אל המנוחה ואל הנחלה

אל המנוחה ואל הנחלה

הרפואה הסינית נולדה מתוך תרבות עתיקה שהקדישה תשומת לב רבה להתבוננות בחוקי הטבע ולאדם בפרט, וראתה באדם מכלול אנרגטי, פיזי ונפשי. רפואה זו רלוונטית כיום בדיוק כפי שהייתה בימי קדם. מעלתה הגדולה היא יכולתה לטפל במצבי חולי שונים ומגוונים החל משפעת ועד מחלות כרוניות קשות, ויחד עם זאת היא במקורה רפואה מונעת. הרפואה הסינית מתייחסת למזון בריא, שינה טובה ותרגול גופני תנאי לאיזון פיזי ורגשי של האדם עם עצמו ועם כוחות הטבע הסובבים אותנו.

אמנויות הלחימה הסיניות ידועות בשמן הכולל גונג פו או גואו שו, כלומר, אמנויות האומה.
והנה, ברחובות טאיוואן נראה שלט בשם זה, הנושא סמל של עיגול שחור בתוך ריבוע אדום. כשנכנסים לשער בית העסק רואים לרוב שילוב של תמונות וציורים מהרפואה הסינית עם כלי נשק ותמונות של אמנויות לחימה.
זוהי מרפאתם של רופאים המתמחים בג'יה גו, רפואת הפצעים, השברים והחבלות הסינית, הידועה גם בשם דיה דא.
ענף זה של הרפואה הסינית אינו מוכר במערב כמו רפואת המחטים, אך מהווה חלק חשוב בתרגול הרפואי הקיים בסין. זוהי גם הדיסציפלינה בה רואים את הקשר המיידי בין אמנויות הלחימה לרפואה הסינית, שכן רוב הרופאים המתמחים בענף זה עסקו, או עודם עוסקים בתחום אמנויות הלחימה.

השילוב הנהדר הזה של לוחמים-מרפאים הוליד התבוננות ותובנות הנוגעים להתנהגות האנושית. אחת מהן אינה יורדת מסדר היום המודרני, הלא היא מצב הדחק (stress). על פי ההגדרה הרפואית זהו כל מצב שמאיים על הבריאות או משפיע לרעה על התפקוד, כולל פציעה, מחלה או דאגה. נוכחות צורה אחרת של לחץ נוטה להפחית את התנגודת לצורות האחרות, ואילו לחץ מתמשך גורם לשינויים במאזן ההורמונים בגוף.
בעת חרדה, גם אם נחוש בעייפות רבה נתקשה להירדם, שנתינו תהיה קלה מדי ואנו נתעורר לפני שהגוף קיבל את מנוחת הלילה שלו.
חוסר הוויסות יכול לבוא לידי ביטוי גם במצב רוח דיכאוני, המוכר לכולנו כחלק ממגוון מצבים רגשיים בחיינו. מצב רוחו של אדם יכול שיהיה גבוה או נמוך, ונחשב לחלק מהתחום בו האדם "יודע את עצמו" ומסוגל להגיע למצב וויסות. במצבי דיכאון, כהפרעה או מחלה, יכולת הוויסות של הרגשות והאנרגיה הנפשית אובדים ומשך הסבל מתארך. לכך מתלווה מצב דחק, המתבטא בפגיעה בפעילות הרגשית, החשיבתית והמוטורית.

בתרגול אמנויות לחימה פנימיות , או צ'י גונג, אנו מתייחסים למונח מרכזי המכונה "בטן מוצקה , חזה נינוח" (fu shi xiung kuan) הקשור לפוטנציאל שלנו להגיע למצב נינוחות. פירוש המונח :
פו- בטן, כרס, גחון.
שי- מלא, שופע, מוצק, מתוח.
שיונג- חזה.
קואן- רחב, נרחב, ניתן לפרש גם כמקל, מרגיע, משחרר.
דאגה (fan nao) וכעס (nao nu), הם תגובות הנובעות מגירוי חיצוני ולא פנימי. בזמן חשיפה לשרשרת נסיבות הגורמת לדאגה וחרדה, אפילו בזמן הנתפס כמצב רוגע, תשמר תחושת הדחק הבסיסית. מהי הסיבה לכך? הנטייה הראשונית כבר יצרה את התשתית לכעס ורוגז, מצב הנחשב ברפואת השברים והחבלות כ"מתח בחזה".

באופן רגיל, מתח בחזה נחשב כקודם לדחק וכעס, תחושה העלולה ללוות את האדם בכל מעשיו. בהתאם להגיון זה, אלה הסובלים מתשישות עצבים חשים פסימיות רבה. בהיותם נשלטים בידי המתח בחזה, אפילו מילים עדינות ומרגיעות עלולות להתפרש באוזנם כתקשורת אלימה ופוגענית. מצב זה מונע ומעכב את זרימת הדם וכתוצאה מכך עלול לגרום לעצירה בזרימת הדם או הלימפה בגוף (stasis). הנטייה לכעס בנסיבות אלו מציבה קושי במתן פתרון לבעיות שונות ומחמירה את הרגשות השליליים. אופיו של מצב זה נחשב מחזורי , דבר העלול להפוך לאופי מרושע. משפטים שונים כגון "הרגע בבקשה את ליבך" (qing kuan kuan xin ba) משויכים למצב זה.

מתח בחזה ורפיסות בבטן מייצרים מצב בו האיברים תלויים במצב המכונה בסינית "תלוי / "משתלשל". במצב בו האיברים אינם מצויים בדיוק רב במנח הטבעי נאמר "הרם את הלב ותלה את כיס המרה" , דבר המכוון למצב של אדם מהוסס , "חסר עמוד שדרה", חשדן וחששן.
חוסר במצב זה המכונה "יציבות האיברים" מוביל לתחושת חוסר יציבות במערכת העצבים. התוצאה היא חיפוש מתמיד אחר אותו רגע של שלווה, שהוא למעשה התוצר של האיברים הפנימיים המצויים במקומם, דבר המפחית את המתח בחזה. לפיכך, מנח הגוף הנכון מסייע לחיזוק הנחישות וההחלטיות הנפשית.

תחילתו של מסע ההחלמה בעמידה המכונה וו ג'י (wuji), "ללא ציר וללא סיבה". ניתן להשוות את השלב הראשוני הזה לזרע שנשתל באדמה, כשבעתיד, בעזרת התנאים המתאימים, הוא ישתנה ויהפוך לנבט. לפיכך, וו ג'י הוא מונח קוסמולוגי שיש לו גם ביטוי מעשי. הביטוי הפיזי הוא עמידה זקופה, כשהראש, הצוואר ועמוד השדרה נמצאים על מישור אחד, מאונך לאדמה ונינוח ככל האפשר. יש לתת את הדעת למספר דגשים:
1. רגליים פסוקות ברוחב הכתפיים, חלוקת משקל שווה.
2. כפות רגליים יוצרות קשר עם הקרקע , עקרון הקרוי "שלושה מסמרים" (san ding).
3. ברכיים כפופות.
4. אגן מכונס.
5. גב במצב טבעי.
6. חזה "ריק" ונינוח.
7. כתפיים רפויות ונינוחות.
8. ידיים לא צמודות מדי לגוף, "מרווח ביצה בבית השחי".
9. צוואר זקוף מעט, "צוואר טיגריס".
10. ראש שלוח בעדינות כלפי מעלה , "מאזן כוס מים על הראש".
11. פה סגור בנינוחות , "חיוך קטן".
12. לשון מצויה בחיך העליון , "חיבור הערוצים".

תנועה ודממה, קיום וחוסר קיום, מהיר ואיטי, רפוי והדוק, לפנים ולאחור, ימינה ושמאלה, מעלה ומטה, מוביל ועוקב, קבלה ושחרור, פתיחה וסגירה, מתיחה וכיווץ, עליה ונפילה, אלו הם הקטבים המשלימים, התמצית אותה אנו שואפים להבין. עלינו לשוב להתחלה, לוו ג'י, על מנת לבחון מה מקיים אותם, משום שאין אלה ניגודים. אם נעשה זאת נוכל להבין את מהותם האמיתית. זוהי תמצית התרגול.

בערוב ימי יקרה לי רק השלווה
עסקי העולם לא כולאים את הלב
מתבונן בעצמי, אין תוכנית ארוכה
רק מחשבה לשוב אל חורש ישן
באורנים הרוח נושב- מתיר חגורה
בהרים הירח מאיר- פורט על הצ'ין
אתה מבקש חוקים לרווח והפסד
שירת הדייג מחלחלת עמוק בגדה.
וואנג וויי (701-761)

הגהה: מערכת סינית

המחבר:
אבי מוריה
אמן, תלמיד ומורה לאמנויות לחימה וריפוי סיניות
abimoriya@gmail.com

תגובות

  1. כרגיל, מדויק ונהיר במילותיך
    המשך לשתף אותנו בידע המופלא שלך

    התרגשתי

    רותם

כתבות דומות

מדקרים ללא גבולות

מאת: גלית גליל
לוליין על חבל דק

מאת: שינה בן דוד
הצ'י קונג

מאת: אוהד קדם