ג'ובאני מצ'וצ'ה לקח על עצמו משימה גדולה מאוד ורחבה מאוד- לחבר ספר העוסק במחלות נפש.
הצהרת כוונות לא פשוטה, בעיקר כשאנחנו זוכרים כמה קשה להגדיר נפש בריאה, כמה קשה לדבר על הנפש באופן כללי, וכמה חמקמק יכול להיות הטיפול במחלות נפש- מערבית וסינית.
כזה הוא ג'ובאני, לוקח נושא כל כך רחב, סבוך ומורכב ומחליט לפרק אותו לגורמים ראשוניים עד כמה שאפשר, כדי לאפשר שיח ולימוד. כך עשה עם כל ספריו עד כה, בין אם מדובר על ספרי לימוד בסיסיים לשנות הלימוד הראשונות שלנו, ובין אם מדובר על ספרי דופק וגינקולוגיה.
הספר The Psyche in Chinese Medicine משמר את התבנית הזו.
יש שיגידו שזה החסרון הגדול בספרים, או שזהו סוג של חטא כלפי הרפואה הסינית- על כל רבדיה ועומקה, אבל בעיניי מדובר על יתרון. היכולת לקחת את הרפואה הסינית, ולכתוב עליה בצורה שתאפשר למידה של התחום היא אפשרית רק כאשר יש לכותב ידע רב. כזה הוא ג'ובאני, עם למעלה מ- 35 שנים של ניסיון בטיפול, לימוד ובהוראת הרפואה הסינית.
בנושא כה מורכב ו"שמיימי", הצורך לקרקע את השיח ולפרק את הדברים לרמה "ארצית" לשם לימוד הוא חשוב מאוד.
אך נדמה כי בספר The Psyche in Chinese Medicine, הפירוק של הדברים צורם יותר, היות ואנחנו מדברים על ה- Shen.
שהרי, איך אפשר לפרק את הרוח?
אין מנוס אלא לעשות זאת כאשר אנחנו באים ללמוד את הנושא.
בואו נודה באמת, אנחנו מסיימים 4 שנות לימוד עם מעט מאוד מידע על ה- Shen, אותה "רוח" שהיא קריטית לכל אדם בכל שלב בחייו.
אנחנו יודעים לסווג ל- 5 אלמנטים, יודעים להגיד כמה דברים בסיסיים על דופק ולשון, אבל מעבר לזה… מצב זה נוצר מכל מיני סיבות, והוא בעייתי, בעיקר כיוון ואנחנו יודעים עד כמה ה- Shen על כל חלקיה משמעותית בטיפול ובחיי האדם.
ולכן, כל ספר או מורה שבאים ללמד אותנו עוד על הנושא הם מבורכים בעיניי.
הדידקטיות המוכרת של ג'ובאני מצ'וצ'ה חוזרת על עצמה גם בספר זה, ולאורך למעלה מ- 600 עמודים, ג'ובאני מדבר על הנפש מכמה כיוונים:
לאחר שהוא סוקר את החלקים השונים של ה- Shen, מדובר מעט על טיב ה- Shen ברפואה סינית, ג'ובאני מתייחס מעט (מדי) ל- Gui, ל- 12 האיברים, ומעט (מדי) לרגשות.
מיד לאחר מכן, אנחנו צוללים לאטיולוגיה של בעיות נפשיות ורגשיות, ומשם אנחנו ממשיכים לסנדרומים. משם- מופיעה רשימה של נקודות לטיפול בבעיות נפשיות רגשיות לפי מרידיאנים. ההתייחסות לכל נקודה ונקודה היא קצרה (מדי). בהמשך, אנחנו עוברים לדבר על האבחנות המערביות מנקודת מבט סינית, לא לפני שג'ובאני עובר איתנו על כתבים קלאסים- מערביים (כגון סוקרטס, אריסטו, קאנט, יונג, פרויד ועוד) וקונפוציאניים.
הספר אינו מושלם. מעטות הן ההתייחסויות ל- Gui ולרגשות, ולעניות דעתי, התייחסות מועטה לרגשות בתקופתנו היא בעייתית, לאור המקום העצום שהרגשות תופסים בבריאות ובאושר האדם.
התייחסות קצרה מדי לנקודות גם היא בעייתית, כאשר אנחנו יודעים וזוכרים כמה עומק יש בכל נקודה.
מאידך, הספר הוא טוב להמשך התפתחות בדרך להבנת ה- Shen והנפש: הוא מזכיר לנו את הדברים הבסיסיים על החלקים השונים של ה- Shen כפי שנלמדו בשנים הראשונות, מעשיר אותנו באפשרויות הטיפול בצמחים (ובאפשרויות להמרת צמחים מסוימים באחרים), ובמקרים רבים- הספר בא ועושה סדר.
בזוכרי שהמיעוט בהתייחסות לנושאים מסוימים, הם כנראה חלק מהחישוב של ג'ובאני מצ'וצ'ה, כאשר החליט לקחת על עצמו משימה קשה זו, אני חושבת שטוב ונכון שיש ספר שכזה.
המטרה העיקרית היא לבוא ולדבר על מצבים שאנחנו שומעים עליהם רבות, ויש מאיתנו שגם נתקלים במצבים אלו או אחרים בקליניקה, ונדרשים לתת מענה טיפולי כלשהו למצב.
אין ספק שאת הבסיס לטיפול במצבים אלו, הספר מספק. אך גם אין ספק שיש מקום להעמקה ולימוד רב ונרחב של הנושא- לכל אלו שבוחרים לטפל במקרים כאלה.
The Psyche in Chinese Medicine: Treatment of Emotional and Mental Disharmonies with Acupuncture and Chinese Herbs, 1e
Giovanni Maciocia
Churchill Livingstone
תמונה: freeimages.com/DanielCarter
המחברת:
יעל ארנסט
עוסקת ברפואה סינית
yael@sinit.co.il
