ערבות הדדית בין מטפלים

ערבות הדדית בין מטפלים

מאת: יעל ארנסט
ערבות הדדית בין מטפלים
הסיפור של אסף מור, שהגיע כתוצאה ישירה משירות המילואים שלו במבצע "צוק איתן", לא נתן לי מנוח תקופה ארוכה.
מישהי כתבה בפייסבוק באחת התגובות, שהמצב של חיילי מילואים שקמים ועוזבים את העסקים שלהם כדי להגן על המדינה ואז חוזרים לעסקים מדשדשים ובהפסדים, אינו שונה ממצבן של נשים שעוזבות את העסקים שלהן כדי ללדת את ילדיהן ואז יוצאות לחופשת לידה. זה נכון מאוד ומדויק מאוד.
מה עושים? יש בכלל מה לעשות? ואם יש, איך עושים את זה?
מסתבר שיש מה לעשות. פשוט צריך, כרגיל, מישהו שירים את הכפפה, וסינית פה לגמרי בעניין.

ערבות הדדית בין מטפלים

כידוע לכם, אני חושבת שהקהילה המקצועית בישראל היא אסופת בועות.
יש בזה טוב, כמובן, אבל יש לזה גם כמה חסרונות משמעותיים ביותר. אחד החסרונות הוא היעדר שותפים לדרך.
מטפלים שעובדים בתוך קליניקה עם קולגות דיי מסודרים בגדול, יש להם עם מי להתייעץ ויש להם גם במי להיעזר בתקופות בהן הם צריכים להיעדר מהעבודה.
אבל מה יעשו עצמאיים כמוני למשל? שבכל חופשת לידה חטפו מכה לעסק למספר חודשים לא מבוטל? מה יעשו עצמאיים כמו אסף, שבכל יציאה לשירות מילואים, הקליניקה מתגלגלת חודשים אחורה?

נפגשתי עם קרן אסולין, ובין שאר הנושאים ששוחחנו עליהם היה עניין זה.
אמרתי לה שאני חושבת שצריכה להיות איזו שהיא התארגנות פנימית של מטפלים למען מטפלים. במאמר מוסגר, ובקצרה, אומר שאני חושבת שזה גם צריך לצאת מהאגודה, אבל לשם כתיבת רשומה זו, נניח את העניין הזה בצד…
מאחר ואין הכרה פורמלית בתחום שלנו, שלא לדבר על פיצוי הולם מטעם המדינה בכל הקשור לשירות מילואים או חופשות לידה (אלא אם כן אנחנו שכירות), הדבר הנכון יהיה להתארגן באופן עצמאי, מתוך הבנה שהיום זה אני, ומחר זה מישהו אחר. כלומר- אני עוזר היום להם, ומחר הם יעזרו לי.
קרן סיפרה לי על התארגנויות עצמאיות פזורות שכאלה, ואני שמחה לשמוע שיש כאלו. עוד היא סיפרה על עמיר שפר, שעובד בקליניקה עצמאית, קבע עם חברים שכאשר הם יוצאים למילואים, המטופלים מועברים אליו והוא מעביר למטפלים עצמם 50% מעלות הטיפול.
איזה רעיון נפלא. איזו יוזמה שמאחוריה עומדים הוגנות חברתית, מוסרית. כך צריך להיות.
וזה מה שצריך לעשות.

איך תרצו לעשות את זה?

תעשו את זה איך שתרצו- תתארגנו עם 2-3 חברים, תתארגנו עם 30 חברים באופן עצמאי.
אתם יכולים גם לעשות את זה דרך סינית.
הדרך הנכונה ביותר בעיניי היא לבנות רשימה של מטפלים על פי אזורים. כאשר מגיע הצורך, אתם יוצרים קשר מבעוד מועד עם מטפל או מטפלת וסוגרים ביניכם את העניינים.
כך אתם דואגים למטופלים שלכם- אתם יודעים שהם בידיים טובות, יכולים להמשיך את הרצף הטיפולי במידה והם בוחרים לעשות זאת.
אתם נעזרים במטפל או מטפלים כדי להמשיך לקיים את הקליניקה ולא לאבד לגמרי את ההתקדמות ולחזור חודשים או שנים אחורה.
ואתם גם מקבלים תשלום חלקי, שכמובן אין בדעתנו שמדובר על הכנסות שיוכלו לכסות את הוצאות חשבון החשמל למשל, אך עדיין- זה עדיף מכלום.

אין ברירה חברים. אנחנו חייבים לדאוג לעצמנו. ואין שום סיבה שלא ננהג כשאר קהילות בעולם.
ערבות הדדית וכל זה. למה לא? וכן, שווה לחשוב על זה בתקופות של שלום ותקופות של לפני הריון. כשיהיה הצורך- כל מה שנותר הוא להרים טלפון.
אם אתם בעניין, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל– לשלוח שם, דרכי התקשרות (מייל וטלפון זה מצוין) ולכתוב את האזור בו אתם מקבלים מטופלים.
אני כבר אמשיך משם ואעדכן אתכם.

תגובות

כתבות דומות

לידה שקטה

מאת: יעל ארנסט
סינית מדיה

מאת: יעל ארנסט
התחלות חדשות

מאת: יעל ארנסט