אסיפת המליאה המיוחדת של האגודה התקיימה לפני כשבוע.
הפגישה ארכה כמעט 3 שעות, ובה קומץ מקומץ של אנשי הרפואה הסינית, שבאו לשמוע על השינוי שעומד להתרחש בוועד האגודה, על התקציב וההוצאות לשנת 2008, קצת על הפעילות בשנים האחרונות של הוועד, קצת על איך הכל התחיל בשנת 1998, והיה גם אלברט- שסיפר לנו מה המצב באירופה, מה יש בהולנד, וגם נתן כמה רעיונות לארץ. כמובן שניתן זמן לשאילת שאלות.
נזיפה בדרך
כבר במהלך האסיפה עצמה, אבל גם בשבוע שאחריה, אחד הדברים שהכי תסכלו אותי זו הקהילה שלנו.
אותם אנשים שיודעים לבקר את האגודה, לבוא בטענות אל הוועד (ולא משנה מי בוועד), לבוא בדרישות לאגודה בסגנון "מה זה נותן לי להיות חבר אגודה?", לחשוד באג'נדות ולזרוע תיאוריות קונספירציה בקרב הקהילה בלי להתבלבל בכלל, כל אלו שמתקיפים, שמקטרים…
איפה כל אלו היו באסיפה הזו? למה הם לא באו לשאול שאלות ולקבל תשובות על כל הטענות שלהם?
איפה כל אלו, כאשר יש לנו עכשיו בפתח שינוי גדול כל כך, שממש פותח בפניהם את הדלת להיכנס ולעשות את השינוי בעצמם?
כל אותם אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב על הכל- על החוק, על הפוליטיקה, על התנהלות עם הועדות של המל"ג- איפה הייתם?
התירוצים רבים וידועים לכולם- אנחנו לא מכירים באגודה, אנחנו נגד הפעילות אז מביעים את מורת רוחנו על ידי נפקדות…
סלחו לי, אבל זה הכל בולשיט אחד גדול.
מה בדיוק אתם חושבים שתשיגו אם תשבו ותתלוננו, אבל בשעת שינוי לא תטריחו את עצמכם להירתם למטרה?
כל אלו שחושבים שהפעילות של האגודה היא אפסית- הגיע הזמן שתתאפסו על המציאות:
הפעילות היא רבה, וקשה לעשות אותה בהתנדבות על חשבון זמן עם משפחה, עם חברים… וגם אם לא מספרים- העבודה נעשית, ואם הייתם מאוד רוצים לדעת מה נעשה- הייתם מזיזים את עצמכם ממקום בועתכם ומגיעים לאסיפה.
הפעילות הזו של האגודה יום אחד תהיה המציאות של כולנו.
ההסתגרות בבועה וחוסר שיתוף הפעולה בעשייה עכשיו תעלה ביוקר כאשר נקום יום אחד למציאות הזו שכל המקטרגים חושבים שכלל לא תתממש. לכם לא יהיה לא יד ולא רגל בה. ואז יהיה הרבה יותר קשה לשנות, לא תוכלו לנסות לתרום לאיזה שהוא שינוי שאתם חושבים שאמור להיות. הכל כבר יהיה גמור וחתום, ואת כל הביקורת שלכם אתם יכולים להמשיך למלמל ממש כפי שאתם עושים זאת עכשיו- אבל לא יהיה קהל, וממש כמו היום- לא תהיה לה משמעות.
חזרה לאסיפה- מה היה בה?
לאחר ששמענו, שבאירופה כלל אין רשיונות לעסוק בדיקור, ושלאנשים היחידים שמותר לעסוק בדיקור בגרמניה למשל הם רק רופאים, עלה יו"ר האגודה רני אייל וסקר את הפעילות של האגודה מיום הקמתה ועד היום, למשל- שנכון ל- 3-4 השנים האחרונות, הסטנדרט של האגודה ללימודי רפואה סינית הוא 3,050 שעות. כל מכללה שמעוניינת לקבל את הכרתה של האגודה צריכה לעמוד בסטנדרט זה.
קיבלנו דיווח על הוצאות האגודה לשנת 2008, השנה בה התחילו מבחני ההסמכה.
אך הדיווח מלמד כי נכון לשנת 2008, האגודה הייתה בהפסד של 732 ש"ח בשל המבחנים.
אנחנו לא יודעים מה המצב נכון לשנת 2009.
דיברנו הרבה על מבחני ההסמכה.
חברי הועד שאלו אם המחיר הוא גבוה והתשובה הייתה חד משמעית שכן, בעיקר כאשר אנחנו זוכרים שמדובר על אנשים שסיימו 4 שנים ועשרות אלפי שקלים הושקעו בשנים אלו. אבל אני גיליתי פרט מעניין, שכמו עוד כמה אנשים באסיפה, לא ידעתי- הסכום שמשלמים למבחני ההסמכה מגלם בתוכו דמי חברות למשך שנתיים.
מפתיע!
מבחני ההסמכה והקונפליקט של האגודה
נדמה לי, שמבחני ההסמכה עומדים בקונפליקט גדול עם צרכי האגודה.
מצד אחד- האגודה סימנה 2 בעיות עיקריות: חוסר כסף וחוסר בחברי אגודה (שזה גם מינוס כאשר עומדים מול המל"ג וכל מיני גופים אחרים- אפילו למשל קופות חולים, מכללות וכיו"ב, כשמנסים לשמור על זכויות החברים).
מאידך- האגודה מתנה את החברות באגודה במבחני הסמכה, שנכון להיום אינם נותנים דבר פרט לתואר מטעם האגודה. וכך נוצר מצב אבסורדי, שאין כסף, אין חברים- וגם ההיענות למבחני ההסמכה נמוכה מהרצוי.
שאלתי את שאלתי- האם נכון להתנות את החברות באגודה במעבר המבחנים? האם נכון לאבד חברים פטנציאלים וכסף בשביל מבחנים שאינם רלבנטים בשלב זה של הדרך שלנו?
התשובה שרני נתן לי הייתה קצת לא ממוקדת, אבל בסופו של דבר אמר, שמבחני ההסמכה הם אלו שמבדילים אותנו מתחומים אחרים ברפואה משלימה בעיניי אנשי הממסד איתם אנחנו בדין ודברים. זה עשה עליהם רושם חיובי בהחלט.
שאוקיי, זה חשוב, אבל- האם אנחנו צריכים לעשות דברים כדי שאנשי הממסד יהיו מבסוטים? לא עדיף קודם לוודא שאנשי הקהילה המקצועית ברפואה סינית יהיו מבסוטים? שאלה יפה, אבל אנחנו צריכים לזכור שאחת המטרות הראשונות של האגודה הוא לקדם ולהעביר את חוק הדיקור, ואז כנראה התשובה היא- אנשי הממסד צריכים להיות מבסוטים כיוון והם אלו שיקדמו את החוק.
אז עלתה הצעה אחרת- להעלות את דמי החברות השנתית.
אבל אז אנחנו מתנים חברות במבחן- מאבדים חברים פוטנציאלים ואת הכספים שלהם, אבל כיוון ואנחנו חייבים עוד כסף- נעלה את דמי החברות לשנה. וכך אלו שכבר חברים צריכים לשלם יותר (שזה קצת לא הוגן לצפות מהם לשלם יותר- הם דווקא בסדר, הם כבר באגודה!), ואם נאבד כמה חברים בדרך- לא נורא. וכל זה בשביל מבחנים שלא נותנים לנו כרגע דבר?
אני לא בטוחה שזו הדרך.
אני חושבת שנכון לזמן הקרוב, צריך להחליט על סדר עדיפויות: מה חשוב יותר- כסף? הגדלת מספר החברים? מבחני ההסמכה?
לטעמי, אין סיבה כרגע להתנות חברות במעבר מבחנים. נכון, מבחני ההסמכה הם חשובים, אבל הרבה יותר חשוב כרגע לגייס כסף וחברים.
מחסור בכסף ובחברים תוקע אותנו במקום בהרבה מאוד דברים אחרים- חשובים לא פחות מחוק דיקור: יחסי ציבור לרפואה סינית למשל, המשך הפיקוח וקביעת סטנדרטים נוספים למכללות למשל, השקעה באתר אינטרנט שיעשה עבודה טובה יותר למשל…
נכון להיום האגודה שומרת בצד סכום של כמאה אלף ש"ח למקרה וחוק הדיקור יחזור לתנועה (כרגע הוא בהקפאה מכיוון משרד הבריאות והוועדות השונות), אך ההקפאה הזו נמשכת כבר לפחות שנתיים, מה שגורם לכולנו להיות בהקפאה כקהילה. נכון להשאיר סכום בצד שיהיה כשצריך, אך נכון להיום זה כל הכספים שיש לנו באגודה, וזה תוקע אותנו בכל אשר הנקודות שציינתי לעיל.
ג'ון פ. קנדי
ג'ון קנדי המנוח אמר את המשפט המפורסם: "אל תחשוב מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, חשוב מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה".
המשפט הזה היה נכון בשנות ה- 60, והוא נכון גם היום, וגם לנו.
אני מדברת כל הזמן על קהילה, אך בסופו של יום, אנחנו יותר אוסף של בועות מאשר קהילה מקצועית מגובשת. מרבית האנשים מתחום הרפואה הסינית חיים בבועה- הקליניקה, הסדנא האחת או השתיים שהם מעבירים, במקרה אולי הם גם מורים, וזהו.
לימודי המשך כבר הפכו למשהו יותר מקובל, אבל בואו נזכור שלפני 3-4 שנים גם זה היה נחשב לסוג של פריבילגיה מקצועית (כאשר ההפך הוא הנכון), אז נניח שמדי פעם אותם מטפלים עושים איזה קורס- וזהו זה. הם לא מגיעים לכנסים, לא מגיעים לקונגרסים, שום דבר.
זה ממש לא צריך להיות כך.
הכוח שלנו גדול יותר כקבוצה. יש הרבה מטפלים ששברו את הבועתיות, ומבינים ששיתוף מביא להם הרבה יותר מהכל- יותר מטופלים, יותר אפשרויות לדיונים מקצועיים חשובים, יותר ידע מקצועי, גישה גדולה יותר למידע גם אם הוא נמצא במדינה אחרת… וזה נכון גם לאגודה.
חשוב לדעת מה קורה באגודה ולהיות חלק ממנה- גם ובעיקר אם אתם מעוניינים בשינוי. אם אתם חושבים שצריך לעשות דברים אחרת, ואם אתם לא מחזיקים בעמדה ניהולית במכללה או בכל עמדה אחרת שעלולה לעמוד בקונפליקט עם פעילות בוועד- הגישו מועמדות. יש מצב שתיבחרו ואז תוכלו לעשות הכי הרבה למען השינוי עליו אתם חושבים.
כמה פעמים שמענו את השאלה "מה נותנת לי חברות באגודה"?
אז קנדי אמר נכון- מספיק עם השאלה הזו ובואו נשאל הפוך- מה אנחנו יכולים לעשות בשביל האגודה?
נכון, אני קצת אידיאליסטית ונאיבית, אבל זה לא רק זה. אם תחשבו על זה- מרבית הותיקים ממש לא צריכים את חוק הדיקור, והם עושים את זה בשביל המקצוע, כי זה יקר לליבם- כל אחד וסיבותיו הוא. מי שצריך באמת לתרום לעניין הזה הם הצעירים, שחוק דיקור כזה או אחר מאוד מאוד מאוד ישפיע עליהם. צריך להפסיק להסתכל רק על עצמנו ולחשוב גדול יותר- על קבוצה גדולה של מטפלים ברפואה סינית, שהשקיעו הרבה כסף וזמן מחייהם ללימוד תחום אדיר מימדים ומדהים ביכולותיו, שעוזר לאנשים באשר הם. אנחנו לא מעוניינים בשרלטנים, ואנחנו גם לא מעוניינים שיגיעו אנשים מבחוץ ויקבעו בשבילנו דברים. החיים בבועה הם כבר בקושי אפשריים, והם בסופו של דבר עושים לנו יותר רע מטוב.
פרויקט הסברה במכללות
במשך שבוע אני חושבת ומהרהרת על דרך לעשות את הדברים אחרת ברמה כוללת יותר.
ולבסוף עלה לי רעיון, שאני חושבת שהוא נכון- והוא גם לא אמור לעלות הרבה כסף- אם בכלל:
האגודה צריכה לשבת עם ראשי המכללות, ולחשוב על תוכנית הסברה על חשיבות האגודה והצורך להצטרף אליה.
היה מישהו באסיפה, איני יודעת את שמו, שהציע שהמורים במכללות יהיו חלק מהעניין- ונראה לי שזה הצית את הרעיון שלי. לא מספיק שרק המורים יהיו באגודה וישמשו דוגמא אישית, אלא צריך משנה א' להסביר לסטודנטים למה חשוב להיות באגודה, מה האגודה עושה ולמה זה טוב, ואיך הם יכולים לעזור בדרך של כולנו.
כמו שהסבירו לעם ישראל למה צריך לחסוך במים, ככה אנחנו צריכים להסביר לקהילה שלנו למה צריך את האגודה ולמה חשוב להיות חלק ממנה.
אני לא יודעת עד כמה המכללות תיעננה למאמץ הקולקטיבי.
באסיפה נכחו שני מנהלים- ניר עמיר מתמורות ועופר אפל מברושים. שניים מתוך 9 מכללות מוכרות זה סימן ברור שהחינוך לאגודה צריך להתחיל מבפנים, מהמכללות- החל מהמנהלים דרך המורים וכלה בסטודנטים הכי טריים.
סיכום
הבחירות יתקיימו ב- 28.4.10, במהלך הכנס של האגודה.
אתם לא חייבים להגיע לכנס אם אתם לא רוצים, אך חובה מקצועית מוטלת עליכם- לבוא ולבחור את הוועד החדש שייצג אתכם.
אתם יכולים להגיש מועמדות- כדאי לעשות זאת מראש- לפרטים צרו קשר עם מור מזכירת האגודה דרך אתר האגודה.
אני מאוד מקווה לראות אתכם שם. את כולכם.
שלום.
אני הייתי בכנס למרות שאינני חבר אגודה , ואכן אמרתי כי לדעתי המבחנים לחברי אגודה חדשים מיותרים – לפחות כרגע.
העניין איננו הכסף !!! העניין הוא פשוט מאוד :
המכללה שלמדתי בה , מכירה בי כמטפל.
חברת הביטוח מכירה בי כמטפל.
קופת החולים מכירה בי כמטפל.
מקומות אחרים שאני עובד איתם מכירים בי כמטפל.
גם המטופלים שלי מכירים בי כמטפל.
היחידים שאינם מכירים בי כמטפל זה האיגוד המקצועי שאמור לייצג אותי! והם עוד מעונינים שאצטרף אליהם אעשה מבחנים ואשלם להם – בשביל מה ? ? ?
לא מפריע לי הכסף , מפריעה ההתיחסות שמישהו סתם בשנת 2008 החליט החלטות שאמורות לחייב את כולנו , בלי להתיעץ עם אף אחד.
אם היו מחתימים אותי ברגע שהתחלתי ללמוד רפואה סינית שכדי להיות מוסמך כמטפל אני צריך לעבור מבחנים של האגודה – זה משהו אחר. אבל לא היה דבר כזה.
(מישהי בכנס הציעה שזה יהיה וזו הצעה נבונה וטובה).
התשובה שקיבלתי כפי שכתבה יעל היא שהממסד מעדיף "מבחנים" ולכן מתיחס אלינו ברצינות כי אנחנו עושים מבחנים – להזכיר – חוק הדיקור הראשון עבר בקריאה ראשונה למרות שלא היתה בו דרישה למבחנים.
גם המחשבה כאילו יחייבו אנשים בבחינה רטרואקטיבית אם יתקבל החוק היא מופרכת – אצל הפיזיותרפיסטים ירדו מהסיפור הזה ממזמן.
(חיוב רטרואקטיבי יהיה רק אם האגודה תעמוד על חיוב כזה כדי "לקלקל" למטפלים שאינם חברי אגודה).
האגודה זקוקה לכסף – נכון מאוד. פעם כשעבדתי בפלאפון למדתי שעדיף לקבל מעט כסף מהרבה אנשים , מאשר לקבל הרבה כסף ממעט אנשים.
הרעיון שהועלה שם להעלות את המחיר שמשלמים חברי אגודה במקום לגייס חברים חדשים הוא לא פחות מאשר נואל (לדעתי). אני מעריך שאם יעלו את דמי החברות ל500 ש"ח כפי שהוצע , לא ישארו הרבה חברים באגודה.
לכן אני מציע לאגודה להוריד את המגבלות השטותיות שאינן תורמות לאיש , לפתוח את השורות לכל המטפלים שהוסמכו במכללות שהיא עצמה מכירה בהן ורשומות באתר האגודה. אין שום הבדל בין המטפלים לפני 2008 לבין המטפלים אחרי 2008 – אם את אלו לא מחייבים במבחנים , אין צורך לחייב גם את אלו.
מה שכן , כדאי לתת פריבלגיות למי שעושים את המבחנים – למשל הגיוני לדרוש שרשיון ללמד רפואה סינית יותנה במבחנים ובוותק.
כולי תקווה שהוועד החדש ידע לעשות זאת – אני אשמח מאוד להצטרף לשורות האגודה כאשר אראה שהיא מכבדת קודם כל את כלל המטפלים ואחר כך את הממסד.
היי יוסף,
חוק הדיקור שעבר בקריאה ראשונה לא היה לטובתנו, ולכן טוב שלא המשיך את דרכו. בנוסף, צריך לזכור שלא רק אנחנו חלק מכל הסיפור הזה, יש גם את הצד השני, והצד השני מקפיא כל כמה זמן את ההתקדמות מסיבות שונות.
המישהו הזה שהחליט את ענייני המבחנים- זה לא מישהו סתם, אלא אנשים הוועד, שנבחרו על ידי חברי האגודה. מה שזה אומר הוא שחברי האגודה נתנו להם את הקול לעשות את מה שנראה להם נכון (גם אני אגב), בכל מיני נושאים. ולכן לא מדובר על החלטה שרירותית של מישהו שקם יום אחד על הצד הלא נכון של המיטה, אלא בהחלטה שאני בטוחה שחשבו עליה לא יום ולא יומיים.
זה ששנינו- אתה ואני- חולקים על החלטה זו (מסיבות שונות) זה כבר משהו אחר, אבל חשוב לזכור שלא מדובר על איזו גחמה של איש או גוף פרטי.
למה שלא תצטרף לאגודה, ותגיש מועמדות? אולי אתה תיבחר ותוכל לעשות את השינוי מבפנים?
תודה,
יעל
חוק הדיקור שעבר דווקא היה לטובתינו ומטעם האגודה של אז , רק התיקונים שרצו להכניס בו אנשי "הלשכה למקצועות בריאות משלימים" לא היו לטובתינו (מקצועות אחרים רצו לתפוס על זה טרמפ ולשנות אותו – כפי שהסביר רני , שמעתי את אותה הרצאה גם ממקורות אחרים).
עם כל הכבוד לוועד שהחליט על המבחנים – אני הייתי במכללה שנה ד' ב2008 ואף אחד לא אמר לי על זה משהו מטעם המכללה בה הייתי. הייתי צריך לקרוא על זה באינטרנט ולהחליט מה אני עושה עם זה. זו לא צורת התנהלות רצינית ואכן לא התיחסתי לזה ברצינות.
אם כרגע אני ארצה להיות חבר אגודה אצטרך לעבור את המבחנים הנ"ל וזה יקח קצת זמן. אז אולי בקדנציה הבאה 🙂
חוק הדיקור הקודם, המקורי אם אני לא טועה, כלל סעיף עגום שאמר שאנחנו בפיקוח של רופאים.
רע, רע, רע, רע, רע- ובטח תסכים איתי.
לכן זה ממש לא היה לטובתנו.
אני לא מסכימה עם ההתנייה, אתה יודע, אבל אני חושבת שאתה מסתכל על הדברים בצורה מאוד צרה בכל הקשור ל"למה להיות חבר באגודה", וזה בדיוק מה שדיברתי עליו. המודל שהאגודה ניכסה לעצמה הוא מודל שקיים במקומות רבים בעולם, והוא מודל שהוא בסדר גמור ומקובל, אבל שוב- כאשר המבחנים נותנים בסופם משהו, וכרגע הם לא נותנים.
אבל זה נשמע כאילו גם ללא המבחנים לא היית מצטרף כי אתה לא יודע בשביל מה אתה מצטרף.
שמעת בדיוק כמוני מה שרני אמר, הייתה פעילות רבה בעיקר בפיקוח המכללות וקביעת הסטנדרט, ושוב- מבחני ההסמכה גם תבעו זמן ומחיר.
זה שבמכללה שלך לא אמרו לך שום דבר לא אומר שזה לא תופס.
או שאתה רואה באגודה גוף שמייצג אותך כמטפל ברפואה סינית או שלא. כרגע נשמע שלא רק בגלל מבחני ההסמכה- מצידך ומצידם.
שניכם מפסידים לדעתי האישית.
יעל
הייי
יוסף אמרת דברים שגם אני אמרתי אותם בעבר לגבי הרטרואקטיביות שגם הורידו את זה לפארארפואיים, לצערי לא הייתי בארץ ולא כולתי להגיע למרות שרציתי לשמוע אחרי היוזמה של יעל לאפשר לנו להגיע העיניין הוא כזה חוק הדיקור עבר או לא טוב לנו או לא פחות רלוונטי הבעיה כאן במדינה כמה שזה אבסורד כרגע אין אפילו שר בריאות שיכול לקדם משהו בכלל יש מלא בעיות וצריך המון כוח בכדי לקדם חוקים ובטח את החוק שלנו שכרגע איך שזה נראה לא יעבור בזמן הקרוב ולא בגלל פסימיות אני פשוט חושב שאם מה שיעל סיפרה על האסיפה שלא היו מטפלים שם זה מראה על הכל, אנחנו לא מלוכדים בתור קהילה חזקה כמו סלע בכדי לקדם חוקים ובשביל שניהיה כוח משמעותי צריך להיות חזקים לצאת החוצה לדבר לעורר איזושהיא תנועה עינין בציבור, אני בהחלט הייתי מאוד מעונין להיכנס לאגודה כי אני חושב שחייבים גוף שייצג אותנו כמטפלים אין פה שאלה בכלל זה נותן הרבה מאוד כרגע וגם בעתיד,בהחלט הייתי רוצה ועוד כמוני להתקבל ולהתחיל לעורר שינוי לעורר את הענק משנתו כמו שאומרים תחשבו כמה מטופלים יש ברפואה סינית בישראל אם היינו חזקים ועושים נניח איזה קפפיין לעוררות הרפואה הסינית עם המטופלים הרבים אני בטוח שהיה מתחיל להתעורר דיון לפחות היה זז משהו, כרגע אני לא תכנן לעשות את המבחנים כמו שיעל ויוסף אמרו הם לא במקום כרגע ולדעתי אם המדינה כן תקבל את החוק בצורה זו או אחרת היא תשנה את המבחן או תרצה לכתוב אותו מחדש כי ככה זה פועל כאן.
אני מקווה שחברי האגודה בהחלט יעשו מעשה יעוררו איזה קמפיין ויקבלו מטפלים חדשים שרוצים בשינוי רק ככה יהיה לנו את הכוח להזיז ולשנות כרגע יש הרבה מטפלים של הרבה שנים ששאלתי למה הם לא באגודה והם אמרו לי שלמה הם צרכים את זה וזה עצוב לשמוע כמו שיש לשכת רואי חשבון ככה כל המטפלים צרכים להיות במקום אחד שייצג אותם.
מה שאת מדברת זה משהו שהתכווין לעשות השר לשעבר יהושוע מצא – זה אכן היה רע , אבל זה לא אותו החוק שהתקבל.
אני מסתכל על הדברים בצורה מאוד צרה , זה נכון. כי אני גם מרגיש שמסתכלים עלי באיגוד המכובד הנ"ל בצורה דומה. בסופו של דבר אני מטפל אחד מרבים , וכמו שאני לא מבין מה כרגע האיגוד נותן לי מעבר לכל מיני דרישות שבעיקר מגבילות אותי , יש עוד מאות. יש רק 400 חברים באגודה , כאשר באומדן גס יש להערכתי כ2000 מטפלים ברפואה סינית בארץ (כיום יש 9 מכללות מוכרות שמוציאות כל שנה לפחות כ150 בוגרים).
אני לא רואה איגוד מקצועי כפילנטרופיה , אלא כמשהו שאמור להיות קודם כל לטובת המטפל כולל המטפל הקטן. אם האיגוד הזה רוצה "לחיות" הוא צריך קודם כל להיות אטרקטיבי. הדבר החיובי היחיד ששמעתי שם שהאיגוד עשה בכיוון הזה הוא שהשיגו לחברי האיגוד ביטוח במחיר מוזל.
כנ"ל הפיקוח על מכללות זה דבר חשוב. אני מוכן לשלם בשמחה וגם 500 ו600 ש"ח לשנה , אם אני אדע שיש יחס ויש אוזן קשבת ויש מי שדואג לי כשאצטרך – כפי שאמור לעשות איגוד מקצועי. עד עתה לא התרשמתי שזה קיים. אני מקווה שההמשך יהיה טוב יותר.
בודאי שזה לא אותו החוק שהתקבל- וטוב שכך!
אתה לא רואה את האגודה כמשהו פילנטרופי, אבל העובדה היא שעובדים בה 7 אנשים שעושים את העבודה לחלוטין בהתנדבות, וכשחושבים להעלות את דמי החבר כדי שבין השאר יהיה אפשר לתת תשלום סימלי לאגודה- כולנו (גם אני) עומדים על רגליים אחוריות. אז אתה לא רואה אותה כך, אבל המציאות מוכיחה שזה המצב.
אתה מייצג בדיוק את העמדה שאני יוצאת כנגדה ידידי- אתה כל הזמן חושב על מה האגודה נותנת לך, ומה יוצא לך מזה. אבל מה שאתה עושה בשביל האגודה זה בכלל לא מוזכר ולא מדובר עליו- כי אתה לא חבר אגודה, כי לא עשית מבחנים, כי אתה לא מאמין בהם. אז יוסף- כפרה עליך- למה שהאגודה תעשה משהו בשבילך?? 🙂
האגודה עשתה הרבה מאוד, מהיום הראשון שקמה ועד היום, הדברים נאמרו, השאלה אם אתה בוחר להקשיב, ואם אתה בוחר לקבל את מה שנעשה. הדברים גם כתובים בטור למעלה. והאגודה אגב עשתה את זה הרבה יותר בשבילך מאשר בשביל עצמם- רני, קרן, ענת (בזמנו), אמיר, פסי- הם ותיקים, הם לא צריכים את העניינים האלה כדי להמשיך לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
יעבור חוק או לא יעבור חוק- כן מבחנים או לא מבחנים- להם זה פחות משנה. ובכל זאת הם עשו, ועמלו והשקיעו.
אתה רוצה כל כך שיהיה מישהו שידאג לך, אתה רוצה שיהיה מישהו שתוכל לפנות אליו- שלם 1,000 ש"ח שבתוך הסכום הזה גלומים דמי חבר לשנתיים, הצג מועמדות לוועד, ואם תיבחר- תוכל לדאוג שכל הדברים שאתה רוצה שיהיו יקרו.
אבל לשבת מהצד ולהגיד שהאגודה לא עשתה בשבילך שום דבר- זה פאסה, זה טיעון שכבר ממש לא תופס מים.
כך בעיניי.
אומר זאת שוב ובזאת נסיים :
הכסף מבחינתי זו לא הבעיה. היחס זו כן בעיה. אני לא מוכן לעשות את הבחינות הללו (אלא אם כן יכריחו אותי) , לא בגלל שהבחינות קשות ולא בגלל שזה עולה כסף , אלא בגלל צורת קבלת ההחלטה על הבחינות ובגלל שזה אומר שהם לא מכירים בי.
כל הכבוד להם שהם עושים את העבודה בהתנדבות – השאלה היא את מי העבודה הזאת משרתת. אותם לא כי הם וותיקים ולא צריכים את זה , וגם אותי היא לא משרתת.
אשמח לשלם כסף ולתרום גם כן מזמני כשאדע שזה למען מטרה ראויה.
יוסף- ההחלטה התקבלה כיוון ונבחר וועד שניתנה לו האפשרות להחליט החלטות שכאלו. אם אמרו לך או לא- אולי זו בעיה של המכללה שבה למדת, ולאו דווקא של האגודה.
העבודה שהם עושים משרתת יותר אותך מאשר אותם.
חבל שאינך רואה זאת.
ושכאני מציעה לך שוב שוב להצטרף לאגודה, אני אומרת את זה כיוון ואתה חושב שאין מטרה ראויה. אם אתה תהיה אז בעינייך תהיה מטרה ראויה, לא?
בוקר טוב
כל הכבוד יעל על ההצגה, הצגת את הדברים הרבה יותר טוב ממני בתגובה לשאלה מה היה בכנס..
מסכימה שיש צורך ביותר מעורבות, אך מבינה גם למה אין. אצלנו דווקא בשנה ד' כשהייתי, שהייתה גם עם ג', הסבירו המורים שכדאי להיות באגודה..הבעיה שהם היו גם הנציגים של הוועד..וראיתי את העניין כפוליטי בלבד. ולכן גם לא רציתי להצטרף. מכורח זה שעברתי את המבחנים אני באגודה.
מעולם לא רציתי או רוצה להיות בוועד, אך חושבת שיש צורך להזיז דברים.
חושבת שהרעיון להפוך את האגודה לדבר אליטיסטי לא מתאים. כלומר, גם לשלם הרבה וגם לעבור מבחן הסמכה..זה קצת מוקדם מידי לבוא בדרישות כאלה כאשר אין ממש רצון להצטרף גם כך לאגודה.
למרות פועלה של האגודה והישגיה, עדיין אינה נתפסת בקרב קהל המטפלים כמשהו נחוץ.
הביטוח הקולקטיבי או הטבות נוספות כן ימשכו אנשים לאגודה.
אגודה נועדה בראש ובראשונה לתת מענה להסמכה-להראות שאנו מקצועיים, ולתת לנו כחברים גם תנאים טובים..
הרי רוב המטפלים עצמאיים וללא זכויות כלשהם.
פה אני חושבת שיש לשים את הדגש.
היי אסתי,
בביצה קטנה כמו שלנו, קצת קשה לצפות שחברי וועד לא יהיו חלק מדברים אחרים- מורים, מטפלים וכיו"ב.
נכון להיום יש חוק באגודה שאומר שמנהלי מכללות ומנהלי מגמות לא יוכלו להיות חלק מהוועד, ואכן כל מי שנושא בתפקיד כזה פרש- למשל רוני ספיר, למשל עופר אפל, למשל טוביה סקוט.
בעיניי אין שום בעיה למורה להיות גם חבר ועד, להפך, הוא אפילו מחובר עוד יותר לאנשים צעירים ויכול להעביר את המסר של האגודה בצורה טובה יותר.
נכון להיום האגודה נותנת את הדגש איפה שאת חושבת שבאמת יש צורך לתת את הדגש- הם בראש ובראשונה עובדים למען החוק. אני חושבת שהרבה אנשים באים בטענות שהם לא עושים עוד בשביל מטפלים- צעירים וותיקים כאחד.
תודה,
יעל
כל הסיפור כאן נראה כמאבקי כוחות על שליטה בתחום ר"ס.
אם רוצים יותר חברים באגודה – האגודה חייבת להציע דברים בעלי ערך כדי שלמטפל יהיה כדאי להיות חבר בה, מפני שמי שמשלם הוא זה שמזמין את המוזיקה ולא להיפך.
סיסמאות של נשיא ג. קנדי עבדו מפני שלאמריקאים יש גאוה על המדינה שלהם. ואני רוצה לשאול את כולכם – האם יש לנו גאוה על האגודה שלנו כדי שהסיסמה של נשיא קנדי תיגרום לנו למעשה???
P.S. אני מתנצל מראש על כל אחד שירגיש נפגע ,אבל כתבתי כאן באמת מה אני חושב.
הרעיונות שעלו לי בראש לתמריצים שיגרמו לי להיות חבר באגודה:
*עזרה וסיוע למטפלים מתחילים בפיתוח עסק וייעוץ מקצועי בפיתרון מקרים קליניים.
*סמינרים מקצועיים בתחומים קליניים ספציפיים
*אירגון סמינרים של מטפלים מפורסמים מהארץ ומחו"ל
*מתן הנחה בעלות הביטוח המקצועי
אם יש למישהו עוד רעיונות שיגרמו לו להיות חבר באגודה אנא תרשמו!
– כמו ברפואה סינית, יש לחזק את הצ'י', ללכת שוב אל הדאו, ומשם לפעול. לאחר שנים רבות בהן פעילות האגודה התמקדה במשימת "חוק הדיקור" אי קבלתו היא כמו משבר עבור כולנו. כאשר אנחנו פועלים בהתמקדות עם צ'י חזק הדברים תמיד נפתרים על הצד הראוי. אפשר ללכת פנימה, אל חברי האגודה, להוסיף חברים, לחפש דרכים לתמוך בחברים חדשים, להתחזק, ואז לפעול כמו לוחם טאי צ'י מכוון מטרה.
אם המטרה ראויה לנו אין ספק שנצליח בהגשמתה.
בוריס,
אני חושבת שממש לא מדובר על שליטה בתחום הרפואה הסינית- ממש לא. אם כך היה, סביר להניח שהיו יותר נציגים ממכללות שונות. אני חושבת שאתה טועה, ואף אחד פה לא מנסה "לשלוט" ברפואה הסינית.
ולרעיונות שלך:
* עזרה וסיוע למטפלים מתחילים בפיתוח עסק: זה משהו שקיים בסינית, בערך 4 שנים. מעטים הם האנשים שפנו, ביקשו, התעניינו, כאשר אני יודעת שזה כן משהו שאנשים נתקלים בו בקשיים. למה אנשים לא שואלים? למה אנשים לא מתעניינים? אני מעריכה שיש כל מיני תשובות, אבל אחת מהתשובות זה שאנשים חושבים שמגיע להם לקבל, אבל הם לא צריכים להזיז את עצמם כדי ללמוד, כדי לדעת- הכל צריך להיות מוגש על מגש של כסף.
* ייעוץ מקצועי במקרים קלינים: גם את זה ניסינו לעשות בסינית וההיענות הייתה דלה עד אפסית. למה? כי אנשים לא צריכים את זה? לא נראה לי…
* סמינרים מקצועיים: האגודה מקיימת כנס אחד לפחות- אם לא שניים- בשנה. הם עושים את זה כבר כמה שנים טובות, כך שאתה יכול דווקא לתת ח"ח לאגודה על פעילותה בעניין זה.
* ארגון סמינרים: מעבר לכנס שנתי או שניים, אני ממש לא חושבת שהאגודה צריכה ליזום ולארגן סמינרים וקורסים של מטפלים מחו"ל. היא יכולה לפרוש חסות, אבל אני ממש לא חושבת שמתפקידה לארגן את זה. אגב, היה את ה- ICCM, הגעת? ולסמינרים של אליזבת שמגיעה כל שנה לארץ?
* הנחה בביטוח מקצועי: גם את זה האגודה נותנת.
אז האגודה נותנת לך הרבה יותר ממה שאתה חושב.
אני לא מנסה להעליב אף אחד, אבל באמת, יש איזושהי תחושה שהכל צריך להיות מוגש לקהילה על מגש של כסף. צריך להבין שאנחנו מקצוע שעדיין מתגבש, ויש סדר עדיפויות. אם האגודה החליטה שקודם חשוב לקדם את החוק, אז זה מה שהחליטה. נכון שיש מקום לשיפור, אבל אי אפשר רק לבוא בטענות.
אם אתה רוצה לקבל משהו, אתה גם צריך לתרום, גם צריך לפעול וגם צריך לעשות. יחסים עם בני אדם, ועם גופים (שפועלים בו בני אדם) הם תמיד דו- סיטריים.
אז אני חוזרת לקנדי, ושואלת אותך- מה אתה עשית לאגודה? האגודה עשתה עבורך יותר ממה שנדמה לך, כך מסתבר. מה אתה עשית בשבילה? בשביל הקהילה שלך? ובסופו של דבר- בשביל עצמך?
תודה,
יעל
שלום יעל! אני שמח שתגובתי גרמה לך להגיב בחזרה וכך צריך להתחיל להתנהל דו-שיח. אני חושב שהתמקדות ועד האגודה בקידום נושא מבחני כניסה הינה טעות ויהווה גורם מרתיע כדי להירשם לאגודה. לדוגמא בשבילי זה היה גורם מרתיע, מפני שבשביל מה אני צריך לבזבז זמן,כוח וכסף כדי להשיג המטרה חסרת ערך והמציאות מוכיחה שזה מה שקורה בפועל. הרי אנחנו חיים במדינה שאין תכנון לטווח ארוך ולכן חוק הדיקור ,אם יתקבל מתישהו, זה לא יקרה בקרוב .אבל בינתיים האגודה תאבד את חבריה אם תמשיך במדיניות הנוכחית.
שימי לב לאסוציאציות-חומר למחשבה!!!
חוק,סדר,עונש,משמעת,שליטה,מבחן – האם יש כאן הרגשות של נעימות ותענוג או סבל ופחד???
לעומת,
מתנה,סוכריה,חברות,דו-שיח,אהבה,חריזמה,
גאוות מקצוע,עזרה לזולת???
היי בוריס,
גם אני שמחה על הדו-שיח.
אני סמכימה איתך, כפי שכבר כתבתי.
אבל אני לא מסכימה עם הגישה הזו של "מגיע לי". נכון, משלמים כסף, אבל גם אתה צריך לעשות משהו שתורם לכלל, אי אפשר כל הזמן להגיד שרק אתה צריך לקבל כי שילמת כסף.
אני חושבת שהאגודה מקדמת היום את מבחני ההסמכה כי הועד באמת חושב שזו הדרך לקדם היום את החוק. נכון, אנחנו חיים במדינה שמכתיבה פרוטוקול פעילות לא פשוט בכלל, אבל זה המצב, וצריך לנסות לחשוב איך עושים את הדברים יותר טוב.
העלית רעיונות- והנה ראית, לפי התשובות, שהאגודה עושה יותר ממה שחשבת.
אז מה עכשיו? אם היא נותנת לך יותר, אז למה שלא תיתן חזרה?
מה שכתבת בתגובה הזו האחרונה גם אני כתבתי.
מה עוד?
תודה,
יעל
האסוציאציות הן סוביקטיביות.
חוק, סדר, משמעת, מבחן- אלו לא מילים שליליות בהכרח, ממש לא. ובתחום כמו שלנו, לא יקרה שום דבר אם הדברים האלו יתפסו את מקומם הראוי.
ואני עדיין מעוניינת לדעת, למה אתה חושב שאתה צריך רק לקבל ולא לתת או לתרום מעצמך למען כולם (וגם למען עצמך בסופו של דבר).
לא הבנת אותי נכון! אנני רוצה לקבל את הכל בחינם ועל מגש של כסף ואני מאוד מעוניין לתרום.אם צריך לשלם -אין בעיה ,אך למטרה מוצדקת מבחינתי. כתבתי את דעתי על הסיטואציה הנוכחית סך הכל . אם יש לך הצעות אחרות של מה אפשר לתרום אז אנא שלחי לי אותן באי מייל שמופיע במערכת סינית.
עושה רושם שהמתח עולה לקראת הבחירות הקרובות וקיימת תחושה של הזדמנות וטוב שכך.. גם לדעתי אנו עומדים לצאת לדרך חדשה עם וועד חדש, וקהל מטפלים שרוצה להיות מעורב יותר משהיה – גם ברצון להבין למה הוא נדרש לחובותיו וגם דורש תמורה בעד האגרה 🙂
אני חושב שהדבר הפרודוקטיבי ביותר שקהל המטפלים הקורא את הדיון יכול לעשות הוא לשבת מול דף ולרשום את כל רעיונותיו(ולציין את התועלת ואת הקשים של כל רעיון) וב 29.4 (יום לאחר הבחירות) לשלוח את הרעיונות למייל הוועד.
אני חושב שיעל עברה שינוי תפיסתי גדול ומנסה להעביר אותו לקהל המטפלים הקורא בסינית – והם רבים. הזמנים משתנים.. כל טענה, תחושה, רעיון, צורך, בקשה– תכתבו ותפנו לוועד החדש שייבחר.. מחובתו יהיה להתייחס , להסביר, לפעול בדרכים חדשות, לגייס מטפלים לפרויקטים ולהמשיך לדחוף את העגלה קדימה.. ייתכן ויהיה צריך לשקול ולעדכן את חזון ומטרות האגודה – טבעי שנתקדם ונתרחב עם הזמן, גם כמותית וגם רעיונית.
חיים היקר :-),
שמחתי מאוד לפגוש בך באסיפה.
אתה מאוד גבוה!
אני חושבת שיש לך תמונה מאוד לא נכונה לגביי, ואני מנצלת את התגובה הזו שלך כדי לתקן לך את המעוות:
אני תמיד הייתי בעד אגודה.
כתבתי את זה בכל הזדמנות, וגם כאשר העברתי ביקורת, תמיד הייתה השורה שאומרת שאני בעד האגודה ותומכת בה.
לאורך 5 השנים שסינית קיימת, האגודה קיבלה במה נרחבת לפעילותה, להודעות וכיו"ב.
יחד עם זאת, יש לי ביקורת, ואני רואה לנכון לומר אותה.
לא בגלל ששמתי עצמי שופר לביקורת על האגודה, אלא מתוך רצון לדו-שיח בין הקהילה לאגודה, ומתוך תחושה, שיש דברים שצריכים להיאמר בצורה קצת יותר גלויה ולא רק בחדרי חדרים. לצערי, ההזמנה לא הובנה כהחלכה, וגם לא נענתה כלל.
בתור מישהי שהתנדבה באגודה בשנות לימודיה, ובתור מישהי שמנסה לעשות הרבה כדי לגשר בין הקהילה לאגודה, אני חושבת שכל אחד בקהילה צריך לחשוב מה הוא יכול לעשות עבור הקהילה, ואתה יודע מה- גם אם לא במסגרת אגודה. הבועות הרבות בארץ חייבות איכשהו להיפסק.
אני חושבת שהועד החדש שייבחר (מישהו אמר חיים חן?) צריך לעשות הרבה כדי לגשר על הנתק שנוצר, ולחשוב טוב טוב על המהלכים הבאים- יתכן ובאמת יש צורך בשינוי האג'נדה, אני לא יודעת.
כך שלא עברתי שינוי תפיסתי גדול בכלל.
אני כל הזמן חשבתי כך.
יעל
היי חיים , גם אני התרשמתי מאוד מההתלהבות ומהרצון שלך לתרום ולעזור.
אין בעיה לאנשים לשלם ואין בעיה לאנשים לתרום. אבל כאשר באים ועושים את הדברים בצורה של "כפיה" ובצורה חד צדדית זה מרחיק ולא עוזר בכלום.
אם אתה רוצה להצליח , תדע שהדבר שאותו אנשים הכי רוצים
זה יחס. ראיתי מטפלים "לא משהו" שהצליחו יפה מאוד בזכות ההרגשה הנעימה והיחס שהיו נותנים למטופלים שלהם.
לעומת זאת ראיתי מטפלים טובים מהצד המקצועי שהצליחו הרבה פחות גם בזכות היחס שהיו נותנים למטופלים שלהם. אותו דבר כאן :
כאחד שמתעתד להיות בוועד האגודה הבא , ההצעה היחידה שאני יכול לתת לך היא לא לעשות דברים חד צדדית , לא לבוא ממקום של "אני אקבע , אני אנווט" וכו' – מי שעושים כך מעוררים התנגדות וזו לא דרך הדאו.
דרך הדאו היא דרכו של החכם – להיות כמו המיים – רך.
להיות קשוב , לכבד , להיות "משרת ציבור" לא להיות משרת של איזושהיא אג'נדה ולהשאיר את הציבור הרחק מאחור.
כולי תקווה שאתה מכיר את הקטע הבא :
אדם, בתחילת ימיו,
הינו רך וחלש.
במותו
הוא קשה וחזק.
צמחים, בתחילת ימיהם,
הינם רכים ועדינים.
עם מותם
הם יבשים וצפודים.
על-כן: הקשה והחזק
חוברים למוות
הרך והחלש
חוברים לחיים.
לכן: עם כלי-נשק חזקים אין מנצחים.
בהיות העצים חזקים הם נחטבים.
החזק, הגדול, הינם בתחתית.
הרך, החלש, הינם למעלה.
78. אין בעולם כולו רך וחלש
מהמים
עם זאת, דבר לא משתווה אליהם
בפועלם על הקשה.
זאת לא ניתן לשנות.
הכל על פני האדמה יודעים
כי החלש גובר על החזק
וכי הרך גובר על הקשה –
אך אין אחד שמסוגל לפעול בהתאם.
כאלה הם דברי החכם:
"הלוקח על עצמו את אשפת הממלכה,
הופך לשליטה.
הלוקח על עצמו את צרותיה של הממלכה,
הוא הינו מלך העולם." האמת נראית כסותרת.
יעל היקרה 🙂
גם אני שמחתי לפגוש אותך …
ואת מאוד ג'ינג'ית 🙂
רק חשוב לי להדגיש שלא טענתי שאת נגד האגודה..
ביקורת היא דבר לגיטימי וחשוב, אני מנסה ומשתדל לומר\לכתוב אותה בצורה או ב"אווירה" שלא תפגע או תבייש מידי את הצד המבוקר – זה עלול "לנעול" אותו..
אני חושב שאת צודקת בעניין הבועות ומקווה שהדבר ישתנה.
אין ספק שהשינוי צריך להיות מובל על ידי הוועד, על מנת לאפשר למטפלים להצטרף ולעזור לשנות בעצמם.
כפי שכתבת – את תומכת פעילה כבר 5 שנים והדרך עוד ארוכה – אלו שינויים ארוכי טווח..
כן, חושבת שצריך מים ורכות..
השיר שכתבת יוסף מצדיק.
מאחלת הצלחה לרוצים להבחר לוועד!
ויעל ישר כוח, זוכרת אותך ויודעת שאת מבקרת מאוד את האגודה…
אני התייחסתי כמובן לראשי מכללה ששמו עצמם באגודה, וגם מורים.
טוב שהחוק הזה יצא לאור.
ובאותה אורינטציה של יוסף…
וכפי שאמר לאו צ'ה והופיע בכרטיס ביקור שלי ..
"בעזרת חוכמת האור הרך העל הקשה יגבור"……
היי יוסף
תודה על התמיכה והעצה 🙂
יחסי אנוש חשובים לכל אורך הדרך ובכל תפקיד
אך בהקשר למבחן אני באמת לא חושב שהדברים נעשו בכפיה.
התקבלה החלטה דמוקרטית בוועד הקודם לגבי חשיבות המבחן ושנת 2008 סומנה כקו, אתה יכול לבחור לקרוא לזה מבאס או שכפו אותו עליך, ואתה יכול לבחור להתייחס לזה כאל עוד מבחן של המכללה, כזה שתלמד אליו ותעבור אותו..
קשה לקבל החלטות קשות ולספק את כולם.
אני מניח שהועד הקודם הסתכל מינימום 3 שנים קדימה (אז כבר כל הסטודנטים שנרשמו ללימודים ידעו על המבחן) ובחר להרוויח 3 שנים של מבחנים על פני הצהרה שבעוד 3 שנים ייערכו מבחנים.
המים רכים מאוד אך אין סלע שלא ישחקו – כל מה שהוועד ניסה לעשות הוא לשחוק את סלע ההתנגדות ולהגיע להכרה ממשלתית כזו או אחרת, ולמען מטרה כזו חשוב שגם הסטודנטים והמטפלים יהיו מים ויתאימו עצמם לאילוצים הגיוניים שישרתו את המקצוע בטווח הארוך.. או הקצר 🙂
אני אגיד לך איך אפשר לדעתי לעשות את הדברים בהשוואה לדרך בה זה נעשה (בוא ונניח שאכן המבחן נחוץ) :
1. להגיד להסתדרות הרפואית \ משרד הבריאות \ הכנסת וכו' – "אנחנו מעונינים לעשות מבחן , רק שכרגע מבחן לא נותן למטפלים כלום ולכן הם לא שמים עליו XXX. הם יוצאים לעבוד גם בלי המבחן , ואנחנו כאגודה שמעונינת בהצטרפותם לשורותינו מפסידים אותם.
בבקשה תעזרו לנו לעשות חוק , שיתן למטפלים זכויות כמו של תואר ראשון , כך יהיה להם אינטרס לעשות את הבחינה, וגם הציבור ירוויח.
מכיוון שאיננו יודעים מתי תחוקקו את החוק (זה יכול לקרות גם עוד 10 שנים) אנחנו כרגע מקבלים לשורותינו את כל המטפלים שסיימו מכללה מוכרת. "
מה שמרוויחים זה שקושרים את המבחן עם החוק. אומרים ל"ממסד" בעצם : "אתם מעונינים שהמטפלים ברפואה הסינית יעברו מבחני הסמכה ? אתם מעונינים שלא יצאו לשוק מטפלים "חסרי השכלה" ? בבקשה ! אנחנו מעונינים לעשות מבחני הסמכה , רק תתנו לנו זכויות כלשהן כמטפלים שתהיינה מוסדרות בחוק".
זאת לעומת המצב כיום הוא שיש מבחן ואין שום זכויות. כל עוד יש מבחן שלא נותן כלום , למה שהמטפלים יעשו אותו ?
(וכמובן עד שיהיה חוק כזה , לקבל את כל המטפלים שסיימו מכללה מוכרת)
2. עד כאן זה היה "משרד החוץ" עכשיו "משרד הפנים" –
לאסוף את ראשי המכללות. להגיד להם שברגע שיהיה חוק , בחינות הסיום של שנה ד' תהיינה בחינות ההסמכה של האגודה.
כל סטודנט שנכנס ללימודים ידע זאת מראש.
כך לא יווצר מצב של מטפלים (כמוני) שמבחינת המכללה ומבחינת כל העולם הם מטפלים ומטפלים טובים , ומבחינת האגודה הם לא קיימים.
כך כל בוגר מכללה יהיה זכאי להיות באגודה.
זה להבדיל ממה שנעשה בעבר – שאני למשל הייתי צריך לקרוא על הבחינות בכלל באינטרנט , ואף אחד לא הבין מה קרה פתאום. אפשר לבצע את הדברים בצורה מתואמת ומאורגנת ואז חוסכים הרבה בלגן. זה נקרא "יחס".
תודה 🙂
יוסף
אני חושב שרני ענה על הצעתך באסיפה, הוא תאר את הניסיונות שנעשו והובילו את הועד למסקנה שיש להניח את התשתית ההכרתית בעצמנו על מנת שמשרד הבריאות יאמץ דבר מוגמר ולא להשאיר את הכל פתוח, וכשהם יחליטו שנוח להם לקבל אותנו אז הם גם ייקבעו מהם הסטנדרטים.
הרעיון (והוא הגיוני ביותר לדעתי) הוא שאנחנו נעמיד סטנדרטיים מקצועיים למקצוע ונוכיח רצינית ובגרות ועל ידי כך נאפשר למשרד הבריאות לאמץ את הסטנדרטיים המקצועיים שלנו.. ולהימנע ממצב בו משרד הבריאות מתערב וקובע כללים שאינם מתאימים למקצוע שלנו.
הרעיון שכל בוגרי המכללות המוכרות (כרגע לא כולן מוכרות) שווים ברמתם המקצועית הוא טעות.. הרי ידוע לכולנו שיש הבדלי רמות בין סטודנטים באותה הכיתה. המבחן נועד לקבוע רף מקצועי רחב היקף – ולכן המבחן נעשה בצורה המקצועית ביותר.. כזו שלא מביישת את הפסיכומטרי..
לדעתי קיום המבחן הוא אחד ההישגים הגדולים שהאגודה השיגה עד כה.
אני מרגיש שאתה פגוע מהיחס והצורה בה הדברים התנהלו ואל כך אין ויכוח.. אך חשוב להבדיל בין הצורך המקצועי של המבחן לקידום המקצוע לבין החובה לשנות את היחס והקשר בין הוועד למטפלים והסטודנטים..
אני לא מסכים עם הקביעה שהאגודה משדרת שאתה לא קיים. ונכון להיום, כל בוגר של מכללה מוכרת זכאי להיות חבר אגודה! הוא רק חייב לעבור את המבחן המקצועי.. הדבר דומה לכך שכולם זכאים לנהוג על רכב – הם רק צריכים לעבור מבחן תיאוריה, מס' שיעורי נהיגה, וטסט.. והטסט נערך על ידי גורם חיצוני (משרד הרישוי או האגודה במקרה שלנו) ולא בוחן פנימי..
את הנעשה אין להשיב והגיע הזמן להמשיך קדימה..
לא חייבים להסכים על הכל.. ישנן הרבה דעות מקצועיות.. אבל לגבי היחס אני מסכים אתך לגמרי.
אתה מציע דברים לעניין ! תומך בכל מילה שכתבת!!!
בוריס