פרופיל המטפל המקצועי ברפואה סינית

פרופיל המטפל המקצועי ברפואה סינית

מאת: יעל ארנסט
בכנס האגודה שהתקיים בחודש ספטמבר השנה, התקיים מושב בנושא "פרופיל המטפל המקצועי ברפואה סינית".
לצערי לא נכחתי במושב, כיוון שבאותו זמן ממש נשאתי את ההרצאתי שלי בנושא "המטפל ברפואה סינית והאינטרנט".
כפי שאתם יכולים לקרוא, מדובר על רעיון שהתחיל בכנס רוטנבורג הוותיק. המשתתפים במושב זה התחלקו ל- 3 קבוצות והן קבעו לעצמן את הנקודות שחייבות להופיע במטפל המקצועי האידיאלי.
כאמור, לא נכחתי במושב, אבל אני מעוניינת לחוות את דעתי לגבי מספר נקודות שעלו מ- 3 הקבוצות, ולתת את הדעת על עוד כמה נקודות:

קבוצה 1
1. "בעל התמחות בתחום ספציפי מעבר ללימודי הבסיס": אני לא בטוחה שזה צריך להיות בגדר חובה. לא כל המטפלים מעוניינים להתמחות בתחום כזה או אחר, ומעדיפים להיות בגדר "מטפל כללי", כזה שאינו מוגדר. אפשר להסתכל על זה כעל בחירה של התמחות מן הסתם, אבל אני חושבת שלא נכון להכתיב לאנשים להתמחות בתחום מסוים, או בשניים. אפשר להיות מטפל מצוין מבלי להתמחות בגינקולוגיה או סוכרת.

2. "אדם הנותן דוגמא אישית למטופלים על ידי ניהול אורח חיים בריא 'נאה דורש, נאה מקיים'": אכן, תמונת הרופא גדול המימדים, שמעשן בשרשרת ושותה הרבה אלכוהול, שמסתבר שהוא מומחה לב, שבא ומספר לנו שצריך להיות במשקל מסוים, לא לעשן ולא לשתות הרבה אלכוהול- איך לומר, יש בזה משהו לא אמין.
מאידך, כדאי לזכור, שלא כל מה שאנחנו ממליצים למטופלים שלנו נכון גם עבורנו. הדוגמא האישית יכולה להינתן, לדעתי, רק כאשר השינוי בנו נעשה באופן מלא. ואורח חיים בריא אומר לא רק לעבור לאכול אורגני בלבד, אלא גם לעסוק בספורט וללכת לטיפולי תחזוקה שוטפת.
בעיניי אחת הבעיות היא שלא מחנכים אותנו לעניין הזה במהלך 4 שנות הלימוד במכללות. ידוע שסטודנטים לפסיכולוגיה מחוייבים לטיפול במהלך הלימודים שלהם, שכן הערך שיוצא מהעניין הוא רב ברבדים שונים. למה אצלנו זה לא כך?
מחשבה נוספת בעניין זה- נניח ואני מאמינה שאפשר לשלב ג'אנק פוד מדי פעם בתזונה היומיומית שהיא בריאה באופן ממוצע. ומטפל אחר (נקרא לו שוקיניאן), מאמין בהורדה טוטאלית של כל מוצרי הבשר והחלב מהתפריט היומי, ואכילת אוכל אורגני בלבד. לפי נקודה זו, האם עליי ליישר קו עם עצמי או עם סטנדרטים של אחרים? האם יש בזה "נכון" ו"לא נכון", או שיש מקום לגמישות, לאינדיבידואליות?

3. "אדם המיומן לתת למטופליו כלי עבודה להתפתחות אישית, מיומן במניעת יצירת תחות בטיפול אצל מטופליו": אכן, היכולת לתת למטופל כלים לעבודה אישית ועצמית מעצימה אותו והופכת אותו לחלק בלתי נפרד באופן רשמי ומעשי בטיפול. שלא לדבר על הקונספט, שהאחריות לבריאות המטופל עוברת חזרה לבעליו החוקיים- המטופל עצמו. רק אציין, שגם בפסיכולוגיה מכירים בצורך של המטופל ליצור סוג של תלות של המטופל במטפל (בגבול הסביר, לא באופן קיצוני כמובן). זהו חלק טבעי מהתהליך הטיפולי, ואיזו שהיא נקודה שחשוב להגיע אליה, בעיקר כדי לצאת ממנה.

קבוצה 2
1. "המטפל האידיאלי חייב להיות חלק אינטגרלי מעולם הרפואה בכלל": אני לא בטוחה שהבנתי את המשפט הזה נכונה. בכלל, בשלוש הקבוצות עולה שוב ושוב הצורך לדיון ברמה גבוהה עם הרפואה המערבית, על הבנה של הרפואה המערבית ברמה גבוהה… בעוד אין לי ספק שזה מרשים רופאים אחרים (וגם מטופלים מסוימים), אני רוצה רק להזכיר שמטופלים מגיעים אלינו כדי לקבל טיפול ברפואה סינית, לא רפואה מערבית. אכן- אנחנו צריכים להבין ברפואה מערבית, אך ברמה טובה ויעילה למטופלים, ולא בשביל שום סיבה אחרת.

קבוצה 3
1. "אדם שעבר בעצמו תהליך טיפולי של צמיחה": בהחלט!!! ולחייב את זה כבר במהלך 4 שנות לימוד!!!

2."בעל ידע מקצועי ברמה גבוהה (צריך להיקע סטנדרט מקצועי אחיד על ידי גוף כמו האגודה לרפואה סינית)": בהחלט!!! ואם אפשר, להגדיל את מודעות הקהילה והציבור הרחב למשמעות של מכללה שעומדת בסטנדרט שכזה, כמו גם למשמעות של מכללה שאינה עומדת בו.

3. "המטפל צריך להיות בעל הכשרה מגוונת שתאפשר לו לבחור את האפשרות המתאימה ביותר לכל מטופל, באופן אישי": בהחלט!!! אני אוהבת את הקבוצה הזו.

4. "המטפל האידיאלי חייב להמשיך להשתלם ולהעשיר את הידע המקצועי שלו באופן רציף ומסודר": בהחלט!!! ואני מאמינה, שכאשר זה יהיה אחד הסטנדרטים לחידוש רשיון עתידי, הסיפור הזה ייפתר מאוד מהר.

עוד שתי קטנות
א. במצגת שהופיעה במושב זה, דיברו בעמוד 2 על "כוחו של מורה בתיווך מוסדות הלימוד למטפלים העתידיים". בנקודה זו אני הייתי שמחה לראות סטנדרטים שנקבעים למורים ברפואה סינית, כגון מינימום של שנות אסיסטנטיות (בתשלום, תודה) טרם הפיכתו למורה, חובה לרענון מצגות שיעור משנה לשנה, ואיסור למורה לטפל בתלמידיו.

ב. הדיון בדמות המטפל המקצועי ברפואה סינית הוא דיון, שבעיקרו מאוד פילוסופי. לפחות כך נדמה לי. זה כמובן אינו שולל את הצורך בדיון שכזה, אך נדמה לי שהדיון נעשה במודע ושלא במודע במסגרות נוספות כמו פורומים שונים. שיטוט בפורומים שונים מזה שנים מלמד אותי, שמטפלים רבים אימצו לעצמם עקרונות מסוימים בכל הקשור ל"מה הופך מטפל טוב למטפל מצוין", ובעיקר עקרונות בכל הקשור למצפון ומוסר. אני לא בטוחה שהקהילה כקבוצה נמצאת במקום שנכון לקיים דיון פילוסופי, בעיקר כאשר עדיין מתנהלות התכתשויות בין אסכולות שונות, המעידות שיש בינינו שחושבים שיש להם חזקה על האמת. מצד שני- יכול להיות שדווקא מהדיון הפילוסופי הזה תגיע הרגיעה בשטח.

עכשיו אתם
מה הן הנקודות שחשובות לכם בפרופיל המטפל המקצועי ברפואה סינית? מה דעתכם על הכתוב כאן?
אשמח לקרוא את מחשבותיכם.

תגובות

  1. מבחינתי מטפל מקצועי ברפואה סינית חייב להיות מטפל שקודם כל "מרגיש" את המטופל. מטפל שמפתח "חוש" להבין את מה שנמצא מעבר לסינדרומים ולמילים. זה לא משנה אם מרגיש באמצעות דופק , באמצעות מראה או באמצעות טיפול מגע , אבל להרגיש. וצריך לפתח את ההרגשה הזו כל הזמן. הדרך להתמקצעות היא כמובן לטפל כמה שיותר.
    מדקר מקצועי לדעתי צריך להיות גם מומחה בטיפול מגע , זה נראה לי משהו בסיסי.

    אבל מעבר לכל זה – יש כל כך הרבה דרכים שונות לטפל , שהעיקר לדעתי לא צריך להיות היצמדות לשיטה מסוימת. העיקר זו השקעה. שמטפלים יצאו מבתי ספר לרפואה סינית עם כך וכך שעות מגע , כך וכך שעות עם מטופלים , כך וכך שעות של תרגולים שונים.
    אין תחליף לביצוע של מספר גדול של טיפולים. זו ההתמקצעות הטובה ביותר.

    כמו כן אני אישית כאדם הדוגל בטיפול לפי הרגשה , חושב שמטפל טוב צריך ללמוד גם להרגיש אנרגיה ברמה זו או אחרת – וזה אפשרי דרך לימוד וישום מתמיד של טכניקות אנרגטיות שונות (קרניו סקרל , טאו שיאצו , הילינג ועוד ועוד) . זה קצת מוזר לטפל במרידיאנים ונקודות דיקור ולא להרגיש אותן בכלל. אני לא הייתי הולך למטפל שלא מסוגל להרגיש מה הוא דוקר ולא חש מה הוא עושה אלא סומך רק על מה שכתוב בספר הנקודות.

  2. 1. “אדם שעבר בעצמו תהליך טיפולי של צמיחה“???? איזה משפט בומבסטי, אם לא לאמר פלצני (סלחו לי, לא מצאתי משהו קולע יותר במילים יפות יותר…) מי יגדיר מהי צמיחה? האם כל צמיחה? גם צמיחה עקומה??

  3. היי יוסף,

    תודה על התגובה, וסליחה על העיכוב בתשובתי אליך.

    אכן, כדאי שמטפלים ידעו להרגיש את המטופלים שלהם. אני לא יודעת אם הם מחוייבים להיות מומחים בשיטת מגע כזו או אחרת, בתור מישהי שלא הייתה מעוניינת במהלך הלימודים בלימוד של טווינא או שיאצו או רפלקסולוגיה, הייתי מאוד מתקוממת אם מישהו היה מחייב אותי ללמוד את זה 3 שנים.
    יש לי שנה שיאצו, זה נראה לי מספיק.
    מעבר לזה, אני חושבת שבמהלך הדרך אנחנו גם לומדים תוך כדי טיפול בעצמנו, ולומדים כל מיני "דברים לשים לב אליהם", שהם לאו דווקא מכתירים אותנו כמומחים במגע, אבל כן מלמדים אותנו על דברים מסוימים בגוף.

    אפשר גם לדעתי להכניס בתוכנית הלימודים של 4 שנים קצת יותר על שפת גוף- רק מהתבוננות על הגוף אפשר ללמוד כל כך הרבה על האדם!

    כן, כמה שיותר ניסיון גורם לאדם להיות מטפל יותר טוב.
    כמו עם כל דבר. 🙂

    תודה,
    מערכת סינית- יעל

  4. היי ברוריה,

    סליחה גם לך על העיכוב במתן תשובה.

    אני לא מסכימה שזה משפט בומבסטי וגם לא פלצני.
    אני חושבת שכולנו מסכימים, שמי שלא עבר תהליך החלמה עם ענייניו הוא, לא יוכל להגיע נקי לטפל באנשים אחרים.
    נכון, תמיד יש עניינים, ונכון, תמיד אפשר להמשיך ולטפל בעצמך, להמשיך ולגדול- אבל הרעיון המרכזי הוא להיות מסוגל להגיע נקי בשביל המטופל.

    אנחנו מכירים את הקלישאה (שנראית לי נכונה בבסיסה), שכל מי שהגיע למקצוע טיפולי מגיע מהצורך שלו לטיפול.
    ועל כן, על אחת כמה וכמה עלינו להקפיד לעבור טיפול שיביא אותנו למקום בו נוכל להכיל את המטופל בלי לעבור אל עצמנו.

    מה דעתך?

    תודה,
    מערכת סינית- יעל

  5. אהלן יעל.
    אני מעריכה כל מי שמטפל בעצמו ודואג לרווחתו הנפשית או הגופנית. ברור לי שכאשר מטפל/ת שעבר/ה בעצמו טיפול מכל סוג שהוא וחווה את היותו מטופל, הוא בשל יותר לבוא במגע עם מטופלים.
    אבל מה זה לעזאזל "תהליך טיפולי של צמיחה" ? מה ההגדרה של תהליך כזה? מי היומרני שיכול לבדוק את זה??
    ולשאלתך לגבי "ההעברה" שאנו עושים במודע או שלא, קשה מאוד לענות על כך. אין לי ספק שבחלק מן המיקרים זה אכן קורה, אבל מי יכול לשפוט אם הדבר נכון או לא? סביר להניח (לפחות אצלי זה כך)שפעמים זה במקום ופעמים לא..כמו הרבה טעויות שמן הסתם אנו עושים במהלך טיפולים או החיים עצמם.
    שיהיה שבוע מקסים.
    ברוריה.

  6. היי יעל,
    ראשית אני רוצה להודות לך על העבודה המדהימה שאת עושה, כל פעם שאני נכנסת ל"סינית" אני נהנית מחדש, מהעדכונים, מהרמה המקצועית, מהדיון המעמיק ומעוד דברים רבים. ישר כוח!
    ברצוני להתייחס לכמה נקודות שהעלית בכתבה.
    באופן כללי אני מסכימה לכל מה שאמרת, אולם אני תוהה האם המטפל צריך לשמש דוגמא אישית למטופליו והאם הוא חייב לעבור תהליך של צמיחה אישית כפי שצוין במאמר. שאלת הדוגמא האישית אצל המורה/מטפל היא שאלה מעניינת שהעסיקה הוגים רבים מכל התחומים. נניח והאדם בקיא בתחום מסוים אשר בו הוא מגיע לרמת שליטה ויכולת גבוהה מאוד. בנוסף על אלו גם כישוריו כמורה/מטפל הם כישורים מצוינים וביכולתו להעביר את הידע שלו (אם כמורה או כמטפל) ובכך לתרום ולעזור לאנשים רבים. אולם, אותו אדם אינו מוצא לנכון ליישם בחייו את אשר הוא בקיא בו ואפשר לומר אף פועל בצורה הפוכה. האם בשל כך הוא פסול מלטפל או מללמד למרות שביכולתו לעזור ולתרום לאנשים רבים? הזכרת את מנתח הלב שמעשן וסובל מעודף משקל. אבל מה אם אותו מנתח הוא אחד מהטובים בעולם בכל מה שקשור לבעיות לב וניתוחי לב? לא נלך אליו אם נצטרך (לא עלינו כמובן….. כי ברור שאנחנו לא מעשנים ולא סובלים מעודף משקל ואוכלים בריא….)? מה שאני מנסה לומר הוא שזו שאלה מעניינת וחשובה האם המטפל או המורה (מבחינתי הם באותו מעמד) צריכים ואמורים לשמש דוגמא אישית. הרי יתכן מצב של מטפל מוכשר מאוד עם יכולת אבחנה מדויקת ומדהימה וגם בעל יכולת טיפול טובה ביותר, אבל באופיו הוא אדם שחצן, או שהוא לא מנהל אורח חיים בריא כפי שממליץ למטופליו. האם נפסול אותו על הסף?
    אין לי תשובה ברורה אבל אני חושבת שזו נקודה חשובה למחשבה.
    בכל אופן תודה רבה על הסקירה החשובה שהעלית.

    יעל ברוכים.

  7. שלום יעל.
    בדרך כלל אני נמנעת מלהגיב למטפלים "פלצנים" וצרי אופקים שמתנים את ארח חייו ואישיותו "הבריאה" של המטפל כתנאי הכרחי לפרופיל שלו כמטפל.

    מה שהופך אותי למטפלת טובה הוא המקצועיות שלי ותו לא.
    המקצועיות שלי מתבטאת לא רק ביכולות המקצועיות שלי וניסיוני (קרוב ל10 שנים) אלא בעקר היכולת שלי לעשות הפר
    דה מוחלטת בין חיי האישיים ובין הטיפול במטופל: לצרך העניין בדיוק כמו קרדיולוג מעשן, שמן וחובב אלכוהול! – אין שום הבדל…

    צר לי על ההילה "הרוחנית" מהסוג שמבזה באיזהשהוא מקום את המקצועיות של מטפלים ברפואה סינית ויפנית – אינני מטפלת במתן דוגמא אישית,: לצרך העניין אני מזהה רפלקסים ומזהה אותם נפלא גם עם סיגריה ביד השניה,כל זמן שהסיגריה: מה שצריך לעניין אותי הוא ששתי ידי יהיו פנויות במהלך הטיפול כדי שאוכל טכנית לדקר… – צר לי עם הדבר נשמע "קר" וטכני, אך זוהי החשיבות הראשונה במעלה בדיקור סיני, לרבות דיקור יפני (מה שאני עושה)

    "למען הסר ספק" – ארח חיי,אישיותי הכוללת,דעותיי וכל דבר אחר נשאר מחוץ לחדר הטיפולים.אין זה מעניינו של איש מהו ארח חיי: למיטב הבנתי את הפילוסופיה של האי צ'ינג (למדתי שנתיים..), לכל אדם יש האיזון שלו ביקום. אני מסכימה עם ברוריה שקיימת יומרנות ואף טיפשות לחשוב שיש פרופיל אחיד ונכון למטפלים ברפואה סינית.

    אם מטפל "צעיר" ולעיתים גם פנאטים ותיקים, מערב את אישיותו ודעותיו בטיפול, הרי שזהו טיפול הוליסטי מאד לא מקצועי, על אחת כמה וכמה אם מדובר באדם לא בוגר ושיפוטי שעדיין עסוק בניסיונות אוויליים לקטלג ולחלק את העולם ל"נכון" "ולא נכון"

  8. היי ברוריה,

    אתחיל מהסוף- מי שיכול לשפוט זה אנחנו. אנחנו לא יכולים לפטור את הנושא ולומר שאנחנו לא יכולים לשפוט מתי העברה טובה למטופל ומתי לא.
    העברה אינה טובה למטופל- נקודה. אם זה קורה בקטנה- אני לא יודעת, אבל לרוב, זה לא צריך לקרות, וצריך להיות מודעים לזה. זו רק דוגמא אחת מיני רבות שאפשר לקחת את מה שבפסיכולוגיה עשו וממשיכים לעשות שנים וליישם גם אצלנו.

    אני מעריכה שהמשפט שאת מתייחסת אליו "תהליך טיפולי של צמיחה" נאמר בצורה כללית מאוד לאיזה שהוא תהליך של טיפול עצמי, שנעשה ואכן הביא תועלת רבה, בניגוד נניח לסדנאות סופ"ש שהביאו את האור, אך לא יותר מזה.
    זה לא בא להגדיר משהו, לפחות למיטב ידיעתי, אלא בא להגיד- חברים, אנחנו צריכים לעבור טיפול ולעבור תהליך לפני שאנחנו באים לאחרים ומספרים להם שהם צריכים לעשות את זה, ועוד איתנו.
    זה בא להצביע על העובדה, שמטפלים לא יכולים להיות "לא מטופלים".

    תודה על החידודים,
    מערכת סינית- יעל

  9. היי יעל,

    תודה על המילים החמות, אני שמחה שסינית עוזרת ותורמת לך בדרכך.
    אני גם שמחה לשמוע ממך, ולקרוא את דברייך.

    את מעלה נקודה מאוד חשובה, שחשבתי עליה גם, אבל לא השכלתי לנסח אותה כפי שאת הצלחת.
    אני מודה לך מאוד שעשית זאת!
    כמובן שאין תשובה חד משמעית, ואת אומרת דברים של טעם ובראייה שלי גם נכונים.

    תודה,
    מערכת סינית- יעל

  10. היי סוזי,

    תודה על תגובתך, אם כי השפה לא מאוד נעימה, ואשמח מאוד שתמשיכי לדון ולהשמיע את עמדתך מבלי לערב מילים שעלולות לפגוע באחרים שאינם חושבים כמוך. הרי ברור לך שלא כל מי שלא מסכים איתך הוא פלצן, וצר אופקים…
    אז אם את רואה לנכון להמשיך להגיב, שכאמור אשמח אם תעשי זאת, אנא הימנעי משיפוטיות זריזה כפי שבאה לידי ביטוי בתגובה שלך.

    ולעניינינו:
    לא מדובר על פלצנות, ולא מדובר על יהירות, ולא על טיפשות ולא על כל שאר המילים שבחרת.
    מדובר על דיעה, והיא לגיטימית, ממש כמו ששלך לגיטימית.
    אני חושבת שהעובדה שאת עושה הפרדה בין חייך לבין הטיפולים היא מצויינת, אבל מה לעשות שלא כולם יודעים לעשות את זה? יש אנשים שצריכים להתאמן בזה, ויש שיאמרו (מטופלים אגב אמרו לי זאת לא פעם- כשעוד טיפלתי), שדווקא הניסיון האישי שמטפל מביא למפגש הטיפולי עוזר מאוד.
    לכל אחד הסגנון שלו.

    את לא מטפלת במתן דוגמא אישית, אבל זה לא הוגן לפסול את כל אלו שכן רק בגלל שהם חושבים אחרת ממך.
    זה לא מבזה הילה רוחנית, בעיקר כיוון ולרוב זה לא מגיע משם, זה מגיע מרצון של to practice what you preach.
    גם זו לא הדרך היחידה לנהוג, אבל היא קיימת והיא לגיטימית בדיוק כמו הדרך שלך.

    את באה בטענות בסוף דברייך לגבי השיפוטיות והקטלוג, את חוטאת בדיוק באותו הדבר בדברייך ובבחירת מילותייך, וסביר להניח שזו הסיבה שהשארתי את תגובתך. את מציגה את העמדה ההפוכה לדברים שנאמרים בפרוטוקול המושב, וזה מצוין, אבל השיפוטיות שלך שבאה לידי ביטוי במילים בהן בחרת מוכיחה שגם הצד השני "נגוע" באחד הדברים שכנגדם את יוצאת.

    תודה על דברייך, ושוב- את מוזמנת להגיב אך אנא מתני מילותייך,
    מערכת סינית- יעל

  11. היי יעל.
    בעיני , מגע זו צורת הטיפול הכי בסיסית , והיא מתחילה בכלל בשנים הראשונות לחיינו דרך המגע שאנו מקבלים מהורינו.
    למדתי בעבר בישיבות , תמיד אני דתי גם הגעתי מבית שחיבוקים זו לא חלק משגרת היום יום שם , והיה לי לא קל עם מגע.
    אני חושב שברגע שמתגברים על ה"רתיעה" מלהיכנס לתוך תחומו של אדם אחר או הרתיעה מכך שנכנסים לתחומינו , המגע הוא משהו שמלמד אותנו לתת אמון ברמה העמוקה ביותר. זה משהו ששובר מחיצות. ככל שהרתיעה ממגע עזה יותר , כך אנשים זקוקים לו יותר.
    ב"מזרח מערב" לימדו אותנו בשנה הראשונה עיסוי שבדי , ואני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים שהרווחתי משם. זה לא שאני מטפל היום בעיסוי , אבל זה עזר לי מאוד להיפתח. אני חושב שזה גם יותר מתאים כמקצוע מגע ראשון מאשר שיאצו או טווינא שם יש הרבה יותר מורכבות בתנועות ובחשיבה מאחורי המגע. זכיתי שהיו לי גם מורים מדהימים – הן כבני אדם והן כמטפלים.
    אני חושב שהדיקור הוא התפתחות של המגע (אני יודע שהרבה יחלקו עלי בכך) ואני תמיד תמיד מבצע טיפול מגע קטן לפני שאני דוקר. אני מרגיש את המגע כמשהו בסיסי שעוזר לך להתחבר לנקודות שאת דוקרת ולמה שאת עושה.זו דעתי.

  12. יעל, תסכול גדול. כתבתי תגובה כל כך ארוכה וכששלחתי האתר כתב הודעת שגיאה, כי לא מילאתי את שדה הדוא"ל. אני לא יודעת אם אוכל לשחזר את הכל… חבל.

  13. טוב, אני אפילו לא מנסה לשחזר, פשוט אכתוב תגובה שונה.
    קודם כל, אם הבנתי נכון, הכותרת היתה "המטפל המקצועי האידיאלי". לא מדובר על "המטפל הטוב" או "המטפל הכי טוב" או "אם אתה לא כזה מי שמגיע אליך שם נפשו בכפו", אלא על סוג של אידיאל שאנו יכולים לשאוף אליו. לכן אפשר לא להסכים ואפשר להעלות רעיונות נוספים, אבל אין צורך להרגיש שאנו מותקפים באופן אישי.

    הקריטריונים שלי למטפל האידיאלי קצת שונים, ואולי בסיסיים יותר ברמה כזאת שאנשים אפילו לא טרחו לציין. איש, למשל, לא הזכיר חמלה. הזכירו ידע, התמחות, שילוב, בתגובות היו שהזכירו אינטואיציה, אבל החמלה עומדת בעיני בבסיס הדברים, ביחד עם עוד תכונות אופי בסיסיות, כמו ענווה והבנה. לא אוכל להגיע למטפל מתנשא וחסר חמלה, לא משנה כמה ידע ונסיון יש לו.

    לגבי התפתחות אישית והדיון המעניין שנפתח כאן בנושא: נכון שזה מושג רחב מאוד שיכול לכלול הרבה מאוד דברים. בעיני התפתחות אישית היא חלק בלתי נפרד מהתמקצעות. סדנאות של יחסי מטפל-מטופל הם דוגמא טובה לכך, וגם טיפולים אישיים, ברפואה סינית וגם בכל מה שקשור לנפש, וכן צ'י קונג וטאי צ'י. יש מטפלים שיכולים להצליח מאוד גם בלי זה, אבל לפי דעתי האפשרויות שלהם תמיד יהיו מוגבלות.

    אני חיה את הרפואה הסינית ולכן מזדהה עם הצורך בדוגמא אישית. ככל שאני חווה יותר רפואה סינית (השפעת המזון, בעיות שאני סובלת מהם וטיפולים שאני מקבלת) כך אני מבינה טוב יותר את מטופלי. הם גם מקבלים ממני השראה ודוגמא.
    בעבר לא נהגתי לספר על עצמי כלל למטופלי. הם חשבו שאני מיישמת את כל כללי הרפואה הסינית וחיה כנזירה במערה על איזה הר. נוכחתי שמאוד רווח להם לדעת שזה לא כך. שאני מיישמת חלק ניכר מהדברים בדרך שלי, שאני בוחרת לא ליישם דברים אחרים ושגם לי קשה עם כמה מהדברים שאני ממליצה עליהם. אני מעדיפה שהם ייראו בי עוד אדם שהולך בדרך הזאת ושמנסה, מאשר מישהו שמייצג אידיאל בלתי מושג או שהם סתם לא יודעים עליו כלום. כך אני גם יכולה להביע הזדהות, לומר שאני יודעת שמאוד קשה לשנות הרגלים, לצחוק איתם על הקשיים שנתקלים בהם, וזה מרכך אצלם את ההתנגדות.

    לגבי אינטגרציה: מילה שאנשי הכנסים אוהבים מאוד להשתמש בה בארץ: אפשר לקחת את זה למקומות שונים. אינטגרציה יכולה להיות ההבנה הפשוטה שמטופל שלוקח אינספור תרופות וסובל מיובש בפה לא בהכרח סובל מחוסר יין אלא צריך לבדוק את רשימת תופעות הלוואי של התרופות, או שלפעמים כדאי להזכיר למטופל שכדאי לו לעשות בדיקות תקופתיות, או שישתמש בערכת מדידת לחץ הדם הביתית שלו כדי לראות איך הטיפולים משפיעים ולדבר על כך עם הרופא.
    אבל אינטגרציה חשובה לא רק עם עולם הרפואה הקונבנציונלית (ובאמת שאפשר להפסיק ללחך את ישבנה מידי פעם) אלא גם עם שיטות נוספות של הרפואה המשלימה. אני מאוד נהנית לעבוד בשיתוף עם אוסתאופתים, עם מטפלים בנפש כמו קינזיולוגים או פסיכותרפיסטים, עם מטפלים בהילינג ועוד, כאשר אני פוגשת מטופל שמנסיוני זקוק לעיבוד רגשי של חוויות טראומטיות, להזזה פיזית של מפרק או לניקוי טראומות שלא נשאר מהן זיכרון אלא רק דבק קרמתי עיקש.

  14. מיכל,

    מסכים עם כל מילה! ובמיוחד עם סיפור הדוגמה האישית למטופלים. מניסיוני, מטופלים מתחברים אלי ואל הטיפול כולו כשאני משדר אותנטיות ושגם אני כמוהם, שואף להשתפר ואינני מושלם.
    ובאמת חלס עם ההתחנפות לרפואה המערבית…. צ'י הקיבה מתחיל למרוד כבר.
    יישר כוח!

  15. היי מיכל,

    לגבי התגובה הארוכה שנמחקה- אני מצטערת, אבל אני לא יודעת אם יש לי הרבה מה לעשות עם זה.
    אבדוק אם יש אפשרות לשנות, אבל נראה לי שזה לא כל כך אפשרי…

    לגבי דברייך:
    כרגיל כתבת מאוד יפה.
    אני חושבת שתכונות האופי שציינת הם בדיוק כפי שאמרת- בסיסיים, ולכן ניסו לדבר על משהו שקצת מעבר לזה.
    יש גם מטפלים שאינם מביעים את החמלה כפי שמתאים לך או לי, לאו דווקא כי אינו מרגיש זאת, אלא כי קשה לו להעביר את זה בצורה מתאימה לנו. אבל לאחרים זה מתאים יופי, ואחרים גם ממש לא מעוניינים בה.
    אבל אני חושבת שזה דיון מעניין אחר. לצורך העניין כאן, אני חושבת שהדברים האלו הם בסיסיים, והרעיון היה לדון- מה הלאה.

    מה שאמרת לגבי דוגמא אישית- חחחח, זה ממש נכון! הייתה לי מטופלת שממש הוקל לה לשמוע שגם אני אוהבת ג'אנק פוד.

    ולגבי אינטגרציה- אין לי אלא למחוא לך כפיים על ההארה הנהדרת הזו ולציין, שזה כל כך נכון. כל כך פשוט.
    מסכימה עם כל מילה בעניין זה.

    תודה,
    מערכת סינית- יעל

  16. הי יעל,
    תודה על דברייך (ותודה גם ליוסף)
    לא חשבתי שיש סיכוי לשחזר את התגובה… לא נורא, בסוף כתבתי דברים אחרים שאולי מתאימים יותר.
    לגבי חמלה – אני מסכימה שכל אחד מבטא אותה בדרך אחרת. אני דווקא לא מצפה שהמטפל יבכה איתי, ואת כבר יודעת מה אני חושבת על חיבוקים בקליניקה (נגד…) אבל אני כן רוצה שהוא ירגיש חמלה, לא משנה אם הוא מבטא אותה או לא.

כתבות דומות

לידה שקטה

מאת: יעל ארנסט
קליניקה עובדת

מאת: יעל ארנסט