הספרים של ג'ובאני מצ'וצ'ה מוכרים לכל סטודנט לרפואה סינית החל משנה ראשונה.
העולם המוצג בם הוא של משוואה די פשוטה- כשיש X עושים את Y. כתוצאה מכך, אנחנו יכולים לראות את אותם הדברים חוזרים אחד על השני בצורה מאוד יבשה. הדבר מפתיע לבוגר בית מדרשו של ד"ר ואן ביורן המנוח, ולאור הרקע הנ"ל, נדלקת נורה אדומה שלא הכל הוא כמו שהוא נראה על פני השטח.
הידע אותו אוצר מצ'וצ'ה הוא רחב מאוד, חלק גדול מכך נובע מהעובדה שג'ובאני קורא בשפה הסינית, דבר המקנה לו גישה חופשית לכל הכתבים והבנה עמוקה של האדיוגרמות (הסימניות הסיניות), והשמות של המצבים השונים ושמות הנקודות. כמו כן, ההיכרות של ג'ובאני עם התרבות הסינית, מאפשרת לו הבנה עמוקה יותר של גישות מסוימות ברפואה הסינית.
בשני הספרים הראשונים, הידועים בכינויים "ג'ובאני כסף" ו"ג'ובאני זהב", מציג ג'ובאני את הרפואה הסינית באופן דידקטי כאשר הוא בורר במילים, ולא בכדי.
הדקויות שאליהן מגיעות כל הנקודות דורשות התנסחות מאוד מסוימת, התנסחות הנובעת מתרגום של הכתבים עצמם (המאופיינים בדיוק רב); והדיוק, כידוע לכולנו, נחוץ הן בתיאור הנקודה והן במיקומה.
אין דרך קלה ללמוד את הסינדרומים ואת האבחנה המבדלת. החומר הוא תיאורטי ורב, ועל כן יש למצוא דרך ללמוד אותו בצורה יעילה ומסודרת, דבר שג'ובאני מצליח לעשות, באופן בסיסי ביותר, ולכן ספריו הם הספרים המומלצים ללימוד בארץ ובעולם, ולמשל המועצה לדיקור בקליפורניה ממליצה באופן רשמי על ספריו.
יש לציין, שעולם הצמחים של מצ'וצ'ה יכול להיות מבלבל, מפני שהמחבר בקיא ברזי רפואת הצמחים המערבים, ועושה שילוב בין ידע זה לידע בצמחי מרפא סיניים.
הספרים של מצ'וצ'ה לרוב יוצרים תסכול גדול בקרב הסטודנטים, בגלל הסרבול בשפה אנגלית, החזרה על נקודות דיקור והרושם הכללי של לימודי רפואה סינית כרשימות מכולת שונות.
אני מרגישה צורך לצאת חוצץ נגד האשמות הללו, ולומר להגנת מחבר הספרים, שאומנם הרושם הוא לא נעים בתחילה, אך כאשר נותנים הזדמנות נוספת לספרים- דבר הקורה מעצמו תוך כדי המשך הלימוד- מבינים שג'ובאני מצ'וצ'ה אינו בוחר להיות מתחכם או לא מובן במתכוון, אלא מנסה להגיע לרמת דיוק בדברים אותם הוא מתרגם, ומנסה להעבירם בצורה דידקטית ככל שאפשר כדי לשמר את רוח הדברים, ועדיין להצליח להעביר אותם לסטודנט מערבי בצורה כזו שיצליח להבין את הרעיון מאחורי הדברים ואת הדברים עצמם- שוב, גם אם באופן בסיסי למדי. לשם התחלה ולהקניית בסיס, ספרים אלו נכונים, ומהם ניתן להמשיך לכל כיוון שהמטפל יבחר בו בהמשך דרכו.
לרכישת "ג'ובאני כסף" באמאזון לחצו כאן.
לרכישת "ג'ובאני זהב" באמאזון לחצו כאן.
לרכישת "ג'ובאני האדום" באמאזון לחצו כאן.
*תמונה: Hudson Hintze
המחברת:
יעל ארנסט
מנהלת אתר סינית
yael@sinit.co.il
יעל שלום, אני חייב לתמוך בדברייך בעד ג'יובאני, ספריו הם נכס צאן ברזל, ונראה לי כי פני הרפואה הסינית במערב היו שונים לולי מפעל חייו העצום, המשתקף בכל כתביו. משיחות עמו אני יודע כי לבטיו לפני הוצאת ספר אינם מעטים, והצורך להפיץ את הידע העצום שלו, ובצורה המדויקת ביותר- בוער בעצמותיו. לאורך השנים אני חוזר ומעלעל הן בספריו והן בסיכומים שכתבתי בהרצאותיו, ואני חוזר ומגלה בהם פרטים וניואנסים הממשיכים להעשיר ולהחכים. האיש הוא אוצר לכולנו.
אישית יש לי הרגשה שלעיתים קרובות מתקשה מצ'וצ'ה לומר דברים בפשטות. שמתי לב גם שככל שנוקפות השנים הספרים הופכים להיות מתומצתים עוד פחות.
דוגמה קלאסית היא בגירסה השניה לספר הכסוף, בו כמעט כל פיסקה חוזרת פעמיים לפחות ואורך הספר פשוט הכפיל את עצמו.
קיימת גם בעיה רצינית בכך שספריו הפכו לסוג של קנון ממנו למדים רוב תלמידי הרפואה הסינית במערב.
ברור לי שמדובר בקלינאי מוכשר, אך שיטת העברת החומר שלו היא מקור לגישה השינונית שכל כך נפוצה במערב.