Toyohary טויוהרי- דיקור יפני

Toyohary טויוהרי- דיקור יפני

מאת: שחף ואליס
טויוהרי- דיקור יפני
כשהתחלתי את לימודי ברפואה סינית באנגליה, בחרתי בלימודים שמתחשבים במחזוריות הטבע ובאנרגיות גורמי השמיים, מחשבתי הייתה כי ע"פ הרעיון של "בין שמיים לארץ",  או " ALL UNDER HEAVEN"- עליי להבין את הכוחות הפועלים על האדם בקוסמוס כדי להגיע לדיוק רב בהבנת כוחות הצ'י העובדים עליו, וכך להשפיע בצורה המרבית על הצ'י שבו.
מעט לאחר סיום לימודי, יצא הסרט "גיבור" , וציטוט אחד מהסרט השפיע עלי במיוחד:

This scroll of Broken Sword's
isn't about sword technique
:but about swordsmanship's ultimate ideal
Swordsmanship's first achievement
is the unity of man and sword
Once this unity is attained
.even a blade of grass can be a weapon    

הבנתי, שזה הדבר שמשך אותי לאקופונקטורה, ההישג להשתמש במחט כחלק מהגוף, וכך להשפיע בצורה מירבית על צ'י המטופל, אפילו ללא הצורך להחדיר את המחט.
תירגלתי סוגים רבים של טכניקות דיקור במהלך שנות הפרקטיקה שלי, אולם לא הצלחתי להגיע לרמה המושלמת והמדויקת של שינוי בצ'י המטופל עד כדי כך שאני יכול לשנות את הדופק שלו בכל רגע נתון ע"פ רצוני, טיפלתי במטופלים רבים, ועזרתי לפתור בעיות מרובות, והשגתי שינויים יפים בדופק וביכולתי לאזן אותו, אך היכולת המדויקת והשליטה האולטימטיבית בצ'י עדיין היתה חסרה ולא שלימה.

במהלך שנים אלו תירגלתי צ'י קונג, קונג פו ומדיטציות , הכל כדי להעצים את שליטתי בצ'י, אך לא תפשתי עדיין את הרעיון המובא בציטוט מתוך הסרט "גיבור".
במהלך השנים גם התוודעתי לדיקור היפני הנהוג בארץ, דיקור ע"פ שיטת קיקו מאצומוטו-  Kiiko Style Acupuncture, ולמדתי שיטה זו.
התחברתי מאוד לפרקטיות שבסגנון והחשיבה היפנית ולשאיפה לתוצאות מהירות וברורות לעין, אך גם שם היכולת ל"הרגיש" ו"לשלוט" בצי' לא נכחה במלואה. בשיטה זו התרחקתי מאבחנת הדופק שכה אהבתי, ולמרות שהשגתי תוצאות טובות ומיידיות, נעדרה ממני ההבנה של "איך הדברים קורים?"
התגעגעתי לחיבור לקלאסיקות ולהבנה העמוקה של "מדוע זה קורה כפי שזה קורה?"

חיפשתי את היכולת, את הדרך לשלב את כל הדברים שאני אוהב ומחשיב: הבנה של צ'י, הסתמכות על קלאסיקות, אבחון מדויק של מצב הצ'י דרך אבחנת הדופק, וכן, תוצאות מיידות וברורות, פרקטיות ודיוק.
ואז, לאחר שיטוטים וחיפושים רבים, מצאתי את ה"טויוהרי".

טויוהרי
באתר של "איגוד הטויוהרי הבינלאומי" נכתב כי הטויוהרי "Toyohari" הינו:
"סגנון של רפואה מזרח- אסייתית מסורתית. סגנון זה נלקח ו"עודן" מתוך סגנון הדיקור המרידיאני היפני.
סגנון זה שונה מכל שאר סגנונות האקופונקטורה בכך שהוא  משתמש בטכניקות דיקור עדינות יותר (בדר"כ ללא החדרת מחט בכלל), תוך שימת דגש על השימוש באבחנת דופק ויכולות המגע והמישוש.
היסודות התיאורטים של הטויוהרי נלקחו מתוך הקלאסיקות הרפואיות: Nei jing, Su wen, Ling shu ובעיקר מתוך ה- Nan Jing."

כמובן, שהסבר זה על הטויוהרי מייד משך אותי ומצאתי את הרעיון כולו מסקרן אותי עד מאוד, הרי הוא עונה על כל שאיפותיי: תשומת לב לאבחנת הדופק, התבססות על הקלאסיקות ועידון הטכניקה כך שלמרות שמשתמשים במחטים משיגים תוצאות ללא החדרת המחט, כמו ב "גיבור"! חיפשתי את הסניף "הקרוב לביתי" בו ניתן ללמוד סגנון זה.
מסתבר שעלי להרחיק לכת עד לאמסטרדם, הולנד.

התקשרתי, והמרצה הראשי ענה לי, הלוא הוא סטפן בירץ',  שכתב ספרים עם מאסטר מאנקה ועם קיקו מאצומוטו, ֿוהנה, אני משוחח עימו בטלפון על רפואה סינית, רפואה יפנית, ומה זה הדבר הזה טויוהרי?
סטפן הסביר לי כי רוב המטפלים ביפן בסגנון זה הם עיוורים או כבדי ראיה והם פיתחו רגישות יוצאת דופן להרגשת הצ'י מתוך עבודתם הפרקטית.
איגוד הטויוהרי שקד ופיתח דרכי לימוד ואימון ייחודיות אשר מצליחות להאיץ את יכולת הלימוד של אותן יכולות ורגישות שבדר"כ לוקח שנים רבות לרכוש ולפתח.

גלגלי המוח בראשי החלו לפעול: כיצד הדבר אפשרי? איך הטויוהרי פועל? האם זה מה שחיפשתי? סקרנותי בערה בי, והצעד הבא היה לטוס לאמסטרדם להיפגש עם סטפן בירץ' בקליניקה שלו.
כשהגעתי לשם מצאתי אדם חביב, עניו ומצחיק וכן פגשתי את אשתו היפנית ג'ונקו אידה, שהיא גם מטפלת טויוהרי, והתארחתי אצלם בקליניקה.
הם סיפרו לי כי הטויוהרי הוקם ו"התמסד" ביפן בשלהי שנות ה- 50 ע"י מטפלי אקופונקטורה יפנים עיוורים, ושסגנון זה התפתח מתוך התפתחויות קודמות יותר של דיקור מרידיאני יפני בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה הקודמת. היום ביפן יש מטפלים עיוורים אך גם כאלו הרואים. עדיין היה קשה לי לתפוס מה עושים עם המחט אם לא דוקרים וכיצד זה עובד, אך הדגמה קצרה אחת שכנעה אותי ונרשמתי.

הלימודים כוללים שמונה סופי שבוע המשתרכים על שנה שלמה, ובסה"כ קצת מעל 22 ימי לימוד מלאים, מ- 9:00 בבוקר ועד 18:00 בערב.
בכיתה ישבו מטפלים בדיקור סיני מכל אירופה (הולנד זה המקום היחידי ללמוד טויוהרי באירופה, ניתן ללמוד גם ביפן, אוסטרליה וארה"ב), מטפלים מאנגליה, הולנד, גרמניה, צרפת, שוויץ, דנמרק, ספרד, פורטוגל, ואני, הישראלי היחידי והראשון המתגורר בארץ ללמוד סגנון זה. הלימודים עצמם כוללים מעט לימודים תיאורטיים (יש הבדלים קטנים בתאוריה בין הטויוהרי לסגנונות האחרים, אך לא הבדלים מהותיים מאוד), והמון לימודים פרקטים ותרגולים.

טיפול הטויהרי בנוי מאבחון וטיפול בשורש ואז בענף. ללא כל קשר לבעיה, תמיד נאזן ונחזק קודם את השורש של חוסר האיזון בגוף, ואז נתפנה , כאשר הדופק מאוזן , לטפל בענף באמצעות טכניקות שונות הנותנות מענה לסימפטומים אותם מציג המטופל באשר הם.
הלימודים המעשיים כוללים הרבה דגש על תרגולי אבחון מרידיאני ע"י מישוש, אבחון בטן ע"י נגיעה רכה וכמובן, אבחון דופק. אבחון הדופק בטויוהרי שונה מזה שהיה מוכר לי באבחנה הסינית, יש בו יותר בהירות וסדר, הוא ברור ומביא את המטפל בצורה יחסית מהירה להבנה באילו איברים לטפל ובאיזה אופן. ועד הרבה, כלומר המון, דגש וזמן ניתנים לתרגול טכניקות הדיקור (או יותר נכון טכניקות השימוש במחט, כי לא ממש דוקרים). טכניקות הדיקור דורשות רכות מצד אחד, ומהצד השני דיוק וריכוז, הטכניקות כולן משלבות עדינות ביחד עם כוונה, שילוב של עבודת גוף נכונה ורפויה יחד עם חדות נפשית ומודעות בהירה מאוד.

יש מגוון טכניקות, לדוגמא: טכניקת חיזוק Hoho, טכניקת ניקוז (פיזור) Shaho, טכניקות הנעה (לזירוז תנועת הצ'י) Waho, וטכניקות נוספות המטפלות בחוסר עם עודף יחסי, Ko, Ken, Jin (הבחירה בטכניקה הנכונה היא ע"פ כמות החוסר ועוצמת העודף המדומה) וטכניקות להוצאת פתוגנים או עודף אמיתי מרמת הצ'י או רמת הדם Fujitsu, Genjitsu, טכניקות לטיפולים סימפטומטיים אורטופדים Shigo (טכניקה הנעשית עם מחט זהב), טכניקות לטיפול באזורים שונים בגוף Naso-Muno, Sanshin, טכניקות לפתיחת מרידיאני אקסטרה Kiikei  (פתיחת מרידיאן אקסטרה נעשית לגמרי ללא מחטים אלא ע"י הנחת דסקיות קטנות העשויות מנחושת Copper ואבץ Zinc ושימוש במוקסה ישירה Okyu), וכן טכניקות נוספות רבות המותאמות למטופל ע"פ מבנהו והממצאים באבחנה.

לאחר הסוף שבוע הראשון, אני חוזר לארץ, המום, קצת לא יודע לעכל את כל מה שחוויתי. במפגש הראשון קיבלנו את הספר "Merdian Therapy" של Fukushima Kodo, מטפל יפני עיוור, מי שהיה הנשיא הראשון של איגוד הטויוהרי ביפן, ואני ניגש לקרוא אותו, לפחות להבין את התאוריה. גם עם שיעורי בית אני חוזר, להשתמש בטכניקת חיזוק עם מחט ולהחדירה לתוך בלון מנופח ברכות ובעדינות מבלי לפוצץ אותו (אפשרי!). לתרגל שוב את הטכניקה על תפוח הצף בקערת מים מבלי להשקיע אותו. לפתח עדינות, רכות ורגישות.

בסופי השבוע הבאים ובמהלך כל השנה עצמה,  אני מוצא את עצמי ואת חברי לקבוצה (הכיתה תמיד מחולקת לקבוצות קטנות כדי שהתרגול יהיה יעיל יותר ותשומת לב המורים תהיה ממוקדת יותר), מתאמנים על לדקור את מיטת הטיפול טכניקה לאחר טכניקה במשך שעות על גבי שעות, הלימוד הוא לעיתים מעייף וההתקדמות נראית לעיתים איטית, אך לאחר מספר חודשים נראה כי אנו מצליחים ליצור שינויים רצויים זה על זה, כאשר אנו מתאמנים על חברינו בתרגולים הקבוצתיים. חלק ניכר מהתרגול המתקדם הוא בשלשות, אחד שוכב, שני מטפל (דוקר) שלישי מאבחן דופק, וכך למבצע הטכניקה יש משוב-פידבק כפול, מה ה"מטופל" הרגיש, ואיזה שינוי נעשה בדופק ע"י המאבחן.

הפידבק הוא אמצעי הלמידה הגבוה והמדויק ביותר, הוא נותן לך להבין באותו רגע, מה עלייך לשנות ולשפר, וכאשר אותו שיפור נעשה, באותו רגע אתה מקבל את הפידבק החיובי שנטמע בך. כך אתה לומד כיצד לשנות תנוחה, להחזיק את המחט נכון יותר, לעבוד בצורה עדינה ונכונה יותר בשתי הידיים, נשימות, ריכוז, תנוחה…..הכל חשוב, האופן בו המטפל נושם, האופן בו הוא מחזיק את המחט,קצב ומהירות ההתקדמות המחט, מה הנך עושה בשתי הידיים כאשר המחט "נוגעת לא נוגעת" – מרחפת מעל נקודת הדיקור, הדרך בה "מוציאים את המחט" אפילו הדרך בה מוצאים את הנקודה הנכונה, הכל! כל הזמן במודעות, בכוונה, בהקשבה.

המחטים עצמן הן מחטי כסף המיובאות מיפן, אלו מחטים מוליכות במיוחד עם רגישות גבוהה מאוד לצ'י, הן גם רכות מאוד וגמישות מאוד, מרגישות ממש כמו אותו "גבעול דשא" רך וגמיש היכול לשמש כחרב במידה והאוחז אותו מיומן מספיק. חבריי לכיתה מקסימים, אנו יוצרים קבוצה מגובשת ושומרים על קשר עד היום, בסוף כל סופ"ש של לימודים , בערב, לאחר שאנו מותשים מריכוז ותרגולים מרובים, אנו יוצאים, כמנהג האירופאים, לשתות בירה לקשקש ולהתפרק מהאינטנסיביות של הלימודים.

בסוף הלימודים, בחודש יוני, מצטרף כל בוגר טויוהרי חדש לאגודת הטויוהרי של המדינה ממנה הוא מגיע, הם נפגשים כל ארבעה עד שישה שבועות ומתרגלים, מורים מגיעים והם ממשיכים להתקדם, התרגול המתמיד חשוב מאוד כדי לפתח את יכולות האבחון ואת השליטה בטכניקות הרבות והעדינות. אני חוזר לישראל, עדיין אין כאן מטפלי טויוהרי, ולכן אין עם מי לתרגל (שנה הבאה תהיה עוד מטפלת טויוהרי אחת ואני מקווה שבשנים הבאות יצטרפו עוד כמה לשיטה מדהימה זו ונוכל להקים את הסניף הישארלי של אגודת הטויוהרי- צריך לפחות שלושה), אני משתייך ל- EBTA, "הסניף האירופאי של איגוד הטויהורי", כך שאני רשאי להצטרף בכל מועד תרגול לכל מדינה או מקום בו יש מטפלי טויוהרי.

בספטמבר האחרון טסתי לברלין, לפגישה השנתית של מטפלי הטויוהרי באירופה, בבניין מדהים בברלין מתקבצים מעל מאה מטפלי טויוהרי מכל אירופה, לבוא ללמוד ולתרגל ביחד, מפגש כזה מתקיים כל שנה בקיץ במקום אחר באירופה (שנה הבאה בליסבון- פורטוגל, כיף כיף כיף!!!) בכל שנה מגיעים מורים Senseii מיפן להעביר הרצאות, ללמד, להראות שוב את הטכניקות ולעדן אותן ולתת פידבקים בתרגולים רבים.

בסופשבוע בברלין מגיעים שלושה "סנסיי-  אקירה פוקושימה סנסיי  (בנו של קודו פוקושימה המייסד והנשיא הראשון של איגוד הטויוהרי ביפן), יוטקה שינודה סנסיי והיטושי אימאוג'י סנסיי.
באחד התרגולים, שינודה סנסיי, מטפל עיוור בין 80 פלוס, מבקש להדגים את ההשפעה של טכניקת הדיקור הנכונה על צ'י המטופל ועל האופן בו הדופק משתנה, הוא אוחז במחט ומבקש כי נרגיש את הדופק.
שינודה אומר , "שימו לב עכשיו הדופק יואץ", וכך באמת קורה! "עכשיו הדופק יתכנס וישקע",  וכך קורה!
ושינודה ממשיך, הוא מרכך את הדופק, הוא מכווץ-מותח את הדופק, הוא גורם לדופק לעלות לפני השטח, עושה בו כרצונו. השליטה שלו בטכניקות כ"כ מדהימה, פניו נראות שלוות, גופו רך ורפוי, ידיו כמעט אינן נראות כזזות ועובדות, אך אותו מטפל עיוור גורם לדופק להשתנות בדיוק כפי שהוא מתכוון!
תרגול זה שייכנע אותי לחלוטין, כי זה מה שחיפשתי כל השנים.

בתרגול אחר, אני שוכב על מיטת הטיפולים, פוקושימה סנסיי מדגים עלי טיפול בכאבי גב.
באותו זמן בגלל חוסר שינה והטיסה אני סובל מכאב נקודתי אקוטי בגב התחתון, על רקע של כאב עמום יותר וכרוני ממנו לעיתים אני סובל שאני עייף, פוקושימה ממשש את הגב שלי, במשך מספר שניות מבצע טכניקה על כל אזור הגב, ואז מתרכז בנקודה הכואבת, מבצע טכניקה אחת בנקודה אחת, ואני מרגיש איך "יוצא האוויר בבת אחת מהנקודה הכואבת", כמו אוויר שיוצא מבלון בבת אחת, ואני קם, ואין כאב! בכלל! שכבתי על המיטה פחות מחמש דקות! קסם! אם היה צורך לשכנע את המשוכנע, אז ההתלהבות והפליאה שאחזה בי עשתה זאת.

כיום בקליניקה, אני מטפל במרבית ממטופליי בטויוהרי. אני מרגיש את המיומנות שלי משתפרת, איך יותר ויותר אני מצליח להביא  את הדופק בדיוק למקום בו אני רוצה, ולתחושה הנכונה.
אני מרגיש את הרגישות והרכות שלי מתעצמות, ורואה את התוצאות המופלאות בקליניקה. המטופלים מרגישים טוב יותר, הטיפול מתקדם בצורה יפה וחלקה, וכמובן, המטופלים מרוצים כי לא דוקרים אותם, ואין כאב, אפילו לא קטן וקצרצר. החוויה שלהם ושלי היא נפלאה.
יש לי עוד מה לשפר, והדרך עוד ארוכה עד שאגיע לאותה רמה של הסנסיים היפנים, אבל אני בדרך, ואני בטוח שזו הדרך הנכונה והמתאימה לי ביותר אותה חיפשתי בתחילת הדרך.

כנראה שבקונג פו, אני לעולם לא אהיה ג'ט לי, גיבור הסרט "גיבור", אך באקופונקטורה, בעוד מספר שנים ועם עוד תרגול ולימוד, אוכל לעשות את מה שהוא עשה כסייף בסרט, כמטפל במטופלים.
אגיע למיומנות הגבוהה ביותר, הידע כבר כאן, הטכניקה כבר כאן, עוד לפתח את המיומנות, ואותו הישג של שליטה ברמה הגבוהה ביותר, אותו חלום, אותו קסם יהיה משהו שאני עושה כל יום.
הרי, כבר היום, אני דוקר בלי לדקור!

המחבר:
שחף ואליס
מטפל ברפואה סינית, יפנית וטויוהרי
shahaful@gmail.com 

תגובות

  1. מרתק ומרגש.סקרנית מאוד לראות ולחוות איך הטויוהרי עובדת מקווה שתקים בקרוב את הסניף הישראלי

  2. תודה מרב, את מוזמנת לחוות ולהרגיש כיצד הטיפול עובד,. יקח הרבה זמן עד שיקום פה סניף ישראלי…אבל עובדים על זה:-)

  3. נ.ב.
    מנסיוני (הבאמת דל לעומת שלך !) , אם אתה מעוניין להשפיע על מטופל בכיוון מסוים כמו ההשפעות על הדופק שתיארת , הדרך הקלה והמהירה ביותר היא ללמוד זאת על עצמך. כלומר למצוא אצלך את המקומות בנפש הגורמים להשפעות שאותן אתה מעוניין ליצור.
    אם אתה מסוגל לעשות זאת לעצמך , וזה אומר למצוא את המקומות בנפשך המאיצים או מאטים את הדופק לפי בחירתך , תוכל לעשות זאת גם למטופל.
    אומנם השפעתינו על אדם אחר קטנה יותר מהשפעתינו על עצמינו , אך בכל זאת כולנו אותו דבר באיזשהו מקום , והמטופל "מהדהד" איתך כמטפל. המחטים להערכתי זה משהו די שולי בעניין הזה , כי העיקר זו הכוונה שלך בטיפול והיכולת שלך להכיר בתוך עצמך את מצבי התודעה אותם אתה מעוניין ליצור.
    שבת שלום !

  4. הי יוסף,
    שמח שנהנת מהמאמר.
    מסכים עימך לגמרי, שמצבו הנפשי והפיסי של המטפל משפיע ישירות על המטופל, והשליטה על כך מועברת באמצעות המחט (במקרה שלי) למטופל.
    פיתוח התודעה היא חלק מהותי ויאנטגרלי ביצירה מעין זו.
    שבת שלום

  5. אינני יודע האם זה "מצבו הנפשי והפיזי של המטפל" , כמו שזוהי יכולתו של המטפל למצוא את המטופל בתוך עצמו , ולמצוא מצבי תודעה שונים בתוך עצמו. שבת שלום !