שלוש ההימנעויות בצ'י גונג

שלוש ההימנעויות בצ'י גונג

שלוש ההימנעויות בצ'י גונג
בצ'י גוֹנג 氣功 קיימת אמרה מפורסמת: "בלא חוקים אין הצלחה".
החיים מצויים בתנועה ושיטת הצ'י גונג היא סוג מיוחד של תנועה, שמטרתה לשפר את תנועת החיים. לשם כך יש לשיטת הצ'י גונג הנחיות ועקרונות לתרגול, שמבדילים אותה משיטות אימון אחרות. ככל שמתרגלים על-פי הנחיות אלה, מתגברת ההשפעה החיובית של האימון. בקשר לכך יש להתייחס ליכולת לאחד את התיאוריה עם התרגול המעשי.

בנוסף להנחיות "עשה" קיימים גם עקרונות שהם בבחינת "אל תעשה". שלושה דברים מהם יש להימנע מכונים "שלוש ההימנעויות", "שלוש המגרעות" או "שלושת הפגעים":
יש להימנע מצ'י כועס
יש להימנע מכוח מגושם
יש להימנע מלהבליט לפנים את החזה ולהרים את הדאן טיאֶן (丹田)

"שלושת הפגעים" מתפרשים גם כ:
הנזק של "לדחוק בנשימה", "לאחוז בנשימה" או "לדכא את הנשימה".
הנזק של "שימוש בכוח לא ראוי", "שימוש בכוח מגושם", או "עבודת יתר של הכוח".
הנזק של "הבלטת החזה כלפי חוץ והרמת הטבור", או "הבלטת החזה ומשיכת הדאן-טיאן".

מומלץ לכל מתרגל מתחיל לזכור את שלוש ההימנעויות. בכל דבר קיים יתרון וחיסרון, וכך הדבר בתרגול צ'י גונג. במידה ולא מתקיימת שיטה סדורה ואנו נסמכים רק על התלהבות רגעית המוליכה את התרגול, שלושת החסרונות עלולים לצוף ולעלות.
התוצאה תהיה פגיעה פוטנציאלית. לא זו בלבד שכמעט בלתי אפשרי לבנות את המיומנות, את השיטה, את הצ'י ואת הכוח בצורה חלקה וזורמת, קיים גם קושי להשיג את המיומנות הנדרשת באמנויות הלחימה. ככל שהתרגול מעמיק יותר כך תופיע הבעיה מהר יותר, תלך ותחמיר.
מבין שלושת ההימנעויות, החיסרון של צ'י כועס מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר, במיוחד אצל מתרגלים מתחילים. לעיתים קרובות הם אינם יכולים לחוש בעצמם את המצב הנוצר. כאשר חשים בזאת, קיים כבר קושי להיפטר מההרגלים שנטמעו. לכן, התרגול אינו יכול להתקיים במלואו כל עוד שלושת ההימנעויות לא סולקו. על המתרגלים להבין את שלוש ההימנעויות, לדעת את מקורן, ולשלוט בשיטה ובתיאוריה שתאפשר את סילוקן. אז ניתן לתרגל את המיומנות, להיכנס לדרך הנכונה לבניית הכוח והצ'י ולהתקדם בהדרגתיות.

להימנע מצ'י כועס

הסיבות לצ'י כועס
כל התנאים שיתוארו להלן עלולים לגרום להיווצרות צ'י כועס (המכונה גם "צ'י מאומץ" או "נשימה מאולצת"): תרגול המיומנות בחוסר התחשבות בשעה שדוחקים באנרגיה, תרגול המיומנות עם עודף כוח, תרגול מיומנות שיטת חבטות צ'י, תרגול המיומנות בשעה שאוחזים את הכוח בחזה ובבטן התחתונה, תרגול המיומנות תוך העלאת הצ'י ותרגול המיומנות במשך זמן רב מדי (אבל עדיין בצורה שתאפשר את התרגול ברציפות) יכולים לגרום לבעיות של צ'י כועס.

עניין התרגול לפרק זמן ממושך מדי הוא נושא מעניין. בחיים כל דבר מחפש איזון ולכן אפילו דברים טובים יכולים להימצא בעשיית יתר. בספרו "הסבר מפורט של דימוי צ'י גונג" כותב המומחה לִי דְזה-מינג  李子鳴 (1903-1993):
"התבוננות במשך זמן רב מדי תגרום נזק לדם, שכיבה במשך זמן רב מדי תפגע בצ'י, ישיבה במשך זמן רב מדי תפגע בבשר הגוף, עמידה במשך זמן רב מדי תגרום נזק לעצמות, הליכה במשך זמן רב מדי תפגע בגידים.
עודף כעס יפגע בכבד, עודף שמחה יפגע בלב, עודף מחשבות יפגע בטחול, עודף עצב יפגע בריאות, עודף פחד יפגע בכליות, עודף חששות יגרום נזק לשער החיים (מינג מֵן), עודף אכילה יפגע בקיבה, עודף יחסי מין תחת השפעת אלכוהול יפגע בזרע, מאמץ יתר ועייפות יפגעו במחמם האמצעי".

האבות הקדמונים אמרו: הצ'י הכועס הוא מוצק מדי. דברים מוצקים מדי נשברים בקלות. אם הצ'י המקורי (יוּאַן צ'י) אינו מושרש, הלב והריאות נפגעים. הסיבה לכך היא הלחץ של הצ'י הכועס והצ'י החיצוני שתוצאתו "מעיכת" הצ'י הפנימי. תאי הריאות נפגעים והדבר עלול לגרום לדימום פנימי. לכן, מחזוריות הדם נחסמת ותפקודי הלב נפגעים.

קיימת אמונה ברפואה הסינית שצ'י כועס גורם לסטגנציה של הצ'י והדם. מצב זה נראה לעיתים תכופות אצל מתרגלי שיטת הצ'י גונג "חולצת הברזל". תופעה שכיחה למדי בקרב מתרגלים אלו היא הופעת אזורים אדמומיים או אדומים על העור במרכז הגב, היכן שכלי דם בקרבת הסרעפת התפוצצו.

הביטויים של צ'י כועס
במצב העדין יכולים להופיע התפרצויות כרוניות, תחושות מועקה בחזה, קצב לב מואץ, קוצר נשימה, כאב דוקר בחזה, סחרחורות, הקאות, בחילות וחולשה בגוף כולו.
במצב החמור עלול להיווצר שיעול, כיח דמי, כאב בחזה ובגב או מוות פתאומי.

הימנעות
במהלך התרגול מומלץ לא לנהוג בפזיזות שאינה הולמת ולא בתחושת רצון עז להגיע להישגים. אין להשתמש בכוח בפעילות הלב, אין לשחרר כוח אלים או צ'י, אין להשתמש בשיטת חבטות הצ'י בבטן התחתונה, אין להעלות את הצ'י בכוח, אין לאחוז את הצ'י בחזה או בבטן התחתונה ואין לאחוז בצ'י בכוח.
במהלך התרגול, יש להיות במצב נינוח ובהבעה טבעית ושלווה. יש לעשות שימוש בכוח טבעי ולאפשר לצ'י לשקוע כלפי מטה. יש לשאוף לתחושת נינוחות ורגיעה בגוף כולו, לשחרר את הכוח במתינות ולרכז את המחשבה באזור הדאן טיאֶן, להרחיק מחשבות טורדניות ולתרגל בזמן המתאים. התרגול מתבצע תמיד בהתאם לחוקים (ההנחיות) הנכונים.

מומלץ להגדיל את זמן התרגול בהדרגה בהתאם לרמת המיומנות שפותחה ולהסתגלות הגוף. כמות הכוח היוצא הינה בהתאם לכללים האומרים שאין להשתמש בכוח רב ולאחוז בצ'י במהלך התרגול. המתרגל נדרש שלא להיחפז בתרגול ולהתקדם תמיד צעד אחר צעד. אם החוקים הללו נשמרים, הצ'י הכועס יסולק בקלות והמיומנות תגדל.

נאמר שעל מנת להימנע מצ'י כועס הנשימה צריכה להיות תמיד מלאה, טבעית ולא כפויה, התנועה והנשימה צריכות להיות באחדות מלאה. במידה והנשימה אינה חלקה וזורמת בצורה עקבית, הנשימה נחשבת כמוחזקת או כפויה. "לאחוז את הנשימה" ו/או "לכפות את הנשימה", הן תופעות שכיחות בקרב המתרגלים המתחילים. בדרך כלל הם אינם חשים שהם עושים זאת ולכן הדבר הופך להרגל שגוי.

להימנע מכוח מגושם

הסיבות לכוח מגושם
כל המצבים והחסרונות נובעים מתנוחות ותנועות נוקשות וחלשות במהלך התרגול ובמידה והלך הרוח שבו מצוי המתרגל נמהר ולא יציב. במידה והמיומנות אינה מתורגלת בתואם עם הכללים והעקרונות של הצ'י גונג ואמנויות הלחימה, התרגול יהיה מחוספס ולא בהיר. כשהמתרגל נחפז בניסיון לפתח כוח פנימי ומשתמש בכפייה של הדמיון (הכוונה לשימוש מופרז בדמיון מודרך) בניסיון להאיץ את התוצאות, שאחרת מושגות בצורה טבעית וסבלנית, הוא יגרום לכוח מגושם.

הביטויים והמנגנון של הכוח המגושם
בבעיות הנגרמות בידי כוח מגושם, תתכן זרימה לא חלקה של הצ'י בערוצי האנרגיה, דיסהרמוניה בין הצ'י והדם (שבדרך-כלל מתוארים כזורמים יחד) והפרעה בסירקולציה של הלב והריאות.
הבעיות יעלו בכל מקום שבו קיימת סטגנציה. כוח מגושם נובע מכל תנועה שאינה יעילה בצורה מלאה. לא צריכה להיות שום תנועה מבוזבזת ולא בזבוז של כוח. כל תנועה המבוצעת ללא מערך הגוף הנכון, התזמון, הנשימה, הכוונה ויעילות התנועה השלמים, יכולה לגרום בדרגה כזו או אחרת לכוח מגושם. כל כמות של כוח מגושם תביא לתוצאה מסוימת של מתח. המתח מגביל את התנועה החופשית וגורם לסטגנציה.

בביטוי העדין, פעימות הגוף יהיו במצב לא תקין ויופיעו נפיחויות וכאבים. הסיבה לכך היא שבמצב תקין, השלד – המשויך למערכת התנועה, מספק תמיכה לרקמות הגוף. מבנה השלד יוצר את צורת הגוף ואיברי הגוף מצויים בתוך חללים המוגדרים על-ידי מבנים גרמיים (איברי בית החזה ואיברי הבטן), או מסביב למבנים גרמיים (דוגמת הגפיים). במצב הנגרם כל הרקמות נפגעות מהכוח המגושם. לכן, נוצר לחץ על השרירים ונוצרות דלקות ברקמות.

מניעת כוח מגושם
יש לתרגל בהתאם לכללים ולעקרונות של הצ'י גונג ואמנויות הלחימה, לציית לתהליך של המיומנות עד לפרט הקטן ביותר, להביא את הגוף כולו לנינוחות טבעית, לשאוף למנח קבוע וטבעי. לא להיות עצבני או נמהר, לא להיחפז להשיג התקדמות, לא לשחרר את הכוח המוצק, לא להיות נוקשה בתנוחות ובתנועות. יש ליצור זיקה להתפתחות הטבעית ולהגברת המיומנות והאנרגיה, למנוע חולשה והיפוך של צ'י וכוח. כמו כן, נדרשים כוח חלק ותנועות חינניות. במידה והתרגול מתבצע בצורה כזו, הכוח המגושם ימנע בקלות.

התנוחות השונות בצ'י גונג, המיומנות הפנימית (נֶיי גוֹנג) ומיומנות הלחימה אינן באות לידי ביטוי לעיתים תכופות. סוגי תנועה שונים משקפים את הקוֹרטֵקס.
(הדבר קשור למסלולים עצביים – מסלול עצבי הוא מספר נאורונים המחוברים בסינפסות, ולהם תפקיד ספציפי. מסלול מוטורי מפעיל שרירי שלד, מסלול סנסורי מעביר תחושות, ומסלול אוטונומי קשור בהפעלת איברים פנימיים. במסלול המוטורי גוף התא של הנאורון הראשון במסלול נמצא באזור מסוים של חומר אפור בקליפת המוח הגדול הנקראת קוֹרטֵקס. המסלולים העצביים יכולים להבנות בעזרת אזורי הקוֹרטֵקס של המוח האנושי, ולפיכך, במהלך זמן קצר, המוח אינו יכול לפקד על התנוחות והתנועות הללו שאינן באות לידי ביטוי בחיי היום-יום).

כל סוג של תנוחה או תנועה זקוקים לרקמות רבות של מערכת התנועה על מנת להגיב כנדרש. אולם, אצל המתרגלים המתחילים, רק מעט מבין הרקמות הללו במערכת התנועה יכולות להשיג בצורה חלקה תנוחות ותנועות מסוימות. לכן, אלה שנחפזים יתר על המידה להגיע להישגים עלולים לגרום לתנאים שבהם צ'י וכוח אינם מאוחדים בהרמוניה, והכוח והשיטה יוצאים ממסלולם.

כשהתנאים הללו נגלים בביטויים החיצוני ניתן לראות את התופעה של תנוחות ותנועות נוקשות, ואת חוסר האחדות של הכוח, הצ'י והשיטה, הגורמים לכוח מגושם.
במידה והתיאוריה אינה מובנת, אם אין מצייתים לכללים ולתהליכים ומצב רוחו של המתרגל נמהר להגיע לתוצאות, הדבר יגרום לכוח מגושם. כצו במצב הקודם (צ'י כועס), במידה והתרגול מתבצע בהתאם לכללים לא יהיה צורך ראשוני ללמוד סדרות תנועה רבות או לשלוט על התנועה ללא הרף.
נהפוך הוא, התנועות הופכות אוטומטיות (עוברות תהליך הטמעה). הסיבה לכך היא שהתנועה הבודדת והעצמאית מתכנסת לתוך מערכת תנועות משולבת. לפיכך, נדרש לתרגל את המיומנות בהלך רוח נינוח, או "לחפור אט אט את התעלה עד הזמן בו יגיעו המים".

להימנע מלהבליט לפנים את החזה ולהרים את הדַאן טִיאֶן

הסיבות
אם הכללים והעקרונות של הצ'י גונג, המיומנות הפנימית (נֶיי גוֹנג) ואמנות הלחימה אינם נשמרים במהלך התרגול, מופיעה התנוחה השגויה של המיומנות, כלומר הבעיה של אחיזת האנרגיה בחלל החזה והרמת הצ'י בבטן התחתונה.

ביטויים
בעיה זו יכולה לגרום לחוסר השתרשות וקלילות יתר של הרגליים. במקרה זה, הצ'י האמיתי לא יוכל לחזור למקור. כשצ'י לא יכול לשוב לאזור הדאן טיאֶן בצורה חלקה, הגפיים התחתונות יחסרו יציבות וכוח, כך בשעה שהצ'י עולה צ'י עכור לא יכול לרדת. הדבר גורם לתחושת מלאות בחזה, קוצר נשימה, חוסר יצירה של כוח פנימי, חוסר כוח מתמשך וחוסר פיתוח מיומנות אפילו אחרי זמן תרגול ממושך.

מניעה
הדרישה מהמתרגל היא תרגול "אחיזת החזה" ו"זקיפת הגב", לאפשר לצ'י לנוע בטבעיות, לאפשר את פעולתם הטבעית של המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת, ולסלק מחשבות טורדניות במטרה לאחד את הצ'י, הכוח והשיטה.

סיכום
באופן כללי, שלושת הפגעים בהם דנו הם נחלתם של מתרגלי הצ'י גונג ואמנות הלחימה. הדרך הנכונה אינה יכולה להימצא עד ששלושת הפגעים יסולקו. אמרה מפורסמת אומרת: "תורת המוסר חייבת להיבנות בהדרגה, הרוחות הרעות חייבות להסתלק כל כולן".

התיאוריה של שלוש ההימנעויות מופיעה בשמות שונים. החומר תורגם מסינית בעיבודים קלים.

עריכה והגהה: תמי ברקאי

תמונה:  freeimages.com/Carien van Hest

המחבר:
אבּי מוריה  
אמן ומורה לאמנויות לחימה וריפוי סיניות
לאתר של אבי מוריה לחצו כאן

תגובות

  1. תודה רותם. אני מאמין שקשה להכיל את כל התיאוריה של הצ'י גוֹנג והרפואה הסינית מבלי לתרגל ולחוש…

כתבות דומות

הצ'י קונג

מאת: אוהד קדם