דיקור סיני להפרעות במערכת העיכול

דיקור סיני להפרעות במערכת העיכול

מאת: דנה שני-צור
דיקור סיני להפרעות במערכת העיכול
במאמר המצורף אסקור מספר מחקרים הבודקים את יעילות הרפואה הסינית והשפעתה על המחלות והתסמונות הבאות: קרוהן, מעי רגיש (מעי רגיז), רפלוקס ודספפסיה.

'המעי הרגיש' שנקראה עד לפני מספר שנים 'מעי רגיז' היא תסמונת נפוצה מאד.
מחקרים מראים ש-9% עד 23% מהאוכלוסייה במדינות מערביות סובלים מתסמונת זו. האנשים הסובלים ממנה מדווחים על פגיעה גדולה באיכות החיים ולמרות זאת, לעתים קרובות הרפואה מתקשה להקל עליהם. התרופות הניתנות מיועדות להקלה על הסימפטומים: תרופות משלשלות לעצירות, תרופות המרפות שריר חלק כגון קולוטל לכאבי בטן, תרופות כגון אימודיום לשלשולים ותרופות נוגדות דכאון במינון נמוך שמטרתן להקל על הסימפטומים על ידי השפעה על מערכת העצבים.

בשנים האחרונות נעשו מספר מחקרים בניסיון לבדוק האם דיקור סיני יעיל כטיפול לתסמונת זו. שני מחקרים מעניינים שפורסמו בעיתונים איכותיים מנסים לענות על השאלה האם הדיקור עוזר ואיך הוא עושה זאת.

בשנת 2014 התפרסמה ב- World Journal of Gastroenterology מטה-אנליזה שבדקה שישה מחקרים בהם טופלו בעלי מעי רגיש ברפואה סינית. מסקנת החוקרים הייתה כי דיקור סיני מספק טיפול יעיל לסימפטומים של מעי רגיש. אחת הסיבות העיקריות למסקנה זו היה מחקר אקראי ומבוקר שנכלל באותה מטה-אנליזה (פורסם במקור ב-BMC Gastroenterology) ובדק את השפעות הדיקור הסיני על 233 אנשים עם מעי רגיש. למחקר גויסו אנשים שענו על הקריטריונים של מעי רגיש ושעוצמת הסימפטומים שלהם על פי שאלון חומרת הסימפטומים של מעי רגיש (IBS symptom severity score= IBS-SSS) הייתה לפחות 100. הנחקרים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה שקיבלה טיפול רפואי קונוונציונלי, וקבוצה שקבלה בנוסף לטיפול זה גם טיפול ברפואה סינית – 10 טיפולים שבועיים. נקודות הדיקור נבחרו אינדיבידואלית לכל מטופל על פי שיטת ה- TCM. שאלון הסימפטומים (IBS-SSS) נבדק פעמים נוספות לאחר שלושה, שישה, תשעה ושנים-עשר חודשים על מנת לבדוק אם השיפור נשמר.
לאחר שלושה חודשים היה הבדל מובהק בשיפור שהושג בין שתי הקבוצות שנבדקו. בשתי הקבוצות הייתה ירידה ברמת הסימפטומים על פי ה IBS-SSS אך בקבוצת הדיקור הסיני, הירידה היתה גדולה יותר בצורה מובהקת (P=0.012). ההבדל בין הקבוצות המשיך להיות מובהק לטובת קבוצת הדיקור גם לאחר 6 ו- 9 חודשים (לאחר שהמטופלים כבר סיימו את טיפולי הדיקור). בבדיקה האחרונה שנעשתה לאחר 12 חודשים, עדיין היה הבדל בין שתי הקבוצות לטובת קבוצת הדיקור אך הוא כבר לא היה מובהק. מסיבה זו, ניתן להניח שיש חשיבות גדולה לטיפולי השימור שיכולים לשמור על השיפור שמושג בטיפולים. מסקנות החוקרים היו שדיקור סיני מספק תועלת נוספת לטיפולים כתוספת לטיפול הקונוונציונלי, ושכדאי לשקול טיפול בדיקור סיני למעי רגיש בנוסף לטכניקות נוספות שהוכחו כיעילות במחקרים.

בניסיון להבין איך הדיקור הסיני עובד על מעי רגיש, נעשה מחקר מעניין שפורסם ב- Journal of Neurogastroeneterology and Motility. למחקר גויסו 30 אנשים בעלי מעי רגיש הסובלים משלשולים (IBS-D). הם חולקו לשתי קבוצות: קבוצה שקיבלה דיקור סיני אמיתי + אלקטרו בנקודות ST36,ST37, SP6 וקבוצה שקיבלה דיקור לא אמיתי, כלומר מחט פלסבו שאינה חודרת את העור אך ממוקמת באותן נקודות דיקור כמו המחטים האמיתיות ומחוברת לחוט אלקטרו שאינו פעיל. הפעילות המוחית של כל המשתתפים במחקר נבדקה ע"י מכשיר MRI בארבעה מצבים שונים: בעת לחץ רקטלי (שהושג על ידי מכשיר המיועד לכך), בעת לחץ רקטלי בזמן דיקור סיני (אמיתי ולא אמיתי), בעת לחץ רקטלי לאחר סיום הדיקור הסיני (אמיתי ולא אמיתי) ובעת דיקור סיני (אמיתי ולא אמיתי) ללא לחץ רקטלי. תוצאות המחקר היו שהדיקור הסיני הפעיל בצורה מובהקת יותר מדיקור הפלסבו אזורים במוח הקשורים לוויסות נתיבי סרוטונין.
לכן, מסקנות החוקרים היו כי לדיקור סיני יכולה להיות השפעה על וויסות כאב אצל בעלי מעי רגיש ע"י וויסות נתיבי סרוטונין באינסולה והשפעה על מצב הרוח. מחקר זה שופך אור על מנגנון הפעולה של דיקור סיני בהקשר של מעי רגיש והוא רלוונטי מאד לגילויים הקיימים בשנים האחרונות ומקשרים את תסמונת המעי הרגיש לחוסר ויסות של סרוטונין בגוף.

לסיכום, ניתן לראות שדיקור סיני יעיל להקלה על תסמונת המעי הרגיש. עם זאת, דרושים עוד מחקרים המדגימים את יעילות הדיקור ואת אופן פעולתו.

מניסיוני בקליניקה דיקור סיני יעיל בטיפול במעי רגיש בעיקר בסימפטומים של כאבי בטן, אי נוחות בבטן, גזים, יציאות לא סדירות ושלשולים. במקרים של נפיחות בבטן כתלונה עיקרית ו/או עצירות ניתן לעזור, אך בדרך כלל יהיה צורך לשלב גם צמחי מרפא.

השפעת דיקור סיני ומוקסה על מחלת קרוהן

קרוהן היא מחלת מעי דלקתית, אוטואימונית, התוקפת את מערכת העיכול. הסימפטומים מתבטאים לרוב בשלשולים, כאבי בטן, פיסטולות, פיסורות וגם פגיעה מחוץ למערכת העיכול כגון בעיות עיניים, מפרקים ועור.
כאשר אנו באים לטפל בחולה קרוהן חשוב מאד לוודא שהוא תחת טיפול תרופתי או לכל הפחות במעקב רפואי. ישנם חולי קרוהן שאינם מעוניינים לקחת תרופות, אך חשוב לדעת כי גם כאשר המטופל מרגיש טוב ואינו חווה סימפטומים של המחלה, יכולה להתקיים אצלו מחלה פעילה. במקרה זה הדלקת הקיימת במעי עלולה ליצור עם הזמן רקמת חיבור שתהפוך לצלקת ותצר את המעי. מצב זה הוא בלתי הפיך, והמטופל עלול לסבול בעתיד ממעי מוצר ולהזדקק לניתוח. כיום קיימת בדיקת צואה אמינה המדגימה את מצב הדלקת במעי ונקראת קלפרוטקטין. לכן בימינו קל יותר לעקוב אחר מצב הדלקת ולוודא שאין דלקת פעילה שאינה מורגשת.

מעט מאד מחקרים איכותיים נעשו בנושא יעילות הדיקור הסיני בקרוהן. מחקר איכותי ומעניין שפורסם בשנת 2014 ב-World Journal of Gastroenterology בדק 92 חולי קרוהן ברמה קלה עד בינונית. ניתן לקבוע את רמת הפעילות של המחלה על פי מדד הנקרא CDAI (Crohn's Disease Activity Index). כאשר ה- CDAI גדול מ- 151 וקטן מ- 350, המחלה נחשבת לקלה עד בינונית וכאשר ה CDAI קטן מ- 150, המצב נחשב כרמיסיה, כלומר נסיגה של המחלה.
מהלך המחקר:
החולים חולקו לשתי קבוצות, קבוצת הטיפול שקיבלה דיקור סיני ביחד עם מוקסה וקבוצת הביקורת שקיבלה דיקור שטחי ביחד עם תערובת חיטה-סובין המדמה מוקסה. שתי הקבוצות קיבלו 3 טיפולים בשבוע במשך 12 שבועות.
CDAI (כאמור, מדד פעילות המחלה) נבדק לפני תחילת הטיפולים, בסיום הטיפולים (לאחר 12 שבועות) ולאחר 12 שבועות נוספים בסיום המעקב. בנוסף נבדקו: IBDQ – שאלון הבודק איכות חיים בקרב חולי מחלות מעי דלקתיות, ESR, CRP(מדדי דלקת בבדיקות דם) והמוגלובין.
15 אנשים בכל קבוצה נבחרו לעבור אנדוסקופיה ולהם נבדקו גם המדדים הבאים: CDEIS (Crohn’s Disease Endoscopic Index of Severity – אבחנה של חומרת המחלה על פי אנדוסקופיה) ו- D’Haens-Geboes – שיטת ניקוד לבדיקת ביופסיות של חולי קרוהן. נקודות הדיקור שנדקרו היו: LIV3,SP4, ST36, ST37, SP6, KID3 שנבחרו אינדיבידואלית לכל מטופל על פי אבחנת TCM והושארו בגוף למשך 30 דקות. טיפול במוקסה נעשה על ST25, CV6, CV12. בקבוצת הביקורת נדקרו בצורה שטחית נקודות במרחק ס"מ או שניים מהנקודות האמתיות ובנוסף נעשה טיפול בתערובת החיטה סובין על אותן נקודות כמו בקבוצת המחקר.

תוצאות המחקר:
CDAI (מדד פעילות המחלה): גם בקבוצת הדיקור הסיני וגם בקבוצת הביקורת הייתה ירידה מובהקת במדד זה. בקבוצת הדיקור הירידה הייתה גדולה יותר ובין שתי הקבוצות היה הבדל מובהק. בקבוצת הדיקור הירידה ב CDAI נשמרה גם לאורך תקופת המעקב. לאחר 12 שבועות 74% בקבוצת הטיפול נכנסו לרמיסיה (CDAI הקטן מ 150) לעומת 36% בקבוצת הביקורת.

CRP (מדד דלקת בדם): ערכי ה- CRP בקבוצת הדיקור ירדו בצורה מובהקת לעומת קבוצת הביקורת בה לא הייתה ירידה ב- CRP.

ESR (מדד דלקת נוסף בדם): ערכי ה- ESR ירדו בקבוצת הדיקור אך השיפור לא היה מובהק – לא בקבוצת הדיקור ולא בקבוצת הביקורת.

שינויים אנדוסקופים: לא היה שינוי לאחר הטיפול לא בקבוצת הדיקור ולא בקבוצת הביקורת. עם זאת, בקבוצת הדיקור הייתה ירידה מובהקת בניקוד היסטולוגיית המעי לאחר הטיפולים.

IBDQ (איכות חיים בקרב חולים במחלות דלקתיות): איכות החיים של חולי הקרוהן, גם בקבוצת הטיפול וגם בקבוצת הביקורת עלתה לאחר הטיפולים אך קבוצת הטיפול הראתה עלייה גדולה יותר במדדי איכות החיים יחסית לקבוצת הביקורת וההבדל בין הקבוצות היה מובהק.

HGB (המוגלובין): רמות ההמוגלובין בקבוצת הטיפול עלו בצורה מובהקת לאחר הטיפולים, לעומת קבוצת הביקורת בה לא הייתה עליה מובהקת ברמות אלו.

לסיכום: דיקור סיני יכול להועיל רבות לחולי קרוהן; בשיפור התסמינים (מדד ה-CDAI ירד), בהורדת הדלקת (מדדי CRP שהשתפרו), בעליית רמות ההמוגלובין ובשיפור איכות החיים (שאלון IBDQ). במחקר זה התוצאות מרשימות מאד וטובות יותר ממחקר קודם שפורסם ב-2004 ב “Digestion”. סיבות אפשריות לשיפור בתוצאות הן מספר טיפולים רב יותר שנעשה בשבוע או מספר טיפולים ממושך יותר – 12 שבועות במחקר זה לעומת 4 שבועות במחקר הקודם. יש לשקול זאת כאשר אנחנו באים לטפל בחולה קרוהן. מניסיוני בקליניקה בדרך כלל יש צורך בשילוב של דיקור סיני וצמחי מרפא כאשר מטפלים בקרוהן, לעומת טיפול בקוליטיס כיבית שבדרך כלל מגיב מהר וביעילות לטיפול בדיקור בלבד.

השפעת הדיקור הסיני על רפלוקס ודיספפסיה

דיספפסיה תפקודית היא תסמונת שכיחה באוכלוסייה (11% עד 29%), למרות שהיא כמעט ואינה מוכרת בשמה. היא מתבטאת בתחושת אי נוחות בחלק העליון של הבטן, כאבים בבטן עליונה, מלאות, תחושת שובע מוקדם, בחילות, הקאות, גיהוקים ותחושת שריפה. כמו בתסמונת המעי הרגיש, גם כאן האטיולוגיה אינה ברורה ובעוד הבדיקות הרפואיות תקינות, קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים של החולה.

רפלוקס, הפרעת עיכול המוכרת גם בשם (GERD (Gastroesophageal Reflux Disease, או מחלת ההחזר הוושטי, מתרחשת כאשר קיימת חולשה של הסוגר הוושטי התחתון המפריד בין הוושט לקיבה. במצב זה תוכן הקיבה זורם חזרה אל הוושט וגורם לצרבות. במקרים מסוימים ניתן להקל על הרפלוקס בעזרת שינוי הרגלי אכילה וסגנון חיים; להימנע משוקולד, מקפה, ממזון שמן ומטוגן ומאלכוהול. הפסקת עישון, הימנעות מאכילה בשעתיים – שלוש שלפני השינה והגבהה של הכרית יכולות לעזור גם הן. במקרים רבים יינתנו על-ידי הרופא תרופות סותרות חומצה לתקופות ארוכות ובמקרים חמורים יותר יהיה צורך בניתוח.

מטופלים רבים עם דיספפסיה ורפלוקס מגיעים אלינו לקליניקה. במאמר זה אסקור שני מחקרים מעניינים וחשובים שבדקו האם דיקור סיני אכן יעיל לתופעות אלו.

במחקר שפורסם במגזין Alimentary Pharmacology and Therapeutics נבדקה ההשפעה של דיקור סיני על דיספפסיה. המחקר היה מקיף ביותר וכלל 712 אנשים שאובחנו כבעלי דיספפסיה על פי קריטריונים של רומא III (ועדה המתכנסת ברומא אחת למספר שנים ומנסחת קריטריונים אבחנתיים לתסמונת זו ולהפרעות עיכול נוספות). המחקר שנעשה מעניין מאד עבור מטפלים מכיוון שמעבר לכך שבדק את השפעת הדיקור הסיני על התסמונת, הוא בדק גם את ההבדל בין השפעת נקודות דיקור שונות על התסמונת. הנחקרים חולקו ל 6 קבוצות, כ 118 אנשים בכל קבוצה.
קבוצה A קיבלה דיקור סיני בנקודות על מרידיאן ה- ST הקשורות למערכת העיכול: ST34, ST36, ST40, ST42.
קבוצה B קיבלה דיקור סיני על מרידיאן ה-ST אך לא בנקודות הקשורות למערכת העיכול: ST38, ST35, ST33, ST32.
קבוצה C קיבלה דיקור בנקודות התראה ו-backshu: BL21, CV12. קבוצה D קיבלה דיקור על מרידיאן ה- GB בנקודות: GB40, GB34, GB36, GB37.
קבוצה E קיבלה דיקור סיני בנקודות שאינן אמתיות (דיקור באזורים שונים בגוף בנקודת שאינן מוגדרות כנקודות דיקור).
קבוצה F קיבלה טיפול בתרופה הנקראת Itopride; תרופה שאינה בשימוש בארץ אך הייתה נהוגה בשימוש במדינות אחרות לטיפול בדיספססיה. כל המטופלים טופלו במשך 4 שבועות, 5 טיפולים בשבוע (!). התרופה ניתנה במינון של 50 מ"ג, 3 פעמים ביום במשך 5 ימים בשבוע, למשך 4 שבועות. לאחר סיום הטיפולים החלה תקופת מעקב של 12 שבועות. לפני תחילת המחקר ובמהלכו, המטופלים היו צריכים לדרג את הסמפטומים שלהם בסולם של 0-4 על פי שאלוני סמפטומים של דספפסיה (Symptoms Index of Dyspepsia). כאשר מטופל דיווח על שיפור של שתי נקודות לפחות בתסמינים או אי-הופעה של תסמין בכלל, התגובה נחשבה כתגובה חיובית. בנוסף, מילאו המטופלים שאלוני איכות חיים המבוססים על Nepean Dyspepsia Index.
תוצאות המחקר: בכל הקבוצות היה שיפור בסימפטומים של הדיספפסיה ובאיכות החיים, שיפור שנשמר גם לאורך 12 שבועות. התגובות החיוביות בקבוצות הדיקור A (דיקור על נקודות רלוונטיות במרידיאן ה-ST), B (דיקור על מרידיאן ה ST בנקודות שאינן קשורות למערכת העיכול), C (דיקור על BL21 ו CV 12) ו- F (קבוצת התרופה) היו גבוהות בצורה מובהקת יחסית לקבוצת דיקור הפלסבו (70.69% בקבוצה A, 50% בקבוצה B, 51.75% בקבוצה C, 55.46% בקבוצת F לעומת 34.75% בקבוצת הפלסבו). השיפור נשמר גם 12 שבועות לאחר סיום הטיפולים.
מסקנת החוקרים הייתה כי דיקור סיני הוא טיפול יעיל לדספפסיה וכי יש חשיבות לבחירת נקודות הדיקור.

מחקר מעניין וחשוב מאד נעשה גם על רפלוקס ופורסם ב-Alimentary Pharmacology & Therapeutics. הטיפול הנפוץ כיום לריפלוקס הוא מתן תרופות סותרות חומצה כגון אומפרדקס, נקסיום, לנטון, לוסק וכו'. אם התרופה לא מועילה במינון שהיא ניתנת, הרופא בדרך כלל ינחה את החולה להכפיל את מינון התרופה.
מטרת המחקר, שנעשה בין השאר על-ידי חוקרים ישראלים, הייתה להשוות בין לקיחת מינון כפול של תרופה סותרת חומצה ובין שילוב של תרופה במינון נמוך + דיקור סיני. זהו מחקר חשוב מאד מכיוון שהוא מראה את התועלת שבשילוב רפואה קונבנציונלית וסינית. לצורך המחקר גויסו 30 חולים עם סימפטומים של צרבות שהמשיכו להיות סימפטומטיים גם לאחר טיפול בתרופה סותרת חומצה מסוג אומפרזול במינון של 20 מ"ג (המינון המקובל להתחלת טיפול בתרופה זו). החולים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה מינון כפול של התרופה, כלומר 20 מ"ג פעמיים ביום למשך 4 שבועות, וקבוצה שנייה המשיכה לקבל את התרופה במינון של 20 מ"ג ובנוסף קיבלה 10 טיפולי דיקור סיני במשך 4 שבועות. נקודות הדיקור שנדקרו היו זהות לכל המטופלים בקבוצת הדיקור: CV17, CV12, PC6, SP9,ST36, LIV3.

לפני תחילת המחקר ובסיומו המטופלים מילאו שאלון SF36 (שאלון איכות חיים הכולל 36 שאלות). בנוסף, לפני תחילת המחקר ובמשך כל יום בארבעת שבועות המחקר, המטופלים מילאו שאלוני סימפטומים המשויכים לרפלוקס. הסימפטומים שנבדקו היו: צרבות ביום, עליה של תוכן הקיבה לושט המתבטאת בטעם מר/ חמוץ, צרבות המעירות מהשינה, דיספאגיה (קושי בבליעה) וכאבים בחזה. בכל המדדים שנבדקו, היה שיפור מובהק בקבוצת הדיקור הסיני בתדירות הסימפטומים לפני תחילת הטיפולים בהשוואה לסיום הטיפולים. לעומת זאת בכל אותם מדדים, לא היה שיפור מובהק בקבוצת המינון התרופתי הכפול. הבדל מובהק בין קבוצת הדיקור וקבוצת המינון הכפול הודגם בצרבות ביום, צרבות המעירות מהשינה ובעליה של תוכן הקיבה לוושט. איכות החיים הכללית השתפרה באופן מובהק רק בקבוצת הדיקור.
מסקנות החוקרים היו כי הוספה של דיקור סיני לתרופה הינו יעיל יותר מהכפלת המינון התרופתי בכל הנוגע למטופלים עם רפלוקס שלא הגיבו לתרופה במינון סטנדרטי. גם רפלוקס וגם דיספפסיה מגיבים בדרך כלל טוב מאד לטיפול ברפואה סינית. ניתן לעזור לחולים אלו לשפר את איכות החיים שלהם ובהתייעצות עם רופא גם להוריד את מינון התרופות.

הגהה: תמי ברקאי

*תמונה: Hans Reniers

מאת:
דנה צור (שני), Dip.CM
מתמחה ברפואה סינית לטיפול בהפרעות מערכת העיכול
המכון הגסטרואנטרולוגי, איכילוב
מרצה במכללת רידמן
www.danashani.co.il

תגובות

כתבות דומות

מקרה דיספפסיה

מאת: דנה שני-צור

מאת: גלית גליל

מאת: ניר סלומון

מאת: מחלקת הדרכה- זן צמחים