בעקבות הארנב הלבן

בעקבות הארנב הלבן

מאת: שחף ואליס
הארנב הלבן
החתול: או, דרך אגב, אם את באמת רוצה לדעת, הוא הלך בדרך זו.
אליס: מי?
החתול: הארנב הלבן.
אליס: הוא באמת?
החתול: הוא באמת מה?
אליס: הלך בדרך זו.
החתול: מי?
אליס: הארנב הלבן.
החתול: איזה ארנב???

אליס: אבל לא אמרת רק הרגע – אני מתכוונת – או, באמת…
החתול: האם את יכולה לעמוד על הראש?
אליס: או!!!

האם הרגשתם פעם שהחיפוש אחר המהות והאמת בדופק הוא כמו החיפוש אחר הארנב הלבן?

מסתוריות הדופק
אבחנת הדופק היא מסתורית וחמקמקה, לא פחות ואף יותר מהמשפט המצוטט למעלה מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". בדיוק כפי שאליס חדרה לעולם מסתורי, רווי בסתירות, ומשתנה ללא הרף, כך גם אנו המטפלים חודרים לתוך עולמו הפנימי של המטופל, עולם מסתורי, הכולל בתוכו לא רק דם וצ'י, אלא גם עולם רוחני הכולל אספקטים סותרים ומשתנים המתבטאים בדופק, לאלו היודעים להבין את הדרך לקרוא בו.

בתור סטודנט באנגליה, אמרה לי אחת ממורותי, שרק לאחר עשר שנות ניסיון מתחילים באמת להבין דופק, עד אז פשוט יש להמשיך ולהעמיק את ההבנה ע"י למידה מתמדת. מאז עברו עשר שנים, ידיעתי באבחנת הדופק השתפרה עשרות ומאות מונים, אך עדיין אני מוצא כל יום למידה חדשה בעת חיפושי אחרי , וצלילתי למאורת הארנב הלבן וכניסתי לעומקי ורזי דופק המטופל.
אבחנת הדופק היא התעלומה הגדולה, החידה המסתורית של אומנות הריפוי הסיני, אותה יש ללמוד ולטפח מאפס ידיעה, ללא קווי הנחיה מדויקים וקטגוריות אובייקטיביות, אלא על ידי הסתמכות על אינטואיציה, הדרכה, רגש, הקשבה וניסיון.

הבנה בהקשבה
בספר השאלות הפשוטות של הקיסר הצהוב בפרק 17 מסביר צ'י בו לקיסר:" כאשר מאבחנים את הדופק, יש לנהוג בדרך זו, יש להשקיט את המחשבה ולחדד את הרוח…"
תרגול זה נלמד בבתי הספר לרפואה סינית, החשיבות ברגיעה, בהשקטת המחשבות, הריכוז בתנוחה הנכונה, בחופשיות הזרימה בגוף המטפל, בחיבור לאדמה בנשימה הנכונה, באופן המגע הנכון ביד המטופל, בהגעה לעמדה הנכונה, בשקט הנדרש לקבלת המידע מן הדופק.
כאשר אנו מגיעים לעמדה ספציפית עלינו להמתין בשקט, בדריכות וביראה ולקבל את התחושה המסבירה לנו מה מצב אותה עמדה ומשמעותה.
השקט, הקבלה , היין, הוא זה שנדרש לנו כדי לקבל ולהכיל את המסרים אותם אנו סופגים מהדופק.

הבנה בשאלה
אולם, פעמים רבות, כשאני שואל מטפל שמבקש את דעתי על מקרה זה או אחר, :"מה הינך מרגיש בדופק?"  אני מקבל מבט תוהה וטועה לנוכח שאלתי או תשובה כגון "הדופק לא ממש ברור לי", וזאת למרות היות המטפל מלא קשב ורצון.
מצב זה תמיד מזכיר לי את הציטוט הבא מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות":
" התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן? שאלה אליס
זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע. אמר החתול
לא אכפת לי כל כך לאן. אמרה אליס
אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי. אמר החתול…"

המטפל מנסה להגיע חסר ציפיות ללקיחת הדופק, אך למעשה נמצא עם ציפיות רבות, הוא מצפה מהדופק שפשוט 'יהיה שם' עם כל האינפורמציה לה הוא זקוק, ושכל התשובות פשוט יצוצו בהכרתו. הוא אינו יודע שניתן "לדבר" עם הדופק, לשאול אותו שאלות, יתרה מכך, למרות הפשטות שבכך, המטפל אינו יודע מה לשאול.אולם, כאשר לא שואלים שאלות, לא מתקבלות תשובות.

ברמה הבסיסית ביותר, מתבקש לשאול את הדופק עצמו:
"האם אתה חזק או חלש?"
"האם אתה חיצוני או פנימי?
האם אתה מהיר או חזק? מתוח או רך? רחב או דק? מלא או ריק?
לרוב, אותו מטפל שלא הצליח להבין דבר או חצי דבר על הדופק, לאחר שאילת שאלות אלו את הדופק באופן כללי ו/או בכל עמדה ועמדה, יקבל כמות ידע לא מבוטלת על הדופק, אותו הוא יכול לפרש על פי אותם מודלים מוכרים שהוא למד (בראש ובראשונה מודל שמונת העקרונות).
שאילת השאלות אינה מקבעת את המחשבה, ולא מונעת את היותך דף חלק. להפך, היא פותחת אפשרויות ומגדילה את הריק אליו מסרים נשאבים.
המטפל החוקר והשואל, נותן לדופק המטופל קרקע אוספת להיקלט אליה, והופך את המסתורין העצום, למשהו מעט מובנה ומוגדר יותר.

הבנה בהליכה
אותו ציטוט מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" אינו מסתיים כאן, אלא ממשיך:
"בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס
בטוח שתגיעי, אמר החתול, אם רק תתמידי בהליכה…"

כמטפלים, כחוקרים, כמאבחנים, עלינו להמשיך בהליכה, בחקירה.
קיימות מספר דרכים שונות לחקור את אותו דבר, מספר אסכולות מנוגדות ומשלימות להבין ולאבחן פרט מסוים.
דרך אחת היא פשוט: "להיות שם – להקשיב", דרך פאסיבית של אבחנה, ואילו דרך שנייה היא "להתמיד ללכת", דרך המכניסה אקטיביות לאבחנה.
כלומר, טכניקת האזנה ואבחנת דופק, בה איננו רק מגיעים לעמדה מסוימת עם האצבע ומקשיבים, אלא, אנו דינאמיים, האצבע זזה, חוקרת ושואלת, מתמידה כל הזמן בתנועה והליכה, אנו מזיזים את האצבע מעלה ומטה, מגלגלים אותה פרוקסימלית ודיסטאלית, מקרבים את המגע לאזור הציפורן, מדיאלית לדופק, וחוזרים לאזור המפרק, לטרלית לדופק, האצבע נעה בין העמדות המוכרות ומצידיהן ומאזינה לאותם "שטחי ביניים" , ובכל תנועה של האצבע ובכל אזור חדש שאנו "הולכים אליו" אופי הדופק משתנה ונותן לנו עוד ועוד פיסות אינפורמציה המשלימות את עולמו הפנימי , המורכב והמסתורי של המטופל.

אבחנת הרוח – Shen בדופק
טכניקת הקשבה ושאלה
את אנרגית שלושת האוצרות והוויתם ניתן להרגיש ע"י הרגשת שלוש הרמות בדופק, החיצונית  = רוח,  האמצעית = צ'י, והרמה העמוקה והמעגנת = תמציות.
או אם על ידי הרגשת הדופק בעמדה הדיסטלית ביותר, עמדת ה- Cun = רוח, העמדה המדיאלית, עמדת ה- Guan = עמדת הצ'י, והעמדה הפרוקסימלית ביותר, עמדת ה- Chi= עמדת התמציות.
כאשר אנו שואפים לאבחן את מצב הרוח, Shen, אנו מגיעים עם האצבע לעמדה הספציפית, אנו נעמדים, משקיטים את מחשבותינו, ומחכים למסרים ולהרגשות ורגשות שיגיעו, אנו פשוט "נמצאים שם".

עלינו לחוש ולשאול, האם ישנה בדופק רוח, חיות, ויטאליות, האם אנו מרגישים ניצוצות של להבה בדופק, גיצי אש. האם הדופק שמח, האם הדופק רוקד, האם הוא אוורירי, חסר חומר, מרחף, האם הוא קליל ומלא תנועה ? אם אנו מרגישם את כל אלו, אזי ישנה רוח בדופק, היא נוכחת.
פשוט היינו שם, ללא תזוזה, בהקשבה, ותשובות (בשאיפה) הגיעו. הפאסיביות ב "להיות שם" נתנה לנו תשובות, אך לא בהכרח מלאות.

טכניקת ההליכה
דרך אחרת לאבחן את מצב הרוח Shen, בדופק היא ע"י רעיון ה"להתמיד ללכת".
הרוח מתבטאת בכל מימד, נקודה ועמדה בגופנו ובדופק, ולכן אין אנו מחויבים להתאמץ ולמצוא עמדה ספציפית, אלא אנו הולכים לנקודה בה הדופק מורגש בצורה הברורה ביותר, בעמדה האמצעית , בדרך כלל בעומק האמצעי, אך למעשה, פשוט למקום בו אנו מרגישים את נוכחות והוויית הדופק בצורה הטובה ביותר.
עוצמת הדופק בעמדה זו, היא לבדה, מצביעה לנו על נוכחות וכוחה של הרוח.
אך אנו לא עוצרים בכך, אלא "מתמידים ללכת", הפאסיביות של שיטת האבחנה הקודמת מתחלפת באקטיביות של תנועה. היין מתחלף ביאנג.
אנו "משחקים עם הדופק" , לא נמצאים חסרי תנועה בעמדה המסוימת במיקום קבוע, אלא, בתור התחלה, לוחצים מעט את הדופק כלפי מטה, בודקים את מידת האלסטיות שלו, ומרגישם כיצד הדופק חש בעת עלייתו בחזרה, האם הוא רך ונמעך ללא התנגדות תחת האצבע, או האם הוא מתקשה.

ציר זה, הציר האנכי, מעלה – מטה, זהו ציר היצירה, ציר אש-מים, על ידי הלחיצה מטה במקום בו הרוח מתבטאת, אנו מקבלים את ההבנה של מהות "מי הרוח" אנרגית המים של ה Shen. המים נותנים ל- Shen מקום להתבטא, יכולת קבלה ועגינה, המים הם גם פוטנציאל החיים ושל כל ביטויי ה- Shen
עד כמה המים נוכחים, האם הם שם בעוצמה ומונעים את לחיצתנו, דוחפים אותנו החוצה ללא יכולת קבלה, או האם אין נוכחות של מים, ואנו פשוט מעמיקים ומעמיקים בדופק ללא שום התנגדות של הרוח.
מידת האלסטיות קובעת את היין Yin של הרוח, את המים שבה, את ה-Zhi , כוח הרצון של הרוח, של החיוניות ושל החיים.
דופק נמעך מידי, רך מידי, מראה על חוסר Zhi ב – ,Shen חוסר כח עמידה ורצון לממש את הדאו- הרוח.  לעומת זאת, דופק קשה מידי מעיד על נוקשות ב Shen חוסר יין וחסר יכולת קבלה.
חולשה של "מי הרוח", ה- Zhi עשויה להתבטא אצל אדם בחוסר יכולת למצות את הפוטנציאל הרוחני שלו, אדם המפחד מכוחותיו הרוחניים, ושאינו מצליח לעגן את הרוח, ולאפשר את החיבור לשמיים במהותו. לעומת זאת במקרה בו הלחיצה פוגשת התנגדות רבה מדי, אזי ה Zhi הוא עוצמתי יתר על המידה, והאדם פועל ללא יכולת קבלה והקשבה, מונע רק מצורכו הפנימי לממש את יכולותיו, רצונותיו להתפתחות עולים על יכולתו להתחבר בצורה כנה ועמוקה לשמיים, לעולם סביבו ובסופו של דבר, גם לעצמו.

לאחר מכן, אנו בודקים את גמישות הדופק בעמדה זו, גמישות הרוח. אנו "דוחפים" את הדופק בעמדה זו דחיפה אופקית לכיוון האולנרי, כלפי הגיד (Flexor Carpi Radialis), ורואים עד כמה הדופק גמיש. האם הוא נשאר איתן, ולמרות שאצבעי דוחפת אותו וזזה הוא עצמו אינו זז, ולמעשה מיקום פעימתו על אצבעי, בשל כך, משתנה (הופך להיות מעט פרוקסימלי), או שהדופק בעמדה זו, מתגמש תחת לחץ האצבע ונע יחד עימה. ולכן מיקום פעימתו על האצבע נשאר ללא שינוי.
כעת, אנו עובדים על הציר האופקי, ציר החיים, ציר העץ – מתכת, המאבק הנצחי בין ההתרחבות להתכווצות, מאבק החיים שלנו, המאבק בין היצירה לצורה ובין עולם החלומות והדימיון חסר הגבולות לעולם הצרכים, המגבלות והסדר.
ע"י הליכה בציר זה של ה- Shen, אנו מבינים את מהויות ויחסיות אלמנט העץ לעומת המתכת ברוח, יכולת הרוח להתגמש, להתרחב ולזוז ממקומה, או יכולתה להתמקם בחוזקה, להתכווץ ולהתקבע.
מידת הגמישות של מקום זה, בו אנו מרגישים את הרוח, מצביעה על מידת גמישות הרוח.
רוח גמישה מאוד מראה על נוכחות רבה של פאזת העץ בתוכה, וברמת הרוח על נוכחות רבה של Hun.
במצב זה, אנו מגלים כי המטופל הוא אדם המאפשר לרוח שלו לנדוד, הוא בעל יכולת דימיון, חיבור ,תודעה ומחשבה מעבר למוקבל, רוחו אינה שקטה במקומה, אלא בעלת צורך בתנועה וריחוף מתמידים, שינויי תודעתו מהירים ותזזיתיים, והוא מתקשה במציאת שקט בשגרה וברגיל.
לעומת זאת, חוסר גמישות וקיבעון בתנועת הדופק בעמדת הרוח, מצביעה על נוקשות, התכווצות  ומתכתיות ברמת הרוח, ועל הימצאות של פאזת המתכת ברמת הרוח, כלומר על נוכחות רבה של ה- Po.

אדם בעל דופק מסוג זה, הינו אדם שתודעתו מקובעת, רוחו ממוקדת והכרתו מדויקת, אך היא חסרת יכולת גמישות, מחשבתו לוגית ולינארית והוא מתקשה לתת לרוחו "לצאת מהקופסא".
רכות הדופק בעמדה זו, עמדת הרוח, הרגשה של קבלה ונוחות, מצביעה לנו על פאזת האדמה ברמה זו.
חוסר רכות – קישיון, או רמת רכות המשתנה בין פעימה לפעימה, כלומר חוסר קביעות- תכונתה של פאזת האדמה, מצביעה לנו על חוסר איזון ברמת האדמה של הרוח, חוסר איזון ב- Yi.
במצב רכות האדם עלול לאבד את "מרכז הרוח", לפעול לא מתוך התכוננות אמיתית ברוח, אלא בפיזור, רוחו חסרת מרכז ונקודת אחיזה, היא קלה להשפעה ולתימרון, האדם אינו מתחבר מתוך תוכו למקום הגבוה בן נמצאת הרוח. במצב קישיון האדם "קבור" בתוך אדמתו ואינו מצליח להרים את ראשו לשמיים לשם החיבור האמיתי לשמיים, רוחו מאבדת את החופש שבה ואת תנועתה, והוא שבוי בתוך שיגרת האדמה.
הנה כך, ע"י אקטיביות, תנועה מתמדת של האצבע, מעלה מטה ולצדדים, ע"י "התמדה בהליכה", ניתן להגיע לעמקים ורבדים חדשים ולקבל תשובות שאחרת לא ידענו אפילו שניתן לשאול.
לא רק הבנה של עד כמה הרוח – Shen נוכחת ומתבטאת בדופק, אלא איזה אספקט מתוך חמשת האספקטים של ה- Shen נוכח יותר, ומתבטא יותר ברוחו של המטופל, ולכן בכל מהותו, קיומו ותודעתו.
באמצעות טכניקה זו, "רק" בעזרת אבחנת הדופק נוכל להגיע עמוק לתוך מאורת הארנב הלבן ועולמו, עד לרמת תודעתו הפנימית של המטופל.

תמיד ללכת
טכניקה זו של "התמדה בהליכה" בצורות שונות ובדרכי ביצוע שונות ומגוונות, נותנת לנו קשת רבה של אפשרויות חקירה בכל עמדה ועמדה ובין העמדות, ובכל רובד ועומק בדופק.
ניתן כך להמשיך, לחקור ולגלות אספקטים שונים ומדויקים להפליא במהות שלימה של המטופל, את רזי ומרכיבי הצ'י וכן את החלקים השונים של כח התמציות,  Jing, הן בעבר והן בהווה ולקבל תשובות שרק אלו "המתמידים בהליכה" יכולים לקבל.
כמובן, שהשילוב בין השיטות, ווידוא המידע משיטה אחת או מאבחנה אחרת (פנים, תשאול ועוד) בעזרת השיטה השנייה, נותן לנו תשובות מלאות יותר ויכולת הצצה והבנה לגבי אנרגית הדופק על כל פניה ורבדיה ברמה עמוקה ושלימה הרבה יותר.

אסיים, בסוף אותו ציטוט מפורסם מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות”:
"אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים. העירה אליס
אין לך ברירה – אמר החתול – כולנו מטורפים כאן. אני מטורף, את מטורפת.
איך אתה יודע שאני מטורפת? שאלה אליס
זה ברור –  אמר החתול –  אחרת לא היית באה לכאן".

אנו עוסקים במקצוע "מטורף", בתחום בו אנו מרגישים, מאבחנים , מניעים ומטפלים ע"י אנרגיות בלתי "נתפסות", עולמנו, הוא עולם של אין, עולם חסר צורה וזמן, עולם של אנרגיה וחוסר חומר. מקום בו עובדת הקיבעון ועובדת השינוי האינו חדל , חיים זה לצד זה בהרמוניה וללא סתירה, אכן עולם מטורף.
ואתם השותפים לעולם זה, מטורפים גם כן, אחרת… לא הייתם קוראים עד כאן.
ולסיכום, אתן לאליס לשוב ולדבר:
"זה יהיה כל כך נחמד, אם יהיה היגיון במשהו, לשם שינוי…"

*הגהה ועריכה: תמי ברקאי

*תמונה: freeimages.com/Sharlene Jackson

המחבר:
שחף ואליס
מרצה ומטפל ברפואה סינית קלאסית
shahaful@gmail.com

תגובות

  1. אחלה מאמר. מזכיר לי את מה שאחד ממורי נהג לומר: "בלאגן זה הגיון שאנחנו מתקשים להבין אבל בכל דבר ביקום יש סדר והגיון".

  2. מאמר חשוב ומקסים
    הזכיר לי שוב כמה אני אוהב את הסיפור וכמה אני לא מבין רפואה סינית
    🙂

  3. תודה אייל.
    מסכים מאוד עם המורה שלך, כאשר מוצאים את ההיגיון והסדר בדופק, נפתחות דלתות הבנה רבות וקל הרבה יותר להבין ולדעת מה המטופל צריך.

  4. כמו תמיד מעורר השראה. היכולת המופלאה לקחת את הבלתי נתפס ולהסביר אותו בדרך פשוטה ויפה, מאפשר לנו להבין את הלא מובן. תודה! 

  5. לקחת דופק תמיד מעלה בי חיוך, נסתר כזה, של הבנות קטנות, של שינויים קטנים…שהמטופלים מסמכלים עלי ולא מבינים מה שם גורם לי לחייך, אני רוצה להגיד: אם רק יכולתם להרגיש את זה עכשיו…
    כמו המאמר שכתבת, מעלה חיוך של הבנות קטנות, ובמיוחד עם הצרוף של אליס,

    תודה, שחף!

    מחכה כבל ל10 שנים, שכולם כל כך מדברים עליהם…

  6. תודה ליטל ,היופי הוא בלמידה האינסופית, בוילון שנפתח ונפתח ונפתח, ושימשיך להיפתח גם הרבה אחרי ה 10 שנים.

  7. שחף זה בשבילך –
    הדופק הוא כמו נבחרת אנגליה ,אתה אף פעם לא יודע למה לצפות :}
    נהנתי מאוד לקרוא ,מתגעגע לשיעורים איתך
    תודה רבה!
    תומר

  8. "או שהמנעולים היו גדולים מדי, או שהמפתח היה קטן מדי; כך או כך, הוא לא פתח אף אחת מהן"- שחף, בדרכך הפשוטה והברורה הצלחת לפתוח את הדלת הלא מובנת של לקיחת דופק

  9. כאשר מתאחדים עם המטופל ובאים בביטול מולו חוווים אותו ואז התת מודע שלו מגלה לנו את הידע בצורת חוויה
    ושם נכנסת ההקשבה שלנו למה אנו צריכים לעשות ללא ביקורת עצמית או על המטופל רק להקשיב ובשקט ובביטול הכל נגלה

  10. הי צביקה , הלוואי והגישה עליה אתה מדבר תעבור מתחום השיאצו גם לתחום הדיקור.
    מצאתי כי בתחום הדיקור התבניות השכליות של אבחנות וסינדרומים ונקודות במיקומים מוגדרים , מקשים על כך. קשה להתבטל מול המטופל כאשר מגיעים ממקום מנטלי.
    למזלינו יש את אבחנת הדופק. לפחות שם (כפי שתיאר שחף) כדי לאבחן טוב אנו נדרשים לזרוק את המנטלי הצידה לאפשר לעצמינו להרגיש ולהפוך למטורפים.

כתבות דומות

דליריום

מאת: שגיא גבריאלי‎
סקירת יום עיון

מאת: תמי ברקאי
צפריר נחמני

מאת: יעל ארנסט
שנת קוף אש

מאת: איל מצרי- דורון