תהייה על קנקנם של מחקרים ברפואה סינית

תהייה על קנקנם של מחקרים ברפואה סינית

מאת: יעל ארנסט
מחקרים
מדי פעם אנחנו קוראים על מחקרים שמוכיחים שרפואה סינית עובדת.
כל כמה זמן, יש מחקר כתוב או תוכנית טלויזיה בערוץ נחשב, שמוכיח שהרפואה הסינית היא הרבה יותר מרפואה עתיקה שקשורה לירח ולכוכבים, שנקודות הדיקור הן יותר מסתם החלטה שרירותית של שאמאן סיני מלפני 2,000 שנים.
וכל פעם שיש דבר כזה, אנחנו מפיצים אותו ברבים בכל דרך אפשרית.
גם פה בסינית, אנחנו מביאים לידיעתכם מחקרים שנעשים ברחבי העולם, הבודקים את יעילותה של הרפואה הסינית למגוון רחב של מצבים רפואיים.
אך בשנה האחרונה, אני מודה שאני מוצאת את עצמי מתקשה להעלות עוד ועוד מחקרים, בעיקר כיוון והם כולם מוכיחים את מה שכולנו יודעים- הרפואה הסינית עובדת.

מקומה של הרפואה הסינית בחברה הישראלית

אני לא בטוחה שאני יכולה לדבר בשם מדינות אחרות, אך נראה שבישראל- הרפואה הסינית תפסה מקום יפה בחברה הישראלית.
בכלל, החברה הישראלית עברה קצת תמורות בכל הקשור לתזונה, מודעות לכל מיני דברים מוזרים כגון קיומה של מועצת החלב והדברים שהיא מספרת לנו, דיונים נרחבים על טבעונות וצמחונות. החברה הישראלית עברה גם כמה שינויים בכל הקשור לצריכת בריאות- אכן, עדיין מעדיפים לקחת כדור נגד כאב ראש, ואפילו מייצרים לזה פרסומת נהדרת, אבל כבר מתחילים לחפש דרכים נוספות להקל על כאב הראש לאורך זמן, ולא רק לשעות הקרובות, ואם אפשר לעשות שלא יגיע בכלל אז מה טוב.
כך גם בטיפול בילדים- הורים רבים מחפשים פתרונות ארוכי טווח לבעיות שחוזרות על עצמן בחיי ילדיהם הקטנים, בעיות שלרוב הרפואה המערבית מציעה פתרונות מוגבלים בלבד.

הרפואה הסינית, ובראשה הדיקור, מהווה אלטרנטיבה טיפולית עבור הרבה מאוד אנשים.
אנשים כבר מבינים את יעילותה- גם אם באופן חלקי, מבינים שניתן לעזור לאדם בצורה נקיה יותר וכימית פחות, הם מבינים את כל מה שניסו להסביר פה ב- 20 שנים האחרונות (פחות או יותר).
אני מוצאת את עצמי מסבירה פחות ופחות מה היא הרפואה הסינית באוזניי אנשים, ויותר ויותר מפנה למטפלים, כי אנשים רוצים מזור לבעיותיהם.

ולמרות זאת- מחקרים

ועדיין, עם כל הפתיחות, ההתעקשות על מחקרים היא גדולה. היא מגיעה לא רק מצד אנשי הרפואה המערבית שמעוניינים להוכיח אותה מדעית.
העיקשות מגיעה גם מתוך הקהילה שלנו, כאילו אנחנו עדיין נמצאים במקום שצריך להוכיח את עצמנו.
אני יודעת שיש מחקרים שהם חשובים, כמו למשל חקר הסרטן שחשוב שיימשך, וחקר מחלות רבות נוספות שהן קשות והמחקרים האלו באים לנסות לייצר אמצעי החלמה ארוך טווח.
אבל יש גם הרבה מאוד מחקרים שנוצרים כדי ליצור דו שיח עם הרפואה המערבית. ובעוד שזה נחמד מאוד, בעיניי "יצירת דו שיח עם הרפואה המערבית" דרך מחקרים היא בבחינת דריכה במקום, מקום שהרפואה הסינית בארץ כבר לא נמצאת בו.
גם כמות המחקרים שניתן למצוא ברשת, ברחבי העולם, היא מדהימה.
בין אם מדובר על מחקרים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר ובין אם מדובר על מחקרים שנעשו במקצועיות פחותה- אפשר למצוא מחקר כמעט על כל דבר.

אז נכון, גם ברפואה המערבית יש עדיין מחקרים, רבים מאוד, שבאים להוכיח כל פעם משהו אחר.
אני לא חושבת שצריך להפסיק עם מחקרים באופן מוחלט. ממש לא. כפי שציינתי, יש מחקרים חשובים שצריכים להימשך, שאגב- ממשיכים גם ברפואה המערבית. אבל הם צריכים להימשך כי המטרה שלהם שונה- מטרתם לעזור לאדם להתגבר על מחלה לאורך זמן. אלו מחקרים שחשוב שימשיכו.
אני באה בטענות למחקרים שכל מטרתם היא להוכיח שהרפואה הסינית עובדת.  מיהו קהל היעד של המחקרים האלו? לפעמים נדמה לי שהרפואה המערבית מנסה שוב ושוב לבדוק את הסיפור הזה שנקרא "רפואה סינית", ולפעמים, נדמה לי שהקהילה המקצועית פה בארץ נתלית על המחקרים האלו כאילו זה מה שיעזור לאנשים להגיע יותר ויותר לטיפולים. כאילו הסקפטים שמטילים ספק ברפואה הסינית יוכלו סוף סוף לקבל תשובה שתשתיק אותם.

אני באופן אישי לא מעוניינת בכלל להיות בדו-שיח עם הסקפטים האלו. גם אני סקפטית לגבי כל מיני דברים, ואף אחד לא מדבר איתי כל כך הרבה כדי לנסות לשנות את דעתי.
אז יש אנשים שחושבים שרפואה סינית זה בזבוז זמן וכסף. אז שיחשבו. מה קרה? אסור למישהו לחשוב אחרת ממני?
אני לא חושבת שאני צריכה להוכיח להם שוב ושוב שהרפואה הסינית כן עובדת. למה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בדבר הזה? הסקפטים אינם מעוניינים ברפואה סינית- בסדר גמור, הם לא חייבים.
אני בטח לא צריכה להשקיע כל כך הרבה זמן בלנסות לשכנע מישהו שרפואה סינית כן עובדת. אם הוא מעוניין לקבל תשובה לשאלה הזו- שילך לטיפול ויחליט בעצמו.

ובאיזה שהוא אופן, גם זו הדיעה שלי לגבי הרפואה המערבית- אני לא צריכה להוכיח את עצמי או את הרפואה הסינית בפני אף אחד.
מי שרוצה לבוא מוזמן, מי שלא- זה גם בסדר. למה אנחנו חייבים כל הזמן להוכיח את עצמנו? אנחנו כבר לא בשלב הזה פה בארץ. אז למה להמשיך להיות תקועים במקום הזה?
זה מזכיר לי שבמסגרת הלימודים שלי, רצו שנלמד "לדבר בשפת המחקרים". למה? אני לא לומדת מחקר, אני לומדת רפואה סינית. למה אני כבר מהלימודים צריכה להצדיק את עצמי בפניי אנשים שלא ממש מאמינים במקצוע שלי? כל אלו שלא מאמינים יכולים להמשיך לחיות חיים שלווים ונעימים עם דעתם מבלי שננסה לשנות אותה. יש אותם, בסדר, אבל יש גם את אלו שכן מאמינים, שכן מבינים, והם אלו שבאים לטיפול.
למה תמיד לרדוף אחרי אלו שלא רוצים ושמטילים ספק? למה לא להמשיך להשקיע באלו שבאים לטיפול?

כמה מילים על אקדמיזציה והכרת המל"ג
הרבה פעמים אני מוצאת עצמי מדברת על מחקרים ומגיעה בצורה טבעית ביותר לכל תהליך ההכרה המייגע שאנחנו נמצאים בו כבר שנים רבות, כקהילה.
המחקרים עוזרים לנו להוכיח שאנחנו יעילים- כך מספרים לי כבר שנים רבות, ואני מודה שכבר כמה שנים אני תוהה על אמיתות המשפט הזה.  המחקרים פותחים לנו את הדלת אל עולם הרפואה המערבית- כך אמרו לי בפראפרזה על המשפט הקודם שציינתי, "יצירת דו שיח עם הרפואה המערבית". האומנם?
האם עם קבלת חותמת הקבלה של הרפואה המערבית, התחום שלנו יהיה בעל תמימות דעים שהוא מקובל ונכון? שהוא יותר מהוקוס פוקוס? האם הסקפטים ימצאו תחום אחר להיטפל אליו?
התשובה לכך היא- ודאי שלא.
שהרי, הרפואה הסינית עובדת- זאת אנחנו יודעים.
והרי אנשים בארץ יותר ויותר פונים לרפואה סינית, גם בגלל מחקרים, אבל בעיניי הרבה יותר מתוך הצלחות של חברים ובני משפחה שסובבים אותם.
כי אם דיקור עזר לכאב הגב של חמותי, יש מצב שזה יעזור גם לכאב הגב שלי. למה לא? שווה לנסות.

אני מיד מעוניינת לבקש את סליחתכם, קולגות שלי, שמאמינים ועוסקים במחקר. אני לא מנסה להטיל דופי או ספק בעבודתכם.
אני פשוט חושבת, שאם יש מחקרים (והם קיימים) שנועדו כדי שנצדיק עצמנו בפניי מישהו- זה לא נכון. ואם יש מחקרים שנועדו להוכיח שהרפואה הסינית עובדת- כבר הוכחנו את זה. כל המטפלים שעזרו לאנשים להחלים ולהבריא מוכיחים זאת יום יום. לא צריך מחקרים בשביל זה. צריך משהו אחר, אולי המשהו הזה הוא יחסי ציבור.

* תמונה: Ricardo Gomez

תגובות

  1. יעל,
    מאוד אהבתי והזדהתי עם הדברים שכתבת.
    מהנסיון שלי סקפטיים לא מתים הם רק מתחלפים.
    ועכשיו ברצינות, הסקפטיים היחידים שהצלחתי להמיר לא הומרו בעזרת מחקר אלא בפועל עם תוצאות, כי כמו שציינת הם סובלים וכבר אין פתרונות וחבר/ בן משפחה אחר שנעזר בנו בעבר בא ואמר יאללה לך לנסות מה כבר נשאר לך להפסיד..
    וככה רק עם תוצאות בשטח, בלי שום קשר למחקרים ככה אנשים מפסיקים עם הסקפטיות.

  2. היי נעמה,

    אכן, זו דרך שבעיניי עובדת יותר טוב ממחקר.
    אבל האם אנחנו באמת צריכים להשקיע זמן בסקפטים? לא עדיף להשקיע באנשים שמגיעים? לתת להם טיפולים טובים יותר, מחירים טובים יותר, דברים כאלו?

    תודה,
    יעל

  3. וואהוו יעל, אני ממש מקווה שזה מין טיזר כזה המאמר, ברור שאנחנו לא צריכים שיוכיחו לנו שהעסק עובד, אבל לא לשם כך נוצרו מחקרים, המחקרים באים לבדוק שאלת מחקר, ממנה אתה רוצה להפיק ידע ולהתפתח, עצוב מאד אם כל מה שעושים או יעשו המחקרים הוא להוכיח שהרפואה הסינית מועילה. הייתי רוצה לחשוב שבעקבות מחקרים טובים נוכל ללמוד, להפיק לקחים מטעויות, ולקבל קווי מחשבה חדשים שנרצה לבדוק אותם, מבחינתי כל שיטת לימוד חדשה היא כמו מחקר, מגיע מטופל ואני בודק איזה שינוי אוכל ליצור שם. שוב ברור לי שזה טיזר, הנה בלעתי את הפתיון.
    ערן גלוסקא

  4. היי ערן,

    שמחה לראות אותך מגיב פה.
    ברור שלא כל המחקרים בעולם נעשים כדי להוכיח שהרפואה הסינית עובדת. אבל יש כאלו שעדיין מתקיימים כדי לנסות להוכיח אם היא טובה או לא. בתקופת לימודיי, אני זוכרת שאמרו לי כמה ממוריי שזה עושה לנו שירות מעולה כי ברור שהיא טובה. כל מיני אימרות שהן אולי היו נכונות לתקופה (אם הן נכונות בכלל). ואנחנו כבר לא שם.

    אני לא מזלזלת במחקרים ולא חושבת שהם לא חשובים.
    שוב, כפי שכתבתי, יש תחומים מסוימים שהמחקר הוא נהדר עבורם. אבל אני חושבת שכן, יש עדיין סוג של ניסיון לרצות את עולם הרפואה המערבית, ואני חושבת שזה ממש יותר, בטח היום.

    תודה,
    יעל

  5. מאמר מעניין שמציף שאלות רבות בעקבות די הרבה שנים בהן אני עוסק במחקר קליני במסגרות רבות.

    הרפואה הסינית היא רפואה של סיפורי מקרה, לא של מחקר מתודולוגי מערבי. הסיבה לכך היא שזאת רפואה אישית, שמחייבת קשר אמיתי בין המטפל למטופל וטיפול הממבוסס על מגוון כלים. לכן לא כל כך אפשרי לבסס מחקר במתודולגיה מערבית של double blind randomised ברפואה סינית.

    בעצם ההנחה שלכל שיטות הרפואה צריכה להיות מתודולגיה מחקרית אחת ישנה טעות חמורה ולדעתי גם פגיעה אתית.
    מטופל במחקר לעולם יקבל טיפול פחות טוב ממטופל בקליניקה שכן המחקר יגביל את המטפל בבוספה או שינוי נק' וצמחים בהתאם למצבו המשתנה.

    דבר אחרון, טד קפצ'וק שלימד אותי בארצות הברית ועוסק המון במחקר אמר לי פעם בצחוק שבשביל לעשות מחקר אמיתי על אדם – צריך לעשות אותו על אדם מת..

  6. מסכים עם ערן, פרסמת טיזר מעניין, שמחייב אותי להגיב אליו. זה דיון ארוך, ואני אתייחס אליו כאן בכמה נקודות מתומצתות.
    ראשית אומר שאני תומך במחקרים, ומכיר גם את כל המגבלות שלהן. נכון, מחקרים הם מצומצמים, ושונים ממה שנעשה בקליניקה, ויכולים להיות מנותקים, ואפשר לעשות בהם המון מניפולציות, והם מבוססים על גישה מחשבתית שלא ממש קשורה לפילוסופיה הסינית ולדרך שבה התפתחה הרפואה הסינית. הכל נכון.
    יחד עם זאת היא השפה שהרפואה מדברת בה, ובתור אנשי רפואה אנחנו צריכים לדבר בה. באנגליה אסרו על מתן של צמחי מרפא על ידי מטפלים. אולי אם היו יותר מחקרים, ויותר פעילות מדעית של המטפלים זה לא היה קורה.
    שנית, צריך להבין שמבחינת הממסד הרפואי והכלכלי אנחנו מיצגים טכנולוגיה רפואית חדשה, שחובת ההוכחה על היעילות והבטיחות מונחת על כתפינו. זה מקומם, מטומטם ומתנשא, הכל נכון, אבל זאת המציאות. ומחקרים היא אחת הדרכים העיקריות לקבל הכרה על ידי הממסד.
    אבל אלו הן הסיבות החיצוניות, וכאן אני רוצה דווקא להצביע על כמה סיבות אמיתיות להשתמש במחקרים. הראשונה היא שיש הרבה חרטא במה שאנחנו עושים. אין מה לעשות, זאת האמת. בתוך הרפואה המדהימה שלנו יש לא מעט פולקלור, טעויות שהשתרשו עם השנים, וגם לא מעט הרהורים לא מחייבים של כל מיני אנשים שהתערבבו עם הניסיון הטיפולי. מי שצריך דוגמאות שישלח אלי מייל. המחקרים יכולים לברור את המוץ מהתבן, לבדוק מה בתוך כל מה שלמדנו אמיתי יותר ועל מה אפשר לוותר.
    יותר מזה, התהליך של מחקר מחייב אותנו לחושב על דברים שכמטפלים בקליניקה אנחנו לא תמיד מתעסקים איתם – איך זה עובד? מתי זה עובד? ולמי זה יעבוד יותר?
    וכאן מגיעה השורה התחתונה של כל זה. השאלה שיעל התייחסה כאן, האם הרפואה הסינית עובדת או לא, יעילה או לא, היא כבר ישנה ולא מעניינת. המחקרים שמתעסקים בה לא מעניינים ולא תורמים כלום. השאלות שיותר מעניינות, וחלק גדול מהמחקרים פונים אליה היום, היא איך זה עובד, ומתי יהיה נכון להשתמש ברפואה הסינית, ומתי יש עדיפות לדיקור ומתי לצמחים, ומתי לא כדאי בכלל לגשת לטיפול שלנוץ
    אני חושב שכל מטפל בכל קליניקה יוכל בבוא העת להיעזר בתשובות האלו.
    אביב מסינגר

  7. טוב אז אולי אני השלישי שנופל לטיזר אבל שיהיה…
    גם אני, כמו מטפלים נוספים, עוסק במחקר. גם אני, כמו האחרים שעוסקים במחקר, מודע למגבלות של מתודה זו. הנה כמה הרהורים:
    1) המדע בהגדרתו מטיל ספק והמדען הוא בהגדרתו ספקן או סקפטי בגישתו לבחינת תופעה מסוימת. זה לא האנשים, זו התורה ולא נכון לקחת את זה כל כך אישית כאילו זה מול או נגד הרפואה הסינית.
    2) אני מודה שמהמאמר עלתה אצלי תחושה לא נוחה של יוהרה. מה הכוונה בכך ש"הרפואה הסינית עובדת"? האם זה אומר שהכל ברפואה הנפלאה הזו עובד ושאין צורך בבחינה ביקורתית יותר של הכלים שלנו? האם לא נרוויח ונלמד מכך שנחקור את הכלים שלנו בצורה קצת שונה וחדשה? האם אין מקום לבדיקת הרפואה הסינית על מדגמים גדולים יותר של מטופלים ולא להסתמך רק על הניסיון האישי שלנו ועל "מבחן הזמן"? אני מרגיש שחובת המשך ההוכחה של יעילות ובטיחות של כל שיטה רפואית היא חובתו של האדם המציע ומספק רפואה זו. לא בשביל להוכיח למישהו אחר אלה כדי להיות משוכנע בעצמו שהוא נותן טיפול טוב.
    3) למחקרים יש חשיבות נוספת והיא באופן שבו אנחנו חולקים את הידע והניסיון שלנו. האופי הסובייקטיבי מאוד שבו אנחנו מאבחנים ומטפלים, האבחנה האינדיבידואלית, תחושת הדופק באותו מקום ורגע, כל אלה יוצרים מצב שבו קשה לנו לחלוק ניסיון וידע אחד עם השני. אפשר לשתף סיפורי מקרה, אבל אלה הם כמובן מקרים אנקדוטלים שהיכולת להסיק מהם מסקנות רחבות מוגבל. ניסיון קליני של מטפל יכול לעבור הלאה בהוראה או צפיה קלינית אבל אלו לצערי לא תמיד זמינים. מחקרים, על אף המגבלות שלהם בעניין ה-reproducibility, מאפשר לנו לחלוק ידע אובייקטיבי שניתן לחזור עליו ולהשתמש בו. הפרסום של מחקרים בעיתונות רפואית ובכנסים מאפשר שכולם יהיו חשופים ושווים אליו.
    4) כפי שאמרו פה קודמי, המחקרים הם גשר של שפה שמאפשר לנו תקשורת עם הרפואה הקונבנציונאלית. הוכחת יעילות של טיפול מסוים באופן מדעי מאפשר (בשאיפה) לשנות את הדרך שבה מטפלים היום בחולים. במילים אחרות, אדם מהישוב שכואב לו הגב הולך (בד"כ) קודם לרופא ומקבל (בד"כ) טיפול תרופתי ואם זה לא עוזר לו הוא (בד"כ) יחזור לרופא והרופא (בד"כ) יגדיל את המינון או ימליץ על טיפול אחר קונבנציונאלי ואם כל זה לא יעבוד אז אותו אדם אולי ימצא עצמו במרפאה לרפואה סינית. אם, לצורך העניין, יוכח (שוב, במקרה זה) במחקר קליני איכותי שדיקור סיני יעיל לטיפול בכאבי גב, יש סיכוי שבעתיד ישתנו ה-guidelines הטיפוליים לכאבי גב ואותו איש מהישוב יקבל טיפול בדיקור במקום או במקביל לטיפול התרופתי כבר מההתחלה. גישה אינטגרטיבית זו יכולה לחסוך לאנשים רבים תרופות רבות וסבל רב. זוהי רק דוגמא, יש גם חולים אונקולוגים, חולי גסטרו/קרדיו/נפרו/פולמו והפטולוגים שהסיפור הזה מוכר גם להם. הגישה האינטגרטיבית קיימת ומתקיימת כבר במסגרות מסוימות. מחקרים אישרו זאת ומחקרים נוספים יכולים להרחיב את השימוש בגישה זו.

    ניר

  8. שלום חברים,
    אין ספק שצדדים יפים ורבים לו למחקר ברפואה סינית. כמו גם במחקר ברפואה מערבית. הרבה פעמים נדמה לי שהקהילה המקצועית עטה על כל מיני סרטונים שמספרים בפעם המיליון שרפואה סינית עובדת, ומתפעלים מזה, ועדיין רואים בזה אייטם חדשותי, שאפילו ב- BBC רואים לנכון להקדיש לזה תוכנית ולהשיק ברשת. אז נכון שזה מגניב, אבל זה לא חדש. כי כמו שיש את המחקרים המעצבנים שכן, אני חושבת יש כאלו שמנסים להוכיח שהיא לא עובדת, או שיש כאלה שמנסים להוכיח שהיא כן עובדת כדי שיהיה לעולם הרפואה את הביסוס המדעי המקודש. אז כמו שיש את המחקרים המעצבנים, יש גם את המחקרים הרצינים, שבאמת מדברים ברמה אחרת לגמרי ומנסים לעזור בסופו של יום לחולים, ולאו דווקא להאדיר רפואה כזו או אחרת.

    אני חושבת שלא מדובר על יוהרה אלא על ניסיון של אנשים, שלדעתי לאו דווקא מגיעים מתחום הרפואה הסינית אלא רותמים מישהו מהתחום לעניין, כדי להוכיח שהיא עובדת. הרצון הוא לא להאדיר את הרפואה הסינית במקרים אלו, אלא לתת גושפנקא מערבית לרפואה סינית. שבעיניי זה כבר מיותר לגמרי.

    שוב. יש מחקרים רציניים, שמטרתם להביא מזור. שמטרתם להפסיק מגפות כמו סרטן. את אלו אני משאירה בצד כי הם באמת חשובים.
    האחרים הם אלו שמעצבנים אותי. וגם סוג של תחושה שיש סביבי עוד מימי הלימודים, שאנחנו צריכים להוכיח עצמנו בפניי אחרים. אני לא חושבת שאני צריכה להוכיח שום דבר. מי שרוצה שיבוא. מי שלא- הכל בסדר.

  9. היי יעל,
    בתשובה לכותרת המאמר, "למי זה טוב"… בתור מי שלמדה בארה"ב ועבדה קשה כדי לעבור את מבחני ההסמכה הארציים שם, בהחלט בולטת בעיני הנקודה הכואבת, שבארץ המקצוע שלנו עדיין לא מעוגן בחוק. זה שמבחינה אישית בבחירת מטפל או רופא אני מסתמכת על האינטואיציה שלי ולא על תארים או הסמכות לא אומר שהעולם נמצא במקום הזה… כלומר, אין לי ספק שלמרות שמבחינת האינטגרציה של רפואה סינית במעוזות הרפואה המערבית כמו בתי חולים וקופות חולים ישראל ממש מתקדמת, אבל ההכרה וההסמכה המקצועית, כולל תואר היא עדיין החתיכה החסרה. רק השבוע היה לי דיון סוער עם בחור סקפטי (וגם חסר ידע) שביקש מחקרים שמוכיחים שרפואה סינית עובדת, וטען שכשמישהו ממכריו הולך לרופא סיני הוא רואה אותו כעיוור הניצב לפני בור. מנהל מחלקה באיכילוב שם הייתי אמורה להרצות סיפר שרפלקסולוגית העבירה הרצאה במחלקה. כשהיא אמרה שהיא יכולה לאבחן אבנים בכיס המרה, תגובתו היתה: "תודה רבה, כאן הסתיימה ההרצאה שלך". סיפורי המקרה שלי על הצלחות בתחום השיקומי לא מאוד עניינו אותו, כי הוא רוצה לשמוע על תוצאות שמעוגנות במחקר אמפירי. אני מסכימה עם מה שנאמר כאן שטיפול בקליניקה תמיד יהיה יותר יעיל מטיפול במסגרת מחקר, ואי אפשר לכמת את האיכפתיות והיחס האישי שמקבלים בטיפול סיני. תכנית הלימודים שלנו בבית הספר היתה מושתתת על כמעט 50% רפואה מערבית, כולל קורס שיטות מחקר. כמובן שכולנו באנו ללמוד רפואה סינית ולא ביוכימיה, אבל אנחנו פועלים בעולם בו הרפואה המערבית שלטת, ואני חושבת שכדאי שנלמד לעבוד איתם ולא נגדם. כשמטופלים מגיעים עם תוצאות של בדיקות, אני שמחה שאני יכולה לקרוא אותם, ולהיות בדו-שיח עם הרופא המטפל אם צריך. אנשים כן מאוד צמאים לשמוע עוד על רפואה סינית ולהבין את העקרונות שלה, ואני רואה את זה בכל הרצאה לקהל הרחב. אבל תמיד תישאל השאלה האם נערכו מחקרים על האפקטיביות, ואני יותר משמחה כשאני יכולה לציין שנערכו ונערכים אלפי מחקרים בנושא שמוכיחים את מה שאנחנו, המטפלים, כבר יודעים.
    מירב לשם

כתבות דומות

לידה שקטה

מאת: יעל ארנסט
סינית מדיה

מאת: יעל ארנסט
התחלות חדשות

מאת: יעל ארנסט