רפואה סינית ושיעול נבחני

רפואה סינית ושיעול נבחני

מאת: יעל ארנסט
2 ילדים לי יש.
שניהם מושלמים עד לאין שיעור. אובייקטיבית.
לשניהם, וכל אחד בדרכו, בשנתיים הראשונות לחייהם, פיתחו התקפות של שיעול נבחני.
מי שמכיר, יודע שמדובר באחד מהצלילים המקפיאים ביותר שיש. צליל של שיעול נבחני נכנס עמוק לליבי, מקפיא לי אותו ומחריד לי אותו בעת ובעונה אחת.
יש קושי מאוד גדול לעמוד מן הצד ולראות את הילד הקטן שלך, שהוא כולו 100% הלב שלך, נאבק להכניס אויר.
שרירי הבטן ושרירי בית החזה עובדים במהירות, אזור CV22 גם הוא משתתף במאמץ, ולהורים אין הרבה מה לעשות.

למדת רפואה סינית- תעשי משהו!
הילד הגדול שלי כבר בן 6,  באמת ילד גדול, וההתקפים כבר נראים אצלו אחרת. הם באמת כבר בתדירות נמוכה מאוד וגם העצמאות ההולכת והגוברת שלו, בשילוב עם יכולת תקשורת גבוהה, מאפשרות התמודדות קלה יותר.
הבת שלי כל כולה בת שנה ו- 5 חודשים, וההתקפים- גם אם מעט מרווחים יותר מאשר של אחיה כשהיה בגילה, ממש ממש לא נעימים.
אני עומדת מול ההתקפים ואני תוהה "מה עושים?!"
ואז יש קול כזה, בין כל השיעולים והבכי, שפתאום מצייץ "רגע, לא למדת רפואה סינית??"

למדתי רפואה סינית.
למדתי הרבה שנים, וכשחברים ומשפחה מתקשרים אליי ושואלים מה לעשות, יש לי תשובות מוכנות שנשלפות מיידית. לכל אחד מתאים ארסנל טיפולי מעט אחר, אבל בגדול- העזרה ניתנת.
איכשהו, כשזה מגיע אל ילדיי, כל הידע והתשובות עפים ופורחים להם לארצות לא מוכרות ואני נשארת עם סוג של זכרונות עמומים לגבי מה אפשר לעשות.
אני זוכרת את כל הדברים המערביים, בעיקר כי מישהו אמר לי מה לעשות, לא פעם ולא פעמיים.
אבל דיקור? צמחים? בשעת התקף, כאילו לא היה.

טוב. אני קצת מגזימה.
יש התקפים שבהם אני חושבת יותר על רפואה סינית ועולות לי כל מיני נקודות דיקור בראש. אתם יודעים, כל מיני Ding Chuan ונקודות על הריאות, ומה קורה עם ה- GB, למה הוא לא מניע קצת ליחה…
גם ברמה של פורמולות, אני מוצאת את עצמי משתמשת יותר ויותר ב- Bi Yan Pian ופינליה.
אבל זה עדיין לא נשלף בטבעיות כמו שחשבתי שיקרה, כאשר הייתי בהריון ודמיינתי לעצמי את ההורות הנפלאה, בה הילדה שלי חולה ומשתעלת בנימוס, ואיך אני- סופר אמא- מעניקה לה את הפורמולה שהרגע סיימתי לרקוח, היא גומעת אותה בשקיקה ומיד מפסיקה להשתעל.
הפער הוא באמת גדול בין הפנטזיה ההיא למציאות, בה שיעול נבחני רחוק מלהיות מנומס, ואיכשהו, הוא תמיד מתגבר בלילה, בדיוק איך שהשינה מתחילה לעטוף אותי בנעימים.

לאחרונה אני אפילו מעזה לחשוב על לדקור את ילדיי, ולא להסתפק רק בעיסויים ולחיצות.
אך מחשבת הדיקור נגנזת, והסיבה העיקרית וכמעט היחידה שאני רואה לכך היא שאני פשוט נלחצת נורא: נלחצת מהסיטואציה הכללית בה הילדה שלי שוב בהתקף, כאמור הלב שלי נוקשה ולא ממש מאפשר למשהו להיכנס או לצאת, הידיים קצת רועדות, אני לא סגורה על מיקום הנקודה- ועל כל זה אני אמורה להוסיף גם מחט?

האם הרפואה הסינית עוזרת?
עניין ה"אמא מטפלת" הופרד אצלי מזמן: יש מישהי שצריכה להיות האמא, ומישהו אחר צריך להיות המטפל.
משרת האמא מאוישת ולכן מצאתי לנו מטפלת מצוינת, וזה מבחינתי טוב.
אך לא פעם, גם עם הגדול וגם עם הקטנה, כבר נתקלתי במקרים שהדיקור לא עשה דבר, ולפעמים אף נדמה שהסעיר את המערכת יותר ממה שהיה קודם.
אני יודעת שלפעמים זה קורה, ותיאורטית- הכל טוב ויפה.
אבל לפעמים אני תוהה עד כמה באמת הרפואה הסינית יודעת לעזור במקרים של שיעול נבחני, או כל הקשת הזו שנקראת "אסטמת ילדות".
יש את הפעמים שהדיקור עובד, לרוב- ברמה אקוטית.
אני טרם נתקלתי במצב, עם ילדיי שלי, שהרפואה הסינית הצליחה למגר את הבעיה מן השורש, ברמה של טיפול שוטף, ולא רק נקודתי.
ואני חייבת להודות שמאוד קשה לי עם זה.

זו לא פעם ראשונה שיש לי סוג של משבר ביחסיי עם הרפואה הסינית, והמשבר הוא תמיד סביב בעית השיעול הנבחני אצל הילדים שלי.
לפעמים נדמה לי שיש לי איזו שהיא פנטזיה שהרפואה הסינית תרפא הכל, וככל שעובר הזמן אני מבינה שלא כך העניין. הרפואה הסינית לא עוזרת למגר את הבעיה, היא לא מצליחה להגיע לשורש ולסדר שם את העניינים. תכלס, אני מוצאת שמה שעוזר יותר מכל דיקור הן התרופות המערביות, כאשר אחת מהן, הסינגולייר, היא שהצליחה להוריד את תדירות ההתקפות אצל הגדול בצורה המשמעותית ביותר. איך זה קרה? איך יכול להיות שאלו עובדות יותר טוב במבחני המציאות והזמן??
ואז אני מרגישה מוגבלת עוד יותר ממה שהייתי קודם- לא רק שאני לא יודעת לעזור לילדיי, אולי בעצם אין לי באמת את הכלי המתאים לעניין?
עם כל הכבוד ל- Ding Chuan ולנקודות על מרידיאן הריאות; עם כל הכבוד לשמן של שלוס "בייבי ווינטר" ולעיסויים חוזרים ונשנים בבית החזה ובגב; עם כל הכבוד לצמחי מרפא ופורמולות כאלו ואחרות.
האם יתכן שבכל הקשור לשיעול נבחני הרפואה הסינית מוגבלת ולא עוזרת?
האם גם במצב זה, כמו רבים אחרים, הדבר היחידי שבאמת עוזר ופותר את הבעיה הוא ד"ר זמן?

כן, אני מכירה את התשובה הזו שלא תמיד הרפואה הסינית יכולה לעזור לכולם. ויש את אלו שהרפואה הסינית עוזרת יותר ויש את אלו שדווקא ההומיאופתיה עשתה בהם ניסים.
אבל המקום הזה של לדעת שהרפואה הסינית בעלת יכולות ריפוי חזקות ונפלאות, אך משום מה, היא לא מצילחה לפתור את בעית השיעול הנבחני של הילדים שלי, מטריד אותי כבר תקופה לא מבוטלת.
ואני תוהה אם יש עוד מישהו שחושב כמוני. או אולי מישהו שראה אחרת.
וחשוב לי יותר לשמוע מהורים שעוסקים או עסקו ברפואה סינית, ומיד גם אומר- אני היינו אצל מטפלים מעולים, וגם עכשיו אנחנו אצל מטפלת מצוינת.
אני לא חושבת שהבעיה היא במטפלת. נדמה לי, שבעניין ספציפי זה, הבעיה היא ברפואה סינית עצמה.

בנתיים, לאחר שסיימתי לכתוב את שורות אלו, והילדונת זכתה לטיפולים סיניים ומערביים, הגענו למנוחה ולנחלה של שיעול רטוב.
עכשיו גם זה יישאר איתנו קצת- עד הסיבוב הבא.
ואני עדיין תוהה- האם ניתן למנוע את הפעם הבאה?

תגובות

  1. הי יעל,
    תודה על הכתיבה הכנה והמעניינת כרגיל.

    לעתים אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות דומות אבל חייבת להגיד לך, ממש לא יכולתי להתאפק, שבעניין הזה באמת אין סיבה להתייאש.

    אני מטפלת בילדים ותינוקות ועיקר המקרים שאני רואה הם ילדים בדיוק במצב שתיארת. המעבר בין מצבים יבשים לרטובים יכול להיות הפכפך והדיוק בזיהוי ובטיימינג של הטיפול הוא קריטי למצבים האלה. נשמע פשוט אבל זו האמת, אם נייבש מצב שנוטה להיות יבש (לא חייב להיות שיעול נבחני ממש, עוד הרבה לפני…) אז לא נצליח לעזור ואפילו אולי להחמיר. ואם נלחלח מצב רטוב, אותו כנ"ל.

  2. היי ענת,

    תודה על התגובה.
    ברור לי שהדיוק באבחנה והטיימינג של הטיפול משחקים תפקיד לא מבוטל.
    לכן גם בחרתי מטפלים מצוינים שעושים את עבודתם נאמנה.
    ועדיין. אני כבר בילדה שניה שמיגור הבעיה פשוט לא נראה באופק.

    ככל שהזמן עובר אני חושבת שזה בסדר, יש דברים שגם הרפואה הסינית לא יודעת לטפל בהם בצורה מלאה. לכל רפואה המגבלות שלה.
    אבל אני לא זוכרת מישהו אחד במסגרת לימודיי או מישהו אחד שכותב שיש מצבים שבאמת הרפואה הסינית לא באמת עוזרת.

    ואני חייבת להודות שאני תוהה.

    חג שמח ותודה על תגובתך,
    יעל

  3. הי יעל,

    מסכימה איתך שהתהייה מלווה אותנו כל הזמן וכנראה גם חשובה, לבדיקה העצמית, לבחינת אפשרויות טיפוליות נוספות וגם לדעת מתי לשחרר את המטופל כשמגיעים למסקנה שהגענו לגבול היכולת לעזור.

    אצלי התהייה מגיעה בתחומים קצת שונים של הרפואה הסינית ונראה לי שבגלל זה בחרתי להתמקד בילדים. שם בעיניי הדברים פשוטים יותר ואם זה עובד זה עובד ואם לא אז לא.

    חייבת לחזק אותך על השילוב בין שתי הרפואות(שלעיתים הכרחי במצבים כאלה)ובשורה התחתונה הילד צריך לנשום טוב, וכל עיקרון אחר, רצוי שיזנח הצידה.

    בכל זאת, כן מאמינה שאפשר להקל על ההתקפים ואף למנוע התפתחותם, גם אצל ה"עקשניים".

    בטוחה שהילדים שלך בידיים טובות:)
    חג שמח

  4. שבוע טוב יעל.
    בעיניי התשובה לשאלה שאת מציגה די ברורה- יש מקרים שבהם הרפואה הסינית פשוט לא עוזרת. ככל שנקדים להודות בכך כך יוטב לכולם (לנו ולמטופלים שלנו).
    כמטפל ברפואה סינית ב 12 השנים האחרונות, אני מכיר היטב את המתח הזה, שבו אנו מצויים – מי מטפל טוב יותר, הרפואה הסינית או הרפואה המערבית? ככל שחולפות השנים אני מבין שבפועל, אנחנו לא נמצאים בתחרות. לרפואה המערבית כלים טיפוליים בעלי רבי עוצמה יש סיבה טובה "להתפשטותה" בעולם כולו וגם במדינות המזרח.
    הצד השני של המטבע הוא שגם הרפואה המערבית, אינה פותרת הכול. את "הכישלונות" שלהם אנחנו רואים אצלנו בקליניקה. הרבה פעמים אנחנו זוכים לעזור שם.
    האם כישלונה של הרפואה הסינית במקרה כזה או אחר / במחלה כזו או אחרת מעיד על טיבה?? די ברור לי שלא. כיוון שאנחנו חווים את הקליניקה הפרטית שלנו בלבד, כל כישלון נצרב בנו, אבל הוא אינו מעיד על הכלל.
    האם כישלונה של הרפואה המערבית לטפל במקרה כזזה או אחר / במחלה כזו או אחרת מעיד על טיבה?? גם כאן התשובה היא שלילית. לשמחתם של הרופאים, הם מוקפים במספיק מחקרים הכוללים כמויות נבדקים גדולות, המאשרות את הצלחתו של הטיפול רק באחוז מסוים ולא במאת האחוזים. מסיבה זו, הם לא ממש מתרגשים מהכשלונות שלהם כמונו…

    את אמא טובה, כי את דואגת לילדיך והצלחת / כישלון הטיפולים שלך / של המטפלים שלהם לא ישנו דבר. במתיים המשיכי לתת להם את הטיפול המערבי היעיל ודבר רע לא יקרה, במידה ותזנחי את הטיפול הסיני (פשוט כי הפעם הוא לא עובד…)

  5. הי יעל,
    גם אני כמוך, הלכתי ללמוד דיקור , בעיקר עקב אכזבות מהרפואה המערבית.
    יש לי 5 ילדים ולכל אחד מהם יש איזושהי חולשה נשימתית.
    הגדול אובחן כאסמטי וקיבל המלצה למשאפים וטיפול מונע- אך עקב עקשנותי לא טופל בטיפול זה מעולם.
    מיד התחלתי איתו צמחים ודיקורים מגיל שנה וחצי.
    אין ספק שזו בחירה יקרה, ולעיתים מלחיצה – אך לדעתי משתלמת.
    היום אני כבר מטפלת בילדיי בעצמי בשילוב תרופות הומאופטיות וכן מריחת משחת טימיה משוויץ שעושה פלאים.
    כמובן שההקפדה על התזונה מאוד מאוד חשובה והם כבר יודעים שנכנסים להמנעות ממזונות מסוימים בעיקר סוכרים חלב וקמח לבן כשהשיעול מתחיל.לסוגוק יש גם כן המון מה להציע וקל יותר עם ילדים מאחר ואפשר להשתמש בזרעים וצבעים ללא דיקור.

    בהצלחה!!!!!!

  6. היי ענת,

    תודה על דברייך.
    גם אני חושבת ששילוב בין 2 הרפואות הוא טוב. אני רואה את זה יותר ויותר בילדיי, וממש לא בעד קיצוניות כזו או אחרת.

    תודה,
    יעל

  7. היי אודי,

    תודה על תגובתך.

    מהרגע שיצאתי לחיים המקצועיים, נתקלתי שוב ושוב בפעמים שהרפואה הסינית אינה מצליחה כפי שלימדו אותי שהיא מצליחה.
    אנחנו שומעים כל כך הרבה על הצלחות, סוגי ניסים וסוגי פלאות… וזה בסדר, כי אני בטוחה שהם קיימים.

    אבל אני מרגישה שלא מספיק דיברו איתי על המגבלות של הרפואה הסינית.
    וכשאני נתקלת בזה בתור אמא, זה מבאס אותי מאוד.
    אני הרי יודעת שיש לה מגבלות, גם אם דיברו על זה וגם אם לא- שהרי לכל רפואה המגבלות שלה. אבל כשאתה רואה את הילד שלך בעוד התקף, זה כבר מתחיל ממש לעצבן ולבאס.

    תודה על דבריך, ואני חושבת שחשוב אולי לבוא ולספר גם על המקומות האלו שהרפואה הסינית אינה עובדת. זה לא גורע ממנה. זה מעניק לה מימד מציאותי. לא יודעת איך להסביר את זה אחרת.

    תודה,
    יעל

  8. היי טלי,

    וואו, 5 ילדים זה סוג של זן מאסטר!!

    גם אנחנו סירבנו למשאפים באופן שוטף בשלבים כאלו ואחרים, והילדים שלי מטופלים בדיקור עוד לפני גיל שנה (הבכור מגיל 4 חודשים לדעתי).
    גם אנחנו שמים לב למה שהילדים שלנו מכניסים לפה, אבל חוץ מבמבה- הכל נכנס לבית. בעיקר כי אני חושבת שהסוד הוא במינון ולא במניעה מוחלטת.
    הרי כשיהיו יותר גדולים, יגיעו לחברים ושם יהיו דברים שבבית אסור- הם יהיו בקרחנה על המוצרים האלו!

    במבה אגב מותרת בחוץ- מסיבות וכאלה.
    לבית אני לא מכניסה, בעיקר לאור החיבה היתרה של הילדים שלי לפתח ליחה. אז יש דברים אחרים, וכאשר יש התקף יש הקפדה גדולה יותר.
    אבל בגדול- אני חושבת שהסוד טמון במינון.

    אני לא ראיתי את ההומיאופתיה עוזרת יתר על המידה לילד שלי, לא אהבתי את הקלאסית שאוסרת עליי לתת ונטולין בזמן התקף אקוטי, שלילדים שלי קשה לנשום. בנוסף, מאחר ואני חושבת ששילוב בין העולמות הוא אופטימלי, מטפל ברפואה סינית או מטפל בהומיאופתיה, חייב לדעת לעבוד בשילוב עם הדברים האלו.

    תודה על תגובתך,
    יעל

כתבות דומות

מאת: יעל ארנסט