על הכוונה הטהורה (או כיצד לא להשתגע מכל הסתירות ברפואה סינית)

על הכוונה הטהורה (או כיצד לא להשתגע מכל הסתירות ברפואה סינית)

מאת: רואי גרין פ"ח

הנקודה Sp-6 אסורה לדיקור בהריון. חוץ מבהריונות של נשות יפן, כך מסתבר, מאחר וזו נדקרת ברפואה היפנית ללא חשש בזמן ההריון. דיקור של Li-4  אסורה בהריון גם כן, אלא אם כן אתה מטפל בבחילותיה של אישה בהריון בשיטת ד"ר טאן, שאז אין חשש. Sp-6 ו- Li-4 נדקרות כל הזמן לזירוז לידה. הבה נמשיך: דיקור של מעל ל- 20 דקות "יפזר" יתר על המידה מטופל חלש, מטפלים רבים נשבעים כך מניסיונם. אלא אם כן המטופל הולך לקליניקה הקהילתית בפורטלנד, שם ישהה עם המחטים גם שעתיים אם מתחשק לו, יקום וירגיש נפלא, או בקליניקה הפרטית של ד"ר יאנג, ממשיך דרכו של מאסט טונג, שם יבלה המטופל החלש 45 דקות עד שעה עם המחטים.

ועוד אחד אחרון (הרשימה פשוט נמשכת ונמשכת…): השגת צ'י חזק הכרחית להצלחתו של הטיפול, דבר שרואים שוב ושוב בקליניקה, אלא אם כן מדובר בקליניקות מפוצצות מטופלים שבהן הדיקור הוא שטחי ביותר, עם מחטי סיירין. טוב, נו, עוד אחד ודי: "אין על הרפואה היפנית…", "אין על ה- stems…", "אין על five elements…", "אין כמו TCM".

איך אפשר בעצם לחיות בשלום עם כל הסתירות האלה? אופציה אחת היא להשתגע מזה, אבל זה לא ממש מוביל לשום מקום. אופציה אחרת היא פשוט להניח לזה, וזהו. כי הרי זה מה שקורה וצריך לאפשר לדברים להיות כפי שהם. אופציה נוספת היא לנסות להבין מה זה אומר.

"כשאתה משנה את הדרך שבה אתה מתבונן בדברים, הדברים שאתה מתבונן בהם משתנים". המשפט הזה של ד"ר ויין דייר, גורו להתפתחות אישית, ניתן להבנה במספר רמות. אותי אישית מרתקת העובדה שהמשפט הזה אינו עוד סיסמא ניו-אייג'ית, כי אם אמת מדעית.

זו אמת שקשורה קשר הדוק לאמת נוספת בדבר אי-קיומו של החומר. לפני שנים רבות חשבו כולם שהחלקיקים הקטנים ביותר המרכיבים את העולם החומרי הם האטומים. אבל אז גילו שאפשר להסתכל עמוק יותר, וגילו שגם הוא מורכב מחלקיקים – אלקטרונים, פרוטונים. ואז לקחו אלקטרון וגילו שגם הוא מורכב מחלקיקים נוספים שנעים כל הזמן באיזה ריקוד מוזר. כל-כך מוזר, למעשה, שברגע שהאיצו בהם להתנגש זה בזה, התגלה שהם לא שם, ומה שנשאר זו אנרגיה, שאין לה לא התחלה ולא סוף, ש"מסדרת" את הדברים בסידור כזה, שנראה כי מאחוריו עומדת תבונה מכוונת.

דבר מדהים נוסף הוא שכאשר המדענים התבוננו בתתי-חלקיקים אלה הם התנהגו באופן מסויים, וכשהסיטו את מבטם הם התנהגו אחרת. כששינו את הדרך שבה מתבוננים על הדברים, הדברים שהתבוננו בהם השתנו.

המדענים בעצם מאששים את מה שהסינים ידעו לפני עידנים. הכל זה צ'י, ולו יש רמות דחיסות משתנות. גם נאמר לא אחת, שהטיפול מושפע מהכוונה שלנו. מה זה אומר עלינו המטפלים? הרי אנחנו "מתעסקים" בצ'י כל היום, נכון?

דבר ראשון שזה אומר, זה שבעולם שבו הכל בתנועה ושום דבר לא מקובע, התפיסות והאמונות שלנו לא יכולות אף הן להתחמק מכך. דבר יכול להיות דבר והיפוכו. להיות פעם ככה ופעם ככה. דבר שני שזה אומר זה שהאופן שבו אנחנו מתבוננים על הדברים (שמושפע מתפיסותינו ואמונתנו) משפיע על הדברים עצמם. זה נכון על האופן שבו אני תופס את עצמי, את המטופל ואת הטיפול. והכל קשור קשר הדוק לכוונה שלנו.

הרפואה הסינית היא כמו חומר ביד היוצר. היא משתנה בהתאם למה שאנחנו חושבים עליה, וכאילו מתאימה את עצמה אלינו. דיקור שטחי ישפיע לטובה בדיוק על אותם מטופלים שהולכים למטפל שמאמין בכך, ו- sp6 מסוכנת למטופלות של אותו דוקר שמאמין שכך היא. המשכילים יגידו שהכרחי להעמיק את הידע ולשקוע בכתבים העתיקים, ואחרים יעשו חייל עם 10 הנקודות של מרים לי.

מטפלים רבים כמהים לדעת מה השיטה הכי טובה, מהי קומבינציית הנקודות שתעשה את זה למטופל העקשן, מה הפורמולה שהכתבים אומרים לנו שכדאי כאן. מה השיטה שתהפוך אותי למטפל טוב. צריך רק לראות את מגוון הקורסים המוצעים בשוק כדי להתרשם עד כמה חזק הצורך. אני גם מדבר מדי פעם עם מטפלים ואני יודע כמה אנרגיה מושקעת בעניין הטכניקה "הנכונה". אבל אני חושב שלאור הדברים הנ"ל, ובלי להמעיט מערכם של לימודים וטכניקות, שכן הם חשובים מאד, יהיה מועיל יותר אם נסיט את הדגש. הצלחתה של הקליניקה לא תלויה, בסופו של יום, בשיטה או בטכניקה הנכונה.

הכוונה, בסופו של דבר, היא החשובה ולא בגלל משאלת לב שלנו, אלא כי כך הם פני הדברים גם בראייה המדעית. ומי שמבין את זה גם יודע שכל הספרים, השיטות, הכתבים העתיקים, הידע, הקביעות הנחרצות – כבודם במקומם מונח, אבל אולי כדאי להעמיק ולתת כבוד ראוי לדבר הזה שנקרא "כוונה". מה בכלל מקורה של כוונה טהורה?

אותו "שדה אנרגטי" שפועל בתת-חלקיקי האטום ממלא את כל החלל של הקיום. זהו שדה של יצירה ושל כוונה. זהו המקור של הכל. כל המסורות הרוחניות מנסות ללמד אותנו כיצד "לשוב" אל המקור הזה. כיצד, בעצם, לאשש מחדש את הקשר שלנו אליו, על-ידי "ניקוי" ההפרעות העומדות בינינו ובינו: התפיסות שלנו, הידע שצברנו, האגו שלנו. כששמים את כל אלה בצד, אנחנו יכולים לבטא את עצמו בבהירות נחושה, באהבה אינסופית ובאופן המיטיב ביותר עם מטופלינו.

אנו מתחברים לכוונה הטהורה. לא ניתקעים כל-כך בשאלות הטכניות, וזורמים יחד עם הצ'י מחדש. אני אישית פועל בכל יום כדי להפנים את זה.

תגובות

  1. תודה רבה רואי
    בדיוק על כך שוחחנו מספר חברים
    הסטייט אוף מינד בעת הדיקור והכוונה בקבלת מטופלים
    או בכלל בגישה החוצה אל העולם
    ben shen
    שא ברכה
    אייל

  2. הטכניקה הכי טובה – לא לשים דגש על הטכניקה.
    🙂 תודה על מאמר נפלא ללא טכנאים.

  3. רואי, אתה מעלה במאמרך נקודה חשובה ומרתקת. באמת חשוב לתת את הדעת לשאלות שהזכרת. העובדות שאתה מעלה כאן – נכונות הן כולן. ישנן סתירות (לכאורה)רבות ברפואה הסינית. זה נכון. ישנן הצלחות, וכשלונות, בכל שיטה, בכל טכניקה, ולכל מטפל, מהמנוסה והוותיק ביותר ועד הצעיר והמתחיל ביותר. והכוונה, כן , הכוונה, כמה שהיא חשובה. כל זה נכון, אפילו הוכח מדעית כפי שהזכרת לנו. אבל מה אתה בעצם אומר? האם צריך ללמוד את כל הטכניקות ושיטות הטיפול ולבחור בסוף מה שיתאים? האם זה בכלל לא חשוב מה שלמדנו, העיקר שנבוא נקיים ועם כוונה ברורה לטיפול? אני קצת מבולבל עכשיו. בתור אדם שכבר קרוב לעשרים שנים חורש מאות ספרים, לומד, ומלמד, האם זה מקרב אותי לתכלית הנעלה, או מרחיק אותי? אם אכנס היום למטוס פ-15 (חלום ילדות ישן) עם כוונה מאוד מפוקסת להטיס אותו, המטוס יטוס? האם כוונה, שהיא מרכיב חיוני והכרחי בכל דבר שאנחנו עושים בחיים, האם היא עומדת בפני עצמה, ובכך גורמת לכל הררי הידע אשר מסתובבים בעולם, כולל המידע המדעי אודותיה, להיות מיותרים? (אני יודע שזה לא מה שאמרת, אך השאלה נשארה פתוחה). אולי יש צורך לבחון האם הסתירות שהצגת הן אכן סתירות, או שהן רק נראות כסתירות מהמקום בו בחנת אותן? כאשר אומרים על נקודת דיקור שהיא אסורה, היתכן שמעבירים לנו מידע נוסף אודותיה, שרק יעזור לנו להשתמש בה בצורה נכונה ומדוייקת יותר? דעתי האישית היא כי הכוונה, אכן חשובה ביותר היא, אולם היא מושתת על ידע. ככל שהידע יהיה רחב יותר, ומתורגל יותר, כך נוכל "לשכוח" מהר יותר – זאת אומרת לעבוד בשילוב של כל המרכזים בגוף, ולא רק מהראש. אם נבין, לדוגמה, מה באמת עושה CO-4, נוכל להבין מדוע היא "אסורה בהריון" אך תיטיב עם בחילות בהריון. נדע מתי נכון להשתמש בה ובאיזו טכניקה. מדובר כאן על ידע, לא על כוונה. הידע יאפשר לנו להיות מדוייקים, מפוקסים, לדעת מה אנחנו עושים וכך להביא את הצ'י הנכון לטיפול. אסור ליפול למלכודת המפתה ש"העיקר הכוונה". ההבדל בין מקצוען לחובבן הוא ידע, ניסיון, ותרגול. כמובן שכשרון טבעי גם יעזור. ואז אחוז ההצלחות יעלה, וגם נוכל להבין למה נכשלנו, או למה הצלחנו בטיפול מסויים, למרות שהכוונה הייתה טהורה בשניהם. רואי, אני תומך ברעיון שהעלת שאל לנו לכבול את עצמנו לשום שיטה, עלינו להשאיר את כל האופציות פתוחות, ולהזהר ממגבלות מיותרות אשר רק מסרסות. אך אני מבקש להדגיש – כדי שנוכל לעשות את זה ולהשתפר בזה – עלינו להמשיך וללמוד כל חיינו, לפתח את תודעתנו ולהרחיב את אופקינו.

  4. אמנם הכוונה היא הבסיס ואני מניח שאינך מבטל את חשיבות הידע המקצועי. אבל, מהמאמר עולה התחושה של האמירה "הכל נכון, העיקר הכוונה". ביסודה של המחשבה המערבית (ולכן שלנו) ישנה אמונה ב"אמת אובייקטיבית", כזו שקיימת חיצונית לנו ובלתי תלויה. לעומת זאת מחשבת העידן החדש היונקת משורשים במזרח יוצרת כיום אמירת נגד קיצונית ומטעה לא פחות- "אין אמת אחת" נהוג לקרוא בשמה בכל פעם שסתירות עולות (או שימוש מנוגד בנקודות…)
    שתי הגישות עלולות לשמש כמפלט לאשליה. חשיבותם של סימוכין לשיטות השונות גדולה דווקא בשל האתגר של המגוון והחידושים של ימינו.

  5. אני לא רואי , אבל התשובה שלי (שלמדתי אותה ממורי) : כשאנחנו באים לעולם , אנחנו ללא ידע תמימים ומחוברים. ואז אנחנו לומדים ולומדים (אוכלים מ"עץ הדעת") והידע מנתק אותנו מעצמינו. אנחנו הופכים ל"לא מחוברים" ולכן אנחנו מגורשים מגן העדן.
    האתגר הוא לחזור למצבינו הראשוני : לאכול מעץ החייים. לחזור להיות תמימים ומחוברים – למרות הידע שרכשנו.
    זו כל הפילוסופיה הטאואיסטית על רגל אחת.
    מבחינתי המשמעות של כל זה היא ללמוד להרגיש את הנקודות , ופחות ללמוד "על" הנקודות. כלנית איננה זקוקה לספרים שיורו לה איך לצמוח , גם הנמר איננו לומד מספרים איך לצוד – הוא מתרגל. תרגול איכותי ונכון מלמד אותנו כיצד לחוש את הנקודות בצורה שאין ברורה למעלה הימנה , ואז גם הדיקור הופך לטבעי. וכאשר מגיעים לשם אפשר לשחרר את כל התיאוריות והספרים. זה כולל את ספר הנקודות ומה שכתוב בו.

  6. מוריי, אשר חלקם עזבו את העולם כבר לפני למעלה מ- 1800 שנים, ואשר הדאואיזם היה חלק מנשמתם, תמיד, אבל תמיד, הדגישו את חשיבות הלמידה מתוך הכתבים הקלאסיים. ראה לדוגמה את Zhang Zhong-Jing, 150-219 לספירה, כתב ה- Shang Han-lun, ובו נאמר:
    "…הרופאים של היום כבר אינם מנסים להבין את הקלאסיקות כדי לפתח את הידע שלהם.
    במקום זאת, כל אחד יורש מיומנויות שהועברו ממשפחתו. הם עוסקים בפטפטת יותר מדי ולא בודקים את הדופק כראוי…". או Xu Da-jun (1693-1771: "בעבר, ברגע שהמטפל היה נתקל בתיאוריות "חדשות" (כופרות) או דיונים יוצאי דופן, הוא היה מסתמך על ציטוטים מהקלאסיקות כדי לבטלם… . המטפלים של היום אינם קוראים אפילו ספר אחד!…".
    כך שהדיון אינו חדש. אני חושב שאתה קצת מתבלבל. כדי להגיע למקום המתבקש של עבודה זורמת, מתוך הלב, עם אינטואיציה, צריל ללמוד ולתרגל. בדיוק כמו שלמדת לנהוג – בהתחלה היית צריך לחשוב על כל שלב, והיום אתה נוהג באופן אוטומאטי. לא היית מגיע לזה מבלי ללמוד. ואם בענייני יהדות אנחנו, זה לא התחום שאני ממש בקיא בו, אך נאמר לי כי חכמנו מספרים שברגע הולדת התינוק, אשר כמובן יודע הכל, בא המלאך וסוגר או מנתק את הקשר עם הידע בנקודה GV-26. ומכאן עליו להתחיל וללמוד הכל מחדש. כמה שידוע לי גן העדן זה סיפור שונה…
    הדוגמה שלך עם הנמר והכלנית הייתה יכולה להיות רלוונטית רק אם היית יודע מלידה רפואה סינית. מכיוון שאין אדם, גם לא מאסטר סיני, שנולד עם הידע הזה, יש דרך ארוכה נעימה ומפותלת של למידה תרגול וצבירת נסיון כדי להגיע לשם. אם באמת תדע להרגיש את הנקודות, כל ה"סתירות" שהוזכרו במאמר לא יהיו קיימות. אבל את זה צריך ללמוד.

  7. הדיון בעניין רכישת ידע והזנחת ידע הוא מעניין ומורכב, אל לא לשם כיוונתי במאמרי.
    מה שאני ניסיתי לומר הוא שהצלחת הטיפול תלויה פחות בידע ובשיטה, ויותר ביכולתנו להיות מחוברים לשדה האנרגטי של הכוונה הטהורה – המקום שבו מדע מודרני ותורות רוחניות נפגשים, "המקור", ה"טאו" "אלוהים" או כל שם אחר שתרצו לתת לזה.

  8. לימוד זה כמו עיכול : אתה אוכל "ספר" , חלק ממנו אתה סופג והוא נהפך להיות בשר מבשרך , וחלק איננו ראוי לך ויוצא ממך החוצה.
    קיימת חשיבות גדולה "לאכול" מגוון רחב של ספרים , כי בכל ספר יש משהו שאפשר לספוג שאין בספר אחר(לי אישית יש בבית ארגזים מלאי ספרים כי כבר אין מקום בספריה).
    בלי האוכל החיצוני איננו יכולים להתקיים.
    מצד שני בלי לדעת "מי אני ? מה נכון עבורי ?" בפנימיותינו לא נוכל לעכל את האוכל כראוי.
    כי נספוג את מה שלא ראוי לנו , או שלא נספוג מה שראוי לנו.
    ולכן חוץ מאשר אכילה והכנסה של ספרים , יש צורך בעיכול עצמו : דהיינו לפתח את היכולת להבחין מה סופגים ומה מוציאים.
    מנסיוני נדרש תרגול – גונג פו של עבודה סזיפית , ובסוף אתה מרגיש את הנקודות באופן טבעי, ויודע באופן טבעי מה לדקור במטופל.
    אז אכן אין סתירות – או שאתה מרגיש או שאתה לא.
    אני שם והבאתי לשם גם אחרים – כך שאני יודע שזו האמת. אפשר להגיע לשם תוך שנה שנתיים דרך תרגול נכון ולא צריך עשרות שנים. השלב הראשון בתרגול הנכון זה "תרגול הכוונה" – לכן אני מסכים לכל מילה של רואי.
    מצער אותי לראות שברפואה סינית "הכל רלוונטי" וההוכחה המקובלת היא "זה כתוב בספר של צ'ין צ'אנג צ'ונג". ממילא אין יכולת להגיד "לא נכון" ונאלצים לקבל הכל כתורה מסיני. אז מה הפלא שהכל מלא בסתירות ?
    הסיבה שהמדע התקדם היתה כי אנשים הפסיקו לקבל כל מה שאמרו להם ודרשו הוכחה. המדע התקדם כי אנשים יכלו להגיד : "לא אכפת לי מה אמר אריסטו ! הניסוי מראה אחרת". רק שכדי לחוש נקודות אין צורך בניסוי מדעי , אלא ב"פיתוח חוש". וזהו.
    (לגבי הסיפור על GV26 – מדויק ! :-))

  9. כולנו מסיימים את לימודי הרפואה הסינית הבסיסיים וחושבים בטעות שאנחנו מוכנים, אך מהר מאוד מסתבר לנו שאיננו מבינים כלום. עתה אנו ניצבים לפני צומת – חלקנו ינסו להבין יותר, ויצאו למסע ארוך, קשה, לפעמים מתסכל, אך מרתק של העמקה ולימוד הרפואה הסינית. אחרים ילכו ללמוד שיטות טיפול נוספות להשלמה אשר לא ממש קשורות (זה לא אומר שהן לא טובות) בתקווה שכך יקל עליהם להתמודד עם המטופלים בקליניקה. אין בזה דבר פסול כל עוד זה עוזר למטופלים ולמטפלים, רק כדאי לזכור שטכניקות אלו אינן "רפואה סינית".
    הרפואה הסינית היא גוף חי ונושם אשר מתפתח במשך אלפי שנים. התפתחות הרפואה הסינית איטית בהרבה לעומת המדע המודרני ויש לכך סיבות טובות. אחד הדברים שמאפיינים את הרפואה הסינית, כמו כל מה שבא מהמזרח, זה כיבוד הדורות הקודמים, הכרה בהבנה שהייתה לאבותיהם, והמשך הדרך בהתאם לכיוון שהטוה (ראה את המשמעות של הסימנית Zong, 宗). כל מי שלומד רפואה סינית באלפיים שנים האחרונות, כולל בימים אלו (במזרח) לומד מתוך ספרים עתיקים מוסכמים, וממטפלים אשר בקיאים בספרים אלו ובעלי ניסיון עשיר. כך זה עבד, כך זה עובד, ואני מקווה למען האנושות שכך זה ימשיך לעבוד. לדעתי, לפני שמשנים ומשפצים את הרפואה הסינית, קודם כל צריך להבין אותה ולהכיר אותה. אין אפשרות לעשות את זה לא בארבע שנים ולא ב- 10 שנים. אני לא הייתי ממהר לפסול או לשנות את הדבר היחידי בהיסטוריה האנושית אשר קיים שנים כה רבות, חי ובועט. מי שמכיר אותי יודע שאני האחרון אשר יקבל משהו כמובן מאליו. אני תמיד אדרוש "הוכחה". אך הוכחה ברפואה הסינית משמעה שהדברים הנאמרים – נאמרים הם בהתאם למקורות המוסכמים (ולצערי בהמון מקרים זה לא קורה), ואז מגלים שיש הגיון, ויש סדר, ואין סתירות בסתירות, ובשום פנים לא "הכל רלוונטי". וכן, יש גם הרבה דברים שעדיין לא מובנים ובכיף נמשיך לחקור וללמוד אותם, כדי להגיע להבנות אשר היו לאבות הרפואה הסינית.
    וכמובן, שכל הנאמר כאן אינו סותר את הרעיון הנכון של חשיבות הכוונה בטיפול, וברור שישנן דרכים רבות לפתח את היכולת לבוא עם כוונה נקייה ומפוקסת. הרי אמר קוהלת (מקור מקובל?) – שכל הדרכים מובילות לים. אבל הוא גם אמר שאין חדש תחת השמש…

  10. מתוכן התגובה אני מניח שהתגובה היתה מכוונת אלי.
    אז דווקא כאדם דתי , אני מכיר את הבעיתיות שנמצאת ב"קידוש הספרים".
    הרפואה המערבית היתה מאות שנים שבויה בכל מיני תיאוריות מדהימות והגיוניות ותואמות – התיאוריות של גלינוס , היפוקרטס , אריסטו והרמב"ם וכו'. תיאוריות שיש בהן חוכמה עצומה וגם יופי. תיאוריות שגם עבדו בחלק גדול מהמקרים. תיאוריות שאתה יכול להעמיק בהן לא פחות מאשר ברפואה הסינית , ולדעתי גם יש בהן הרבה אמת.
    אבל לו היינו נצמדים אליהן ולא דוגלים בדרך המדעית של "ניסוי" , לא היינו רואים את התפתחות הרפואה שאנו עדים לה היום.
    אם אני הייתי פותח בית ספר לדיקור (נניח שלא נקרא לזה "רפואה סינית") , אין לי ספק שחלק גדול גדול מהשעות היו מוקדשות פחות לספרים ויותר לתרגולים המביאים ליכולת להרגיש – צ'י גונג למשל. כי במקצוע שלנו זוהי דרך ה"ניסוי".
    כמו שאתה לא מבין איך אפשר לדקור בלי העמקה גדולה בספרים , אני לא מבין איך אפשר לדקור בלי לראות נקודות.
    יש עץ ויש מתכת , יש שמרנות ויש חדשנות , אצל כל אדם הגבול בינהם עובר במקום מעט שונה – וכל עוד האדם שלם עם עצמו ומעשיו – סבבה.

  11. אני דוקא מאוד משתדל לא לכוון את דברי אלייך. הסיבה היחידה שאני מעביר זמן יקר מול המחשב (ארוע נדיר ויוצא דופן בשבילי) היא כדי להעביר מסר כללי, ולא באופן אישי ליוסף. אני חושב שעלו במאמר של רואי נקודות חשובות, כמו גם בתגובות, וחשוב לי כמורה וכתלמיד לרפואה סינית לומר את דברי כפי שאני רואה אותם. ובהתייחסות לדברייך יוסף (ומבטיח שבזאת אני מסיים ולא מגיב יותר), המדע, שאתה חוזר ומגייס כצידוק למשהו, המדע הזה הוא האחרון אשר יכיר בדרכך. ההתפתחות בעולם המערבי שונה לגמרי מההתפתחות בעולם המזרחי, ולא נכון לעשות ביניהן השוואה. וכפי שנאמר, המדע, בשיא פריחתו, אט אט מגיע למסקנות ולהבנות אשר ידועות כבר אלפי שנים. אין לי מאום כנגד המדע, ופתיחות מחשבתית הינה חשובה בכל תחום. כל זה לא רלוונטי לדברים אשר בהם דנו. כמו גם לא החשיבות האמיתית של פיתוח היכולת לראות ולהרגיש. יד ימין חשובה כמו יד שמאל, או להיפך. הבעיה מתחילה כאשר יד אחת לא מסתדרת אם היד השנייה ואז היא רוצה להאמין שהיא לא קיימת. חג אורים שמח!

כתבות דומות

מחט חבויה

מאת: ענת צחר ומרים רייך
טיפול במעי רגיש

מאת: דנה שני-צור
ד"ר טאן

מאת: אילן מגדלי