ראיון עם יו״ר האגודה החדש- נועם עזרא

ראיון עם יו״ר האגודה החדש- נועם עזרא

מאת: יעל ארנסט
נועם עזרא
יחסי קהילה-אגודה הם יחסים מורכבים בתחום שלנו, ומושתתים בעיקר על חוסר ידיעה ושמועות מצד הקהילה, ועל חוסר הבנת החשיבות של שקיפות ועדכון הקהילה מצד האגודה.
הדברים הללו באים לידי ביטוי מאז שאני בתחום הרפואה הסינית, שנת 1999. זה הרבה זמן.
אבל נדמה, לאור דבריו של נועם עזרא- היו״ר החדש, שיש כעת רצון כן ואמיתי לשנות את המצב, ולא רק את הנקודה הזו.

יש לי הרבה ביקורת על האגודה, וביטאתי אותה לא פעם כאן בסינית. אך במקביל, אני מאמינה שוועד האגודה מורכב מאנשי מקצוע שתחום הרפואה הסינית מאוד קרוב לליבם, עד כדי עבודת התנדבות לשם קידום התחום ולרווחת הקהילה כולה.
אני יודעת שיש לקהילה בטן מלאה על האגודה, גם לי. יחד עם זאת אני חושבת שכדאי שתקראו את מה שהיו״ר החדש ענה לנו. אולי תוכלו לקבל מידע חדש, נוסף, שלא היה ידוע לכם (ולי) קודם, שיוכל קצת לשנות את דעתכם על האגודה? אפילו בקצת…

נועם עזרא נענה ברצון רב להיפגש לשם ראיון, והנה הוא כאן לפניכם (השאלות מודגשות, ומיד לאחר מכן התשובות של נועם):

ספר לנו עליך, מה למדת, איפה, התמחות, איך הגעת לתחום…
הייתי סטודנט למדעי המחשב, תוך כדי הלימודים התעסקתי האומנויות לחימה ונפצעתי. פגשתי במטפל מוכשר בשם צביקה מרגונינסקי- בסביבות גיל 21-22, שם הזרע נשתל. לקראת סיום הלימודים שלי שאלתי את עצמי אם זה מה שאני רוצה לעשות התשובה הייתה לא, והתחלתי את המסע המופלא. למדתי שיאצו במדיסין ת״א ובתמורות, ולאחר מכן חזרתי למדיסין לרפואה סינית וסיימתי במירב. תוך כדי הייתי אסיסטנט של צביקה- מורי ורבי- בכל הקשור לרפואה סינית, ב- 2008 סיימתי לימודי רפואה סינית ומאז אני מטפל. יש לי קליניקה בראשון לציון ועוד קליניקה בכפר סבא. העבודה שלי בקליניקה מתאפיינת בעיקר בטיפול באורטופדיה ומערכת עיכול. אני נשוי + 3, עוסק הרבה באומנויות לחימה, מורה לקפוארה- עם קבוצה שחוגגת 20 שנה, אגרוף תאילנדי וג׳יאוגי׳טסו ברזילאי. לפני שנתיים הצטרפתי לוועד כדי ללמוד את העשייה מבפנים ולעזור לקדם את המקצוע שלנו. אני חושב שהעשייה הזו היא מאוד חשובה, קצת סיזיפית ושחורה. כשאני רואה את האנשים שפועלים מאחורי הקלעים, אני מלא בגאווה. אלו אנשים שנותנים לא כדי לקבל.

אז יש יו״ר חדש- יש גם אג׳נדה חדשה?
אני חושב שיש כמה דברים מאוד חשובים שהאגודה עוסקת בהם ושהיא חייבת להמשיך לעסוק בהם ושם חייב להיות מרבית ההשפעה שלה. הדבר הראשון זה כל מה שקשור לתהליך הסדרת החוק. אנחנו נמצאים במקום מאוד מעניין וצומת חשובה ורבת השפעה. אני חושב שלאורך השנים, הגלגולים שהתהליך הזה עבר מ- 2002 ועד היום לימדו אותנו הרבה, והיום אנחנו במקום הכי טוב שיכולנו להיות. אני חושב שהקהילה שלנו צריכה להיות מאוחדת, אנחנו לא קהילה כזו גדולה וחייבים לדאוג לאחדות שלנו, אנחנו צריכים לדאוג למטפלים הצעירים, אחת הבעיות העיקריות של המקצוע שלנו זה הנושא של מטפלים צעירים. צריך לטפל בזה באופן מיידי, למשל- לפני שנה הוקמה תוכנית חניכה באגודה שכל הזמן עוברת תהליכי בניה ושיפור. דאגנו שיהיו חונכים פזורים בכל הארץ. המחיר להשתתפות בתוכנית זו הוא מאוד נמוך, האגודה לא לוקחת לכיסה מהתוכנית הזו, ועושה זאת כדי לשמור על סטנדרט של המשתתפים בה וכמובן כדי לעזור למטפלים הצעירים בתחילת דרכם, ואנחנו מפקחים על תוכנית החניכה כדי שתהיה תואמת לערכי האגודה, אך במקביל יש חופשיות, שכל מטפל יוכל לבחור את המטפל ללמוד ממנו.
עד כה, אני חייב לציין, התוכנית לא זכתה להיענות גדולה מאוד בקהילה, החונכים נענו יותר מאשר החניכים עצמם, ואני חושב שזה חלק מבעית האחדות שהזכרתי קודם. אם אני רואה את זה בחזוני- בעוד 5 מהיום, כל מטפל שמסיים לימודים תהיה לו קבוצת חניכה וחונך מתחלף שתלווה אותו במהלך השנתיים הראשונות לפחות. אנחנו חייבים למצוא דרך לעזור להם להצליח, מעבר לתהליך ההסדרה שהוא חשוב לא פחות.


דבר נוסף שהאגודה פועלת בו זה כל מה שקשור לעניין ההטרדות המיניות, אנחנו פועלים לקדם את הנושא שהוא חשוב ביותר לכולנו. גלי שטופמן, שמרכזת את הנושא באגודה, סיימה את הקורס מטעם מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. היא עשתה את הקורס כי האגודה רוצה לתת מענה לתלונות שאנחנו מקבלים, היינו רוצים לחנך לקהילה בטוחה הן למטפלים/ות והן למטופלים/ות. ברוב המקרים מדובר על אנשים בוגרים, המכללות מתחילות להתעסק עם הנושא הזה במסגרת לימודי מטפל-מטופל. אין ספק שיש עוד מה לעשות כדי להשתפר בנושא זה, אבל יש צעדים לכיוון הזה- האגודה תומכת בתהליך הזה.

צעד נוסף- אנחנו תומכים בתהליך של שינוי החקיקה של ״מה זה הטרדה מינית״ בהקשר של מטפלים- גם מטפלים שהם מוטרדים בעצמם (מטפלי מגע ורפואה סינית), גם שם אנחנו פועלים. אנחנו לא מרכזים את הטיפול בזה באגודה, אבל אנחנו בהחלט חלק ותומכים בתהליך הזה.

דיברנו על הדברים שיש, על המשך הדרך, יש משהו חדש?
בהחלט. שקיפות האגודה למשל. אחד הדברים שאני הכנסתי ואנחנו בהחלט רוצים להשתפר- מתן מענה לקהילה, מתן תגובה לשאלות- כל נושא התקשורת עם הקהילה צריך להשתפר. העולם התקדם ואנחנו בוועד לא עמדנו בקצב. וזה משהו שהוועד מתכוון לשנות ולשפר. לדוגמא הראיון הזה מבחינתי הוא חלק מהאג׳נדה הזו של שיפור בשקיפות, עשיתי אותו מאוד מהר אחרי כניסתי לתפקיד, מסיבה שחשוב מאוד שתהיה תקשורת ישירה עם הקהילה שלנו.

בפוסט שעלה בעמוד הפייסבוק של האגודה, פרסמתי את הטלפון הפרטי שלי כדי שכל אחת ואחד שירצו להתקשר, לתרום, לשאול- יוכלו ליצור איתי קשר מיידי וישיר.
בעתיד אני מקווה שיהיו פודקאסטים וראיונות שישודרו בשידור חי, ויש היום את נעמה בן עברי דוברת האגודה שעומלת למען שיפור הקשר עם הקהילה.

מקום נוסף בו עלינו להשתפר זה הדאגה למטפלים ותיקים יותר. אנחנו עושים זאת על ידי הטבות והנחות, קורסים, ימי עיון- משהו חדש שנכנס לפני שנה, בנוסף לכנס הגדול שיש: כנס גדול- ועוד 3 ימי עיון. היה יום עיון בנושא שיווק, והיה עוד יום עיון בנושא גריאטריה, שבעצם נבע מהפרויקט של האגודה בכל הקשור למתן טיפולים לניצולי שואה עם דנה צור. הרעיון היה להחזיר לקהילה וגם להעשיר את הקהילה. כך נולד יום העיון הזה. משתתפי יום העיון הזה היו כמעט כל האנשים שנרשמו לפרויקט של עבודה עם ניצולי שואה, כאשר הם נרשמו ללא עלות, האגודה סיבסדה את העלויות שלהם. יום העיון השלישי יהיה לקראת סוף הקדנציה הנוכחית.

המטרה היא להעצים את הידע של המטפל אבל לדאוג גם לרווחה הכלכלית שלו. זו לא בושה להרוויח מהמקצוע שלנו. אני הרבה פעמים אומר למטופלים שלי שהם רוצים שאני ארוויח מהמקצוע שלי על מנת שאוכל להגות במקצוע יומם ולילה. אם יש מטפל שמרוויח באופן חלקי מהמקצוע וצריך לעסוק בעבודות נוספות להשלים הכנסה, הרבה פעמים זה בא על איכות הטיפול, הרבה פעמים הוא יהיה פחות מקצועי.

בוא נדבר על מבחני ההסמכה. בעבר הייתי ווקאלית מאוד עם הביקורת שלי בנושא, עברתי שיחות עם 3 יו״ר שונים שלא הצליחו להניח את דעתי בנושא. אני עדיין לא מבינה משהו מאוד עקרוני: מבחני ההסמכה הם למיטב ידיעתי ממומנים על ידי דמי החבר שלנו, ולכן איני מסכימה לשלם את דמי החבר, כי הכסף מממן נושא שאיני מבינה ואיני מסיכמה איתו.
דמי החבר שלך אינם מממנים את מבחני ההסמכה.

זה מה שנאמר לי על ידי יושבי הראש של האגודה הקודמים.
זה היה כך בעבר, אך לא כיום. מי שממן את המבחן הם סטודנטים שמשלמים מחיר זעום שכולל את החברות באגודה לשנתיים, ובחלק מהמקרים המכללות מממנות את המבחנים, כמו במקרה של תמורות, שבחרו לאמץ את מבחני ההסמכה בנוסף למבחני הסיום שלהם.

יש לי בעיה עם הכותרת. אין הסמכה בארץ. אז למה הם מבחני הסמכה?
בואי ננסה להבין ביחד את ההגיון מאחורי מבחני ההסמכה.

אני מבינה את ההגיון. זו לא הנקודה שאני מעלה. אני מבינה את ההגיון עד כדי כך שבמקביל לביקורת, גם פרגנתי לוועד על המהלך מהיום הראשון, אי שם ב- 2008. הוועד החליט שהוא לא מחכה יותר, הוועד החליט שהוא זה שיחליט על הסטנדרט בארץ עבור הנושא הזה, הוועד לא מחכה שמישהו יבוא להחליט עבור הקהילה. הוועד מחליט, וכאשר יגיע היום להסדרת המקצוע, משרד הבריאות יאמץ את המבחן הקיים ויערוך שינויים- אך יאמץ את המבחן שקיים ורץ מאז 2008.
זה לא רק זה. ישנן שתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה היא להיות מובלת- לפעמים זה נחמד וטוב אבל לא תמיד תדעי לאן את מובלת.
אפשרות שנייה היא להיות מובילה- האגודה החליטה להיות מובילה, כדי שכשיגיע היום- האגודה תוכל להציג את מה שעשתה, וחלק מזה זה המבחן.
לדוגמא- ישנם כמה בתי ספר בארץ, והיה שוני גדול בתוכניות הלימוד. עם השוני הזה, קשה ליצור רף מינימלי. המבחנים האלו מייצרים רף מינימלי. הנחיצות של המבחנים נבדקת כל פעם מחדש. כל פעם מחדש אנחנו מגלים שהם תורמים לאחידות במקצוע. המבחנים האלו אינם מהלך פופולארי. המבחנים הם בבחינת מהלך נדרש, ומה שהמבחנים האלו יצרו זה איזושהי אחידות מינימלית בין המכללות ברמת הלימודים- הרמה עלתה, שעות הלימודים המושקעות ב- 4 שנים עלו. לכל מכללה השוני שלה, לא צריך לשנות את זה, אבל צריך שיהיה בסיס משותף לכל המכללות. אני רוצה שיהיה מצב בו אם אני שולח אליך מטופל, אני רוצה לדעת שעברת רף מסוים שמקובל פה בארץ. ולכן אני רוצה לדעת שלמדת 4 שנות לימוד במכללה מוכרת על ידי האגודה, ושעשית את מבחני ההסמכה, זה מספק מבחינתי רף בסיסי מינימלי.

המבחנים העלו את רמת הרפואה הסינית במדינת ישראל. התוצאה מוכחת- רמת הלימודים בתחום הארץ עלתה- אנחנו כיום עומדים על 3,050 שעות.

המבחנים מסמיכים את האנשים שעוברים אותם להיות חברי אגודה. אנחנו מחברים בין הדברים וללא ספק אנחנו מאבדים אנשים כך, כפי שציינתי- זה אינו המהלך הפופולארי. יותר פשוט לומר ״חברים- בואו! לא צריך מבחנים פשוט בואו״, אבל לטעמי זה משאיר אותנו במקום של להיות מובל, ולא מקדם אותנו למקום של להוביל את התחום בארץ.

אי אפשר להוביל ולא להתנות את החברות באגודה במעבר המבחנים?
המבחנים זה רק חלק ממה שאנחנו עושים כדי לפקח על התחום. אנחנו מפקחים על מספר מורים, מספר שעות לימוד, על מכללות, יש פיקוח על הספריה- על מספר הספרים שצריכים להיות ועל וגודל הספריה. זה חלק מהאג׳נדה של האגודה. אי אפשר היה לבוא ולומר שעושים את המבחנים אבל לא מתייחסים לדברים אחרים בתחום. היה צריך לעשות איזה שהוא ״קאט״ בהתנהלות של התחום. המבחנים הם רק חלק ממערך שלם.

האנשים שלא עושים את מבחני ההסמכה ואינם חברי אגודה, האם זה פוגע בהם באיזושהי דרך?
היום זה לא פוגע. הם לא יכולים להיות חברי אגודה, וזה לא מעט- הם מפסידים הנחות בכנסים, הנחות ביטוחיות, הטבות בקורסים מקצועיים ועוד- ובעיקר הם מוותרים על מטריית ההגנה שהאגודה מנסה לספק לחבריה ביום בו תיכנס הרגולציה לתוקפה. האגודה גם עוזרת לחבריה שעושים רילוקיישן בקבלת אישורי עבודה ויצירת קשרים עם האגודות המקומיות, כל חברי האגודה הם גם חברים בארגון האירופאי לרפואה סינית.

אחת המשימות של האגודה, היא לדאוג לקהילת המטפלים ברפואה סינית– חברי אגודה או לא. היכולת שלנו לדאוג לחברי אגודה היא גדולה יותר, ולכן שווה להיות חבר אגודה. ככל שיהיו בה יותר חברים היכולת של האגודה לדאוג להם תהיה גבוהה יותר, השאיפה שלנו היא לדאוג לקהילה. אנחנו דואגים לכלל הקהילה כבר עכשיו, בכל פגישה עם הוועדה של נציגי משרד הבריאות. אני גם מסתכל על דברים שקורים כאשר ״אגודה המקצועית״ אינה דואגת לחבריה ולמקצוע- בשוויץ, בצרפת ובמדינות אחרות באירופה עם הרגולציה ועם החזרי הביטוח, ואני רואה מה קורה כאשר אנשים בוחרים להמשיך להיות מובלים ולא להוביל.

יש לאגודה מה לעשות עם בתי הספר שאינם מוכרים ומבטיחים לסטודנטים שלהם להיות מטפלים ברפואה סינית תוך 5-8 חודשים?
מה שהאגודה עושה בעניין זה הוא ראשית להסביר להם למה זאת טעות הפוגעת בעתיד המקצועי שלנו, למה זה פוגע בהם וגורם להם לפרסום שלילי ובנוסף אנו פונים למורים במכללות הללו. אפיק מקביל הוא שהאגודה מציעה עזרה ותמיכה בהפיכת הקורסים שלהם למסלול מוכר. אני מאמין בחינוך טוב ולא בסנקציות, מה גם ששוב- זה חלק מחשיבות החוק. ברגע שאין הסדרה, כל מי שרוצה יכול מחר לשים שלט ולפתוח קליניקה. זו החשיבות באחדות.

בוא נחזור רגע לנושא השקיפות, ספר לנו איך אתה רואה את השינוי בנושא זה, בשנתיים שאתה חבר וועד.
ראשית, מהירות התגובה בדף הפייסבוק עלתה. יש ניוזלטר שנשלח מעת לעת עם עדכונים. גיא פולק (היו״ר היוצא- י.א) עלה בכל כנס אפשרי כדי לעדכן את הקהל במתרחש בקהילה. האגודה מגיעה למכללות ומדברת עם הסטודנטים (עם שנה ד׳), ועכשיו כשתוקם אגודת הסטודנטים- הטיפול בסטודנטים יהיה מהיום הראשון. היתרון בהקמת גוף כזה, הוא שאנחנו יכולים לעטוף ולהעניק לסטודנטים יותר ערך מכל ארגון קטן בכל מכללה.
שוב, אני אומר, עניין השקיפות הוא חלק חשוב מהאג׳נדה של הקדנציה הנוכחית– לשפר אותה כל הזמן ולהיות בקשר טוב יותר עם הקהילה. אנחנו עושים כל כך הרבה דברים ואנחנו לא מספיקים לדברר את כל העשיה שלנו לקהילה. למשל, לפני כמה ימים הייתה לי התכתבות בפייסבוק עם מישהי שמעוניינת לעבור לארה״ב ואמרתי לה ״את יודעת שהאגודה יכולה לעזור לך בהקלות ובהשגת האישורים- את רק צריכה לפנות לאגודה״. שנה שעברה עזרנו למישהי לקהל אישור עבודה באבו דאבי- גלי שטופמן טיפלה בזה.

במהלך לימודיי עבדתי בספרייה, ובמסגרת זו גייסנו המון סטודנטים לאגודה. הסברנו את החשיבות, וגייסנו באמת לא מעט סטודנטים. הייתה באמת איזושהי תחושת שליחות בעניין, והייתה תחושה שהיא קיימת לא רק בנו אלא גם במכללה עצמה. נדמה היה שהמכללה הייתה ממש מגוייסת לחיזוק מעמדה של האגודה. העובדה שדיברנו עם סטודנטים מכל השנים, כולל שנה א׳, על האגודה והחשיבות שלה, היא בעצם חלק ממה שאתה מדבר עליו ב״חינוך קהילה״. צריך לחזור לדבר הזה.
נכון. יש חברת וועד חדשה, רעות מויאל, וזה יהיה תפקידה- אחראית על הקשר עם הסטודנטים מטעם האגודה. ללא ספק, צריך לשמור על הסטודנטים, הם העתיד שלנו וצריך לטפח אותם. צריך לדאוג לרמתם המקצועית, לפרנסתם העתידית, צריך לחנך שם למרחב מיני בטוח, לשמור מבחינת הטרדות מיניות כמובן, להעניק הנחות ועוד.

סינית קיימת 13 שנים, ובמהלך שנות קיומה, אני חוזרת ואומרת שצריך להכניס את כל ענייני השיווק וניהול הקליניקה שלנו כעסק ללימודים במכללות. מישהו יוצא אחרי 4 שנות לימוד- הדברים האלו לא יכולים להופיע בפעם הראשונה עכשיו כשיצא לעולם. הבוגרים צריכים איזושהי הכנה לעניין. למה האגודה אינה מחייבת את המכללות להכניס נושא זה לתוכנית הלימודים?
יש מכללות שכן עושות את ההכנה הזו  מתוך הבנה שזה חשוב, וזה לא במסגרת תוכנית הלימודים, זה במסגרת העשרה.
אבל אני חושב שיש פה גם אלמנט של בגרות הבוגר. כלומר, אם בוגר יוצא ונתקל בקושי למשל בשיווק- אני מצפה שהוא יצא וילמד את הנושא.

בסדר גמור, זה לחלוטין נכון, אבל אני חושבת שהפעם הראשונה שהוא נתקל במושג שיווק צריכה להיות במסגרת הלימודים שלו, ולא חודש לאחר מועד סיום הלימודים.
יכול להיות, אבל אני לא חושב שזה משהו שתורם לתהליך ההסדרה ולכן האגודה אינה מחייבת תכנים אלו בתוכנית הלימודים. ומצד שני פרויקט החניכה אמור לספק את הפתרון.

למה לא בעצם? הרי זה מה שיתרום לכך שבמקום 2,000-2,500 מטפלים עובדים, יהיו 3,000-3,500 מטפלים עובדים וכן הלאה. זה גם בדיוק המקום בו אתה תורם למטפלים צעירים.
זה חלק מהאג׳נדה שלי, המטפלים החדשים. אני לא חושב שזה תפקיד המכללות, אני חושב שזה תפקיד האגודה. יש את תוכנית החניכה, שאמורה לתת מענה לכל הנושאים האלו שאת מזכירה, ואנחנו בכוונה מפרידים את הצפיה הקלינית- כדי שיהיה מקום לכל התכנים החשובים האלו. הצפיה הקלינית היא בונוס. תוכנית החניכה, בהגדרה, מטרתה לעזור למטפל הצעיר לפתח את הקליניקה שלו. גם איפשרנו מעבר בין חונכים כל חצי שנה כדי שיוכלו לראות שיטות שיווק וניהול שונות.

תקשיב, אתם חייבים תקציב שיווק, איך זה שאנחנו לא יודעים על זה?
אני יודע. זה חוזר לאג׳נדה שלי לשיפור הקשר עם הקהילה.

מה עם מסע פרסום תדמיתי עבור הרפואה הסינית בקרב הקהל הרחב?
רעיון מעולה. צריך בשביל זה משאבי זמן וכסף. ככה זה עם שיווק.

אפשר ראיונות באתרים מובילים, זה לא המון כסף, זה בעיקר זמן.
גם זמן זה מצרך יקר, עם כל הדברים שאנחנו עושים באגודה זה מאוד מאוד קשה.

זה מה שיפה באגודה ובתחום הזה- יש עוד הרבה מה לעשות ומה ללמוד.
זה נכון. אחד הקשיים זה שהקהילה לא מאוחדת מספיק. זה חסרון עבור הקהילה. כשהיא תהיה מאוחדת, יהיה זמן וכסף לכל הדברים האלו.

אני רוצה לדבר איתך על נושא האסיסטנטיות במכללות. למיטב ידיעתי, יש אסיסטנטים שבאים לעבוד לשנה שנתיים. לא מבטיחים להם עתיד בהוראה, אבל בהחלט מדברים על כך, ובתום שנתיים- האסיסטנטים מסיימים את דרכם במכללה, ומגיעים חדשים להחליפם- והכל כמובן ללא תשלום. מכללות מצפות מהבוגרים שלהן עצמן לעבוד בחינם. בעוד שיש את אלו שחושבים שהאסיסטנט מקבל ערך של חזרה על החומר, אני חושבת שכאשר יש ציפיה לעבודה קונקרטית של האסיסטנט מצד המכללה, יש ציפיה מצד אותו אסיסטנט לתשלום עבור עבודתו.
בפועל, זה לא קורה. איך האגודה יכולה לתקן את העניין?
יש פה איזושהי תקלה בתיאום הציפיות. ואני לא יודע אם זה מקומה של האגודה.

למה?
שוב, אותו תיאום ציפיות שלא קרה, יכול להיות שאותו אסיסטנט לא ידע משהו שהמכללה כן ידעה- שזו תקלה, או שכך מתנהל, שזו גם תקלה.

איך שלא מסתכלים על זה זו תקלה, ואני לא מבינה איך זה לא מקומה של האגודה לבוא ולומר ״חברים, נא לא לנהוג כך״, אפרופו שינויים בקהילה, קביעת רף אחיד, שמירה על מטפלים חדשים וחינוך קהילה.
יכול להיות שזו מקומה של האגודה, צריך לחשוב על זה.
יכול להיות שהבעיה היא בהגדרה, וצריך להגדיר את זה בצורה ברורה לשני הצדדים.

צריכה לצאת פה הבהרה מהגוף שמבקש לייצג את הקהילה של הרפואה הסינית בארץ: מה אסיסטנטים אמורים לקבל? האם אנחנו מדברים פה על בארטר?
בארטרים אינם חוקיים בעיני המדינה, ובנושאים שכאלה האגודה אינה מתערבת. בכל הקשור לנושאים ערכיים יותר- יש צורך להאיר את מקומם של האסיסטנטים ולהבין מה בדיוק מצפים מהם ומה הם מקבלים בתמורה, כדי שלא יהיו אי הבנות. יש כאלה שמרגישים שקיבלו ערך גדול ורב, ויש כאלו שלא, ולכן יש צורך להבהיר את הכל.

אם יש אנשים שמרגישים עם הנושא הזה בעיה, הם מוזמנים להתקשר אליי ישירות ונראה ביחד מה אפשר לעשות ואיך לתקן את הנושא:
ניתן ליצור עימי קשר בנושא זה ובכל נושא אחר דרך אתר האגודה.

דרך פנייה טלפונית למזכירת האגודה- אולגה: 054-6310070

דרך הטלפון האישי שלי: 052-6555977

לסיום, האם תוכל לתת 3 טיפים למטפלים חדשים בתחילת דרכם המקצועית?
1. היו האנשים שאתם מנסים ללמד את המטופלים שלכם להיות וגלו סלחנות עבור אלא שקשה להם.
2. היו שגרירים של הדרך שבחרתם ללכת בה – בכל רגע של היממה ובכל עשייה של חייכם.
3. השקיעו בשיווק הרפואה הסינית ושיווק הקליניקה שלכם.

*תמונה: Ravi Roshan

המחברת:
יעל ארנסט
מנהלת אתר סינית
yael@sinit.co.il

תגובות

כתבות דומות

האירוע הראשון של סינית

מאת: יעל ארנסט
אביחי וולצ׳ק

מאת: יעל ארנסט
אפי כפיר

מאת: יעל ארנסט
לימודי רפואה סינית

מאת: יעל ארנסט