טיפול בהורים כחלק מהטיפול בילד

בטיפול בילדים בולט הקשר שבין מצבו הבריאותי והרגשי של הילד. מצבם הרגשי של ההורים ומערכת היחסים הרגשית שבין הילד והוריו משפיעה על מצבו הבריאותי של הילד.
ילד לאימא חרדתית לא יוכל שלא להיות מושפע מהתדר שהאם מקרינה באופן כללי וביחס אליו באופן ספציפי, כי בחלק גדול מהמקרים החרדה של האם ממוקדת בילדיה. ילד לאב הסובל מכעס ותסכול, לא יכול שלא להיות נתון להשפעת רגשות אלו ולהתנהגותו בפועל של אביו. גם מצבים פשוטים יותר עלולים להשפיע על ילדים, שבדרך כלל משקפים ואף מעצימים את המצב הרגשי שהם חווים מהסביבה הקרובה, אח עם קשיים חברתיים, מתח בין ההורים או לחץ כלכלי. מאחר וילדים צעירים נסמכים יותר על החויה הרגשית ופחות על ההיגיון וההבנה, הם חווים את המצב הרגשי שסביבם בעוצמה רבה וממוקדת כתוצאה מחוסר הפרופורציה וחוסר היכולת להחיל תפיסה יותר רחבה של המציאות, מיומנות הנרכשת עם השנים.

במקרים בהם הטיפול מתקשה לאזן את הילד לאורך זמן, במיוחד במקרים בהם רואים הטבה משמעותית, אך חזרה הדרגתית של הסמפטומים, עולה האפשרות שישנה השפעה חיצונית קבועה המהווה גורם מחלה קבוע ומתמשך. הטיפול מאזן את הילד אך הסימפטומים חוזרים בהדרגה כי יש גורם מחלה חיצוני ופעיל.
חוסר איזון מתמשך חיצוני יכול להיות מכמה סוגים, תזונתי, אקלימי, סביבתי (חומרים חיצוניים) או רגשי.

השלב הראשון יהיה בירור, בניסיון לאבחן את מקור ההשפעה החיצונית אם ישנו כזה. האם מדובר בתזונה בעייתית? באקלים? או במתח ומצוקה? האם ייתכן שיש  בעיה בגן או בבית הספר? אולי מתח עם האחים? מתח בין ההורים? כל אלו שאלות שנועדו לעזור להורים לבדוק מה יכול להיות הגורם לחוסר האיזון. תהליך זה של בירור צריך להיעשות מאוד בעדינות ובהדרגה והוא יכול להתקיים רק אם יש מודעות והסכמה לשיתוף פעולה מצד ההורים. אם התהליך נעשה באופן לא רגיש, יש סיכוי גדול שהקרקע תישמט מתחת לטיפול כולו.

גם לאחר ההבנה שאולי יש קשר בין מצבם של ההורה ושל הילד, הדרך לטיפול בהורה כדי לעזור לילד היא ארוכה, ובפועל היא נדירה למדי.
המכשול הראשון הוא המכשול האתי. לא נראה לי נכון להציע לאדם לקבל ממני טיפול. החשש הוא מכפייה של טיפול. עיקרון זה הוא כל כך חשוב ובסיסי בעיני, עד שכדי לשמור על עצמי ממצב כזה, המצאתי את
"הנוגדן" – אם אני מציע טיפול ואפילו ברמז, הוא לעולם יהיה ללא תמורה. אין לי עניין ליצור מצב בו אני יוזם מהלך שבסופו הרווח שלי כמטפל מובטח, מה שלא נכון לגבי הצד השני. כאשר מטופל מגיע אלי בדרך הרגילה, לאחר המלצה אישית, היוזמה היא שלו. בעיה שכיחה נוספת היא המצב הרגשי בו נמצא הורה שילדו חולה, רגשות האשם והרגישות עלולים ליצור מצב בו ההורה נעתר שלא מרצונו המלא והמודע למהלך שהוא לא לגמרי מבין ומקבל ובסופו של עניין גם משאיר לו חור בכיס.

ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחשוב שלמרות כל הקשיים, טיפול בהורים למען ילדיהם או במשולב עם ילדיהם היא דרך נכונה. נכונה עד כדי כך שבעתיד לא אבין איך בכלל אפשר היה לטפל בילדים בלי לאזן את הוריהם. קיימתי דיון בנושא זה עם הסטודנטים בקורס לרפואת ילדים, אך הדיון היה בגדר נקודה למחשבה ודרך להדגיש את החשיבות של הקשר שבין הילד והוריו, והשפעתו של קשר כזה על מצבו של הילד. בקליניקה טיפלתי בהורים המראים פתיחות ורצון, אך רק בהמשך לבקשה מפורשת לקבלת טיפול. במקרים אלו ההורה מגיע באופן אישי לקליניקה והטיפול נועד מלכתחילה לאיזון אישי, תוך מחשבה שמהלך זה יעזור לילד. אך לא היתה בידי תפיסה ושיטה שממש מאזנת באופן מודע ומובנה בין הילד וההורה. הרעיון לטפל בהורים במקום בילדים נשאר בגדר רעיון מעניין, בדומה לרעיון של טיפול בעיניים עצומות כשהמידע היחידי המתקבל הוא מהדופק. שניהם בגדר רעיונות נשגבים אך לא מעשיים.

סיפור מקרה
לפני בערך שנה הגיע לטיפול שגיא, ילד בן 11 הסובל מטיקים בעיניים מזה מספר חודשים. הטיפול היה קצר יחסית. כמעט בכל המקרים שבהם יש תנועת שרירים לא רצונית בעיניים או בכל מקום אחר בגוף, הסיבה היא מתח רב הגורם לחוסר יציבות של צ'י ה- LIV. תמונת הדופק במרבית המקרים תהיה "רוח פנימית ב- LIV". הטיפול במקרה זה נסב סביב הרעיון של פיזור הרוח הפנימית מה- LIV ולאחר מכן איזון ותמיכה של ה- LIV. לאחר 3 טיפולים שגיא התאזן והטיקים שככו בהדרגה וחלפו. בפגישה הרביעית דניאלה האימא ביקשה להמשיך לטפל בשגיא ולנסות לעזור בבעיית האלרגיה ממנה הוא סובל מאז ומתמיד.לאחר 5 טיפולים שבהם היתה הצלחה חלקית וזמנית בלבד, עשינו דניאלה, שגיא ואני הערכה של הטיפול עד כה. המסקנה היתה שלמרות ההטבה הזמנית שאפיינה את הטיפול לסירוגין, בסופו של דבר שגיא נמצא באותו מקום ואין אפשרות להצביע על שיפור משמעותי במצב האלרגיה שלו. לאחר שיחה שבה ניסינו לחשוב איך בכל זאת אפשר לעזור לשגיא, דניאלה אמרה שיש לה משהו חשוב להגיד, משהו שקשור ליחסים שבינה ובין שגיא:

במהלך ההריון של שגיא הגיעה תוצאה של אחת הבדיקות ובה הערכה סבירה שהעובר סובל מתסמונת דאון. דניאלה עברה תהליך מאוד קשה שבו הרגישה שהיא דוחה את העובר ואף חשבה על הפלה אך היה כבר מאוחר מדי לבצע הפלה. לאחר שלושה ימים מאוד קשים וטראומטיים התברר שתוצאת הבדיקה היתה שגויה וכולם נשמו לרווחה. דניאלה העריכה שאותו אירוע השפיע עליה כל כך חזק ושיש לו השפעה על תבנית היחסים שבינה ובין שגיא עד היום. מיותר לציין שמעל פני השטח מערכת היחסים בין דניאלה ושגיא נראית נורמלית לחלוטין, אך מאפייני מערכת היחסים מתחת לפני השטח כוללת דחייה מצד דניאלה, שגיא מגיב לדחייה של אימו בפחד וצורך עז לרצות אותה, מה שמכעיס את דניאלה וחוזר חלילה. גם כאשר דניאלה העריכה בליבה שייתכן שזה הדפוס והוא קשור למה שקרה בעבר, היא מצאה שהתבנית חזקה ממנה והיא אינה נשלטת. אני מוכרח לציין את אומץ הלב הגדול והראוי להערכה שהפגינה דניאלה שפתחה את סגור ליבה בנוכחות שגיא בנה ובנוכחותי.

המתח ששגיא היה שרוי בו באופן תמידי גרם ליצירת חום פנימי עודף שגרם לדריכות יתר של המערכת החיסונית הקשורה ל- LIV ולמופע של אלרגיה. זה גם היה הרקע לטיקים מהם הוא סבל בתחילת הטיפול שכנראה שיקפו תקופה מתוחה באופן חריג והביאו ליצירת רוח פנימית ב- LIV. באותו מעמד קפצה למוחי המחשבה של טיפול משותף כדי לנסות לאזן את מערכת היחסים שבינם.  המחשבה היתה לנסות לכרוך את הצ'י של שניהם יחדיו וכך לגרום לאיזון. בהתחלה חשבתי על דיקור כאשר המחטים מחוברות עם חוטי החשמל של מכשיר אלקטרו, אבל זה נראה לי יותר מדי כמו משחק של החשמלאי הצעיר.

לפני שנים רבות הגיע אלי זוג מבוגר שהקרקע נשמטה מתחת למערכת היחסים שלהם בגלל אירוע שקרה לפני 20 שנה ונודע לבעל רק עכשיו. התהום שנפערה בינם היתה עמוקה וכללה דיכאון של הגבר מול חוסר אונים של האישה. הדרך שנקטתי אז על מנת לנסות לאזן אותם היתה בעזרת הבנה הקשורה לתורת הגזעים והענפים. שניהם שכבו בשתי מיטות טיפול צמודות אחת לשניה ודקרתי כל אחד מהם בנקודת הגזע של האחר. נקודת הגזע משקפת במידה מסוימת את התדר המרכזי של האדם ולכן חשבתי שטיפול זה יעזור להם להסתנכרן מחדש. הטיפול לא חולל את השינוי הרצוי, לכן במחשבתי כשניגשתי לטיפול בדניאלה ושגיא רציתי שהפעם החיבור יהיה פיזי. התייעצתי עם חבר שמבין באלקטרוניקה וחשמל ולבסוף הגענו למסקנה שאם יש אפשרות לצ'י שהוא סוג של תנועה חשמלית להסתנכרן, אין צורך בקשר חשמלי ישיר בין המחטים, מגע פיזי בין השניים ייתן את אותה תוצאה. הצעתי טיפול משותף כאשר הם משלבים ידיים כדי להסתנכרן.

הטיפול
אצל דניאלה אובחנה רוח פנימית בעמדת הדופק של ה- LIV. רוח פנימית משמעה חוסר איזון וחוסר יציבות של הרגשות הקשורים ל- LIV. מצב זה שיקף את הכעס והתסכול מהם היא סבלה. הטיפול היה בהתאם – דיקור של GV-16 בטכניקת פיזור. GV-16 היא נקודת הוצאת הרוח (Gui) של ה- LIV ונקודת ים הרגשות. אצל שגיא אובחנה רוח פנימית בעמדת הדופק של ה- KID. הרוח הפנימית ב- KID שיקפה את החשש והפחד מהם סבל שגיא. הטיפול היה בהתאם. דיקור של CO-11  בטכניקת הוצאת רוח פנימית (Gui). דניאלה ושגיא שילבו ידיים במהלך כל הטיפול. בפגישה הבאה הסתבר שהאלרגיה נעלמה לחלוטין, זו גם היתה פגישתנו האחרונה.

לאחר מקרה זה התעצם בי הביטחון שאפשר לשלב טיפול של הורים וילדים. בניתי בראשי תבנית והתחלתי להוציאה לפועל. כאשר אני מזהה שיש בעיה שקשורה ליחסים שבין ההורים לילד אני מציע בזו הלשון: "לאחרונה אני משלב טיפול בהורים ובילדים כדי לשפר את סיכויי האיזון של הילד. הטיפול בהורה אינו אישי ומלא, הוא רק נועד לעזור לאזן את הילד. אם רעיון זה מעניין אותכם נוכל לשלב טיפול כזה בעתיד. הטיפול בהורה הוא ללא תוספת תשלום". בכל המקרים ללא יוצא מהכלל ההורים הביעו נכונות ורצון לשתף פעולה. במהלך השנה האחרונה צברתי ניסיון של עשרות טיפולים ואחוז המקרים בהן אני משתמש ברעיון זה הולך וגדל עם הזמן. עד כה השתמשתי בארבע צורות של טיפול משולב:

טיפול דומה להורה ולילד
אפשרות אחת היא לטפל טיפול דומה בהורה ובילד כאשר שניהם סובלים מבעיה דומה. בדיקות הדופק של הילד וההורה זהות. לדוגמא: ילד הסובל מחרדות ופחדים ומסתבר שגם האמא חרדתית. היא מדחיקה ושולטת בפחד, אך הוא משקף את הפחד ואף מעצים אותו.
טיפול בפחד וחרדה–הוצאת רוח פנימית (Gui) מה– KID – CO-11 בטכניקת הוצאת רוח

טיפולהכלה
זוהי תבנית בה הילד סובל מחוסר איזון וההורה מתקשה להכיל את הילד. הילד מתקשה להתאזן באין מי שיכיל את חוסר האיזון שלו. במקביל ההורה מפתח כעס או דחייה. לדוגמא: ילד אלים שגורם להוריו להיות אלימים כלפיו.
במקרה זה הילד מטופל בטיפול של הוצאה וניקוי ברובד הרגשי וההורה מטופל בנקודת האדמה של המרידיאן שבו מטופל הילד. נקודת האדמה עוזרת להורה להתאזן, להתרכך ולהכיל את חוסר האיזון של הילד.

טיפולסנכרון
זהו מצב שמתאים לסיפורו של שגיא. במקרים אלו ישנו חוסר איזון שמשפיע על ההורה והילד באופן שונה אך עם קשר בין שני חוסרי האיזון. גם ההורה וגם הילד תורמים לחוסר האיזון ומנציחים את הבעיה.

טיפולבהורהבלבד
ישנם מקרים בהם ההורה מביא את הילד לטיפול, אך מסתבר שחוסר האיזון הוא של ההורה  ולא של הילד. לדוגמא: הורה לא מצליח להגיע להבנה עם בתו המתבגרת. לטענתו היא סובלת מחוסר איזון בגלל גיל ההתבגרות והיא זקוקה לעזרה. במהלך התשאול ואבחנת הדופק נראה שהאב סובל מחוסר איזון, הכעס והתסכול שהוא חש ומפגין משבשים את מערכת היחסים בינם.
מקרה כזה הוא בעייתי מאחר וההורה מביא את ילדו לטיפול ומוצא את עצמו מטופל, יש לנהוג ברגישות יתרה ולבנות את הרעיון ביחד עם ההורה.

סיכום
טיפולים אלו משיגים תוצאות טובות בכמה מישורים. במישור הקליני הטיפולים יעילים בצורה יוצאת דופן בחלק גדול מהמקרים. במישור המשפחתי ההורים לוקחים אחריות על הקשר עם הילד ומבינים שהקשר המשפחתי נושק וחופף למצב הרגשי והבריאותי של הילד. זהו שינוי תפיסתי להורים שמביאים את ילדם "לתיקון" כי הוא לא מאוזן. לחלק מההורים יש מלכתחילה הבנה של הקשר בין המצב הרגשי הסביבתי של הילד ובין בריאותו, במיוחד לאימהות, אולם החוויה הטיפולית האישית משאירה חותם שהוא מעבר להבנה, זהו חותם של הוויה והוא בעל משמעות עמוקה.
לחלק מההורים חווית הטיפול פותחת צוהר לעולם הרפואה הסינית והם מבקשים טיפול אישי פרטני.

הפוטנציאל של דיקור של שני אנשים על מנת לאזנם בעזרת חיבור פיזי או אחר, פותח צוהר לתחום שהיום הוא לא מוכר, אך במחשבה שניה גם לא מופרך. דמיינו דיקור משפחתי מלא, שני הורים וילד, אולי שני הורים ושלושה ילדים? דיקור לקבוצה אנשים עם מכנה משותף כלשהו – קבוצת ספורט, ארבעה חותרים בקיאק אולימפי. האם תהיה השפעה כלשהי לדיקור של אנשים היושבים במעגל ומחזיקים ידיים? האם הצ'י ינהג כמו שהוא מתנהג בגוף והמרחק הפיזי רק עצים את הזרימה?

המחבר:

ארם צייג
רפואה סינית עתיקה לילדים ומבוגרים
aram.tzayig@gmail.com

*תמונה: Anissa Thompson