הראיה הסינית אל מול הראיה המדעית

הראיה הסינית אל מול הראיה המדעית

מאת: שונטל זלקינדר
הראיה הסינית אל מול הראיה המדעית
הראיה המדעית
תחילת היקום מהראיה המדעית המערבית היתה במפץ הגדול, שבו גרעין זעיר ודחוס של אנרגיה התפוצץ ויצר את הכל.
בהתחלה לא היה חומר, רק ענן ערפל חם מאוד, וכשהוא התחיל להתקרר במשך הזמן, האנרגיה נפרדה לארבעה כוחות הידועים בפיזיקה ככוח המשיכה (הנטיה של שני גופים לנוע אחד לכיוון השני), כוח האלקטרומגנטיקה (הכוח שמחזיק את האלקטרון סביב גרעין האטום), כוח הגרעין החלש (מאפשר שינוי או הרס של חלקיק), וכוח הגרעין החזק (כוח עצום המחזיק את גרעין האטום ביחד כנגד כוח הדחיה).
כשהאנרגיה התקררה עם הזמן, היא התמצקה ליחס של אנרגיה בחומר.
מהמשוואה המפורסת של תורת היחסות הפרטית של איינשטיין E=MC2 (C= 300,000 קילומטר לשניה – מהירות האור), שאומרת שאנרגיה שקולה למסה (מערכת הנעה במהירות קבועה, כלומר בעלת תאוצה אפסית), אנחנו רואים את היחס העצום של כמות האנרגיה הנדרשת ליצירת מעט חומר.

כדי להבין את האינטראקציה של מסות ביקום יש צורך להסביר את ההתפתחות מהנוסחא הזו בהקשר לכוח המשיכה:
לפני יותר מ- 300 שנה, ניוטון טען שהכוח שמפיל את התפוח והכוח שמשאיר את הירח במסלולו סביב כדור הארץ הוא אותו כוח. ניוטון איחד את השמיים והארץ בתיאוריה הניקראת – כוח המשיכה. בחיי היומיום הנוסחאות של ניוטון מתאמתות עם המציאות בדיוק רב מפני שהמהירויות הן נמוכות יחסית למהירות האור. אך החישובים הללו כשמדובר במהירויות גבוהות או מרחקים גדולים, כגון בחלל, הן לא מדוייקות. בנוסף, ניוטון הסתיר סוד חשוב – הוא לא ידע איך כוח המשיכה פועל.
250 שנה אחרי ניוטון, איינשטיין, שהעסיק את עצמו במסתורי האור, פתר את הסוגייה הזו. בגיל 26 הוא גילה שמהירות האור היא סוג של מהירות קוסמית מוגבלת, ושדבר ביקום לא יכול לעבור אותה. זה הביא סימן שאלה ביחס לתיאוריית כוח המשיכה של ניוטון.

כדי להבין את המורכבות הזו, צריך לדמיין אפשרות שהשמש קורסת באיזו קטסטרופה קוסמית כלשהי, ומה באמת קורה ברגע שכזה.
החיזוי על פי תיאוריית ניוטון  שטען שכוח המשיכה פועל מיידית דרך כל מרחק הוא שברגע שהשמש נעלמת, כוכבי הלכת יצאו מייד ממסלולם לכיוון המרחב הקוסמי הפתוח, ואנחנו על כדור הארץ נרגיש מייד את התגובה לקריסת השמש.
מאחר ואיינשטיין ידע שכוח המשיכה לא יכול להיות מהיר ממהירות האור, הוא מצא בעיה גדולה בחיזוי הזה של ניוטון. הוא ידע שלוקח לאור השמש 8 דקות לעבור את המרחק ולהגיע לכדור הארץ, ולא יתכן שנרגיש את קריסת השמש מייד. המסקנה היתה שהתמונה של ניוטון בהקשר לכוח המשיכה היא מוטעית. אם כך, איך כוכבי הלכת שומרים על מסלולם הקבוע? איינשטיין היה נחוש למצוא פיתרון לדילמה הזו.

הוא הציע תפנית מחשבתית חדשה לראיית היקום. הוא לקחת את שלושת המימדים של המרחב ביחד עם מימד הזמן ורקם אותם ביחד למושג מרחב-זמן. אם מדמיינים ריקמה שכזו כרשת של טרמפולינה שעליה נעים כוכבי הלכת, הרי כל מסה תיצור עיוות, שקע ברשת הזו. את העיוות הזה אנחנו חווים ככוח המשיכה. (כשגוף בעל מסה קטנה חולף בקו ישר בסמיכות לגוף בעל מסה גדולה יותר, הוא יטה ממסלולו הישר אל אותו גוף גדול יותר ויילכד בתנועה אליפסית סביב אותו גוף). למעשה איינשטיין הקצין את המחשבה החדשה וטען שאין לראות את כוח המשיכה ככוח, אלא כעיוות/עיקום של המרחב-זמן. הוא גם מצא כי התאוצה (מערכת הנעה במהירות משתנה – לא אפסית) וכוח המשיכה הן תופעות שקולות זו לזו. זאת אומרת, תאוצה של גוף נע יוצרת כוח השקול לכוח המשיכה של גופים.
לפי התיאוריה של איינשטיין אנחנו מבינים שכדור הארץ לא מוחזק במסלולו מפני שכוח המשיכה של השמש משפיע עליו מיידית, כפי שניוטון חשב. אך הוא נע במסלולו מפני העיקום במרקם המרחב-זמן שנוצר על ידי מסת השמש. כך גם הירח סביב כדור הארץ, וכל המסות הקיימות ביקום שומרים על מסלולם הקבוע.
על פי ראיה זו, אם השמש תקרוס, ההפרעה בכוח המשיכה שתיווצר תגרום לגל שינוע דרך מרקם מרחב-זמן, בדומה לתנועת אדווה במים. אנחנו לא נרגיש שינוי במסלול כדור הארץ עד שהגל הזה יגיע אליו. למעשה איינשטיין חישב שתנועת הגל הזו נעה בדיוק במהירות האור, ולכן ידרשו 8 דקות לפני שאור השמש יכבה מעינינו וכדור הארץ יעוף ממסלולו.

אינשטיין נתן לעולם תמונה חדשה בהקשר לכוח המשיכה. כוח המשיכה הוא עיקום בגיאומטריית המרחב-זמן והוא שקול לתאוצת הגופים בו. הוא קרא לתיאורה הזו – תיאוריית היחסות הכללית. התיאוריה הזו גם כן אומרת שהמרחב מכתיב למסות כיצד לנוע, ושהמסות הן שמכתיבות למרחב כיצד להתעקם. קשה לחשוב על מרחב כלובש צורה, אך יש עיוות בגיאומטריה שלו. המרחב ללא חומר יהיה גיאומטריה שטוחה ומרובעת.
האישושים לתיאוריה של איינשטיין התקבלו בחיזוי ובאימות מציאת חורים שחורים דרך גופים מאירים אחרים שחגים סביבם וכך מגלים את מיקומם, וגם דרך עיקום אלומות אור כוכבים כאשר אלו עוברים ליד השמש.
לסכם את זה, לעומת הראיה הניוטונית שכוח המשיכה הוא כוח הפועל בין שני גופים הנעים אחד לכיוון השני, הראיה הנובעת מתאוריית היחסות הכללית היא שכוח המשיכה נוצר כתוצאה של עיקום במארג המרחב-זמן.

הראיה הסינית
למרות שגם לסינים, כמו להרבה עמים עתיקים אחרים, היתה ראיה מאוד ציורית לרעיון תחילת היקום, הם לא הטרידו מדי את עצמם במה שלא יכלו לחוות. בשבילם, ה- TAO, הסדר שנבע מהתוהו ובוהו הראשוני, הוא הדרך להבין את העולם שקיים.
אם נחשוב על הניצוץ הראשון, או המפץ הגדול, ניראה התפשטות של אנרגיה, שבאיזושהי נקודה נוכל לראות אותה כחומר. זאת אומרת, באיזושהי נקודה בזמן ובמרחב נוכל להבדיל בין אנרגיה וחומר, זוהי תחילת ההבחנה בין היין והיאנג והפיצול לשניים. המפץ הגדול הוא היאנג, והתקררות שלו הופכת ליותר יין.

עם הזמן התפתחה הפילוסופיה הזו לכלול בתוכה ראיה מורחבת של הדיכוטומיות השונות בטבע וביקום. חשוב לזכור שדיכוטומיה היא לא דואליות, סמל הטאי-צ'י הוא אחד ולא מחולק לשניים. לכל דבר בר קיום יש את היפוכו, שאינו נפרד ממנו, והוא משלים אותו. אי אפשר לעשות דבר בלי לאלץ את התגלות היפוכו של דבר. זאת אומרת, נקודת ההשוואה צריכה להיות מוגדרת מראש כדי שלהשוואה תהיה משמעות אינטראקטיבית. זהו כאב הראש הראשון שהרפואה הסינית הכניסה לראש המערבי – אין הגדרות מוחלטות לרוב המונחים ברפואה הסינית.
אם ניקח את הראיה הסינית שגוף האדם הוא היקום בצורה מוקטנת יותר, נסתכל על איברי הגוף כמסות של חומר היוצרות שדה כוח משיכה ביולוגי שיש בו איכויות חשמליות בתוך הגוף. שיתוף הפעולה בין השדות החשמליים לבין מבנה האיברים, שהוא כוח המשיכה של הגוף, מוליד את המרידיאנים ואת הריקמות השונות. אם רוצים לדעת מהי צורת השדה הזה, צריך להסתכל על הגוף. המרחב מכתיב לחומר איך לנוע, כך שהמרחב של המרידיאנים, המרחב של כוח המשיכה של הגוף, הוא בדיוק זה – הגוף, מפני שמסה מוכרחה למלא את הגאומטריה. ככל שנתפעל את עוצמת שדה כוח המשיכה בגוף, למסה אין אלטנטיבה אחרת חוץ מלפעול בתוך השדה הזה. שינוי בחומר תמיד עוקב אחרי שינוי במצב האנרגיה. נשנה את האנרגיה, נשנה את החומר.

אקופונקטורה עובדת בצורה כזו שהיא מתפעלת את עוצמת השדה האנרגטי. נקודות הדיקור מפעילות, פועלות ומשפיעות בצורה כזו שתהליך מסויים קורה, אך הוא תלוי וגם משפיע על המערכת כולה. הרפואה הסינית פועלת יותר כהולוגרמה, זאת אומרת, כל נקודה שנידקור תשפיע על הגוף בכל מקום באותו הזמן. החיבור הזה יכול לקרות לא בצורה לינארית, והוא פועל מהר יותר ממהירות האור.
נקודת דיקור שעובדת על דם מפעילה במערכת מה שנחוץ כדי שדם יווצר, אך לא בגלל שהיא עצמה עושה את זה. צריך להבין שנקודות דיקור מפעילות תהליך אנרגטי ספציפי בגוף שעושה את זה. תפקיד הנקודה יכול להשתנות בשילוב עם נקודות אחרות. ההסתכלות פה היא על מערכת אינטלגנטית ולא מכנית.
האיברים יוצרים עיקומים רציפים בחלל הפנימי של הגוף, וכולם תורמים לכוח המשיכה הכללי שלו. הכל יחידה אחת שלמה ורציפה, וכל חלק ודבר תורם מעצמו לתופעה המופלאה הזו. הכל קורה בו-זמנית, וכל השפעה היא כמו אבן שנשלכה למים ויוצרת אדוות. ככל שהאדווה נעה החוצה מהמרכז אנחנו נקבל לינאריות, מעבר דרך זמן, זוהי סיבה ותוצאתה. אך בכל נקודה בזמן ישנה אפשרות שאחת מהאדוות האלו תפגוש מספר מהסיבות בו-זמנית.

ה"בו-זמנית" הוא מרכז תשומת הלב ברפואה הסינית, בעיקר באבחנה. אין מקריות של סימפטומים או של פאתולוגיות, כל התופעות קורות בו-זמנית. אפשר ליראות תהליך בצורה לינארית, כרצץ מסויים של סימפטומים אחד אחרי השני (סיבה ותוצאה), או כבעיה לא מקרית ושהכל קורה בו זמנית (ואז ב"מקרה" אנחנו פועלים על פי ה- TAO).
באבחנה הסינית אנחנו מסתכלים על התופעות ה"מקריות" האלו. בתוך הגוף, מערכת חמשת האלמנטים היא לא לינארית, היא מעגלית ויש בה מערכת גומלין הפועלת בו-זמנית בכל רגע.
אם סימפטום מסויים התחיל בעבר, ויש פאתולוגיה עתידית אם אדם זה ימשיך את אורח חייו ללא שינוי, אלו האדוות המופיעות בזמן מסויים. אי אפשר להכחיש שהסימפטומים מופיעים בצורה לינארית, אך מה גרם להתפתחות וירוס מסויים בגוף הוא שולי יחסית. מה שחשוב לנו באבחנה הוא שברגע ההווה בזמן ובמרחב, הסימפטומים השונים הנובעים מאותו וירוס ראשוני מופיעים בו-זמנית ומראים על מערכת גומלין מסויימת. עלינו לגלות מה הדינמיות המעורבת בתמונת בזק זו ומה אנחנו יכולים לעשות עם מכלול התופעות המשפיעות על הגוף עכשיו, בגלל הוירוס הזה.

ההיסטוריה הרפואית של המטופל יכולה לתת נתונים על איך הוא הגיע לבעיה מסויימת, אך היא לא תגיד למטפל איך לטפל במחלה. כל מצבי החומר משתנים על פי מצבי האנרגיה שקודמת להם. זה מוביל אותנו לאפשרות לגלות את השינויים במצבי האנרגיה לפני שיש להם הזדמנות לשנות את החומר, לפני שזה מופיע בסימפטומים פיזיים וגורם לנזק.
כל האינפורמציה שמטפל צריך ברגע הטיפול ניתנת לו דרך מכלול האנרגיות הזמינות באותו רגע, דרך הדופק, הלשון, צבע הפנים וכו'. ברור שמטפלים המתחילים לעבוד נשענים על ההיסטוריה הרפואית כדי לקבל תמונה רחבה יותר, וככל שיש להם ניסיון הם נשענים על התמונה העכשווית. הסיבה היא שהמקור לבעיה מסויימת יכול להיות לא רלוונטי יותר, ושהמחלה שינתה כיוון או מיקום, עברה כבר מטמורפוזה כלשהי.

חשוב לטפל בבעיה קודם במקום העכשווי שלה, התופעות משתנות בגוף ועם משך זמן הטיפול  הן יתגלו בצורה אחת או אחרת, אך תמיד במקום שהן נמצאות בו באותו הזמן – וזה מה שחשוב. אני לא אומרת שצריך לטפל בצורה סימפטומטית. הכוונה היא שהסימפטומים השונים המופיעים בכל רגע נתון, נותנים תמונה עכשווית של מה שקורה בגוף – כתוצאה של אותה פאתולוגיה ראשונית, ושהיא מושפעת מהנטיות או הדפוסים של מפת הלידה של האדם, מהשפעת הירח על ה- QI והדם באותו הזמן, מעונות השנה, שעת הטיפול וכו',ושאת מכלול ההשפעות האלו – הפועלות בו-זמנית אפשר לאבחן דרך הדופק למשל. הדופק הוא כלי אבחנה מדהים המאפשר הצצה לתוך מכלול התופעות המשפיעות על האדם בזמן הטיפול. כמטפלים ברפואה הסינית אנחנו לא מטפלים במחלה. לטפל במחלה זה להתעלם מהפציינט. בכדי לטפל בפציינט המטפל צריך להבין את מכלול ההשפעות השונות הפועלות על האדם ברגע הטיפול.

לחלק השני לחצו כאן.

תמונה: freeimages.com/Flavio Takemoto

המחברת:
שונטל זלקינדר
מטפלת ברפואה סינית עתיקה
czalkinder@gmail.com

תגובות

  1. תענוג לקרוא את ההסבר הפיזיקלי בחלק הראשון של המאמר ! ההסבר מדויק ובהיר ומעיד על הבנה עמוקה גם של פיזיקה.
    לגבי הראיה הסינית , יש קצת אי בהירות בחלק הראשון – משום שאם המדובר בשדות של כח משיכה , זה חלש מידי מכדי להשפיע וליצור מרידיאנים וכו'. מה גם שאנו חשופים לכל כך הרבה מסה מסביבנו שמבטלת את זה. אם המדובר בשדות של אלקטרומגנטיות , אז זה פחות קשור למסה אלא אולי למטענים חשמלים פנימיים.
    לגבי החלק השני של ה"בו זמניות" – אהבתי מאוד את רעיון ההסתכלות על דברים בצורה לא לינארית. הראיה של הגוף כמכלול אחד שכל הסימפטומים הם חלק מאחדות אחת.

  2. תודה על הנתינה מהיידע הרב שלך.
    מי שמכיר אותך יודע כי כל התייחסות שלך לדברים, מלאה בעומק.
    שירה בשן

  3. שירה יקרה
    תודה רבה עבור תגובתך. מי כמוך מבין שצריך להפוך כל אבן במסעינו הארוך.
    בהצלחה במבחנים, וקיץ נפלא

  4. שונטל שלום, כתבת "זאת אומרת, כל נקודה שנידקור תשפיע על הגוף בכל מקום באותו הזמן. החיבור הזה יכול לקרות לא בצורה לינארית, והוא פועל מהר יותר ממהירות האור" אבל בהסבר מעלה יותר, כתוב שמהירות האור היא סופית ולא ניתן לעבור אותה (כך שיש כאן סתירה), לא?!