פרויקט קהילתי

פרויקט קהילתי

מאת: גאיה בשן
פרויקט קהילתי

במאמר זה אספר על פרויקט קהילתי שהפעלתי במסגרת לימודי לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב בהנחייתה של ד"ר דפנה פרומר.
התחלתי את למודי לתואר זה מתוך אמון בשילוב שבין שיח טיפולי ובין ריפוי, המתאפשר באופן מופלא באמצעות הרפואה הסינית. האוכלוסיה שעבורה נוצר הפרויקט היתה מהגרות עבודה העוסקות בסיעוד, ערוץ תעסוקה המאופיין בעבודה קשה, בטיפול אישי וצמוד, בתשלום נמוך, מחויבות גבוהה ונוכחות פיזית של  24 שעות ביממה בביתו של הקשיש הסיעודי.

מחקרים מדווחים כי עבודת המטפלות הסיעודיות מאופיינת בעומסים גופניים ונפשיים רבים הגורמים לשחיקה גופנית ונפשית ניכרת (שחם, קושניר ובכנר, 2011).
בראש ובראשונה, המטפלת הסיעודית נתקלת בקשיים הנובעים מעצם היותה מהגרת בארץ זרה. כדי להבטיח את שהותה הזמנית בארץ, החוק אוסר על העובדת להביא עמה את בני משפחתה, ובנוסף אין הם רשאים להגיע לארץ לבקרה במהלך כל תקופת עבודתה. הבדידות, הגעגועים, הדאגה למשפחה שנותרה בחוץ לארץ, אי ידיעת השפה המקומית, חוסר נגישותה למשאבים עקב מחסור במידע חשוב ואי-הוודאות משליכים על מצבה הבריאותי והנפשי של המטפלת. גם הרקע התרבותי והדתי שונה, והעובדה שהעובדת מחזיקה, קרוב לוודאי, באמונות ובגישות שאינן תואמות את אלה שבהן מחזיקים אנשים בארץ בכלל והקשיש ובני משפחתו בפרט, מעמיקים את תחושת חוסר השייכות והניכור (פורת ויקוביץ, 2010).

זרוֹת ולא נראוֹת
תנאי העבודה של המטפלות הסיעודיות מהווים גם הם גורם לחץ ושחיקה המושפעים מעצם אופיו והגדרתו של העיסוק.
היות ותקופת הזקנה רצופה באובדנים מנטליים, חברתיים-מעמדיים ופיזיים, הכוללים פגיעה ביכולות המוטוריות ומחלות כרוניות, מהגרות העבודה בתחום הסיעוד מעניקות לקשיש טיפול אישי אינטנסיבי יומיומי. בנוסף, חלק ממטפלות הבית הן מבוגרות ועבודתן מחייבת מאמץ פיזי גדול. כתוצאה מכך, הן מוּעדוֹת למחלות אופייניות, כמו בעיות גב, הנפוצות בקרב מטפלים הסועדים קשישים, שאותם יש צורך להרים לעיתים תכופות. על כל אלה יש להוסיף שהעובדות אינן נוטות לפנות לשירותי רפואה כדי לקבל טיפול, אם בשל חוסר מידע מספק, קשיי שפה או העדר פנאי, ואם משום שבארצות מוצאן המודעות לשירותי סיוע רפואי נמוכה, וכך גם היכולת לשלם עבורם. רבות מעדיפות להבליג על כאבן או להעמיד פנים שהן אינן זקוקות לטיפול רפואי (שור ווייס, 2011).

בראיונות שנערכו עם בני משפחתם של קשישים סיעודיים, המהווים עבורם מטפלים עיקריים, התקבלו דיווחים על קשיים בהתמודדות עם התנהגויות חריגות של הקשיש, תחושת תסכול המתלווה לטיפול בו ועייפות נפשית ופיזית. בנוסף, נמצאו אצל בני משפחה אלה שיעורי חרדה ודיכאון גבוהים משמעותית לעומת הממוצע באוכלוסיה עקב עומס המטלות, העומס הרגשי והרגשת הבדידות (לוברט, סגל, פנקין, מג'ר וליבוביץ, 2009). באופן דומה, מחקרים מצביעים על נטיה של מטפלים העובדים עם האוכלוסיה הקשישה להזדהות עם הדיכאון, היאוש והחרדה של מטופליהם, החווים פחדים מפני חולי ומוות (בר-טור 2010). קשיים אלה מתעצמים לנוכח העובדה שרבות מעובדות הסיעוד חיות באווירה של חשדנות. קשישים וקרובי משפחתם מדווחים על פחד מפני פלישה לפרטיות, איום מפני התעללות גופנית ורגשית וניצול כספי (פורת ויקוביץ, 2010). מחקרים מצביעים על כך שפחדים אלה לא שככו בקרב הקשישים ובני משפחותיהם גם אחרי שנות טיפול רבות בידי אותו מטפל (איילון, 2009). באופן זה, היחסים בין המטפל ובין הקשיש מושתתים על מאבקי שליטה ופיקוח בתחומים של קביעת קצב העבודה, משמעת אישית וקביעת תחומי העבודה ומצריכים משא ומתן תמידי על מרחב וגבולות (Karner, 1998).

לעומת זאת, ישנם מחקרים המצביעים דווקא על תהליך של התקרבות, במהלכו הופכת המטפלת הסיעודית, לדברי הקשיש ומשפחתו, ל'בת משפחה'. עם זאת, גם יחסי קרבה אלה גובים מחיר לא פשוט מן המטפלת. טשטוש הגבולות בין היחסים הרשמיים לבלתי-רשמיים שבין הקשיש למטפלו, טומן בחובו השלכות על הטיפול בקשיש, שכן כתוצאה מיחסי הקרבה המטפלת נדרשת למלא מטלות נוספות ללא תוספת תשלום (Ayalon, 2009). לקשיים אלה מתווספים צרכים הנוגעים במיצוי זכויות ובסִנְגוּר, הקשורים לחוסר ביטחון תעסוקתי, לחוסר נגישות למשאבים ולמדיניות וחקיקה מפלים שאינם תומכים בשמירה על זכויותיהן (דורון, 2005).

ניתן להניח שמצבים אלו מתעצמים לנוכח אופי העבודה של מטפלות הבית, בו הן מתמודדות לבדן עם מצבים לא קלים כשהן מנותקות מעמיתים. הרבה מעבר לכך, עיסוקן של מטפלות הבית מחייב בהגדרתו עבודה בביתו של הקשיש, ללא מפגש עם עובדים מקצועיים שידריכו ויעניקו רשת תמיכה זמינה (שחם, קושניר ובכנר, 2011).

מטָפלות ולא מטוּפלות
במהלך עבודת תחקיר שערכתי גיליתי כי למרות ההכרה במצבי הדחק והשחיקה בהם נתונות מטפלות הבית, בצד האחריות והמעמסה הפיזית והנפשית המוטלים עליהן, עדיין אין בנמצא תכניות התערבות תומכות עבורן. בעקבות זאת בניתי פרויקט התערבות קהילתי שמטרתו היתה שיפור הרווחה הגופנית והנפשית של המטפלות הסיעודיות. פרויקט זה נועד להקל על קשייהן של העובדות הזרות, הממלאות תפקיד הדורש מהן להיות מאוזנות, בעלות יכולות הכלה רגשית ובריאות מבחינה פיזית. לנגד עיני עמדה גם התובנה שההתערבות ברווחתן הנפשית והפיזית של המטפלות תאפשר בעקיפין גם טיפול מיטבי בקשישים עצמם. התועלת בפרויקט זה הנה איפֹא ישירה ועקיפה כאחד: ההתערבות שתחזק את המטפלת תשפיע גם על רווחת הקשיש שבטיפולה.

הפרויקט התקיים בקליניקה שבה טופלו שש מהגרות עבודה בעלות רמת שליטה סבירה בעברית או באנגלית, בסדרת טיפולים פסיכו-פיזיים פרטניים ללא תשלום. עריכת הפרויקט במתכונת של מפגשים טיפוליים משותפים של כל הנשים יחדיו עשוי היה לתרום לתחושת השייכות שלהן, אך מאחר שהשיחות הטיפוליות שהתקיימו ביני לבינן היו בעלות אופי אינטימי, ומאחר שוודאי היה נוצר קושי לכנס את כולן באותו הזמן – בחרתי לקיים טיפולים פרטניים בלבד. הפרויקט הקהילתי שהצעתי התבסס על ראיה הוליסטית, הנשענת על הבנת יחסי התלות ההדדית בין גוף לנפש ובין מטפל למטופל. מטרתה של גישה זו נבעה מתוך רצון לתקן את האיזון שהופר במערך האנרגטי האנושי, הנגרם כתוצאה ממצבים פיזיים, ממחשבות, מרגשות ומהרגלי תזונה, תוך נסיון לעסוק במניעת המחלות לפני הופעתן. מתוך ההכרה בתלות ההדדית של המימד הפיזי והרובד הנפשי, כל טיפול כלל אפשרות לשיחה תומכת, טיפול במגע ובדיקור וכן הכוונה תזונתית, בהתאם לצרכיה של העובדת הזרה.

במהלך השיח הטיפולי שבדרך כלל נערך לפני הטיפול בדיקור, ניתנה לגיטימציה לביטוי רגשות שליליים ועיבודם. מסגרת הקליניקה היתה מסגרת שבה העובדות אינן צריכות לחשוש לבטא את תסכולן, דאגותיהן וחוסר שביעות רצונן. שיח זה תמיד לווה בגילויי הערכה על החשיבות העצומה בעבודתן, ובביטויי התפעלות כנים מעמידתן האיתנה בקשיים, מתוך אמון שאלו יסייעו להן בהתמודדות עם לחצים יומיומיים. במהלך הפרויקט דווחו המטפלות שהשיחות תמכו בהפחתת רגשות הבדידות והדיכאון שאותם חוו. מאחר והרפואה הסינית, המהווה חלק ניכר מהבסיס הפילוסופי לפרויקט זה, רואה את הגוף הפיזי, את ההכרה ואת הרוח כרצף, היא אינה מבדילה בין המרכיב הגופני והמרכיב המנטלי-פסיכולוגי. אספקטים פסיכולוגיים יכולים להוביל לסימפטומים סומטיים, כפי שמחלות גופניות יכולות לגרום לחוסר איזון ברמה הפסיכולוגית (;Hammer, 2005 Larre & Rochat De La Valle'e, 2005). הבנה זו תורגמה על-ידי בדיקור עצמו בנקודות אנרגטיות אשר השפיעו על המערך הרגשי והפיזי, לצד בניית חסרים חיוניים והשבת יכולת הריפוי העצמית של הגוף באופן שימנע מחלות בעתיד. טיפול זה עזר בהגברת תחושת החיוניות, הערנות והמרץ של המטפלות, תוך הפחתה בעוצמת ובשכיחות כאבי השלד מהם כולן כמעט סבלו.

טכניקות המגע והאקופרסורה שבהן עשיתי שימוש אפשרו לי, כמטפלת, להגיע לאבחנה מדויקת ולהבין את מצבן הפסיכו-פיזי של המטפלות שהשתתפו בפרויקט, למוסס ולרופף הצטברויות פיזיות ואנרגטיות חוסמות הגורמות לכאב ובה בעת להעצים את פעולת הטיפול בדיקור (קיו קיט, 2002; Pa'los, 1972). מאחר והמטפלות דווחו על חסך במגע פיזי עקב המרחק הרב שלהן ממשפחתן ומקרוביהן, לטיפול זה היתה גם השפעה בהפחתת תחושת הבדידות של המטפלות, מאחר והוא ענה באופן חלקי על מחסור זה.

כשהרפואה הסינית פוגשת את העבודה הסוציאלית
מקוצר היריעה לא אפרוש בכתבה זו את הסיפור האישי ואת התהליך הטיפולי שעברה כל אחת מן העובדות הזרות שלקחו חלק בפרויקט, אך לצורך המחשה אתן תאור חלקי מטיפולה של ס', אשה בת 52 שהגיעה ארצה לפני כארבע שנים מרומניה. בין ס' ובין הקשיש שעמו היא מתגוררת נרקמו יחסי קרבה עמוקים והיא יודעת כי היא מהווה מקור אדיר לנחמה ולשמחה עבורו. אנרגית החיים העדינה שהיא הכניסה אל הבית, הקשר המיידי הטוב שנוצר בינה ובין המשפחה כולה, אהבתה למזג האויר הישראלי היו מהפך של ממש עבור הקשיש. עם זאת, העבודה הפיזית הקשה והדאגה לבנותיה החיות בחוץ לארץ ותלויות בפרנסה שהיא מספקת להן, נותנות בה את אותותיהן. בלילות היא נתקפת בעצב עמוק ומתקשה להרדם, ותשישותה מגבירה את עצבנותה ואת התנודתיות הרגשית שלה שנוטה אף לבכי. במקביל היא דווחה על כאב עז בכתף שמאל שהגביל אותה בתנועה, הקשה עליה במטלות היומיום וגרם לה להתעורר בשעות המועטות שבהן יכלה לישון.

כל פגישה עם ס' החלה בשיחה טיפולית של 30 דקות, אשר שמשה אותה בעיקר לשיתוף, לביטוי רגשי ולהתייעצות בתחומים רגשיים ומעשיים. בדופק של ס' ניכר חוסר איזון במחמם העליון בין אנרגית המתכת של הריאות ואנרגית האש של הלב. רגש העצב והמועקה שחשה מצביעים אף הם על האיכות המכווצת של המתכת, הגורמת להפרעה בסירקולציה ובהפצת ההשפעות הפיזיות והרוחניות במחמם העליון. כווץ זה קשור כמובן לאזור הכתפיים, כאשר העובדה שהכאב היה ממוקד בכתף שמאל מצביעה ביתר שאת על הקשר לאנרגית הלב.

בטיפול עבדתי על פתיחת אנרגית המתכת באופן שיתמוך בויסות אנרגית בית החזה ובהשבת רגש השמחה המשויך ללב. דוגמה לנקודה שהיתה בעלת השפעה רבה בטיפול היא Kid16 כמו גם Gb23 שתמכה בהרחבת השרירים הבין-צלעיים העוטפים ומגינים על בית החזה כמושב הרגשות. כמובן שבמקביל היה צורך לחזק גם את אנרגית הכבד על מנת שתתמוך בתנועת ההתרחבות של הריאות, לדוגמה על ידי Liv14 'שער התקווה', המאפשרת התחלה של סירקולצית אנרגיה חדשה בעת שהיא מזינה את Lu1. תשומת לב ניתנה גם לקשר שבין אנרגית הריאות לזו של הקיבה ושל הטחול, על מנת לתמוך בבניית הצ'י.

מצבה של ס' הלך והשתפר מטיפול לטיפול וההקלה שלה היתה משמעותית ביותר. היא עשתה שימוש רב בשיח הטיפולי והגיבה טוב לדיקור. המועקה שחשה פחתה, היא החלה לישון שעות מרובות יותר ובהדרגה הלך ופחת הכאב בכתף ממנו סבלה.

הצלחת הטיפול במקרה של ס' לא היתה יוצאת דופן בפרויקט. השיפור ברווחה הנפשית והפיזית שהציגו המטפלות היתה מרגשת מאד והשילוב שבין הפרקטיקה של הרפואה הסינית הקלאסית וזו של העבודה הסוציאלית, הסתברה לי כבעלת יכולת מרפאה באופן יוצא דופן. בימים אלה אני מנתחת את המידע שאספתי במהלך הפרויקט, החל מדווחי העובדות מפגישה לפגישה וכלה בשינוי שניכר במדדי האבחון הפסיכו-פיזיים, כמדדי הדופק והלשון של כל אחת מהן. איסוף וניתוח מידע זה יאפשר לי לבצע הערכה סיסטמתית של התהליך הטיפולי, השפעתו ומידת יעילותו באופן שיתרום לשיפור תכנונם של פרויקטים דומים בעתיד.

עריכה והגהה: תמי ברקאי

תמונה: freeimages.com/Thad Zajdowicz

המחברת:
גאיה בשן
מטפלת ברפואה סינית קלאסית
ומסיימת למודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב
לאתר של גאיה

 מקורות ביבליוגרפיים

איילון, ל. (2009). פחדים והתממשותם: חוויותיהם של קשישים ובני משפחותיהם מהחיים עם עובדים

זרים המטפלים בקשישים. גרונטולוגיה לו (4), 99-110.

בר-טור, ל. (2010). מי מטפל במטפל? מיומנויות מקצועיות ורגשיות של המטפלים בזקנים. גרונטולוגיה לז

        (2-3), 69-85.

דורון, י. (2005). עובדים זרים: סוגיית תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. דורות: מגזין לקידום השירות

        לאוכלוסיה המבוגרת, 81, 40-43.

לוברט, א., סגל, ר., פנקין, מ., מג'ר, ז'. וליבוביץ, א. (2009). הערכת נטל הטיפול על המטפל העיקרי

בחולה שיטיון. הרפואה 148 (8), 520-523.

פורת, א. ויקוביץ, א. (2010). דפוסי היחסים בין מטפלת זרה לזקן מטופל והשפעתם על שביעות רצונו מן

היחסים ומן הטיפול. מגמות, 46 (4), 575-579.

קיו קיט, ו. (2002). ספר הזן השלם. ת"א: הוצאת יבנה.

שור, פ. ווייס, י. (2011). עובדים זרים בישראל בעידן הגלובליזציה – היבטים בריאותיים ורפואיים.

ביטחון סוציאלי, 86, 41-62.

שחם, ל., קושניר, ת. ובכנר, י. (2011). שחיקת מטפלות בית: גורמי סיכון והמלצות למניעת התופעה.

גרונטולוגיה לח (1), 91-110.

Ayalon, L. (2009). Family and family-like interactions in households with round-the-clock

        paid foreign carers in Israel. Ageing and Society, 29, 671-686.

Hammer, L. (2005). Dragon Rises, Red Bird Flies – Psychology & Chinese Medicine.

        Seattle: Eastland Press.

Karner, T.X. (1998). Professional caring: Homecare workers as fictive kin. Journal of aging

       studies, 12 (1), 69-82.

Larre, C. & Rochat De La Valle'e, E. (2005). The Seven Emotions. Paris- London:

       Monkey Press.

Pa'los, S. (1972). The Chinese Art Of Healing. Herder and Herder.

 

 

 

תגובות

  1. הי גאיה

    חשיבות הפרוייקט שלקחת על עצמך גדולה. בחברה מורכבת כשלנו ההתייחסות ל"זרים" לא תמיד מפרגנת, גם כאשר העובדים הללו לוקחים תפקיד כל כך אינטימי בסיעוד יקירנו. מן הראוי להתייחס לאנשים האלה המסתתרים בשוליים ושבגינם מעמסה רבה יורדת מכתפנו. שתודות להם אנחנו יכולים להמשיך לנהל את חיינו כרגיל ולא תמיד רוצים לזכור שגם להם אהבות, משפחות, רגשות, צרכים, וכן, שיש להם חיים מעבר לשירות שלהם.

    את גדולה מהחיים! את אשה מופלאה ומטפלת בחסד. את שמה את ליבך תמיד במקום שצריך תשומת לב. מאחלת לך בהצלחה בדרכך המיוחדת והתמיד חומלת, ויודעת כבר שתמיד תצליחי.

    באהבה רבה
    שונטל

  2. שונטל, יקרה כל כך,
    איזו תגובה מרגשת!
    תודה על התמיכה ועל האמון שלך בי.
    את ראית וזיהית אותי מתחילת הדרך ויש לך חלק גדול במטפלת שאני היום.
    אוהבת אותך מאד,
    גאיה

כתבות דומות

חרדה

מאת: מיכאל ליטבק
סוכרת

מאת: רני אייל

מאת: ניר סלומון