סדנה של ורדי בנש- רביב בכנס האגודה- נובמבר 2016

סדנה של ורדי בנש- רביב בכנס האגודה- נובמבר 2016

מאת: תמי ברקאי
ורדי בנש- רביב
מה שאני אוהבת במיוחד ברפואה הסינית זו האפשרות שיש לנו בכל רגע לבחור משקפיים ממבחר מגוון מאד, דרכם נתבונן על מקרה טיפולי, על עצמנו או על העולם. החל מהרמה הפיזית הגלויה ביותר וכלה במעמקי הנפש ובמרומי הפילוסופיה.
המטפלים מעוררי ההשראה בעיניי, מחזיקים את כל היופי הזה בו זמנית ומביאים אותו לידי בטוי בצורה בהירה.

את ורדי בנש-רביב (מומחית ברפואת נשים סינית, ראש המגמה לרפואה סינית ב'מירב', ומקימת הקליניקה לטיפול ב-HIV בועד למלחמה באיידס), שמעתי לראשונה בספטמבר האחרון, בפאנל המטפלות שסיים את הכנס בנושא 'זהוי וטיפול בנפגעות תקיפה מינית', ולתחושתי ורדי היא מהמטפלים האלה שמרתק להקשיב להם.

תיקוף ותוקפנות עצמית – מחלות אוטואימוניות אצל נשים בגיל הפריון
שאלת המוצא שהציגה ורדי ביחס לתפיסה של מחלות אוטו אימוניות היא: כיצד קורה שהגוף מזהה משהו בתוך עצמו כפוגעני? איך My Self הופך ל – Self Distruction?
התשובה היא, שהמופע האוטו-אימוני (לא בהכרח 'מחלה') הוא קצה של תהליך שקורה לאורך זמן מתחת לפני השטח ושורשיו עמוקים מאד.

לכל אחד מאיתנו יש מסלול צ'י פרטי משלו, זו הדרך הייחודית שלו בעולם. תפקוד הציר כליות – ריאות הוא בעל תפקיד מפתח ביחס למסלול זה:
הריאות בנשימה, בפיזור ובהורדה אוספות את העולם פנימה לתוכנו, קבלת הצ'י מקבילה לרצון לחיות ולהכיר תודה על החיים.

הכליות נותנות כוח ואחיזה לצ'י הזה, עדות לחיוּת ולמוטיבציה של הגוף לממש את הפוטנציאל המולד שלו. הכליות אחראיות על התמצית, החומר שיתמוך ויזין אותנו.

הצ'י הנאסף מרמז גם על קשר לצ'י של אלה שנאספו כבר אל אבותיהם, אנו תמיד חלק משרשרת של צ'י.
כאשר אנשים נשאלים מה משמעות חייהם, רבים לא יודעים לענות, או שתשובתם היא: עבור ילדיי, הורי או מישהו חיצוני אחר. האם אדם יכול לומר שהוא פה בשביל עצמו, שיש משמעות להיותו בלי תלות באחרים? מה תפקיד הסביבה ביכולת שלנו להכיר בערך חיינו?

המושג המרכזי שדרכו הוסבר התהליך האוטו-אימוני הוא תיקוף (Validation / Verifiability), החוויה שבה אדם אחר רואה אותנו ואת החוויה שלנו, מהדהד, מכבד ומקבל אותה. תיקוף בילדות יוצר אצל הפעוט תחושת ארגון פנימי, נפרדות וייחודיות. אם אינו מתקיים בצורה בריאה, למשל כאשר חוויה רגשית של ילד נתקלת בזלזול, ביטול או התעלמות מהדמויות המשמעותיות לו, תיווצר חווית בדידות וחרדה, תחושת עצמי חסרה או שקרית. התיקוף חשוב לנו במהלך כל שלב בחיים, אולם בילדות השפעתו כמובן עמוקה יותר.

ציניות וחוסר אמון סודקים את האפשרות לסמוך על החוויה שלנו, יוצרים יאוש וחוסר ערך. העצמי הכוזב מאמץ את מנגנון ההגנה של הריצוי והנאמנות, אולם העצמי האמיתי אוגר תוקפנות, או מופע אוטו-אימוני, של חוסר זהוי. ורדי הזכירה ילדים שמתנהגים בנימוס רב מדי, מתביישים להביע רצון משל עצמם ובודקים את תגובת הסביבה לפני שיעזו לצחוק מבדיחה שנאמרה. הם מייצרים קליפה חיצונית של ריצוי אך מתחתיה נאגרת אנרגיה שנדחקת.

מה שאיננו מכירים בו אינו רע מטבעו, חוסר ההכרה בו הוא שגורם להצטברות שבסוף תייצר תוקפנות. מצב אוטואימוני שלא מטופל טוב יכול להפוך לממאיר.

תיקוף ותוקפנות
מופע אוטואימוני מאופיין בדרך-כלל בחום ודלקתיות. הפתוגן היה מופקד, מושהה עד שהתעורר ויצר קונפליקט. מכיוון שהוא חם, השלב הרדום שלו התאפשר במקום עם איכות יינית – בדם, בנוזלי גוף, בעיקר ליחה, ובג'ינג.

אם הגוף משול לממלכה, הפתוגן הוא כמו מיעוט שלא רוצים לראותו, הוא נדחק או נרדף אל שולי הממלכה: למדבר, להרים או לים… ובגוף – יכול לנוע אל השדיים, האגן, הישבן, מפרקים, צוואר, או ראש. ההסטוריה שלנו מלאה בקהילות, אנשים או רעיונות שנדחקו הצידה לגטאות, מחנות, ומאחורי חומות, איך ייתכן שמחלה שנמצאת בחברה לא תתקיים בתוכנו?

מנגנוני ההגנה
מערכת החיסון שואפת לשמור על הנכסים הרגשיים שלנו, לזהות את המוכר ולמנוע פלישה של הזר, לדעת מה אני לא רוצה, לעצב את תחושת השלמות והלכידות העצמית.
כשהמנגנון הזה נפגע, תתחיל שרשרת של תהליך אוטו-אימוני רגשי (זהו מושג מהפסיכו אנליזה). הפחתה של ערך עצמי, פגיעה עצמית בצורות שונות, הפרעות אכילה,התנהגות כפייתית: כל התנהגות שיש בה רכיב פוגעני עצמי היא מופע אוטו אימוני, שמנסה להמנע מתחושות חוסר הערך.

אצל נשים בגיל הפריון האנרגיה מופקדת בג'ינג. לכן, הרבה מופעים אוטו-אימוניים מראים את עצמם או עוברים שנוי סביב מעברים כמו מעגלי 7 השנים, הריון, לידה, הפסקת ווסת וגיל מעבר.
ורדי הזכירה מספר ספורי מקרה שונים, של נשים שסובלות ממחלות אוטו-אימוניות ושבעברן היתה חוויה עמוקה וכואבת של חוסר הכרה ותיקוף מהסביבה. אשה שלא אפשרו לה להתאבל על הריון שלא התפתח ורק כעבור 50 שנה מתייפחת עליו בבכי בקליניקה; אשה שחוותה התעלמות עקבית מנוכחותה בשנות ילדותה.

החוויה הטיפולית היא חוויה מתָקֵפֵת. לכן יש לה כוח להגיע לעומק הדברים וליצור בהם שינוי.
עלינו להתייחס לשאלה איפה נמצאת המטופלת כיום? ולקחת בחשבון את התמונה האוטו-אימונית, ומה היא מציגה. איזה מערכות, אזורים, איברים ורקמות משתתפים בה?
נרצה לשים לב לקשר כליות – ריאות, על האספקטים הפיזיים והנפשיים שלו, לייצב אותו, ולאפשר למטופלת לקבל הכרה ותוקף מחודשים.

עקרון טיפול כללי- לעשות הכרה, ולידציה וייצוב מחדש של הקשרים בין Jing-Po, Lu-Kid, דרך נקודות שקשורות למערכת החיסון הפנימית.
בין הדרכים שהוצעו חשוב כמובן הקשר בין כליות וריאות, שמייצג את ה- LING – הנפש היינית, שאלת הקיום שלנו ומימושו; התיחסות לאנרגיה המקורית דרך המרידיאנים המיוחדים ונקודות מקור, ועוד.

לא אתייחס כאן במפורט לנקודות שורדי דברה עליהן, אך יש מקום חשוב לנקודות של מרידיאני הכליות והריאות, לנקודות של ה Chong, ה-Du וה-.Ren. התייחסות לנקודות לקחה בחשבון את שמותיהן, נקודות קרובות ומקבילות, ואת המשמעויות העמוקות של כל אלה.
לסיום הזכירה ורדי צמחים שמווסתים את מערכת החיסון הפנימית ומשפיעים על המרידאנים המיוחדים.

סיכום
ההרצאה היתה מסוג המפגשים שלא שולחים אותנו הביתה עם רשימת פרוטוקולים ופתרונות, אלא פותחים מרחב מחשבה, חיוּת וחמלה. יצאתי ממנה בתחושת שמחה על האוצר האדיר של הרפואה הסינית, על היופי באפשרות להישיר מבט אל המציאות המורכבת שבתוכה ומתוכה אנו פועלים כמטפלים וכבני אדם.

המחברת:
תמי ברקאי
מטפלת ברפואה סינית ובשיאצו
לאתר של תמי

תגובות

כתבות דומות

לידה שקטה

מאת: יעל ארנסט
קליניקה עובדת

מאת: יעל ארנסט
נועם עזרא

מאת: יעל ארנסט
הטיפול בהפלה מאיימת

מאת: ורדי בנש רביב