2014 הינה המשך ישיר של 2013, וגם של 2012.
רצף של עשייה לאורך שלוש שנים, וגם כשהיו תקופות קשות ועצובות יותר, המשך הפעילות בתחום עולה, לטעמי, על הקשיים שהוצבו בפנינו השנה.
2014 בסינית
פרויקט גדול מאוד של סינית, שהתחיל בדצמבר 2013, התקיים במהלך השנה החולפת- קליניקה עובדת.
הפרויקט הזה, לדעתי האישית, הוא פחות בבחינת תחרות ויותר בבחינת הענקת פרסים בעלי פוטנציאל אמיתי לקדם את הקליניקות שקיבלו אותם.
5,000 ש"ח הוא פרס יפה לכל הדיעות, סכום כסף משמעותי שניתן לעשות איתו דברים רבים.
הקליניקה שזכתה, רפואה סינית בקהילה, השכילה לקחת את הפרס ולחשוב קצת אחרת. במקום עוד קורס מקצועי, במקום הוצאה על שיווק- הם השקיעו את הסכום בפתיחת חנות בין כותלי הקליניקה.
והחנות מהווה זרוע טיפולית נוספת, וכמובן הכנסה נוספת ממכירת מוצרים- אין ספק, השקעה לעתיד באמצעות מחשבה יצירתית.
וזה היה הרעיון בעצם, מאחורי קליניקה עובדת- לדרבן קליניקות לעשייה. לפרגן לבוגרים שמשקיעים ועושים, ובאמת- קשה להיות מטפל בארץ, כל עזרה הינה מבורכת בעיניי. לנהל קליניקה דורש הרבה מאוד השקעה, והרבה פעמים זה דורש השקעה ומחשבה שהן מעבר לטיפול באנשים, יש גם טיפול בקליניקה עצמה.
מה קורה עם קליניקה עובדת בשנת 2015?? המממ……
פרויקט נוסף שאני לגמרי עומדת מאחוריו הוא "מדקרים ללא גבולות".
החבורה הזו מעבירה את קורסי ההשתלמות שלהם ברוח נאמנה למקור, ועוסקים בעבודת קודש- והכל עם מחט וחמלה.
עוד לפני שאתם מצטרפים לשורות- כנסו, קראו, בדקו- וכן, אפשר גם להשוויץ, שיש בקהילה המקצועית שלכם כזו פעילות מדהימה שהיא כולה התנדבותית.
אחד הדברים הקסומים ביותר שקרו לסינית השנה- ההצטרפותה של תרצה פייטן סלע ככותבת קבועה בסינית.
תרצה הינה המלכה האם בכל הקשור לקליגרפיה בארץ. אמנית בקנה מידה בינלאומי, שפועלת בינינו שנים רבות, הולכת בינינו בעדינות גדולה, שמחה בעיניים ונדיבות אין קץ.
והנה, תרצה כותבת עבור סינית, ומביאה אלינו נגיעות מכחול מרגשות, תובנות והארות שמעניקות עומק לכל הסימניות אותן היא בוחנת.
הכבוד הוא כולו שלנו:
הסימנית ללמוד.
מחושך לאור.
העולם שהעיניים אינן רואות.
כזכור לכולנו, התקופה הקשה השנה הייתה במסגרת המבצע הצבאי "צוק איתן".
הרבה מאיתנו השתבללו, התכנסו פנימה, ורגשות הפחד והחרדה ניכרו בכל קליניקה. גם בסינית.
הרבה אנשי מילואים נקראו לחזור למדים, מה שתמיד גורר שאלות ותהיות לגבי העבודה- על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו מדברים על אנשים שהם עסק פרטי.
הנזק שנגרם לעסק בשל היעדרות האדם שמחזיק את העסק הוא קשה. מה אפשר לעשות?
סינית יצאה בקול קורא לכלל המטפלים המעוניינים להיות חלק מתוכנית ערבות הדדית בין מטפלים. הרעיון הוא פשוט- להיות חלק מרשימה על פי מיקום גיאוגרפי, ולעזור לקולגה בעת הצורך.
סינית שמה דגש על נשים היוצאות לחופשות לידה ואנשי המילואים. זה יכול להיות גם בימי מחלה ארוכים. יו ניים איט. אתם מוזמנים להצטרף לעשייה הקהילתית הזו.
2014 באופן כללי
הקהילה המקצועית ברפואה סינית הצביעה עם המחטים, ובאופן ברור, גם בשנת 2014 הקהילה מעדיפה קורסים מעשיים, גם אם זה בא על חשבון ההעמקה בפילוסופיה.
הנטיה הפרטית שלי היא כמובן לזעוק לשמיים, בעיקר כיוון שאני חושבת שלא צריך לבחור. אפשר גם וגם.
הקורסים שמציעים העמקה פילוסופית כמעט ואינם, ובעוד שכמובן אנחנו עוסקים בפרקטיקה, אסור למסמס את הפילוסופיה שממנה צמחה הפרקטיקה.
ולראייה- שיטות האיזון של ד"ר טאן ידועות ומוכרות בארץ מזה שנים.
אילן מגדלי, עדי פרום וגיא פולק מלמדים את השיטות בארץ, ובאיזה שהוא שלב- השיטות הפכו לחביבות ביותר על קהילת הבוגרים ברפואה סינית בארץ.
הידע הפרקטי, התוצאות המיידיות עשו את הקסם שלהם על הקהילה, ושיטות האיזון הן אחת השיטות האהובות, האיתנות והפופלאריות על מטפלים בארץ.
ד"ר טאן עצמו ביקר בארץ, ומרכז טאן ישראל פתח את שעריו באופן רשמי במהלך 2014.
מכללה אחת נסגרה השנה ומכללה שניה עברה בעלות, מה ששינה את אופיה לחלוטין.
מעציב אותי תמיד לשמוע על מכללה שאינה מצליחה להתקדם בדרכה. אחרי הכל, שפע הוא דבר חיובי מאוד, גם במכללות. זה מעיד על פריחה של התחום, וכידוע- פריחה זה דבר טוב לכולם.
מצד שני, אני חושבת שכאשר לא נותנים מענה לחלק גדול מאוד באוכלוסיה, זו אינה רק טעות כלכלית ושיווקית, אלא טעות בתפיסת העולם של המכללה.
מעטות מאוד הן המכללות שמציעות לימודי המשך לקהילה. ישנן מעט פעילויות, אבל מערך שלם שעובד אך ורק על לימודי המשך במסגרת מכללה- אין.
איך זה יכול להיות? הרי ברור וידוע, שאם מכללה מצהירה במעשים שהיא דואגת לבוגריה, יהיה לה יתרון ברור על המכללות האחרות. איך יכול להיות שאין מכללה שפרשה חסות על הבוגרים של עצמה?
איך יכול להיות שמכללות עדיין רואות לנכון לשלב בוגרים במסלולי ההוראה, אך שנתיים ראשונות הן ללא תשלום, ואין הבטחה לגבי המשך הדרך בשום צורה?
עזבו מי צריך לדאוג לזה. איך המכללות עצמן רואות לנכון לנהוג כך? זו הרי טעות בכל ההתנהלות הנכונה בתחום שלנו.
ומי שמעוניין בטובת התחום, חייב להתייחס לבוגרים, לתת להם מענה בדרכם המקצועית ולא להסתפק בהכנסת מטפלים נוספים לשוק כל שנה, מטפלים שחלק גדול מהם נושר במהלך הדרך, כאשר חלק מסיבות הנשירה היא חוסר מוכנות למעגל העבודה הקשה בארץ.
אני גם חושבת שנכון לבנות מקום שבו ההיצע לבוגרים הוא לא רק במסגרת "שלם וקבל קורס המשך". אין ספק בליבי שמערך של בוגרים ולימודי המשך חייב לכלול גם פעילויות והיצע שקשור בניהול העסק.
תהליך ההבנה שקליניקה היא עסק לכל דבר ועניין חייב להתחיל כבר במסגרת לימודי 4 שנים של רפואה סינית. וכאשר בוגר יוצא לעולם, הוא צריך לדעת שיש לו מקום שבו יתנו לו את הכלים לבנות את העסק שלו נכון. מקום, שבו יוכל להתייעץ עם מנחה שיעניק לו הדרכה בכל הקשור לטיפול במטופלים. מקום שבו יהיה לו מפגש רציף עם קולגות.
כן, אני יודעת, רבים מהקהילה מצאו פתרון לא רע בדמות קבוצות הדיון בפייסבוק. זה הרי לא חדש, לפני כמה שנים קראו לזה פורומים (ובראשם תפוז), עכשיו זה בא לידי ביטוי בפייסבוק.
אבל אתם יודעים משהו, זה לא מספיק. זה פשוט לא מספיק.
המכללה שתשכיל להרים את הכפפה העצומה הזו, המורכבת הזו, תצטרך לבנות את המערך לאורך זמן.
אך אין לי ספק, שאותה מכללה תקצור פירות אף יותר מהר ממה שנדמה לה.
ברחבי העולם, כמו גם בארץ, ממשיך הקו של טיפול בבעלי חיים באמצעות רפואה סינית.
אני מאוד אוהבת את הידיעות האלו, הן תמיד מעניקות לי תקווה ושמחה. תקווה למין האנושי, תקווה לעובדה שיש אנשים שלא שכחו שהם למדו מקצוע שיכול לעזור גם ליצורים אחרים.
החמלה היא, ללא ספק, אחד הדברים המרכזים שעומדים בתחום שלמדנו. היכולת לפעול מתוך החמלה הזו היא חיונית ביותר במקצועות טיפול באשר הם. היא חיונית לחיים תקינים באופן כללי, אבל לשם אני לא נכנסת… וכך השנה, ברחבי העולם, טיפלו בדולפינים, צב, גמל, ינשוף ולטאת קומדו דרקון.
אז מה עם 2015?
יופי ששאלתם.
סינית תחגוג יום הולדת 10 בתאריך 1.3.15.
לכבוד החגיגה המרגשת (באמת), לאורך השנה יהיו כל מיני הפתעות, שמהן כולם ירוויחו. גם אתם.
אתם מוזמנים לעקוב ולקחת חלק בחגיגות- אל תפספסו!
שתהיה לכולם שנה אזרחית מצוינת!
