"Middle of world"

"Middle of world"

מאת: ליטל אשכנזי

יום שמש אחרי הסערה.

אני בדרך לדרום העיר לראות את האמן היפני שהגיע לארץ.

נכנסתי לגלריה

הכל על הרצפה,

כמו רגע לפני

הוא עמד על ניילונים ומרח בוץ מישראל על לוחות עץ.

  

MOTOHARU KURAHASHI, אמן, בן 64 מעיר קטנה ליד טוקיו, יפן.

זו לא הפעם הראשונה שלו בישראל,

הידידות שלו עם תרצה פייטן-סלע, קישרה אותו לעוד ישראלים כך שכבר ביקר בישראל ואוהב אותה (זה תמיד מאוד חשוב לנו…)

"איך קוראים לתערוכה?" שאלתי,

(זו פעם ראשונה שאני מראיינת אומן יפני ולא  ממש יודעת מאיפה מתחילים…)

"Middle of world" , הוא ענה

"למה?"

"אין סיבה, פשוט חשבתי על משהו וזה קרה

פעם, כשהייתי צעיר הייתי חושב מה אני רוצה לעשות ולהגיד…

עכשיו, כלום…"

אשתו, שישבה לידו הוסיפה מילה אחת ביפאנית : "MU  "   הריק הגדול.

זה כלום וזה הרבה.

הריקנות שפתוחה לקבל…

MOTOHARU הוא אמן כבר 35 שנה,

הוא לא למד אומנות באוניברסיטה והתחיל ללמוד לבד ללא מורה וללא הנחייה.

מגיל צעיר הוא עבד בחברה של אבא שלו, חברה לכריתת עצים וענפים שמפריעים בסביבה אורבנית, לבתים, לקוי חשמל, כאלה שמהווים סכנה

ההשראה שלו להתחיל ליצור, להפוך לאמן, הייתה הדפסי העץ של האמן היפני: Munakata shiko.

הוא הרגיש שהעבודות שלו מעבירות את הרוח היפאנית הפנימית, זאת שמאופיינת בפרימיטיביות ופראות…

MOTO לא רוצה לדבר הרבה

הוא מאוד קצר בתשובות שלו, חשבתי שזה בגלל שהוא לא בטוח באנגלית שלו…

כשחזרנו לגלריה אחר ארוחת הצהריים, הוא התדפק על זרועי,

אמר שהיצירה שלו מדברת, שאפשר להרגיש, שלא צריך שפה.

ריח העץ היה כל כך חזק ונעים, כמו שדה פרחים בשיא פריחתם…

יום שישי בצהרים, פתיחת התערוכה, גלריית עינגע בתל אביב, שמפניה ותותים.

ITSUYO אשתו של מוטו עומדת בכניסה לבושה לפי כל כללי המסורת היפנים.

בקימונו, שיער אסוף למעלה, הובי[i] קשור בדיוק רב על המותניים וגרבי TABI [ii]עם כפכפי אצבע גבוהות.

היא קראה לי לבוא אחריה,

להפתעתי הגעתי לחדר טקס תה יפני, קטן ומושלם ממשטחי העץ ש MOTO עבד עליהם כמה ימים קודם לכן. ITSUYO לא מדברת אנגלית ולשמחתי זכרתי שבטקס תה גם בין החברים הכי טובים לא מדברים…שזה מפגש מיוחד, מדיטטיבי, הקושר בין האנשים בדרך אחרת…

חלצתי נעלים וישבתי לידה על רצפת הTATAMI[iii] -, היא הכינה את התה הירוק והגישה אותו בכוס קרמיקה רחבה ויפה, עם כל גינוני הטקס, התנועות המדויקות, הגשת סוכרייה צבעונית נימוחה, ולאחריה הטעם המר מתוק וחמים של התה…

החיוך בעיניים, ריח האדמה סביבי, הישיבה על הרצפה, השקט שנוצר בתוך חדר שבתוך גלריה מלאה באדם, מילאו אותי.

התערוכה מרשימה בצניעותה ובקסמה, הייתי קונה הכל…

החומרים שמוטו עובד איתם דיברו אלי, נגעו בי במקומות הראשוניים שבי,

בכל החושים ממש כמו שאמר לי,

הצבעים הרכים והפשוטים,

המותר לגעת,

זה שאפשר להריח את הפרח הענק מעץ ה -CAMPHOR שעמד במרכז החדר.

חשבתי להמשיך לדבר איתו ולשאול שאלות, הרי אני צריכה לכתוב כתבה…

אבל הרגשתי שאני יודעת,

הרגשתי שאפשר להניח למילים

הסתובבתי בחללים, נגעתי בו והסתכלתי עליו וראיתי אותו דרך היצירה שלו.


[i]  היא מילה ביפנית שמתייחסת לסוגים שונים של אבנטים, שנלבשים עם קימונו.

[ii]  גרביים יפניים מסורתיים. הם מגיעים עד הקרסול ובעלי הפרדה בין הבוהן לשאר ההצבעות.

[iii] היא סוג של שטיח המשמש כחומר ריצוף לחדרים בסגנון יפני מסורתי.

MOTOHARU KURAHASHI הגיע לישראל כחלק ובעקבות פעילויות העשרה שמתקיימות בבית הספר לקליגרפיה סינית ויפנית בבעלותה של תרצה פייטן סלע.

תרצה מארחת בישראל מאסטרים ואמנים מיפן ומסין ומוציאה טיולים בנושאי קליגרפיה, תרבות ואומנות יפנית לקיוטו שביפן.

היא רואה את בית הספר לקליגרפיה כשגריר לתרבות יפן בישראל.

גם השנה בית הספר לקליגרפיה לוקח חלק בפעילות הקונגרס הבינלאומי לרפואה סינית בישראל ויעביר הרצאות וסדנאות על היבטיה השונים של הקליגרפיה, ניתן יהיה ליהנות מעבודות התלמידים והבוגרים ואפילו להתנסות בקליגרפיה בעצמכם…

לצפיה בהזמנה לתערוכה בקובץ PDF

תגובות

כתבות דומות

מסע לימודי ליפן

מאת: לילה סילקה בן אפרים

מאת: יעל ארנסט
מדיטציה

מאת: ליטל אשכנזי

מאת: ליטל אשכנזי