פמפקין אהובתי

פמפקין אהובתי

מאת: מרב אלטמן אדלר
פמפקין
היא ניצבת שם מולי עגלגלה ובוהקת עם הצבע שלה המשגע. כל כך יפה ועצומה כמו שאף פעם לא ראיתי. אני חושבת שהתאהבתי…

אז מאיפה לכל הרוחות היה לי האומץ ככה לנעוץ בה סכין?

מעולם לא דימיינתי שאשתתף בטקס פיסול דלעות לליל כל הקדושים ("הלואין") .
כשחושבים על זה גם אף פעם לא חשבתי לבקר במדינת מינסוטה ,ארה"ב, למה לי? קר שם נורא!
אבל אחרי שריקי חברתי התחתנה עם ג'סטין הקתולי ועברה לגור במיניאפוליס, הסיכויים גדלו.
כך מצאתי את עצמי בשלהי אוקטובר בחווה של הוריו של ג'סטין בלונג פרי. את פניי קיבל גשם מינסוטי  שלא חדל לרגע כל אותו סוף שבוע.

לונג פרי מהווה חלק מאיזור הערבה הארוכה והפוריה של ארה"ב  המשתרע ממינסוטה עד טקסס, שם גדל רוב המזון של ארה"ב. כפי שהגדיר זאת יפה בעלה של חברתי: "אם אי פעם יהיה רעב בארה"ב זה המקום שתרצי להיות בו". שדות תירס לנצח…

בחזרה לאהובתי, אחרי שציירתי לה פרצוף הלואיני. לקחתי נשימה עמוקה ונעצתי את הסכין דרך המעטפת הקשיחה והבשר הרך, עד שנעצרתי בחלל הקריר והריק. "איזה בזבוז של דלעת", נאנחתי, "היא היתה יכולה להיות מרק מצויין"…

שבועיים לאחר מכן בשוק של פרדס כץ, אני פוגשת את שמעון בן ה-88, הדוד של מאיר הירקן.
הוא יושב כל היום בין הדלעת והכרישות ורק הוא חותך עבורי תמיד חתיכות יפות של דלעת כתומה, ועם כל חתיכה אני מקבלת פיסת סיפור, כזה שלוקח אותי לעיראק של פעם. שם האוכל היה פשוט, הירקות  התפקעו מרוב ויטמינים והאנשים היו חזקים וחסונים, עברו את ה- 100 בבריאות טובה, ועם כל השיניים המקוריות שלהם בפה.

"את יודעת שזה מצוין לנקות את הבטן" מספר שמעון בגאוה תוך כדי ליטוף הדלעת "בעירק כל תינוק שהיה נולד, היו מרתיחים דלעת, מקררים את המים, טובלים צמר גפן, מזליפים 70 טיפות לפה של התינוק ואחרי שעה וחצי הוא היה מתרוקן. מוציא הכל, רק אחרי זה האמא התחילה להניק."

"איזה גודל של חתיכה את רוצה"? הוא שואל "את הולכת להכין מזה קובה"?
"לא, הלוואי שהייתי יודעת להכין קובה דלעת כמו אישתך" – אני אומרת  – "אני הולכת להכין מרק"…

לא רק אני, גם הסינים אוהבים דלעת ומשתמשים בכל חלקיה ברפואת הצמחים (ראו משפחת  ה- Gua Lou).
הדלעת היא בעצם פרי השייך למשפחת הדלועיים וכלולים בה גם דלורית, מלפפון, קישוא, מלון ואבטיח.
ישנם סוגים רבים של דלעות בגדלים וצורות שונות ומשונות (בארה"ב יצא לי לראות אפילו את המוזרות ביותר).  בשל צבעה הכתום וטעמה המתוק מריר ניתן לשייכה לאלמנט האדמה ולעונת סוף הקיץ.

מבחינה אנרגטית ושימושית אציין שני סוגים:
דלעת או Pumpkin  – שעליה אמר הרמב"ם:
"טבעה קר ולח" והמליץ לצרוך ממנה בימים חמים משום שהיא טובה לצימאון, מקררת את כלי הדם ומחזקת את העיכול שנוטה להחלש בקיץ מרוב חום.
כמו כן ניתן להשתמש בה לטיפול במצבי לחות שונים בעיקר אלה הקשורים לאברי האדמה ולריאות. היא מתאימה לסוכרתיים משום שעוזרת בוויסות רמות הסוכר בדם ומיטיבה עם הלבלב והקיבה. סוג נוסף:
squash  או butternut squash – דלורית (דלעת חורף)
היא קטנה ומכווצת יותר מהפמפקין ולכן גם חמימה יותר. טעמה מתוק, היא מחזקת ומאזנת את אברי האדמה ומאפשרת זרימת צ'י תקינה.

זרעי הדלעת והדלורית משמשים לטיפול יעיל בתולעים: לועסים חופן זרעי דלעת פעם – פעמיים ביום למשך 3 שבועות.

סופסוף הגעתי הביתה להכין מרק…

אז הנה הוא: מרק חורפי מחמם ומחזק אדמה!
המתכון קצת שודרג ותורגם על ידי, מבוסס על ספר מתכונים שקיבלתי במתנה במיניאפוליס
בתיאבון!

מרק דלורית ברוטב ג'ינג'ר ומייפל

קילו דלורית
בצל גדול קצוץ
3-5 גבעולי סלרי חתוך גס
שורש פטרוזליה חתוך
גזר גדול חתוך
כף שמן זית
4 כוסות ציר מרק עוף או ציר ירקות ואם אין אז מים
כפית קינמון
חצי כפית מוסקט
מלח ים אטלנטי לפי הטעם
פלפל שחור לפי הטעם

לרוטב ג'ינג'ר ומייפל:

3-4 כפות סירופ מייפל אמיתי
כפית  שורש גי'נג'ר טרי מגורר

מקלפים את הדלורית ומוציאים את הגרעינים. מכניסים לתנור, 180 מעלות, לחצי שעה עד שמתרככת.

בסיר שמים את הבצל, שורש הפטרוזיליה,הסלרי והגזר.
מוסיפים שמן זית ומבשלים עם מכסה על אש נמוכה עד שהירקות מתרככים.
לאחר מכן מוסיפים את ציר המרק או המים, מרתיחים כ-5 דקות מוסיפים את הדלורית ואת התבלינים.מבשלים עד התרככות נוספת.
עם בלנדר סטיק טוחנים הכל.

את רכיבי סירופ ג'ינג'ר-מייפל ניתן לטחון בבלנדר או פשוט לערבב יחד
מגישים את המרק בקערות ומעל מוסיפים את הסירופ

מקורות:

Always Superb – Recipes For Every Occasion –  A collaborative cookbook from the Junior Leagues of Minneapolis and Saint Paul
Healing with Whole Foods. Paul Pitchford, North Atlantic Books. Page : 548-550
מרפא הבשם. הרב משה כהן שאולי. עמ': 116-117

תמונה: freeimages.com/Kyle Tait

המחברת:
מרב אלטמן אדלר
מטפלת ברפואה סינית ותזונה
meravita@yahoo.com 

תגובות

  1. יקירתי, ברכות! עושה לי חשק אמיתי להכין את המרק המיוחד הזה, לחזק את האדמה שנשרפה…
    וללמוד סוף סוף להכין קובה של אמא
    תודה!

  2. מרק וסיפור. איזה תענוג. מזל שהגיע גשם הבוקר לתת אווירה למרק דלורית שהולך להתבשל פה בצהריים….
    טור מקסים תתחדשי.

  3. היי מרב, כתוב נהדר. ריתקת אותי עם הסיפור על המנהג העיראקי – הייתי רוצה לדעת עוד. אני לא חושבת שברפואה המודרנית מחכים שהתינוק "יתרוקן" לפני ההנקה… לא מצליחה להבין את החשיבות?

  4. היי מירב, תודה שמחה שרותקת. האמת שגרמת לי גם להתחיל קצת לחקור בעניין.אז תסתבר שיש תיעודים על תרבויות שונות בהן היו מונעים מהתינוקות את חלב האם הראשון הקולוסטרום מחשש שהוא טמא. ויש גם תעוד על ברהמינים בהודו שהיו נותנים לתינוקות דבש וגהי (חמאה מזוקקת) כדי שיוציאו את המקוניום ורק אח"כ היו מקבלים חלב אם.אולי יש בזה איזה הגיון של הוצאת הפסולת קודם ואז קבלת הזנה חדשה וטובה (לפחות לפי מה שטוענים היום) מה גם שהקולוסטרום נוצר עד 72 שעות אחרי הלידה אז יש מספיק זמן לתת ממנו.

כתבות דומות

טיפול במגע

מאת: איריס אברבנאל
תשאול החולה הסוכרתי

מאת: אורון אופק
רפואה סינית וחלב

מאת: ראובן ברק