קליניקה "משולבת" – הייתכן?

נושא שמעסיק אותי לאחרונה, בייחוד עכשיו כשאני מחפש לצאת מהמרכז הקהילתי ולשכור מקום (יש ירושלמי שמעוניין להצטרף?), הוא הנושא של קליניקות משולבות, כלומר – כאלה שמציעות טיפולים במסגרת קהילתית לצד טיפולים "פרטיים". אני באמת לא גיבשתי עמדה ברורה, אולי צריך לנסות וזהו. נושאי הדגל של הרס"ק בארה"ב די מתנגדים לרעיון, כפי שבוודאי קראתם בראיון שלי עם ליסה רולדר. אבל קליניקות כאלה קיימות שם, והן מהוות חלק מהרשת האינטרנטית של CAN (ידועות בכינוי: Hybrids).

הרעיון הוא שאפשר להציע דיקור קהילתי במחיר נמוך בחלק מהימים או השעות, ודיקור "אחד-על-אחד" בשעות אחרות ובמחיר הרגיל של השוק. לכאורה נשמע הגיוני מאד, אבל לדעתי מדובר בדילמה.

היתרונות ברורים:

1. אפשר להגיע גם למטופלים שלא חשים בנוח לקבל טיפול עם עוד אנשים בחדר, או לכאלה שמעדיפים את החוויה הטיפולית האישית, וזה מה שאנחנו רוצים – להגיע לעוד אנשים.

2. אפשר ליישם טכניקות טיפול אחרות שחבל לנו להזניח (במיוחד לאור כל הכסף שעלה לנו ללמוד אותן…), כגון שיאצו, טוינה, גוואשה, כוסות רוח, נקודות כמו St-30, Gb-30, Back Shu, Jiaji וכו'….

3. מטופלים עם בעיות על רקע נפשי – אפשר יותר "לחפור" איתם בשיחה ארוכה ואולי להגיע איתם לשורש הבעיה (לא שאנחנו פסיכולוגים, אבל לפעמים מגלים, לדוגמא – שמאחורי כוחניות גדולה מסתתר חוסר ביטחון עמוק, מאחורי מתח רב יש איזה עצב חבוי… זה יכול לשנות את האבחנה שלנו ולשפר אותה).

4. זה יכול לשפר את "תזרים המזומנים" לקליניקה.

עכשיו לחסרונות:

1. הבעיה העיקרית שאני מוצא, ומכאן ההתלבטות, היא במסר שאנו משדרים. כאילו שאנחנו אומרים: "מי שיש לו כסף יקבל טיפול אישי ומעמיק, ומי שאין לו כסף יקבל רק דיקור עם עוד אנשים". זה מנציח את הפערים בחברה וגם מטעה, כי לקבל "רק" דיקור בסביבה קהילתית אינו נחות בשום אופן מהטיפול האישי, ויש שיאמרו שההפך הוא הנכון (היתרון הגלום בצ'י הקבוצתי, למשל). לכאורה, תמיד אפשר להסביר למי ששואל שמדובר באותו טיפול בדיוק, רק שכאן יושבים עם אנשים וכאן שוכבים לבד, אבל כפי שראינו יש מצבים שזה לא יהיה אותו טיפול, כמו במקרה שמוסיפים טכניקות, יותר זמן שיחה, וכו'.

2. המסר הכפול יכול גם להשפיע על המטפל – במקרה שמטופל בקבוצה הקהילתית לא מראה סימני שיפור, אני עלול לחשוב שהסיבה היא שהוא לא קיבל טיפול אישי עם שלל הטכניקות, דבר שיפגע בביטחון שלי כמטפל וגם יגרום לי לחזור להנחה: "אם רק היה לו יותר כסף, אולי היה מרגיש טוב יותר". האם לא כנגד הנחה זו הקמנו קליניקה קהילתית מלכתחילה?

3. האם באמת אפשר "לרקוד על שתי החתונות" בלי ליצור דיסונאנס? מקום שגם מציע טיפולי דיקור בסביבה חמימה, קהילתית, שמזוהה עם ערכים כמו – שוויון, ערובה הדדית, שיתוף, פשטות, חוסר תחכום-יתר, ביתיות – וגם מקום שמציע טיפולים אישיים, שמעניק חוויה "מיוחדת" המכוונת לאוכלוסייה שמזוהה עם ערכים של "אקסקלוסיביות", ייחודיות, אנינות-טעם, מקצוענות (שוחרי ה"זן-ספא" / הרפואה המקצוענית-חלוק-לבן-סטייל… מי שלא מבין על מה אני מדבר, שיקרא פרק א' של Acupuncture is Like Noodles)? אני לא אומר שכל המטופלים ה"פרטיים" יהיו כאלה, אבל אנו בהחלט נפתח להם את הדלת, וזאת מבלי לקבוע קביעה שיפוטית על הערכים האלה.

4. אומרים שכדי לגרום למשהו לקרות בחייך צריך "לפנות לו מקום". אם אני רוצה קליניקה קהילתית משגשגת, האם אני לא קצת משדר מסר כפול ליקום בכך שהשעות שלי מתמלאות בטיפולים פרטיים?

טוב, אני באמת בדילמה. מצד אחד אני אומר לעצמי שזו דרך להגיע לעוד אנשים – דבר ערכי לכשעצמו, ושאולי השילוב היא דרך מנצחת. מצד שני, יש כאן בעיות לא פשוטות שכדאי לתת עליהן את הדעת.

הרמב"ם תמיד דגל בדרך האמצע, אבל… האם זה אפשרי כאן?

מה דעתכם?

Total
0
Shares
21 comments
  1. אני לא פוסל את הקטע של לנסות, אבל השיקול בדבר המסר הכפול שדיברתי עליו יכול לגרום לי לא לנסות את זה בכלל… זו התלבטות עקרונית ואני לא בטוח אם לנסות את זה באמת יפתור כאן משהו – יש כאן משהו שהוא מעבר ל"מתאים-לי או לא מתאים לי" מבחינת העדפה אישית…

  2. תשאל את עצמך מה קורה ברפואה הקונבנציונלית ואולי תקבל את התשובה. תחשוב על רופא שמקבל בקופה וגם בקליניקה פרטית ועל התהליכים שזה מניע אצלו. זה לא בדיוק אותו הדבר אבל אני חושבת שיש קוי דמיון לא מעטים, בעיקר בענין היחס המתבקש למטופלים.

  3. היי נשמה,
    איזה כיף לראות אותך פה….
    בהחלט השוואה מעניינת שכדאי לתת את הדעת עליה.
    כמחשבה ראשונה זה מדגיש לי בדיוק איך הדברים לא אמורים להיות. יצא לי לראות רופאים פרטיים פה ושם, וההבדל ביחס ובהשקעה שהם גילו לעומת רופא קופ"ח היה לעיתים עצום, וזה עצוב מאד.
    וזה בדיוק האתגר ברפואה סינית וברפואה סינית קהילתית – ללמוד את אמנות הקשר עם מטופלים (שזה לטעמי יותר חשוב מכל טכניקת דיקור) ולישם אותה בקליניקה. אני לומד כל יום עד כמה זה לא עניין של לתת הרבה זמן ולשאול הרבה שאלות, אלא עניין של פתיחות של הלב – אין לי ביטוי אחר.
    יש עוד הרבה מה לומר על ההשוואה שעשית..
    תודה!

  4. רואי,
    יוצא לי לחשוב על זה הרבה. אני כרגע מטפלת בחברים מהקהילה שלי בתשלום בסיסי בלבד ולא כעבודה. מאז שקראתי את הספר אני חושבת הרבה על לפתוח מקום כזה. בינתיים, עד שאתחיל שיניתי קצת את האופי של הטיפולים כדי לחוש את הרעיונות העולים בספר כמו התשאול הקצר, "רק דיקור" והפורמולות של נקודות הדיקור.
    ההתנסות מאוד מעניינת ומלמדת אותי הרבה על עצמי כמטפלת (האמונה ביכולתם של המחטים להשפיע, הרצון להוסיף ולעשות כמה שיותר וכו'). יש קושי גדול מבחינתי לוותר לגמרי על שיאצו, כוסות, טווינא ומוקסה כך שאני ממש מבינה אותך. מצד שני אני חושבת שהתנסות כזו לאורך זמן ללא פשרה יכולה להוליד דברים חדשים בתובנה שלנו את הדיקור ואת עצמנו כמטפלים. אולי "דרך האמצע" צריכה להגיע מאוחר יותר אחרי התנסות ארוכה ואייכותית בדיקור קהילתי.
    אם לשלב, הייתי עושה זאת לא למטופלים שמעדיפים כך או אחרת אלא במקרה למשל שמוקסה חשובה לי הייתי מזמינה את המטופל למפגש אחד שאעשה לו מוקסה אולי שיבוא עם חבר ואלמד אותם לעשות מוקסה או במידה ויש צורך לתגבר טיפול עם נקודות במקומות אינטימים אפשר לשים מיטה אחת עם מחיצה בנפרד. מה שצריך לקבוע את השוני בטיפול הוא מצבו הבריאותי של המטופל ולא מצבו הכספי. זה בעיני נכון יותר מוסרית וגם משדר מסר של דאגה לפרט ולא של דאגה לכיס.
    כשמטופל יהיה צריך פעם בחודש או יותר לבוא לטיפול פרטי אולי הוא יוכל לעמוד בזה. בפעם הזו תוכל להכניס המלצות תזונה וכדו'.
    אם תהיה לך קליניקה משגשגת של דיקור קהילתי תרוויח לא פחות.

    זה בגדול הדגם שאני חושבת עליו – אם אחליט לשלב אז רק ככה.

  5. היי גילה,

    תודה על תגובתך – היא מאד מבטאת דברים שאני מרגיש, ואני אוהב את הגישה של לתת צ'אנס להתנסות ארוכה ואיכותית, כמו שקראת לזה.
    אני שמח שהספר השפיע עלייך ככה וכל הכבוד על היישום בפועל של הדברים, באמת!

  6. שלום רואי,
    כיום אני לאחר נסיון וניסוי של הרפואה הסינית הקהילתית, במשך כמה שעות בשבוע למשך כמה חודשים. ראיתי בינתיים שעיקר הזליגה של המטופלים היא מהקליניקה הפרטית לקהילתית ולא להיפך, ככה זה שגרים בפריפריה (מעלות). כיום אנחנו עוברים דרומה (ליד נתיבות, גם לפריפריה) והתכנון שלי הוא לפתוח קהילתי ופרטי. הרצון שלי הוא לעשות בידול של הקליניקות בעיקר בעניין של מקום שונה ואף מרוחק כך שאלו לא יהיו אותם אנשים.
    לגבי התלבטויותיך:
    1. אני חושב שאולי הבידול הזה שאינו מאפשר זליגה דווקא נותן פתרון לעניין וכך כל שיטה עומדת בפני עצמה כדבר שלם. אם אתה שלם עם ה"קהילתי" כשיטה טיפולית אפקטיבית וכלכלית לא צריכה להיות בעיה עם זה. אני חושב שההשוואה לרופאים בקופות ובפרטי איננה שלמה כיוון שב"קהילתי" אלו עדיין המטופלים שלנו ולא של הקופה והתשלום מגיע מהם ולא מהמעביד (גם אם הוא עובר אצלו) כך שהרצון שלנו שיבואו שוב גורם לנו לטפל בהם ברצינות (גם אם ביותר מהירות).
    2. צריך לזכור שלעיתים דווקא ל"קהילתי יש יתרון על-פני ה"פרטי" כיון שאנשים באמת מתקשים לשלם ואז הטיפול פחות מוצלח בגלל כמות מועטת של טיפולים.
    3. לגבי ה"מסר" הכפול. מבחינתי, אנחנו באים בעיקר לשרת את האנשים ולתת להם את מה שהם צריכים ואם זה אקסלוסיביות, אז ניתן להם את זה. בנוסף, ב"פרטי" השעות יכולות להיות פחות קבועות ואנשים יכולים לבוא בשעות לא מקובלות ואז גם ברור שהתשלום יהיה בהתאם. במילים אחרות, עם כל הרצון שלנו לתת שירות אנחנו גם צריכים להיות שלמים עם התמורה שאנו מקבלים, כי אם לא כן נעשה את הטיפולים בפחות מאור פנים ובעיקר בפחות מקצועיות.
    4. אם תפנה מקום ותתפטר מעבודתך הקליניקה תתמלא כל יום? אם-כן, לך על זה.

    לגבי מה שגילה כתבה אני חושב שאפשר באמת להעזר בוילון או למשל לקבוע עם מטופל את הטיפול האחרון או הראשון כך שאפשר לטפל בו באופן יותר מלא.
    הערה אחרונה, לגבי המלצות תזונה. לדעתי, יש לכתוב כמה המלצות תזונה בסיסיות למצבים שונים (חוסר צ'י/דם, עודף, סטגנציה, ילדים, מיניקות וכדומה) כך שאפשר לתת אותם ורק לתת מודיפיקציות מול המטופל.

  7. היי בנצי,

    אני שמח שהגבת כאן. הערה 2 שלך נכונה מאד, ובאמת אני מקווה שלא יצרתי רושם כאילו ש"הפרטי" הוא יותר אפקטיבי, כי אני מאמין שלבוא הרבה לטיפולים זה הכי אפקטיבי, וזה כמובן מתאפשר במודל הקהילתי הרבה יותר.
    אני לא מזדהה כל-כך עם מה שכתבת לגבי זה שצריך לתת לאנשים את מה שהם צריכים כי אנחנו כאן לשרת. כן, אנחנו כאן לשרת, אבל אני לא רואה חובה להתאים את עצמי לכל אחד, וחשוב לדעתי שהמטפל יעבוד לפי נטיות ליבו ולא לבטל את זהותו. אני יודע שאתה לא התכוונת לכך, אבל אני מנצל את דבריך (תרשה לי…) כדי לחדד נקודה חשובה – לא להיות כל דבר בשביל כל אחד – לטפל בסגנון שאנחנו אוהבים ולא לחשוב שרק בגלל שמדובר בעזרה לזולת, צריך "לרקוד לפי החליל" של כל אחד. נדמה לי שיש מטפלים שעובדים ככה וזו דרך שאני מתנגד לה.
    אני מאד אשמח אם תספר לנו קצת על חוויותיך עם הרס"ק – אפילו ברשומת אורח.
    לילה טוב,

    רואי

  8. רואי,
    אני מסכימה איתך. יש אמירה מאחורי שיטת טיפול מסויימת לא רק התאמה למטופלים.
    האמירה בדיקור קהילתי היא שמגיע לכולם לקבל טיפול, שבריאות היא לא רק לעשירים, שיש משמעות לקהילה וליחד.
    אם מישהו לא מסכים עם האג'נדה הוא יכול ללכת למישהו אחר. אם מישהו מסכים אבל מתקשה להשתלב בגלל שהתרגל בחייו ליותר פרטיות וזה מביך אותו צריך לראות איך מקרבים אותו לזה ואם אדם זקוק לדברים אחרים כמו שיחה או מוקסה צריך לחשוב איך לאפשר את זה.
    זאת דעתי

  9. הבהרה לקוראים – תגובה זו מכילה התייחסות אמונית לדברים שמתרחשים בעולמנו. אם אין לכם סבלנות – אפשר לדלג.

    הי רואי,
    ברס"ק יש מימד חלוצי ויחד עם זאת היא לחלוטין איננה האחות קטועת הרגליים או המאותגרת שכלית של מציאויות רפואה סינית אחרות (TCM, Japanese, S&B וכדומה).

    רס"ק היא מצב תקין ושלם.

    הרס"ק היא נהר, וגם שיח פטל ונענת נחלים, היא סלע בזרם, וגם בועות אוויר וריח מדורה.
    גם אם כרגע מצטיירת כזרזיף, רס"ק היא התמזה והנילוס, הירדן והסיין, הדנובה והאמזונס.

    ומכאן לעניין הבא:
    כל אדם בעולם הזה מונע על-ידי רצון לקבל.
    במקרה של העיסוק המקצועי, אחד הדברים שרוצים לקבל זה פרנסה. יכולת להתקיים בכבוד.
    נובע ש: אם הטיפולים ברס"ק אינם מספיקים לפרנסה בשלב זה ויש פניות ל"טיפולי אותיות מוזהבות / חלוק לבן :-)" – אני אומרת שתלך על זה, וודאי אם האלטרנטיבה היא להשלים הכנסה בתחום שאינו קשור למקצוע. (חלוקת עיתונים, שטיפת מדרגות וכדומה).

    אם הפרנסה מהרס"ק בלבד, מאפשרת קיום בכבוד והשאלה היא לאן מתרחבים, אני רוצה להציע את הדבר הבא:
    אם יש מטופל שממש לוחץ לכיוון של אחד-על-אחד-שעה-שלמה, יש מקום לאפשר את זה לפחות בשוליים, מתוך הבנה שהמטופל הזה לא סתם נשלח אליך, וחבל להשיב את פניו ריקם.

    אלה שתי האגורות שלי.

    חזק וברוך!

  10. לרואי שלום
    זה מדהים לקרוא את הכתבה שלך דווקא היום
    אני נמצא בסין ובדיוק סיימתי לקרוא את הספר על הרסק
    וזה נושא השיחה החם שלנו פה(עם החברה הישראלים שלומדים איתי) והיום דיברנו על האופציה של שילוב קליניקה פרטית וקהילתית ובאמת זאת דילמה רצינית ביגלל כל הסיבות שהעלו כבר לפניי .
    אישית הרעיון הקהילתי קוסם לי אבל קשה לי לוותר על דברים שאני אוהב לעשות (ורואה תוצאות)כגון שיאצו,תזונה שיחה וגם האינטראקציה של האחד על אחד שיש בה משהו נעים גם למטפל.
    השאלה בעצם אם צריכה להיות לנו בעיה מוסרית עם מישהו שמוכן לשלם לנו מחיר מלא על טיפול אישי.
    בטיפול קהילתי אנחנו למעשה מגדירים את "השווי הכספי" של השעה שלנו ומחלקים אותו על מס' מטופלים.
    אני לא נכנס ליתרונות הקהילתיים כרגע מי שקרא את הספר כבר מכיר אותם.
    אם זה המצב אפשר להגדיר את הטיפול הפרטי לא כשווא יותר טיפולית אלה כשווה זמן .
    אנחנו צריכים להתפרנס , יש לנו כמות זמן מוגדרת בשבוע והוצאות פחות או יותר מוגדרות .
    למה אנחנו צריכים כל הזמן להתנצל על הצורך שלנו בפרנסה …באיזה מקצוע אחר זה קיים.

  11. תוספת קטנה לרשומה הקודמת.
    נניח שמטופל מבקש ממך טיפול בבית (מסיבות הגיוניות)
    האם המחיר נשאר אותו הדבר( מחיר קהילתי).
    או שיש תוספת של הזמן שנדרש לך לטיפול , להוצאות הנסיעה וכו' .
    אני לא מדבר על טיפול אקסקלוסיבי של צווארון לבן,כחול ורוד או מוזהב.
    אני מדבר על מטופל שלא יכול לצאת מהבית לצורך הטיפול.
    האם צריך להתנצל או להסביר למישהו למה המחיר או הטיפול שונים.

  12. הי אלון,
    איזה כיף לדעת שדבריי נקראים בסין…
    אני ממש לא חושב שיש בעיה מוסרית אם אני מטפל במישהו במשך שעה וגובה 150 או 200 ש"ח לטיפול. כמו שכתבת, שעת טיפול ברס"ק אכן מגיעה ל- 200 ש"ח וזה כל היופי – היכולת להתפרנס יחד עם טיפול לכולם.
    אם אצא לטפל במישהו בבית כנראה שאגבה 150 או 200, תלוי בבן-אדם, אבל עקרונית כן.
    הבעיה המוסרית שאני דן בה מתייחסת יותר למצב שבו קליניקה משולבת מציעה דיקור קהילתי, ובמקביל מציעה שעות של טיפול אחד על אחד, בתוספת כוסות רוח, טווינה וכו'. גם כאן זו לא בדיוק בעיה מוסרית, אלא סוג של בעייתיות במסר שאני רוצה לשדר – אם יש לך יותר כסף, תקבל יותר…. בעולם הרפואה זוהי מציאות, ואת המציאות הזו הייתי רוצה לשנות. למה כסף צריך לקנות בריאות אם יש לי כלים מצויינים להציע בריאות לכולם?
    ככה שזו שאלה רחבה יותר. אפשר אולי להגדיר שהטיפול הפרטני יכלול רק דיקור. אבל אז… יש בזה משהו מצחיק, מה – אני אמנע ממישהו טכניקות נוספות רק כדי להיות בסדר בעיני עצמי?
    אשמח לשמוע על חוויותיך מסין.
    שיהיה שבוע טוב!
    רואי

  13. הי רואי,
    אני מבין אותך אבל לא שותף להרגשה, לדעתי הבעיה היא שהתשאול – שיחה עם המטופל מקבלת חלק חשוב מידי באבחנה ואז אם התשאול קצר ההרגשה היא שאנחנו לא הגענו לעומק מסויים באבחנה ולכן הטיפול שלנו לא שלם, אישית אני דווקא מעדיף לדבר כמה שפחות עם המטופל גם כשאני עובד בבית והטיפול הוא שעה לאדם, יש דרכים אחרות מלבד מילים להגיע לאבחנה מדוייקת ולדעתי הן אפילו יותר אוביקטיביות (דופק, לשון, אבחנת מגע מרידיאנית וכו') ואני אישית מעדיף אותן מאשר תשאול… את התשאול אפשר לצמצם ע"י הכנת דף מפורט שבעצם עובר על הכל ואז אחרי שהמטופל מילא אותו לעבור על הדברים הרלוונטים עם המטופל ואחרי תרגול לא צריך יותר מ – 5 עד 10 דקות להגיע לאבחנה מדוייקת ואז אפשר גם להוסיף פורמולת צמחים (אני מעדיף טנקטורות ומיצויים מוכנים), צריך פשוט שליטה טובה באבחנה מבדלת וזיכרון טוב לנקודות וצמחים.
    לגבי שאר ה"שיטות" שלמדנו יש דרכים להוסיף גם אותם בקליניקה קהילתית פשוט צריך להיות יצרתי…
    כוסות רוח ונק' על הגוף (בשונה מגפיים) אפשר מאחורי פרגוד.
    תזונה – כמו שכבר ציינו הכנת דפי מידע לפי נושאים.
    גוואשה, ומוקסה – זה הזמן להעביר את הידע הלאה ולהכניס אסיסטנט/ית לקליניקה בתשלום סימלי כדי שיעזור בכל הדבים הנ"ל – למשל 10 ש"ח למטופל, נכון אתה תרוויח מעט פחות כסף אבל רווח לא נמדד רק בכסף…
    ולבסוף מגע – אישית למדתי שיאצו וצ'י קונג רפואי ואני חושב ששניהם יוסיפו מאוד למטופל אבל אני יותר אוהב את הדיקור ולכן מתמקד בוא (ובצמחים, תזונה וכו') לא חייבים להעניק למטופל הכל, אם בכל זאת אתה חושב שמטופל צריך מגע אז שוב אסיסטנט/ית טוב/ה יוכלו להוסיף מגע (ולדעתי המטופל צריך לשלם להם תוספת על הטיפול, מחיר סימלי כמו 15 ש"ח לעשר דקות אבל זה כרגע פחות רלוונטי).
    לסיכום אתה צריך לשאוף לתת למטופל את הטיפול הטוב ביותר שאתה יכול ומעוניין לתת אם אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה כאשר את עובד בקליניקה קהילתית אז סבבה, גם אם זה לוקח זמן עד שנכנסים ל ZONE הנכון ולומדים איך לעשות את זה טוב, אבל אם אתה חושה שטיפול של אחד על אחד הוא באמת יותר טוב (ואחרת לא הייתה חושב לטפל גם וגם) אז אולי אתה לא במקום הנכון…עדיין.
    אני חושב שמטפל טוב שיודע מה הוא עושה יגיע לאותן תוצאות באותו מספר טיפולים בכל קליניקה שהוא יעבוד בא ואז נשאלת השאלה באיזה דרך הוא מעדיף לעבוד.

  14. היי שחר,

    שאני אחשוב שטיפול אחד על אחד הוא יותר טוב?? איזה האשמות על בוקר…:-)
    עכשיו ברצינות – הרשומה הזו נכתבה יותר כדי ללבן עניין שנראה לי חשוב, יותר מאשר כבקשה לסייע לי בדילמה… נראה לי שהקליניקה המשולבת היא אופציה שקורצת להרבה מטפלים, והיה לי חשוב לעלות כמה נקודות שיעוררו מחשבה. באחד על אחד יש עוד אופציות של טכניקות טיפול, שהרבה מטפלים חוששים לוותר עליהן.
    אני שותף לדעתך שתשאול ארוך לא בהכרח מחדד את האבחנה, ואני כמובן מעדיף פחות דיבורים. אגב, אני משתדל לשלוח למטופלים חדשים אימייל עם טופס תשאול של 2 עמודים שאותו הם ממלאים ומביאים לקליניקה – חוסך הרבה זמן…
    כיוון שאני מטפל פחות בצמחים ויותר בדיקור אני נשען יותר על אבחנה מרידיאנית של טאן (גם בבעית פנימיות) כך שאני לא שובר את הראש יותר מדי על אבחנת Zang-Fu.
    תאמין לי – זו הקלה גדולה….

  15. הי רואי,
    לא מאשים פשוט לא רואה צורך להלבט, לדעתי טיפול אחד על אחד במשך שעה הוא חשיבה מערבית ולא סינית ומי שזה מתאים לו אז סבבה.
    אני משתמש בטיפול הרבה בחשיבה של MASTER TUNG והתלמיד שלו ד"ר YOUNG חשיבה שמשתמשת הרבה בקיסר הצהוב וה SHAN HAN LUN אבל כמעט ולא מפרשת אותם לסינדרומים של ZANG FU כמו שאנחנו מכירים אלה לדנמיקה הרבה יותר פשוטה.
    ובנוסף משתמשת בהרבה נקודות אחרות ממה שלרוב אנשים מכירים.

  16. הי, יש לי פיתרון שאני מציעה למטופלים שלי כרגע ומקבלת תגובות נלהבות – "כרטיסייה משולבת" – למשל, כרטיסייה של 10 ניקובים שעולה 600 ש"ח, כשאפשר לנצל ניקוב אחד לטיפול קהילתי, ושני ניקובים לטיפול פרטי. היתרון הוא שהמטופל בעצם לא צריך לבחור – הוא יכול להגיע לטיפולים קהילתיים סדירים, ועם עולה צורך בטיפול פרטי בכדי לעבוד יותר לעומק (למשל עם טווינא, או שיחה יותר מעמיקה, תלוי במטופל), הוא יכול לעשות זאת לטיפול אחד או שניים ואז לחזור לקהילתי. בקהילתי אפשר להמשיך לעבוד על פי הקו שלרוב התחדד בטיפול הפרטי. אצלי ספציפית הגמישות הזו מאוד חשובה כי אני גם עובדת עם בניית אימון יוגה / צ'י קונג טיפולי אישי לחלק מהמטופלים, ויש צורך לרעננן ולעדכן את האימון מידי פעם.
    מקוה שזה עוזר…

כתיבת תגובה
Related Posts