סמינר שונישין- סקירה

סמינר שונישין- סקירה

מאת: רויטל כרם
שונישין
רופא ילדים ותיק אמר לי פעם: "כשמטפלים בילדים אסור לפחד מהבכי שלהם". האמירה הנחרצת הזו הבהירה לי את הסיבה שבגינה ילדים לא ממלאים את הקליניקה שלי. אני מפחדת, עוד מזמן ילדותם של ילדי, מבכיים. לכן, החיבור ביניהם לטיפול שלי ארך בדרך כלל שלושה שלבים: טיפול ראשון, שכלל דיקור ואז מבט מופתע של הפעוט. טיפול שני הדיקור כבר היה מגשש וזהיר ובטיפול השלישי (אם הגענו לשלב זה) אפשר היה לשמוע את בכיו של המטופל הקטן שלי כבר מהשביל המוביל אל הדלת.
אותה חדירה של מחט, אשר עד גיל שנה מתקבלת על ידם בפליאה, בהתבוננות מופתעת ובהסכמה, לעיתים בבכי שנשכח ונרגע במהרה, מתהפכת על פיה כאשר הפעוט הופך למבין וזוכר. אין ספק ששלב הדיקור הוא זה המרחיק את הפעוטים מהקליניקה שלי.

השתלמות בשיטת שונישין היתה עבורי נחוצה ביותר. למרות שילדים אינם קהל היעד שלי, כמטפלת באימותיהם אותן אני מלווה בתקופות חייהן השונות, הן מצפות ממני לתת מענה גם כשהן מביאות לקליניקה את פרי בטנן, מינקות דרך ילדות ועד ההתבגרות. הצעד הראשון הוא להתגבר על פחדי מפני הפחד שלהם. לכן, בחרתי להצטרף לסמינר שהעביר ערן לשם במכון מופת, שהתקיים בתאריך מיוחד, יום הקמת האומה היפנית.

הטיפול בשיטת שונישין החל להתפתח ביפן באמצע המאה 17, באוסקה, שם הבתים מאוד צפופים והקירות דקים. התינוקות שבכו בלילה הפריעו את שנת השכנים והתעורר הצורך למצוא דרך יעילה לטפל בהם מבלי להעצים את פחדיהם ובכיים. קהל היעד הראשון היה תינוקות המכונים ביפנית 'קאנמושי' – אותם תינוקות שהשקט זר להם והם רוטנים ובוכים וקשה להרגיעם. על טיפוס זה, תינוק בכיין, שלפעמים יגדל להיות אדם רוטן וכעסן, פותח השונישין, שפירושו: שו – קטן, ני – ילד, שין – מחט.
השונישין לא נוצר בחלל ריק אלא מחובר ומשולב בתהליכי התפתחות הרפואה היפנית. היפנים בודקים ומשפרים כל דבר שמגיע אליהם על מנת להתאימו לצרכיהם ולגישתם. הם בוחנים כל דבר בגישה פרקטית, מה שעובד נשאר, כך גם השונישין הוא חלק מתהליך היסטורי.
במאה החמישית לספירה הגיעה לראשונה הרפואה הסינית ליפן באמצעות נזירים קוריאנים. החשיפה לרפואה הסינית התחילה תהליך ארוך בו נזירים יפנים לומדים בסין, מביאים את הידע ליפן, משכללים ומפתחים אותו, כאשר הדגש הוא על יעילות קלינית. במאה העשירית נכתב הטקסט הרפואי היפני הראשון אשר פתח פתח למאות כאלו שנכתבו בשנים הבאות. בעקבות ניסיונות מסיונרים להפוך את האוכלוסיה לנוצרית, נסגרו הגבולות על ידי הקיסרים ויפן ידעה שנות בידוד. בתקופות אלו נסגרו הגבולות להשפעות חיצוניות. תקופה כזו היתה תקופת שושלת אדו (1638-1854), בה פותחה אבחנת הבטן אשר דחקה את אבחנת הדופק והיתה גם הזמן הנכון להתפתחות ה'שונישין'.

כבר בתחילת הסדנא מצאתי שהגישה הטיפולית המתאימה לי, זאת משום שהיא מחפשת אחר שיטה שתמנע את רגש הפחד המתעורר בפעוט עם החשיפה לטיפול ולמטפל.  בלינג שו נאמר: "פחד גורם לשן להיות לא מיושב ולהתכווץ", ועוד: "כאשר הגוף נוטה לפחדים, הצ'י במרידיאנים לא נע". החיפוש אחר שיטה יעילה שתשמור על יציבות רגשית הוליד את השונישין.
ערן מספר שביפן לא נוהגים לדקר ילדים עד גיל חמש. לדבריו, הצ'י אצל ילדים אינו זורם בחופשיות זאת משום שהמרידיאנים עדיין לא בשלים ומלאים. המרידיאנים והאיברים ממשיכים להתפתח בחמש שנות החיים הראשונות ולכן אין צורך בדיקור מדוייק. הפחד המתעורר בילד בעקבות חדירת המחט, גם אם התחושה מזערית, מחליש את הכליות, סוגר את המטופל, והטיפול, יעילותו אינה מרובה ולעיתים אף מזיקה. לצורך הטיפול פותחה סדרה של מכשירי מתכת לא חודרניים המאפשרים עבודה על שטח גוף רחב יותר מאשר נקודת דיקור בודדת.

השונישין מביא איתו גישה אחרת, מבט רחב, נקודת על, הבוחנת בעת אחת את הילד, הוריו ומשפחתו כאשר הגישה עדינה ומחפשת פתרונות נעימים עבורו בזמן הטיפול. אין התעמקות בסינדרומים, הטיפול בילדים פשוט יותר. לא נדרש ידע מוקדם ולכן מתאים לשימוש על ידי מטפלים מרקעים שונים. הכל מאוד פשוט ויישומי, מעשי ומהנה. הדגשים המרכזיים הם – לא להפחיד, לא להכאיב ולא ליצור תגובה רגשית אצל הילד. העיקרון המרכזי הוא חיזוק ועידוד הצ'י.

תינוקות מתקשרים באמצעות רגשות ואינם יכולים לווסת רגשות. הרגשות שלהם מוצפים כל הזמן והם משפיעים בקלות על זרימת הצ'י. פחד מוריד צ'י, כעס מעלה צ'י, עצב מפזר צ'י, הצ'י עוזב את נתיביו בקלות. לכן בטיפול יעשה המטפל כל שביכולתו כדי שהילד יהיה מאוזן ברגשותיו.
ילדים נולדים עם חוסר יין. היין נבנה עם השנים, והיאנג שלהם בעודף, מערכת העיכול מתפתחת בחודשי חייהם הראשונים והריאות מתחילות לעבוד רק ברגע הלידה, ובנוסף תלותו המוחלטת של הילד באם והקשר עימה גם הם גורמים המשפיעים על בריאותו. יש את הכלל האומר "טפל בילד, טפל באמא". לפעמים מצבה הרגשי של האם אינו מאוזן ומושפע מלחצים שונים ומתהליכים הורמונליים. יחד עם זאת, לילדים ולתינוקות יש את היכולת לחזור לעצמם מהר, להתחזק ולהתאזן.

זהו טיפול שדורש נוכחות מתמדת של המטפל, אי אפשר להניח מחטים ולצאת לחדר אחר, תשומת הלב מירבית לכל פרט, כמו לאיזור בו השרירים מתוחים, גוון העור, חום או קור. בתחילת הטיפול בודקים את עורו של התינוק בתנועות ליטוף כך נוצר חיבור בין המטפל למטופל הפעוט ממקום של נעימות. באמצעות מכשירי השונישין הקטנים עוברים  בעדינות מירבית על עורו של התינוק עד שהעור מגיב – אם בליחלוח או באדמומיות. המכשירים עשויים כך שחלקם יתנו מענה לחלק רחב של הגוף (Rubbing) ואז הטיפול יהיה כמו גוואשה עדין מאוד וחלקם כמו מחט לא חודרנית (Tapping) אשר נותנים מענה המחקה דיקור עדין מאוד.

כאשר ניגשים לטיפול משפט המפתח הוא: "Less is more" ונדרשת הקפדה לא להגזים במהלך הטיפול. כמו כן, חשובה  הכוונה. ילדים מרגישים את הכוונה וההתכווננות לכן יש לגשת בגישה נקייה. בהדגמת הטיפול הראשונה שהודגמה על ידי ערן אפשר היה לראות אותו מתרכך לנוכח התינוק, מתקשר איתו באהבה ובחום, ולהתרשם מכך שהוא בהחלט נהנה מעבודתו. התינוק הופשט ולאחר תשאול מפורט של האם ואבחנה התאפשר לנו לראות טיפול.  התינוק, בן חמישה חודשים, בכור, עדיין יונק, בעל עור מאוד בהיר ומבט מתעניין. ערן הדגים טיפול  בסיסי ונראה היה שהתינוק נהנה מאוד ושמח להיות שחקן ראשי על בימת מיטת הטיפולים. הטיפול התבצע עם מכשירי השונישין, כאשר כל הזמן מלווה ערן את הטיפול עם היד השניה, כשהוא ממשש ובודק את העור כדי לא להגזים בטיפול.
המטופלת השניה היתה תינוקת בת שמונה חודשים, בת זקונים, הסובלת מהתקררויות חוזרות ונשנות. אמה מטפלת בה בדיקור ולמרות זאת אין הקלה והחלמה. לטיפול השונישין נוסף הפעם גרגיר קטנטן של מוקסה אורז מאיכות יפנית שהובערה על נקודה GV12 מבלי שהתינוקת הרגישה כלל.

ההורים יוצאים מהטיפול עם הוראות טיפול בבית. הכלים איתם ניתן לטפל בבית בהנחיית המטפל פשוטים וזמינים וכוללים – מסרק כינים, מברשת שיניים, צד אחורי של כפית, מחק של עיפרון קיסמים ועוד וההשקעה הנדרשת היא כחמש דקות ביום.
במהלך הסדנא זכיתי סוף סוף ללמוד גם על אבחנת וריד הקפילרה, האצבע המורה, עליה שמעתי כבר בעבר. זכיתי להתנסות ולהתאמן על שכנותיי לשולחן בשימוש במכשירי השונישין וזכיתי להכיר שיטה אשר עושה אותי אופטימית יותר לגבי האפשרויות העומדות לרשותי בעזרה לילדים ותינוקות. אולי, לא אפחד יותר מבכיים של תינוקות וילדים.

הגהה ועריכה: אורלי נתן

מחברת:
רויטל כרם
מטפלת ברפואה סינית
לאתר של רויטל

 

תגובות

כתבות דומות

להעיר את המרפא שבתוכנו

מאת: רויטל כרם
שבוע הספר

מאת: מערכת סינית
שיטות האיזון של ד"ר טאן

מאת: רויטל כרם
מפת הלידה

מאת: איציק זנגי