מי המטופל שלך – מה האיגוד שלך?

מי המטופל שלך – מה האיגוד שלך?

מאת: תמי ברקאי
האיגוד
תחת הכותרת "מי המטופל שלך? – העשרת ארגז כלי האבחון" – התקיים ב- 13.6.11 במכללת לוינסקי הכנס הרביעי של איגוד מטפלי השיאצו מאז הקמתו ב- 2008. ארבעה כנסים בשלוש שנים – בהחלט הישג שמראה על אמביציה ויוזמה.

כמטפלת שיאצו נחשפתי בעבר לאתר האיגוד ואף ביקרתי בו לא פעם. לאחר ההתלהבות הראשונית מצאתי שהאתר לא תמיד מעודכן, ומצבו מעיד על מצב האיגוד ככל הנראה – מצד אחד  אמביציה ורצון אמיתי ליצור איגוד מקצועי שמשרת את חבריו, מצד שני מיעוט חברים ופעילות מצומצמת –  מחוסר משאבים ופעילים שיפיצו את דבר קיומו. מצב זה בא לידי ביטוי גם במספר המשתתפים המועט בכנס.

איילת גולדמן רידל, יו"ר האיגוד פתחה את הכנס בהצגת האיגוד ומטרותיו, ביניהן קביעת סטנדרטים לתוכניות הלימוד של שיאצו בארץ והתאמתן לסטנדרטים המקובלים בחו"ל, הרחבת מספר החברים והפעילות של האיגוד, הפצת הקוד האתי שנוסח על ידי האיגוד, הרחבת האתר והמידע שבו, ושיווק האיגוד.

באופן מוזר שלושה מתוך חמשת המרצים בכנס אינם מטפלי שיאצו. מכיוון שהנושא היה הרחבת הכלים האיבחוניים יש היגיון בחשיפה לכלים חדשים. מצד שני, בכנס איגוד שרק מתחיל לבסס את עצמו בקרב קהל המטפלים הקטן ממילא – ניתן לצפות שהבמה תינתן למטפלים בכירים בתחום השיאצו.

המרצה הראשון היה אייל שפרינגר, מטפל טווינא בכיר, הרבליסט קליני וממקימי אתר TEF לתזונה מקרוביוטית. שפרינגר הציג את אבחנת הפנים בהקשר לרגשות. מה יכולה ללמד אותנו התבוננות בפני המטופל? קודם כל, אמר שפרינגר, תפקיד המטפל הוא לראות. לאחר שראינו משהו, הבחנו בו באמת – השינוי כבר מתחיל לקרות מעצמו. "מחלה היא מצב בו קורה משהו שאיננו תקין ואף אחד לא יודע מזה". נושא אבחנת הפנים הוא מרתק. כולנו רוצים לדעת מה אומרות עלינו הפנים שלנו ובוודאי שהיינו רוצים לרכוש את היכולת לקבל מידע רב על המטופל (ועל אנשים אחרים) פשוט מתוך התבוננות. עקב קוצר הזמן הסתפק שפרינגר  בהסבר בסיסי על אזורי הפנים, בכמה אנקדוטות כגון משמעותם של נחיריים שנוטים למעלה ואחורנית או צפיפותן של הגבות, ובתמונות שהדגימו.

נושא ההרצאה של קלאודיה לוין עבדן, פסיכולוגית התנהגותית ומטפלת גשטאלט,  היה "יתרונות תיאור המציאות על פני פרשנותה". אופי ההרצאה ניסה להיות "הדבר עצמו" ולא "דיבור על", והוא מתחבר מצד אחד לגישות שאנו מכירים בשיאצו ובעיקר בזן. אך העולם ממנו היא מגיעה הוא פסיכולוגי ויש משהו מוזר בדיבור על השאיפה לראות  את הדברים כפי שהם ולהמנע מתבניות והגדרות כאשר חוזרת שוב ושוב מילה כמו "פנומנולוגיה" כ"תעודת ביטוח" למטפל. הגברת המודעות של המטפל למה שמתרחש הן בתודעתו והן במרחב שבינו לבין המטופל יכולה להיות רק פרי תרגול מתמשך וקשוב. בכל מקרה, זו היתה חשיפה אפקטיבית לצורת תקשורת מאתגרת שיכולה לשמש אותנו קודם כל ביננו לבין עצמנו עוד בטרם נכנס מטופל אל הקליניקה.

טוביה סקוט, מטפל ותיק ומרצה בכיר לרפואה סינית מסורתית, דיבר על האנרגטיקה של הבטן התחתונה, ה"הארה".  אזור בעל החשיבות האנרגטית הגבוהה ביותר בעבודתם של מטפלי שיאצו ואולי דוקא משום כך חשובה ההרחבה התיאורטית והמעשית שנתן טוביה. החל בשמות הנקודות הרבות הקשורים בשמיים ובכוכבים, תיאורים רבים בטקסטים העתיקים והקשרים מערביים. הוזכר הקשר שבין מערכת העצבים המפותחת שבמעיים לבין זו שבמוח והשפעתו הגדולה של טיפול בטן במישור האנרגטי, העצבי והכימי, ואיזורי האסוציאציה של דיקור בטן "הצב הקדוש". טוביה הציג לפנינו את הטבור כאזור שיש בו יצוגים של כל הגוף ואת האפשרות לעבוד ממש סביבו ובתוכו לפתיחה של המרכז האנרגטי של האדם.

אלון הירשברג הציג עמדה רגשית ופסיכולוגית יותר שמתייחסת אל הילד שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו ומבקש לגדול אל מחוץ לקונפליקטים והדפוסים שפיתח מתוך מערכות היחסים המוקדמות ביותר: עם עצמו, עם אמא ואבא ועם "המקור" – בין אם נקרא לו הבורא או בשם אחר. אלון דיבר על האפשרות לזהות את הדפוסים הללו תוך כדי עבודה מודעת עם הגוף ו"לפתוח" את הקשרים האנרגטיים שהתקבעו ויצרו חסימות, ועל כן מגבילים אותנו מלהיות מאושרים וחופשיים יותר. בהרצאה קצרה זו לא ניתן היה לקבל כלי עבודה ממשי אלא להחשף לנקודת מבט ועקרון טיפולי אותו מלמד אלון.

אפרת בנור דיברה כשם הרצאתה "בגובה העיניים". יותר מכך היו בה התלהבות ותשוקה. אהבה למקצוע, אהבה למטופלים, אהבה לחיים. אפרת הזכירה לנו שהתבניות וההגדרות שמעניקות לנו מסגרת ובטחון – כמו שמות סינדרומים או תשאול ענייני, עלולים להסתיר מעינינו את המטופל, ולהשאיר פער בין הטיפול עצמו למטופל. חשיבותן של שאילת שאלות שמעבר לאינפורמציה היבשה – כמו לשאול את המטופל בהמשך לשמו – איך הוא מרגיש עם השם שלו, איך הוא מרגיש בעבודה אחרי שענה על שאלת ה"מקצוע", המצב המשפחתי או מקום המגורים. שאלות קטנות לכאורה שיוצרות קרבה ואופציה למטופל לשתף בדברים שהם בעצם אינטימיים וחשובים מאד.

באותה רוח ממליצה אפרת להסביר למטופל את האבחנה והטיפול שלנו ללא שימוש במושגים מקצועיים –  סיניים, שאינם מובנים לו. ניתן להסביר את הדברים בעברית, בגובה העיניים: את המטופל לא מעניינת האנרגטיקה של הטחול – אבל יעניין אותו לדעת שכשאנחנו מסתכלים בלשון אנחנו רואים את העייפות שהוא מדבר עליה או שנטפל בלחות שמתבטאת בשיעול או כבדות המחשבה שלו, אותה גם הוא יכול לראות על הלשון שלו.

לסיכום

הכנס היה מגוון והצליח במספר שעות בודדות לתת טעימה מכמה תחומים שונים ולעורר סקרנות לגביהם. עם זאת, במתכונת הנוכחית של משתתפים מעטים לא נראה שהאיגוד יצליח לשרוד לאורך זמן. הצלחתו תלויה ביכולת של חברות ההנהלה (איך זה שיש רק חברות ואין חברים?) לשכנע את קהל היעד – מטפלי שיאצו – בנחיצותו של האיגוד ובתועלת שחברות ומעורבות בו יכולה להביא להם. אם מסתכלים על מה שקורה באיגוד המטפלים ברפואה סינית מבחינת מעורבות המטפלים אני לא בטוחה שיש מקום להרבה אופטימיות. השמירה על נבדלות ממקצועות אחרים של הרפואה הטבעית היא מובנת אבל במצב כיום, בארץ, בו המטפלים ברובם המכריע אינם מאוגדים ונראה כי אינם רואים בהתאגדות כלי חשוב מספיק לחיזוק המקצוע, אולי יש מקום לשקול הפניית האנרגיות הטובות והמסורות של האיגוד לטובת גוף בעל פוטנציאל חברים גדול יותר.

המחברת:
תמי ברקאי
מטפלת ברפואה סינית
לאתר של תמי

תגובות

  1. תמי,

    יפה כתבת, ועמדת על כמה דברים שראויים לדעתי למחשבה נוספת מצד האיגוד.
    ברצוני רק להוסיף, שאלון הירשברג היה בעברו מטפל בשיאצו. הוא לימד אותי שיאצו, וכאשר היה מטפל, היה נראה כמו רקדן שמרחף על פני חדר הטיפולים.

    תודה,
    יעל

  2. תודה יעל.
    אלון הוא אכן אחד משני מטפלי השיאצו שהשתתפו – השנייה היא אפרת בנור.

  3. לדבר על איגודים ? מוי כיף ! 🙂

    בקיצור – אני מטפל טווינא ולא שיאצו , אבל כמה טיפים לכל האיגודים (שאני תמיד נהנה לתת בחינם) :
    אין צורך באיגוד למטפלים בדיקור , איגוד לשיאצו , איגוד לצמחים , ואיגוד לאבחנת פנים.

    הראיה היא שכאן , למשל , באתר הזה נמצאים כולנו – כי השפה שלנו משותפת , אצל חלקינו גם העבודה משולבת.
    כנ"ל הצרכים שלנו זהים – ביטוח , הנחות לציוד בקליניקה , הגנה בחקיקות מהממסד וכו' וכו'.

    הדבר החכם היה לעשות איגוד שכולל בתוכו מטפלי שיאצו , טווינא , דיקור , וצמחים סיניים. הרי בשורה תחתונה כולנו דוברים את אותה השפה.
    כל מטפל מוסמך באחד התחומים הנ"ל יהיה חבר איגוד ,
    עם סעיף בו כתוב תחום התמחותו , שנת הסמכה והיכן.
    איגוד גדול יותר = יותר כח כלכלי = יותר כח השפעה לטובת המטפלים.

    עקב אכזבתי הרבה מהאגודה לרפואה סינית , הייתי בשמחה מצטרף לאיגוד כזה – לו היה קיים.
    הבעיה היא שמשום מה הגבילו את האיגוד הנ"ל לשיאצו בלבד וזוהי שטות.
    (דחילק – לפחות טווינא הייתם מוסיפים !).
    זה שבכנס שלכם רק שניים מתוך חמישה הם מטפלי שיאצו , מוכיח את דברי בצורה הטובה ביותר.

כתבות דומות

בישולחיים

מאת: יעל ארנסט
קמפו

מאת: אופיר בלוך
מפת הלידה

מאת: איציק זנגי