את המטפלים ברפואה סינית ניתן לחלק לשני סוגים: "מדקרים" (היאנגים) שעוסקים בעיקר בדיקור, וגם נותנים צמחים, ו"אנשי הצמחים" (הייניים) שגם מדקרים. אני, בבירור, שייך לסוג הראשון: ה"מדקרים". מזה כשני עשורים אני נוטל חלק במסע לפענוח המתרחש שם בתוך הגוף, חופר, נובר ומנסה להבין איך לכל הרוחות אפשר לפתור בעיות מורכבות ומסובכות, כאלו עליהן קוראים בספרים העתיקים, בעזרת מחט קטנה, בלי שום דבר בתוכה.
לפני כשלוש שנים נתקלתי בספר APPLIED CHANNEL THEORY IN CHINESE MEDICINE של דר' WANG JU-YI מונח בחיקו של חבר, שהשתמש בו כמקור להרצאה על שש השכבות, אך לדבריו "לא מנקודת מוצא של טיפול בצמחים אלא בדיקור".
תיאוריית השכבות הייתה אחד מהנושאים אותם לא כל כך אהבתי ללמד; תמיד היה קשה למצוא חומר ברור, ומה שהיה, היווה יותר אוסף של סימפטומים שהגיעו מתורת הצמחים, המדברת פחות למדקר שכמותי. הצצתי, 'נפגעתי" רכשתי.
דר' וואנג סיים את חוק לימודיו במחזור הראשון ללימודי רפואה סינית של אוניברסיטת בייג'ין בשנת 1962, ומטפל מזה כחמישים שנה. הוא כיהן, בין היתר, בתפקידי: מטפל ראשי במחלקת הדיקור בבית החולים לרפואה סינית בבייג'ין, דירקטור בביה"ח XUANWU, דירקטור של מחלקת מדעי הדיקור ומוקסיבציה באקדמיה לרפואה סינית, עורך הז'ורנאל לרפואה סינית לדיקור ומוקסיבציה, וכן מייסד מרכז המחקר לתיאוריית המרידיאנים שנקראת על שמו. וואנג גם חי ולימד בארצות שונות ברחבי העולם. כשאחד הדברים המאפיינים אותו הנו שילוב של לימוד עצמי ומחקר ביחד עם קליניקה, מקור שממנו, הוא מקפיד לומר, "למד יותר מכל". הספר נכתב ע"י ג'ייסון רוברטסון, אחד מחמשת ממשיכי דרכו המוכרזים על ידו (האחרים הם: Yefim Gamgonieshvili, Nyssa Tang, Jonathan Chang, Mei Li, and Shelley Ochs).
תיאוריית המרידיאנים, עליה מקפיד דר' וואנג לומר כי הוא 'מחזיר עטרה ליושנה', מוזכרת בספרות המוכרת לנו (כדוגמת ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, וה- NAN CHING), ומכוונת לבוגרי לימודי רפואה סינית TCM-ית. וואנג מסביר כי טועים המטפלים בנסותם לטפל במחטים על פי אבחנה המתאימה לטיפול בצמחי מרפא. שיטת האבחנה של צמחים מתייחסת לטיפול המכוון לאיזון האברים עצמם. ד"ר וואנג מגדיר את התא הבודד בגוף כאיבר המטרה של כלל מערכות הגוף, הכוללות את אברי הגוף והקשרים ביניהם. תפקידם להביא את מרכיבי התזונה והחמצן אל התאים השונים בגוף, ולפנות פסולת מהם החוצה.
הטחול, למשל, עושה טרנספורמציה למזון שהוא מקבל מהקיבה, ומעביר לתא את מרכיבי התזונה והנוזלים להם התא זקוק, דרך התווך של הנוזל הבין תאי המקיף את הכול. תפקידו לא מסתיים שם עליו גם לאסוף ולפנות את "הפסולת" שהתא מוציא חזרה אל אותו נוזל בין תאי לפינוי החוצה או להתחדשות. כשתהליך זה נפגע, הנוזלים הופכים להפרעה במקום להיות חומר מזין , מרגע זה הם מכונים בשם לחות או ליחה (הנוזלים נמצאים בבריאות ובחולי). התהליך כולל גם את תפקוד השליטה בכלי הדם, יציאת הדם מהעורקיקים לנוזל הבין תאי להעברת מרכיבי התזונה וחמצן, והחזרת המרכיבים משם לורידים.
בגוף, וזה החידוש של וואנג, רוב הפעילות המתוארת בתפקודי האברים השונים מתרחשת למעשה בשדה המרידיאני (כמו בטחול) וכדי לטפל בה עם מחט, מתאימה יותר ההתכוונות המרידיאנית לתהליכים השונים, ובא לציון גואל בדיקור.
מאחר ורוב המחלות שנוצרות בגוף מתקיימות בעיקר בשדה המרידיאני, ופחות באברים עצמם, אומר וואנג – "כיום אנשים מפתחים הבנה טובה ומעמיקה בתורת האיברים ולא במרידיאנים מדוע? אם נדבר עם רופא TCM הוא יכול לדבר שעות על האיברים, אבל על הערוצים הוא יכול לומר שהם חסומים או פתוחים. מדוע לאנשים יש מידע כללי בלבד על הערוצים, מידע שטחי? השאלה הטרידה אותו במשך זמן רב. רק לאחר שנים של קליניקה וקריאה מעמיקה בספרות הוא הבין מדוע הערוצים נשכחו" וואנג ממשיך ומסביר בשפה קולחת את תפקודי המרידיאנים השונים כזוגות יד ורגל אותם אנו מכירים משש השכבות. בסדנאות שהוא מעביר הוא גם מוסיף דוגמאות מודרניות המתאימות לימינו המסבירות את הדבר "אם נסתכל על האיברים זה כמו במחשב, החומרה, התוכנה מושווית למרידיאנים (תוכנה מחברת ומביאה לכלל פעולה את החלקים השונים). אם יש בעיה עם המחשב ומישהו בא לתקן אותו, לפעמים החומרה בסדר אבל הוא עדיין לא עובד, זו בעיית מרידיאנים." בשנים האחרונות סיכם ד"ר וואנג בצורה ברורה את יחסי המרידיאנים והאjברים, "חמשת הזאנג מזינים את חומרי החיים ומספקים את החומרים הבסיסיים לחיי האדם. הערוצים (מרידיאנים) לוקחים את התפקודים של האיברים ומבטאים אותם לחיים. בחזרה למחשב – אם נסתכל על 3 מחשבים טובים עם חומרה טובה, מדוע חלק מהם טובים ואו מהירים והאחרים איטיים, זה קשור לערוצים, לתוכנה".
את המרידיאנים הוא מתאר כחללים הנמצאים בין חמש הרקמות השונות (עצמות, שרירים, גידים, כלי דם ועצבים) כשנקודות הדיקור הנן פתחים דרכם אנו יכולים לחדור לחללים אלו, ולהשפיע על המתרחש בתוכם. משמעות הדבר שולחת אותנו לשדה הקליני, לא עוד מיקומי נקודות פאסיביים הנמדדים לפי מידות העצמות בעזרת צון-מטר, אלא מיקומים המשתנים בהתאם למצב הפיזיולוגי הנתון (שריר מכווץ מיקום אחד, שריר באטרופיה מיקום אחר ביחס לעצם). את נקודות הדיקור ניתן למצוא בדיוק רב, ולחוש במישוש את "חור הכניסה" אליו מאוחר יותר נכנסת המחט. אכן כן. "את המרידיאנים ניתן לחוש ע"י מישוש מסלולם", וכאן גילוי נוסף, "ולאבחן דרך מישוש זה שינויים פתולוגיים החלים לרוב במרחב בין אצבעות הגפיים עד המרפק ואו הברך". מישוש המרידיאנים הוא הכלי האבחנתי אותו השיב דר' וואנג לרפואה הסינית, ובעזרתו ניתן להגיע לאבחנה מרידיאנית מדויקת היכן ממוקמת הבעיה.
בקליניקה שלו הוא יושב מול המטופל, מגבת על הברך, בסקרנות ובסבלנות אין קץ מחפש את השינויים הפתולוגיים במרידיאנים, שינויים אלו מורגשים כגושים (לי זה מזכיר סוכריות m&m – ערן) בגדלים ובקושי משתנה, עד לרמה הדורשת מיומנות מישוש גבוהה בכדי להרגישה (יש גם רמה שניתן לחוש במיומנות נמוכה, כלומר גם מטפל מתחיל יכול לעבוד עם זה).
חשיבותה של תיאוריית המרדיאנים מתחזקת במקרים מורכבים מאד שאנו פוגשים בקליניקה, כשגם לאחר שסיימנו את התשאול נותרנו עם אופציות פעולה ואבחנה רבות. בעיות פוריות, למשל , יכולות לנבוע מבעיה באברי הכבד, כליות, טחול…אבל, רוב הבעיות כפי שראינו מתקיימות בשדה המרידיאני מקום עליו אפשר להשפיע על ידי דיקור, המישוש נותן לנו כלי אבחוני מרידיאני מדויק, קרי באיזה מרידיאן חל חוסר האיזון, וכפועל יוצא מכך באיזה מרידיאן נטפל. במקרים רבים, בעיה באיבר מסוים נובעת מחוסר איזון במרידיאן אחר לגמרי.
718 עמודים בעשרים ושישה פרקים, הפורשים את משנתו של דר' וואנג בצורה בוטחת ומסודרת, מהתיאוריה הבסיסית ומקורותיה, ועד לאפליקציות קליניות הכוללות גם השוואה בין זוגות של נקודות.
זהו ספר מקצועי הנכתב ברהיטות, כתוב כסיפור מעניין, באנגלית אמריקאית מובנת וקריאה, ומלווה באיורים ודיאגרמות. מידי פעם משולבים סיפורי מעשה מחיי דר' וואנג הנוגעים באופייה של התרבות הסינית, ומה המשמעות של להיות רופא סיני בסין, בתקופתו של מאו, וכיום. סיפור לדוגמא- בשנות השבעים נסעו ד"ר וואנג וקבוצת קולגות רופאים צעירים ברכבת בנסיעה שנמשכה מספר ימים. הנסיעה הייתה בקרונות ישיבה צפופים ולא נוחים – בכדי להעביר את הזמן הם מיששו את המרידיאנים של הנוסעים לידם ישבו. לפתע הגיח הקונדוקטור (אחראי רכבת) ושאל למעשיהם, לכשנענה ביקש להיבדק, ואכן נמצאו אצלו שינויים במרידיאן המעי הגס. הוא נחר בזלזול והפטיר כי אין לו כל בעיה במעיים ונעלם. למחרת על הבוקר הוא הגיע בריצה, "מהבוקר היו לי ארבע פעמים שלשול, איך ידעת"? מיד הם הועברו אחר כבוד לתאי השינה השמורים למכובדי המפלגה, ועד מהרה השתרך תור ארוך של מחפשי מזור ליד תאם. מאז בפעמים שנסע ברכבת זו שמור היה לו תא המכובדים.
בנוסף, כולל הספר שאלות ששואל הכותב את דר' וואנג להבהרת סוגיות שונות, באופן המזכיר קצת את סגנון הקיסר הצהוב ורופאו, אם כי כאן, הן השאלות והן התשובות מפורטות מאד ומלוות בדוגמאות קליניות ברורות.
לסיכום:
מי שיקרא את הספר יזכה לחוויית קריאה מלמדת ומהנה, ולפתיחה של עולם מרידיאני שלם על האפליקציות הקליניות שלו. בכדי ללמוד כיצד ליישם במלואה את התיאוריה בקליניקה כדאי להגיע ולפגוש אותו או את תלמידיו, מאחר והמישוש המרידיאני דורש לימוד והנחייה מעשיים. וואנג הוא אדם צנוע, נדיב, חף מהתנשאות, וקול הצ'י של המטפלים העתיקים נשמע מגרונו. בסיום ההשתלמות אצלו בבייג'ין ביקשתי ממנו חתימה על הספר. "הפץ את השימוש בתיאוריית המרידיאנים, ורמת הרפואה הסינית תעלה" כתב. אז הנה!
הספר מרחיב את הבנת הפיזיולוגיה הסינית, ונותן כלים לדיקור בשפה פשוטה וממוקדת. אני ממליץ בחום על קריאת הספר, וגם, להגיע אליו לסין להשתלמות.
לרכישת הספר דרך אמאזון:
Applied Channel Theory in Chinese Medicine Wang Ju-Yi's Lectures on Channel Therapeutics
Wang Ju-Yi, Jason Robertson
2008
תמונה: freeimages.com/Billy Alexander
המחבר:
ערן גלוסקא
מטפל ומורה ברפואה סינית
