דיקור כטיפול בפסיכוזה בעקבות שימוש בסמים

דיקור כטיפול בפסיכוזה בעקבות שימוש בסמים

מאת: צפריר נחמני
דיקור כטיפול בפסיכוזה בעקבות שימוש בסמים

דויד התיישב מולי במהלך ארוחת הצהריים, הסתכל לתוך עיניי ואמר לי בביטחון מלא: "אתה יודע מה יש לי!”. ניסיתי לפשפש בזיכרוני : האם פגשתי בו או האם אני מחזיק ידיעה כלשהיא על מצבו, אך לא מצאתי דבר.
זו הייתה הפעם ראשונה שפגשתי באדם הנמצא במצב פסיכוטי.
מצד אחד הסיטואציה הייתה תלושה מהמציאות – מעולם לא החלפתי עם אותו מטופל מלה, אני יושב במקום פסטורלי ליד הים  ואני עסוק בארוחת הצהרים. מצד שני היה בו ביטחון באמת הזו שלו  – לי יש את המפתח עבורו.
אני יושב, חסר מילים, מתלבט בין המשך ארוחת הצהריים לבין תשובה שתוכל לעמוד באתגר שהציב לי.
האם אני יודע מה יש לו?
מצד אחד הוא לא היה ממש מחובר למציאות, לפחות לא לזו שלי (אני בספק אם השב"כ באמת רודף אחריו), ומצד שני היה משהו במבט שלו, הייתה בו אמת נדירה, אולי הוא יודע משהו שאני לא?

מהי פסיכוזה? למה היא מתרחשת בעקבות שימוש בסמים?
חלק מהמטופלים בהם אני מטפל בכפר איזון  מגיעים בתחילת הטיפול במצב פסיכוטי, רובם חולצו במצב זה מחו"ל, אך לא רק, רבים מגיעים למצב זה גם בארץ. רובם הגדול כתוצאה משימוש מסיבי בסמים מכל הסוגים והמינים.
"פסיכוזה היא מצב נפשי המאופיין בפגיעה משמעותית ביכולת לבוחן מציאות תקין וכוללת עיוות בחשיבה ובתפיסת המציאות ופגיעה ביכולת לתקשר ולהגיב כראוי לסביבה החיצונית. בד"כ כוללת פסיכוזה דלוזיות (אמונות מוזרות) והלוצינציות (עיוותי תפיסה חושית). מצבים פסיכוטיים נובעים בעיקר מהפרעות פסיכוטיות (כסכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית), אך עשויים להיגרם גם ממצבים רפואיים ושימוש בחומרים כסמים, תרופות וצמחים מסוימים.  מצבים פסיכוטיים עשויים לחלוף באופן ספונטני אך במרבית המקרים יש להיעזר בטיפול תרופתי.”
בניגוד למחלות כסכיזופרניה או מאניה דיפרסיה, פסיכוזה הנגרמת משימוש בסמים היא לא בהכרח מחלה, זו יכולה להיות אפיזודה בודדת במהלך חייו של אדם, ואם הצליח לחזור לאיזון ולהימנע מהטריגרים הגורמים לפסיכוזה (בעיקר סמים ואלכוהול) לא יחווה עוד את החויה הזו.

הרבה פעמים אני מזהה במטופל הפסיכוטי נפש עם המון יכולות ורצונות (כמו הרצון לרפא, להוציא את הכעסים בצורה מבוקרת, להתמודד עם הפחדים) אך היא כלואה ולא מסוגלת לממש את יכולותיה. לדוגמא, מטופל הטוען שיש לו את הכוח והיכולת לרפא אנשים, הוא משוכנע בכך ולעתים אף מדהים ברגישות שלו ביכולת לקרוא אנשים מבעד למסכות. אך גם אם באמת נמצאת באותו מטופל היכולת לרפא, נוכחתי לדעת שהוא אינו מסוגל לקרקע אותה ולגרום לה לקרות במציאות שמסביבו.
אפשר לתאר את זה אולי כמצב בו ה- shen שלו מחובר ליקום בצורה חדשה, אך ה- hun אינו מוצא מנוחה, והגוף פועל לפעמים מדחפים ורגשות לא מווסתים.

רוב המטופלים הגיעו לשימוש מסיבי בסמים כ- “Self Medicine”. תרופה לשלל בעיות וקשיים. חלקם גם מעידים על כך שהסמים איפשרו להם להתנתק ולברוח מהמציאות, מההווה ומהעבר.
השימוש בסמים מעלה את רטט האנרגיה של הגוף, ופוגע במתח של האדמה. שימוש מסיבי גורם בכל פעם לנשמה להתרחק מעט יותר מהגוף, להתנתק מהמציאות הבלתי נסבלת בדיוק כמו שביקשה. עד לאותה נקודה קריטית בה כבר אין לה משכן נוח לחזור אליו. היא נמצאת ולא עזבה את הגוף, אך אין לה קירקוע.
הנפש הגיעה למצב מאוד חשוף, רגיש ומוצף ברגשות בלי היכולת להכיל אותם. בגלל קיצור הדרך שנעשה- השימוש בסמים, אין לה באמת עוגן במציאות ואין לה את היכולת להביא לידי ביטוי את איכותה ויכולתה.
דוגמא היכולה להמחיש את ההגעה למצב זה ודווקא לא מסמים היא מטופל שעבר חווית מדיטציית ויפאסנה. במהלך הסדנא האינטנסיבית, טכניקת הויפאסנה גרמה לאנרגיה שסביב גופו לרטוט בקצבים גבוהים. בשלב מסויים הרטט עבר את יכולת הגוף להכיל אותו (כך לפחות אני מבין את התהליך שעבר). המטופל חווה חוויה שהיו מעורבים בה רגשות עזים – אהבה, געגועים, פחדים, חרדות וניתוק מהעולם והותירה אותו מבולבל, מנוכר לחלקים מגופו, עם הבדלים גדולים בתחושה הסוביקטיבית של הצדדים השונים בגופו, פחד מבגידת הגוף, חויה שאין בגוף מקום בטוח ויקיצה חדה משינה.

הטיפול: שלב ראשון – קירקוע
לפי דעתי השלב הראשון בטיפול בפסיכוזה צריך להיות קירקוע וחיבור הנפש לגוף.
בעיני, המאפיין הבולט של הדפקים של הסובלים מפסיכוזה כתוצאה מסמים על כל גווניה השונים שבהם נתקלתי, הוא שהיאנגים בדרך כלל הולמים, חיצוניים, כאילו עומדים לפרוץ החוצה והדפקים היינים חסרי יין, חסרי קירקוע.

לדוגמא- הטיפולים הראשונים עם המטופל שעבר ויפאסנה היו-
טיפול ראשון- st36+ liv3, טיפול שני- gb42+lu3 (במקרה זה לטיפול דרך הריאות היו הקשרים אחרים, בעיקר ההיסטוריה של המטופל), טיפול שלישי -st25.

הפסיכוזה מתבטאת באופנים שונים, כל אחד בעל מאפיינים שונים – מאנית, חרדתית, פראנואידית, מופנמת, סוערת. בכל אחת אני מטפל מכיוון מעט שונה בהתאם לאלמנטים ולאיברים שמעורבים. נקודות שמקרקעות מבחינתי הן נקודות ייניות, כאלו שמורידות למטה, או שיש בהן אדמה.

דוגמאות לנקודות בהן השתמשתי:
מטופל עם פסיכוזה מאנית, דפקים יאנגים צפים ויינים חסרים, לשון עם חיפוי צהוב שומני – טיפול ראשון sp6+th5
מטופל אחר עם מאפיינים פראנואידים, שומע ומדבר עם חייזרים- הרגשתי שמתאים להתחיל עם liv9+ pc6, טיפול שני- ht7, טיפול שלישי- st25.
מטופל הסובל מפסיכוזה פרנואידית, ברקע הפרעת לחץ פוסט טראומטית- הדיקור שהשפיע בצורה הטובה ביותר היה- cv7+cv12+cv16.
בנוסף לדיקור חשוב להוסיף לטיפול גם מגע- ברגליים, בעיקר ביינים, מרגיע, שמחבר את המטופל לגוף ומקרקע.
שלב הקירקוע יכול להיות קצר- בן כמה שבועות, אך גם עלול להימשך יותר- פגשתי מטופל שגם לאחר חמישה חודשי טיפול עדיין סבל מפסיכוזה.

שלב שני – דיכאון פוסט פסיכוטי
לרוב לאחר מצבים פסיכוטיים מגיע שלב של דיכאון פוסט פסיכוטי שיכול להימשך בין מספר ימים ועד מספר שבועות.
הנפילה מגבהי הפסיכוזה להבנה שהוא רק עוד אדם מהשורה ופגישת המציאות אינה חוויה קלה.
במהלך הפסיכוזה הגוף משתמש בכמות עצומה של אנרגיה – בגלל המצב המאני או בגלל מצב הדחק שבה הנפש נמצאת (בפסיכוזת רדיפה לדוגמא). החזרה למציאות מוצאת גוף נטול כוחות ואנרגיה.
הרבה פעמים עולה געגוע למצב הפסיכוטי. המציאות, בה מתמודדים עם כל השדים מהעבר, היא עבודה קשה וסזיפית ואילו בפסיכוזה לפעמים הייתה חוויה של שיחרור, אושר או חוסר גבולות. מצב זה מלווה פעמים רבות בדיכאון ובפחדים רבים.
השלב הזה דורש תנועה – ניתן לחזק את האש ולהכניס תנועה לבית החזה – אך יש להיזהר לא ליצור תנועת יתר שתחזיר את הפסיכוזה.

לפעמים אני מניע את אזור האגן – אזור הדאן-טיין והצ'קרות התחתונות המכיל אנרגיית חיות.
אפשר לעבוד על הפחדים שלפעמים הם הגורם לדיכאון, אולי דרך בקרת המים המכבים ביתר את האש, אולי דרך עבודה על אזור הסרעפת או דרך חיזוק הלב. כל מטופל בהתאם לדפקיו.

שלב שלישי – איזון
השלב השלישי אחרי הדיכאון הוא שלב העבודה האמיתית של המטופל. במידה והוא בוחר בכך, יתמודד עם שדים מעברו ועם המקומות הקשים ביותר, המקומות מהם ניסה לברוח באמצעות הסמים. על מנת לא לחזור שוב לאותו מעגל של בריחה באמצעות הסמים ופסיכוזה חוזרת יש לטפל בשורש הבעיה- הנפש הזקוקה למילוי חסרים, בורות עמוקים מהעבר או בריחה מזיכרונות מציפים.

מטופל שהגיע במצב פסיכוטי, נע בין רצון לרפא את העולם לבין כעסים אדירים. כאשר שכחה הפסיכוזה מעט, התגלתה תחתיה חוויה פוסט טראומטית כתוצאה משירות צבאי ולחימה בשדה קרב. הטראומה הלא מעובדת הדחיקה רגשות וכעסים רבים. על מנת לברוח מהתחושות הקשות התגבר השימוש בסמים, ולבסוף הפסיכוזה "שירתה" את הנפש על ידי כך שאפשרה שיחרור כעסים. שלב זה מצריך תמיכה רבה ואיזון הדפקים והאלמנטים בהתאם לסיפור חיו של המטופל וחוסר האיזון שהוא מביא איתו.

בעבודה עם מטופל זה, הרגשתי צורך מצד אחד לתמוך בו ולאפשר לו להתמודד עם אותם מקומות אפלים בעברו, אך מצד שני פוסט טראומה בכלל ואצלו בפרט דרשה הנעת האנרגיה, בעיקר באגן ובאלמנט העץ, על מנת לאפשר שיחרור מבוקר של הכעסים. ניסיתי לעשות זאת באמצעות  sp16 בילטראלי+cv15 וגם gb27 בילטרלי cv16.
לעומת זאת טיפול שעשיתי על מנת להניע את העץ והמים, שעל פניו נראה עדין בהרבה, גרם להתקף של כעסים שהשתחררו בצורה מאיימת מדי וגרמו לאישפוזו (liv8+bl58).

לתפיסתי, תפקידי כמטפל הוא לסייע למטופל לעשות את הדרך הקשה הזו של הריפוי.
הטיפול באמצעות המחטים עושה את העבודה הפנימית המקרקעת והמחזירה לאיזון. לא פחות חשוב הוא המרחב הטיפולי המכיל והתומך- המרחב ביננו שמאפשר למטופל להרגיש מוגן, להיות מי שהוא, מרחב שיכיל גם את המקומות שלא נעים לחשוף, את הרגשות שקשה להתמודד איתם, ושיעזור להתמודד עם השדים מהעבר.

עריכה והגהה: תמי ברקאי

המאמר פורסם ב"שמיים אדמה ואדם", רבעון האגודה הישראלית לריפוי סיני מסורתי.

תמונה: freeimages.com/Jenny Rollo

המחבר:
צפריר נחמני
מטפל ברפואה סינית
http://www.scmc.co.il

תגובות

  1. צפריר. מאמר מקסים ומעניין מאד. מסכימה מאד עם הצורך של חיזוק האדמה והכנת כלי ההכלה לנשמה לחזור אליו. תודה רבה

  2. תודה צפריר
    מאמר מעניין ומעשיר.
    אני זוכר מעבודתי בכפר "איזון" עד כמה היתה העבודה מעניינת מאתגרת ומתגמלת.
    הפסיכוזות "מתלבשות" על כל אדם בצורה אחרת, בהתאם לאנרגטיקה שלו, מיהו, ומה הוא מביא עימו מהעבר ומהווה.
    עקרונות העבודה משתלבים עם המצב העכשיווי המתגלה בדופק.

    אכן, עבודה חשובה אתה עושה!!!

  3. תודה על כל התגובות
    כן, אכן כל אדם מציג פסיכוזה ממקום שונה
    ורק הדופק יגיד…
    אבל מי מבין את הדופק הזה?!

כתבות דומות

טיפול בחרדה ופוסט- טראומה

מאת: רני אייל
דרך ללא הפרעה

מאת: יעל ארנסט
פיצול וטראומה משפחתית

מאת: מיכל גילה