחום.
עם זאת שכנראה אבדה לי היכולת להנות בצורה נקיה מטיפול אקראי, אני לא בטוחה שזה תמיד חסרון.
יש יתרון בלהכיר את מה שנכון לגופך, מה שמרגיש לוחץ מדי, כואב מדי. זה עוזר להכיר בגבולות של עצמך.
לכן נראה לי שאולי לא כדאי לעשות עם זה דבר, פשוט לתת לזה להיות.
הסתייגות חשובה
לא כל מי שלמד מקצוע מגע נתון לאותה תחושה.
מדובר כמובן על ההתנסות האישית שלי בלבד.
עכשיו תורכם
אתם כמטפלים מרגישים משהו דומה? או שזה בכלל זר לכם? או אולי אתם איפה שהוא באמצע?
השאירו את דעתכם בתגובות, נשמח לקרוא ולהגיב.
תודה על הפוסט.
אני למדתי בשנים האחרונות מספר טכניקות מגע וכעת לומד רפואה סינית.
כאשר אני מקבל עיסוי או טיפול מגע כלשהו מה שאני משתדל לעשות זה להגיד לעצמי
שעכשיו אני כביכול נותן לראש לנוח ממחשבות ,לוקח נשימה ועוצם עיניים. זה כדי לא לאפשר לכל המחשבות של השיפוט לרוץ בראש. לפעמים זה עוזר לפעמים זה פחות מצליח 🙂
היי תומר,
תודה על התגובה שלך.
כן, גם לי זה הצליח בשנים הראשונות. נראה לי ש"התקלקלתי" ככל שעברו השנים. 🙂
תודה,
מערכת סינית- יעל
היי יעל
אני חושבת שחלק מהתהליך של תשומת לב יתרה בטיפול, שייכת גם לתהליך הלמידה שלנו.
אנחנו לומדים מה נעים לנו ומה פחות נעים ואיך זה מרגיש עבור מטופלים שלנו, דרך החוויה שלנו בזמן שאנחנו מקבלים טיפול.
גם לי יש מטפל קבוע, אבל אני גם נותנת לעצמי להנות מטיפולים מזדמנים מדי פעם.
בשבת האחרונה, הייתי במסיבה בטבע, הגוף שלי היה כל כך עייף וזקוק לטיפול ובמקום היה מתחם טיפולים.
כמובן שמיד הלכתי לקבל טיפול, לפני הכל, לקחתי את הזמן הארוך שהיה להם להציע מבלי לחשוב האם המטפל עובד בטכניקה שמתאימה לי.
שכבתי וידעתי שאני רוצה שיעשו לי שיאצו. לא עיניין אותי איפה המטפל למד, או איפה הוא עובד וכמה נסיון יש לו.
אם משהו כואב לי אני אומרת, מעבר לזה אני פשוט מקבלת בלי שום מחשבה או שיפוטיות.
זאת הדרך הטובה ביותר מבחינתי להנות מטיפול…בלי לחשוב.
היי בתיה,
תודה על התגובה.
אז, כן, יש פעמים שאני יכולה להיות שם בלי לחשוב, אבל אחרי הטיפול אני מתחילה לחשוב…
אני באמת לא יודעת אם זה כזה נורא.
אני עדיין נהנית, אבל אין ספק שזה לא 100%.
תודה,
מערכת סינית- יעל
אני חושבת שעובדת היותי מטפלת משפיעה בעיקר על בחירת המטפלים שלי, אני הרבה יותר בררנית משאר האוכלוסייה… באופן טבעי, בתחומים שבהם אני עוסקת, אני תמיד רוצה לקבל טיפולים ממטפלים טובים יותר ממני. זה יוצר הרבה בעיות, כי יש לי הערכה עצמית גבוהה.
אני גם יותר ביקורתית כלפי התחומים שאותם לא למדתי, בגלל שבאופן טבעי מה שלמדתי הוא לדעתי הדבר הטוב ביותר.
אם לסכם את העניין, יש לי אגו מנופח
מה, זה הכל?
טוב, לא בדיוק.
כשהייתי סטודנטית, אחת מעמיתותי אמרה שהחלום שלה הוא לעשות טיפול שיאצו לעצמה. מצד אחד, היא מבינה הכי טוב את הגוף שלה ואיך היא מרגישה, ומצד שני, כך היא יכולה ללמוד הכי טוב איך מרגיש המגע שלה. לא חשבתי על כך הרבה בזמנו, אך ככל שעוברות השנים, אני משוכנעת יותר ויותר שזו פסגת שאיפות נאה למטפל. הייתי מאוד רוצה להיות מסוגלת לטפל בעצמי בשיאצו. בדיקור אני מטפלת בעצמי, אך בחלק ניכר מהמקרים נוחלת כישלון חרוץ בגלל חוסר היכולת לאבחן את עצמי כמו שצריך, וגם כי כדי לטפל צריך צ'י חיצוני ובריא. אני גם מכאיבה לעצמי מאוד, הרבה יותר מאשר כשאני מטפלת באחרים.
אם כן, אופציית הטיפול העצמי נמחקה מהרשימה מטעמי חוסר יכולת. נשארנו עם האפשרות לא לקבל טיפולים, שזה דבר שמטפלים רבים עושים, לצערי, או עם האפשרות למחול על הכבוד העצמי, להודות שיש צורך בטיפול ולהפקיר את גופנו בידי אחרים.
מפחיד.
אבל מזכיר לנו מה עוברים המטופלים שלנו שבוע אחרי שבוע, לא?
בתור מטפלת, אני מרגישה שבכל פעם אני עומדת למבחן. האם המטופל יסמפט אותי? האם הוא ימצא שהטיפול עוזר? האם הוא יחשוב שאני מטפלת טובה? כל דבר כזה יחרוץ את גורלי. אם הוא ירגיש יותר טוב הוא יחזור. אם בעייתו תיפתר, הוא וימליץ עלי לאחרים, יהיו לי עוד מטופלים ואוכל להתפרנס. אם לא, לא תהיה לי עבודה ואיאלץ להתגלגל ברחובות חסרת כל.
אז אם אני עומדת למבחנים בכל יום, למה לא להודות שגם מי שמטפל בי עומד למבחן? ואם אני יכולה לומר שתשעים אחוז מהמטופלים שלי מרגישים הטבה לאחר שני טיפולים, ואני מקבלת שני טיפולים ולא מרגישה כלום, אז כן, יש לי ביקורת. האם היא לא מוצדקת? אולי. הדרישות שלי גבוהות, זה נכון. אבל אני צריכה גם סבלנות.
לפני שנתיים מאוד הזדקקתי לטיפול שיאצו. התקשרתי למישהי שמכרי אמרו לי שהיא טובה. לא אהבתי את הדרך שבה היא הסבירה לי על הטיפול שלה וביטלתי. המדקר שכולם מכירים פה הוא גם רופא, שזו קונטרא-אינדיקציה מספיק טובה בשבילי. התוצאה: אני לא מקבלת טיפולים בשיאצו ובדיקור, כי אין באזור מגורי יותר מידי מטפלים. הפסד שלי, כנראה. אבל אני לא מוכנה לקבל טיפול-בלאי. אין לי כוח לחיפושים אחר הצ'י. אני מאבדת סבלנות מאוד מהר כשמישהו מטפל בי וזה לא מרגיש כמו טיפול. בימים טובים שלי אני לא מסוגלת לסבול את זה. בימים שבהם יש לי יותר חמלה, אני פשוט חוטפת תסכול קשה.
אבל הצלחתי למצוא באזורי מטפלים שבהם אני בוטחת. אמנם לא בתחומים שלי (לצערי… אחרי שחטפתי שטף דם וכאבים ממדקרת לא מיומנת החלטתי שאני מפסיקה להפקיר את גופי לניסויים) אבל בתחומים אחרים. למדתי לבטוח במטפלים אחרים עם סוג של ראיית עולם ונסיון שונים משלי.
כשאני בביקורים בארץ אני רצה לקבל טיפולים. כשאני בוטחת במישהו, אני בוטחת בו עד הסוף ולא נותנת לו הוראות כיצד לטפל בי. אני הופכת למטופלת במלוא מובן המילה. אני מקשיבה למה שיש להם לומר ושומעת אותם אומרים לי לפעמים את אותם דברים שאני אומרת למטופלים שלי. זה מצחיק, אבל אני זקוקה לזה. אני חושבת שזה חיוני. לפעמים יש לי ביקורת, ואז לפעמים זה בסדר ואני יכולה להמשיך לקבל טיפול, ולפעמים היא קטלנית. למשל בביקור האחרון קיבלתי טיפול שיאצו והרגשתי שהמטפל לא באמת נוכח, שדברים אחרים מעסיקים אותו. התאכזבתי. זו הפעם הראשונה שזה קרה, ואני מכירה אותו כבר שנים. אבל אני לא יודעת אם אחזור אליו בעתיד.
רשומה מצויינת בנושא מצויין. לפני מספר שנים דיברתי עם מישהי ממקום העבודה שלמדה קולנוע, והיא אמרה שזה נורא: היא לא מסוגלת פשוט ללכת ולראות סרט, אלא ישר מתחילה לנתח את המשחק, את התסריט, את הבימוי ואת ההפקה, כולל דברים שמי שלא לומד קולנוע אולי בכלל לא ישים אליהם לב… זה גרם לה לשפוט את רוב הסרטים ולהתפעל עמוקות מסרטים מובחרים במיוחד (בעיניה), אבל בחוויה הכוללת מאז שהיא התחילה ללמוד קולנוע, היא נהנתה פחות מסרטים. יכול להיות שזה קצת מזכיר את המצב של מטפלים שבאים לקבל טיפול, אבל אני לא בטוח שזה באמת אותו דבר… אבל גם לא בטוח שלא.
מאז שהתחלתי ללמוד קיבלתי די הרבה טיפולים, ובלא מעט מקרים הרגשתי שחסר עומק לטיפול. האם זה בגלל שבזמן הטיפול שפטתי וביקרתי ובחנתי את המטפל? ייתכן. כאשר מי שמעניק את העיסוי המפנק, או אפילו כזה שנועד לטפל בכאבי גב, למשל, הוא בן או בת הזוג – אזי אני לא חושב שקיים שיפוט בכלל. אם כבר, אולי בן או בת הזוג, שאינם מטפלים בהכשרתם, הם שירגישו שהם לא יודעים כלום… וחבל, כי מגע אוהב אמור להיות די והותר. בכל המקרים האחרים, שבהם טיפלו בי מטפלים, אז לפחות במודע ניסיתי להניח בצד את כובע המטפל, אבל יכול להיות שזה בלתי אפשרי באופן מוחלט, ובכל מקרה רגישות לקי זה לא משהו שאפשר להניח בצד, לדעתי; אני חושב שזה פשוט קיים, ולכן, אם חסר עומק לטיפול, זה מורגש ומפריע. אפשר לומר שההגדרה "מגע שטחי" היא ביקורתית ושיפוטית, אבל מה לעשות – לפעמים המגע באמת שטחי… אם בגלל שהמטפל לא מנוסה, או שאינו ממוקד בטיפול, או אולי מסיבות אחרות. אני חושב שלפעמים הידיעה שאתה מטפל עשויה להפריע למטפלים מסוימים שמטפלים בך; אולי הם ירגישו שהם תחת בחינה, או שהם צריכים להוכיח משהו. במקרים כאלה אני יכול להיות נקי מכל ביקורת אבל עדיין תהיה שם ביקורת עצמית של המטפל, וקרוב לוודאי שזה יפגע בטיפול. באופן אישי אני זקוק לטיפול שבו אני מרגיש את הנוכחות של המטפל. זה לא חייב להיות חזק, כי סתם לחיצות חזקות הן סתם לחיצות חזקות; מאידך, למטפל יכולים להיות לב רחב וכוונה טהורה, אבל אם הוא לא מבטא את זה במגע, אז איפה כאן טיפול המגע?
אני יכול לתת דוגמה שאולי קצת קשורה לזה ואולי לא: בנופש מטעם מקום העבודה של בת זוגי, התקיים ערב של טיפולים שונים. הבחירה הטבעית שלי היתה בשיאצו, ולאכזבתי זה היה טיפול לא טוב. המטפלת לחצה חזק מדי, עבדה מהר מדי והיה ברור שהיא יודעת מה לעשות אבל לא ממש בא לעשות את זה כמו שצריך – ככה זה הרגיש. אולי הסיטואציה של ערב טיפולים המוני, בשעה קצת מאוחרת, לא התאים לה. בסוף הטיפול היא התיישבה במקומה באנחה, וכשקמתי היא חייכה אליי חיוך עייף ולא מרוצה. חשבתי כבר לוותר על טיפולים נוספים, אבל אז הבחנתי בבחור גדול ממדים שהציע עיסוי תאילנדי. למרות ואולי בגלל חוסר שביעות הרצון שלי מטיפול השיאצו שזה עתה עברתי, והמחשבה שקשה לקבל טיפול כמו שצריך בסיטואציה הנ"ל, בכל זאת הלכתי אליו. קיבלתי הפתעה נעימה מאד בדמות טיפול משובח, עם מגע עמוק ומדויק ועם קי גבוה. הדבר היחיד שהפריע לי היה, שכדי להזיז לי את היד במנח מסוים, המטפל הזיז לי אותה עם הרגל באגרסיביות מסוימת; למעשה זו היתה בעיטה קלה… אני לא יודע אם זה חלק מהטיפול או לא, אם זה מקובל בעיסוי תאילנדי, אבל זה הרגיש לי מאד לא נכון. האם זו אנינות טעם? אני לא יודע, כי זה לא גרם לטיפול עד לאותו רגע או למה שהיה אחר כך ועד סוף הטיפול להיות פחות טוב בעיניי, אבל זה בהחלט הפריע.
לגבי "והאם כשלמטפל יש נזלת, הוא חייב להגיע לעבודה?", באמת שאין לי מה לומר יותר מדי; כבר יצא לי לקבל טיפולים מאנשים מצוננים – וגם מכאלה שבדיוק חזרו מהפסקת סיגריה – ואני לא חושב שאסכים לחזור על החוויה. זה לא קשור ללוקסוס או לאנינות טעם. כמו שלא אטפל במישהו כשאני זב חוטם ומתעטש ללא הרף, אעדיף לא לקבל טיפול ממישהו כזה. באותה נשימה אני מודע כמו כולנו לקשיי התעסוקה כאן ולחשש של מטפל בספא שאולי יעיפו אותו אם הוא יחסר שבוע מהעבודה. כך שאני לא שופט כאן איש, אלא מדבר על ההעדפות שלי.
אלה ההעדפות שלי, לאחרים יש העדפות אחרות אבל כשאני מנסה לסכם את מה שאני מרגיש ביחס לשאלה שלך, שהיא שאלה שגם אני שאלתי את עצמי לא פעם, אז נראה לי שזה הגיוני שאנחנו מצפים ליותר ויודעים יותר, וזה לא בהכרח לא בסדר שיש לנו העדפה וידיעה ברורות מה אנו מחפשים ומה אנו רוצים. אני חושב שאותה אנינות טעם שדיברתי עליה יכולה להתקיים גם כשמדברים על חומוס, לא רק על כבד אווז או על יין שעולה 5000 דולר. אם זוכרים את זה, אפשר ליהנות גם מסתם עיסוי חביב, ובמקביל זה לגיטימי לוותר על טיפולים לא טובים. כל זה לא סותר את העובדה שאנחנו יכולים לנצל הזדמנות שבה אנו מקבלים טיפול כדי לתרגל גם את הצד השני של המטבע: לתרגל חוסר שיפוט, לבדוק שאנחנו לא מתנשאים או חושבים שאנחנו יודעים בהכרח יותר טוב מכל אחד אחר, להעריך את מה שיש, להוקיר את המתנה של מגע של אדם באדם אחר ולהכיר על כך תודה.
מיכלי,
תודה על התגובה המפורטת והכנה.
בדיקור אני מסודרת. יש לי מטפל שאני בוטחת בו, הוא מכיר אותי, אני אותו, יש הבנה, ואני מפיקה המון מהטיפולים איתו.
אני מדברת על טיפולי המגע, שבאמת כבר שמתי לב שאני לא מצליחה להנות כמו פעם.
לטפל בעצמי- לא יודעת.
בעוד אני מבינה למה הכוונה, אני חושבת שטיפול היא דרך נוספת לתקשורת בין אנשים, וזה משהו שהוא מאוד חשוב בעיניי. וכפי שציינת, האובייקטיביות חשובה בכל הקשור לאבחון נכון. אין לי סיכוי לאבחן את עצמי כמו שצריך.
מבחינתי אני כל ספרי ג'ובאני עם עוד קצת אבחנות של ג'וליאן.
נהנתי מאוד לקרוא את תגובתך.
תודה וחזרי להגיב,
מערכת סינית- יעל
טאו,
ידעתי שלא תאכזב אותי. 🙂
יתכן ועכשיו עלינו להוסיף סיכון מקצועי לביטוח שלנו- סיכון שמהרגע שאנחנו יותר מודעים לצ'י, מגע ומה שביניהם, אנו עלולים לאבד את אפשרות ההנאה לנצח.
תגובה נהדרת.
תחזור גם אתה, טוב?
תודה.
מערכת סינית-יעל