ברשומה קודמת סקרנו את העמודים הראשונים של הספר של ג'וליאן סקוט.
תקופת פריחה מהממת עוברת על שחר ועלינו, מה שמאפשר לי לקרוא בניחותא אודות 2 טיפוסים בסיסיים בילדים על פי ג'וליאן.
קודם כל- לפני הכל- אתה צריך לדעת עם מי יש לך עסק:
ילד עודף או ילד חוסר.
חשיבות האבחנה
מדובר על עיקרון בסיסי ברפואה סינית בכלל (עודף/חוסר), וג'וליאן מדגיש שבילדים זה באמת אלף בית.
טיפוסי עודף שונים מטיפוסי חוסר, וזאת אנחנו יודעים כבר בערך מהשנה השניה ללימודים שלנו. אך בילדים זה בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה.
זה אך הגיוני. עוד אין לנו את כל המסכות שאנחנו לומדים לעטות על עצמנו עם השנים, בילדים עדיין אין את עול השנים שבא לידי ביטוי בעיניים. אכן, יש בעיות אחרות ותכך נגיע אליהן,
אבל בגדול, יחסית יותר פשוט לנו להבין אם אנחנו עומדים מול ילד שיש לו חוסר או ילד שיש לו עודף.
חשוב לציין שאין טיפוס עדיף, אין טיפוס שהוא יותר טוב.
ג'וליאן מציין שילד שהוא טיפוס חוסר, כמו גם ילד שהוא טיפוס עודף- שניהם טובים, לשניהם יתרונות וחסרונות משלהם, ושניהם יכולים לחיות חיים טובים ועשירים עד 120, כל אחד בדרכו.
הרעיון הזה הוא פשוט, אך הוא הבסיס לכל האבחנה שלנו בילדים. על האבחנה הפשוטה הזו תתבסס אבחנת מצב החולי של הילד ובחירת העיקרון הטיפולי לשם טיפול במצב.
טיפוס עודף
המשפט שהכי מצא חן בעיניי לתיאור טיפוס של עודף: You feel when looking at the eyes that there is someone in there- a force to be reckoned with.
התיאבון טוב, הילד סקרן, עיניים סקרניות שסוקרות הכל, אי אפשר להתעלם ממנו, הבכי חזק, הצעקות חזקות, ואם הוא לא רוצה שיבדקו לו דופק הוא יצעק וינסה להשתחרר עד שהוא יצליח ואז יהיה שקט.
ג'וליאן מתאר את טיפוס העודף בחן רב ואין הרבה מקום לספק. מההסבר שלו ניתן להבין בדיוק למה הכוונה כשאומרים "טיפוס עודף".
כיוון שאינכם מכירים את שחר, איני יכולה לתת אותו כדוגמא לילד עודף. אבל יש ילד אחר, עם חשיפה בינלאומית גדולה יותר מאשר שחר, שאולי יוכל לעזור לכם לזכור את טיפוס העודף בצורה ברורה.
למעבר לדוגמא- לחצו כאן.
כן, אני יודעת, זה לא לחלוטין מייצג את כל הפרטים שג'וליאן מפרט בספר, אבל זה מספיק כדי לקבל את הרעיון הכללי.
טיפוס חוסר
כמעט ההפך ממה שנאמר על עודף: בכי חלש, תיאבון ירוד או שהילד בררן באוכל, נבהל בקלות, מסוגר, רמת האנרגיה שלו נמוכה, מעדיף לשבת ולקרוא או לראות טלויזיה מאשר להתרוצץ וכיו"ב.
ג'וליאן מדגיש שיש משהו בעיניים של ילד שהוא טיפוס חוסר שהוא מאוד ברור- משהו קצת עמום בהבעה.
ואני שואלת- האם זה מעיד על מצב ה- Shen, או שמדובר על רובד אחר?
יש כמה ילדים שאני מכירה שהם ילדי חוסר, אבל שוב- אין להם חשיפה מספקת על מנת שאוכל לתת אותם כדוגמא ואתם תדעו בדיוק על מי אני מדברת.
אז אני פונה לדוגמא ידועה יותר- לחצו כאן.
שוב- חשיבות האבחנה
מי שהיה בהרצאה של ג'וליאן בקונגרס ה- ICCM שהתקיים במרץ 2008, יודע שהשאיפה של ג'וליאן היא להפוך את הכל לפשוט.
כמה שיותר נפשט את הדברים כך נוכל לאבחן ביתר דיוק את המצב ולתת את הטיפול המתאים ביותר לילד שעומד לפנינו. ולכן האבחנה הבסיסית בין ילד חוסר לבין ילד עודף הוא כה חשוב מבחינתו.
אם הילד הינו ילד חוסר- אנחנו צריכים לחזק. אם הילד הוא עודף- צריך לפזר.
וזו התורה כולה. או לפחות הבסיס שלה.
ג'וליאן מעודד אותנו לחזור ולבדוק את עצמנו באבחנה חשובה זו, ולוודא שאכן אנחנו מטפלים נכון בילד שמגיע אלינו- בתחילת הדרך וגם בהמשך.
5 תבניות חולי נפוצות בילדים
על 5 תבניות חולי נפוצות מדבר ג'וליאן סקוט:
הצטברות מזון- תבנית עודף.
Spleen Qi Deficiency- תבנית חוסר.
Hyperactive Spleen Qi Deficiency- תבנית חוסר אך עם ביטויים של עודף.
Hyperactive Kidney Qi Deficiency- תבנית חוסר אך עם ביטויים של עודף.
LPF- תבנית המערבת חוסר ועודף בו זמנית.
ג'וליאן חוזר להתחלה- יש לנו 2 מערכות עיקריות וחשובות שאנחנו מתבוננים בהן בטיפול בילדים:
מערכת החיסון (המערבת מבחינתנו גם את מערכת הנשימה), ומערכת העיכול.
מאחר ומתחילים לדבר על הצטברות של מזון, אנחנו מתחילים עם מערכת העיכול- שוב, החשיבות של המערכת הזו בחיי הילדים מקבלת חשיבות כמעט עליונה וראשונית.
תבנית ההצטברות היא נפוצה ביותר בקליניקה, ולכן ג'וליאן מתחיל ממנה.
הקשר שבין ההורה והילד
ג'וליאן עוצר כאן כדי לדבר על הקשר המיוחד שיכול להיות בין האם לילדה (או האב).
זה לא סוד ואנחנו כבר יודעים שכדי לטפל בילד אפשר לטפל באמא. זה לא תמיד נראה כך בקליניקה, אבל מניסיון אישי שלי, אני יכולה להעיד שהרבה פעמים הרגשתי שמטפלים בשחר, אבל השפעת הדיקור הגיעה אליי,
כמעט מיידית. זה לא רק כי אני רואה איך שחר מגיב, משהו בי פתאום נפתח או נרגע.
ג'וליאן מדבר על הקשר הזה בצורה מאוד יפה, ואני ממליצה לכם לקרוא את הקטע הקטן הזה, עמודים 35-39.
עכשיו אתם
מחשבות? הגיגים? מה דעתכם על 5 התבניות המוצגות בספר?
השאירו תגובות- אשמח מאוד לקרוא ולהגיב לכם חזרה.
כפי שהבטחתי אני עוקב יחד איתך אחר הפרקים של ספרו של גו'ליאן סקוט. לפני שאתייחס לתוכן של הפרק האחרון, אני חושב שמגיע למר סקוט לקבל מחמאה על ספר מוצלח במיוחד. בניגוד לשטאנץ שמופיע בהרבה ספרי הרפואה הסינית , ג'וליאן מכסה את הנושא מזוויות שונות מקוריות ומענייניות שגורמות לנו לחשוב הרבה לאחר הקריאה. אפילו הנייר עליו מודפס הספר נעים לקריאה, ואני חייב להודות שאני נהנה…
לאורך קריאת הפרק, סקוט מציין עקרונות חשובים באבחנה ובטיפול בילדים, והרהור הראשון שעולה לי , הוא שעקרונות אלו נכונים גם למטופלים המבוגרים , שבתוכם מסתתר גם ילד. הדילמה שרבים מהמטופלים המבוגרים שלי מציגים בפני היא שוב הדילמה שאותה מציג סקוט, האם מדובר פה בעודף או בחוסר? שאלה זו נהיית יותר משמעותית בטיפול בצמחים שם אי אפשר לקוות ש- Sp-6 תחזק אם צריך ותפזר אם יש עודף. לכן חשיבות האבחנה כל כך חשובה. סקוט ממשיך צעד נוסף מעבר לאבחנה, והיא חשיבות קביעת האסטרטגיה הטיפולית. האסטרטגיה הטיפולית אמנם נגזרת מהאבחנה, אבל נדמה שלעיתים אנחנו שוכחים אותו וקופצים מהאבחנה לנקודות/פורמולות. סקוט מזהיר אותנו שלקראת כל טיפול אנו חייבים לשאול את עצמינו האם אני מתכוון לפזר תקיעות מזון או לחזק את ה-Qi של הילד. כלומר חשוב שנדע מה אנחנו עושים בטיפול ולא רק מהי האבחנה שלנו.
בני מיכאל , אוטוטו סוגר ארבע חודשים. רוב הזמן הוא בריא, אבל מידי פעם יש לו נטייה לסבול מעצירות של יומיים שלושה. היום לאחר שלא הייתה לא יציאה של יומיים שמתי לב שהלחיים שלו האדימו והתיאבון שלו פחת. על פי סקוט אלו סימני אזהרה של הצטברות מזון. בד"כ אני ממאסג' את בטנו שעה לאחר ארוחת הערב, אבל בימים האחרונים קצת הזנחתי את הרוטינה. על הרעיון לבצע מסאג' יומי קבלתי מספרו של בוב פלוס Keep your child health with Chinese Medicine. הוא ממליץ לבצע את המסאג' כל יום , החל מהיום השלישי להיוולדו של הרך ועד לגיל שנה. על פי פלוס מסאג' יומי משפר את העיכול ואת פעולת הריקון (עמ' 36). הרשיתי לעצמי לחרוג מסקוט, אבל אני חושב שדברים אלו די משלימים את בעיית ההצטברות שסקוט דן בה בפרק זה.
התבניות שמציג סקוט Hyperactive Spleen Qi Deficiency ו – Hyperactive Kidney Qi Deficiency הם תבניות שסקוט מוצא אצל ילדים במערב אבל לא בסין. לדעתו הסיבה לכך נעוצה בצורה שבה אנו במערב מגדלים את ילדינו, ובעיקר מהקושי של הורים להציג גבולות בפני ילדיהם. לפתע דבריו של סקוט יוצאים מהתחום הרפואה לשאלה יותר כללית , כיצד יש לגדל ילדים וכיצד לחנכם. כהורה טרי אני מוצא שהדילמה בין פינוק להצבת גבולות היא דילמה שאני מתמודד איתה כבר עכשיו בזמן שאני משכיב את מיכאל לישון. האם להחזיק אותו בידיים עד שיירדם או להשכיב אותו במיטה ולהיות לצידו, ללמד אותו לישון בכוחות עצמו?
לסיום, אני רוצה להתייחס לעניין שפתחת בו , והוא שציינת שאין לסקוט העדפה לילד עודף או לילד חוסר, אבל ווידוי אישי שלי , יש לי העדפה, אולי פולנית, לילד אם נטייה לעודף , ילד שיתאפיין בתיאור שציטטת ממנו מספרו של סקוט:
“ You feel when looking at the eyes that there is someone in there- a force to be reckoned with.
אהלן גיא,
איך באמת הספר של פלוס? אני לא יודעת עליו הרבה אלא רק מה שצויין ברשימת המלצות של יאיר מימון הכוללת מספר ספרים העוסקים בטיפול בילדים…
גם אני הייתי מעסה את שחר, עם דגש מיוחד על הבטן. למדתי מ- Hot V.O.D, מי שישמע, ואחר כך קיבלתי חיזוקים משיעורי בייבי יוגה, והיה לשנינו דיי כיף עד ששחר יידע אותי חד משמעית שמספיק ודי.
אני חושבת שעיסוי בטן מאוד עוזר לילדים עם מערכת העיכול. למבוגרים גיליתי שבקבוק מים חמים הרבה פעמים עושה עבודה נפלאה- בטח בכל הקשור לגזים ותחושת מלאות.
אני חושבת שההעדפה שלך מגיעה גם מהתיאור ה"חם" של ג'וליאן, את הילד בעודף.
אבל ילד בחוסר הוא יכול להיות בקלות להיות, למשל- אלברט איינשטיין- ואת זה אני מכוונת ישירות לפולניות שבך. 🙂
וחוצמזה, יש משהו בתיאור של ילד עודף שהוא כאילו יותר בריא, אבל זה לא באמת נכון.
אח שלי בקלות יכול היה ליפול לקטגוריה של ילד חוסר, והיום הוא אדם עם חולשה כלשהי אבל חי מעולה, ויחסית בריא, והכל בסדר.
לגבי הדילמה שלך- אני לאחרונה מגלה ששחר כל הזמן משנה את העדפותיו- יש פעמים שהוא רוצה להירדם רק עליי, ויש פעמים שהוא ממש מעדיף שאשים אותו במיטה, ויש פעמים שזה רק אבא וממש אין לו עניין באמא.
זה תקופתי וזה משתנה. אולי זה ככה עם מיכאל? 4 חודשים זה עוד קצת מוקדם, ואני הייתי מציעה לפחות עד גיל 6 חודשים לתת לו להיות על אבא או על אמא, אין עם זה שום בעיה לדעתי.
אבל אם אתה מרגיש שנוצרת בעיה- לקטוע את זה.
זה באמת כל אחד והתחושה שלו בעניינים אלו. לפחות בעיניי.
תודה,
מערכת סינית- יעל
עם היוולדו של מיכאל רכשתי את ספרו של סקוט, שני ספריו של פלוס, ואת ה-DVD לטווינה. הספר הראשון של פלוס רכשתי עבור אשתי, דניאל , Keep your child health with Chinese Medicine. כדי שתכיר את הגישה הסינית לבריאות ילדים וכך, אני מקווה, תהיה לשנינו הסכמה כללית מה בריא עבור הילד. והשני עבורי A Handbook of TCM Pediatrics.
הספר הראשון הוא למעשה די דומה לשני אך בלי המונחים המקצועים ועקרונות הטיפול. בכלל ספריו הם מאוד "סיניים" כלומר מחלה, סינדרומים וטיפול. פלוס מקדים למחלות בפרקים הראשונים מידע כללי, אך הוא אינו מגרה למחשבה כמו ספרו של סקוט. היתרון העקרי הוא שפלוס מתייחס בעיקר לטיפול בצמחים , מה שכמובן חסר בספר של סקוט.
גיא,
יפה לך שאתה מלמד את אשתך את רזי המקצוע. 🙂 זה באמת מקסים בעיניי!
מניסיוני האישי אני רואה עד כמה קשה לתת לילדים פורמולות. מן הסתם יש ילדים שיותר קל, אבל עם שחר מאוד קשה. הוא יכול להסכים פעמיים ואז זהו זה, אין מצב שהוא לוקח עוד פורמולה גם אם אשחד אותו קשות.
לכן אני לא מאוד מודאגת מסיפור הצמחים כן/לא בספר של ג'וליאן. אני חושבת שברגע שיש דיקור ויש תזונה- אפשר לעזור לילד יופי. שלא לדבר על עיסויים כאלו ואחרים וכל מיני טכניקות אחרות לא פחות טובות (אפילו רלפקסולוגיה עדינה).
אבל, לג'וליאן יש ספר לקהל הרחב מאוד מומלץ עם כל מיני טיפים נחמדים גם בתחום הצמחים, אתה יכול למצוא אותו בקרוסלת ספרים פה בבלוג משמאל.
שמעתי עליו רק דברים טובים. אני מאמינה שאחרי שאסיים את הספר הגדול, ארכוש לי את הספר הקטן.
לילה טוב,
מערכת סינית- יעל
תודה נהנית לקרוא את כתבותייך
תודה רווית, זה מחמם את הלב לדעת. 🙂