ה"אין" שבדופק

ה"אין" שבדופק

מאת: שחף ואליס
ה
"שלושים חישורים חוברים לטבור הגלגל,
בהתאמת האין שבו – כוחו של הגלגל.
לוש חומר כדי לעשות ממנו כלי,
בהתאמת האין שבו –  כוחו של הכלי.
קרע חלון ודלת כדי לעשות חדר,
בהתאמת האין שבו –  כוחו של החדר.
לכן:
ביש של הדברים – עקצם,
באין – כוחם."*

אבחנת הדופק היא תורה ומלאכה, מלאכה כ"כ מופלאה ומסתורית שמצריכה את העוסק ברפואה סינית, משלב הלימודים ועד יומו האחרון כמטפל, לפתח יכולת הקשבה, אבחון וריכוז על מנת שיהיה מסוגל להבין ולחוש את כל המידע האינסופי הקיים בדופק.
מה אומר לנו הדופק? מהן האיכויות שמתגלות בפעימות זרימת הצ'י והדם בתוך העורקים? מהו אופי הזרימה ומה חוזקה?
הדופק מאפיין את מצבו האנרגטי של המטופל, ומאפשר להגיע להבנה עמוקה ככל הניתן לגבי מצבו והדרך להביאו לאיזון וריפוי.
אנו מנסים להבין את היחסיות של היין והיאנג, היכן הם נמצאים? האם הם מאוזנים? האם הם עמוקים מידי? או שמא חיצוניים? לחוש את העצמה היחסית של ההתבטאות היינית והיאנגית של פעימת הדופק.
זה מה אין…

אנו כל כך עסוקים בהבנה של מה יש בדופק, עד שבאופן טבעי נשכחת מאיתנו העובדה כי ב"אין" נמצא הכוח, וכי עלינו, המטפלים, להניח לעצמנו לשקוע אל תוך ה"אין" שבדופק, משם תעלנה הבנות רבות.
סימניית הלב הסינית Xin, המייצגת בגופינו את הקיסר השולט על הכל, מצוירת כקערה ריקה, מלאה ב"אין" ומוכנה לקבל לתוכה את השפעות השמיים – Heaven.
הרוח הגבוהה ביותר Shen שוכנת בתוך הריקנות Void , ה"אין" שבלב. כל דרך להארה מצריכה קודם כל התרוקנות, והיפטרות מכל ה"יש".
בכל חלק בחשיבה הסינית הקלאסית: החלש, הקטן, הגמיש, חסר השם והצורה, ה"אין", הוא הרעיון אותו יש ליישם, ויישום ה"אין", נכון גם כן בתורת אבחנת הדופק.

מה "אין" בדופק?
ברוב לימודי הדופק, אנו לומדים כיצד נקראות איכויות שונות, איך לצייר אותן בתרשימים, ועם קצת מזל, גם כיצד כמה מהן מורגשות אצל מטופלים.
אנו קוראים בקלאסיקות תיאורים "אומנותיים ואבסטרקטים" לדפקים השונים של האלמנטים או של האיברים, דופק המורגש כ"גבעול בצל ירוק", או כ"חלוק נחל על קרקעית נהר", ואז, אנו מניחים את האצבעות על דופק המטופל, וחושבים: "איך ,לכל הרוחות, אני מרגיש את כל ההגדרות בדופק?",
ללא כל רצון וכוונה להמעיט מחשיבות ההסברים הניתנים בספרים והנלמדים בכיתות, חשוב גם להבין כי כאשר הכוס מלאה בהגדרות, לא ניתן למלא אותה יותר בהבנה טהורה שקטה ובלתי תלויה.
אך אם הדופק מורכב מפעימה של עלייה וירידה המשקפת את ניגודיות היאנג והיין, אם הדופק מכיל בתוכו את הדם, הצ'י והנוזלים, מייצג עבורנו את כל 12 האיברים, ובו באים לידי ביטוי כל האלמנטים ושלושת האוצרות, אם הדופק כל כך מלא… איך בכלל ניתן לחוש "אין" בדופק?

הדופק כנשימה
שני איברי המחמם העליון, הקיסר – הלב, ועוזרו הריאות, עובדים יחדיו, ודואגים להרמוניית זרימת הדם והצ'י, המתבטא בדופק.
קצב פעימות הלב וקצב הנשימה קשורים זה בזה במחול קצבי מאוזן.
בנשימה, בין שאיפה לנשיפה, ובין נשיפה לשאיפה, יש רגע כמעט לא מורגש, בלתי ניתן למדידה, רגע של "אין", רגע של חוסר תנועה ושלווה מרבית. דומה הוא לרגע בו המטוטלת מסיימת את נדנודה לכיוון אחד אך טרם התחילה את חזרתה לכיוון השני.
רגע זה יכול היות מורגש בנקודה Cv-17 ה- Tan Zhong, הארמון/היכל המרכזי, מקום זה מבטא את מרכז צ'י האבות ,Zong Qi. הוא מהווה את צ'י החזה, ואחראי על ההרמוניה השוררת בין הלב לריאות, המתאפיינת בשילוב הריתמי המושלם שבין הדופק לנשימה.
זהו רגע ה"אין" שבנשימה. לעיתים הסבת תשומת לב המטופל לרגע זה, גורמת לו להרגשת חוסר נוחות עד מחנק. אכן, קשה להתייחס ל"אין".

המרחק "בינו לבינה"
אחד התרגילים הראשונים בלימוד אבחנת דופק, הוא להבחין בעומקים.
מהו החיצון ומהו העמוק? היכן נמצא היאנג, ואיפה היין?
אנו לומדים מה משמעות דופק צף חיצוני, או מה מייצג דופק שקוע ועמוק.
אנו עומדים קרוב לעור ללא הפעלת לחץ ואז מעט נכנסים, והנה אנו מרגישים יאנג, מגבירים את הלחץ עד "מעיכת" הדופק על העצם עד עצירתו, ואז מרפים מעט, והנה הדופק חוזר להופיע, אנו חשים את היין. המעבר מעמדה זו לזו ובחזרה מלמדת אותנו על כוחם ואיכותם של היין והיאנג, על מיקומם ועל היחס בניהם.
אבל יש שם עוד משהו. במרווח שבין היאנג ליין, במקום בו האיכות המורגשת ביין הסתיימה וטרם התחילה האיכות המורגשת ביאנג, נמצאת איכות שונה, איכות "שלישית".
זו האיכות המעידה על ה"מרחק" בין היין ליאנג או ההיפך, איכות של אמצע, איכות של מרכז, איכות של אנרגיה המתווכת בין שני ניגודים, בין קצוות, זו איכות ה"אין", ששופכת אור על איכות נוספת וחשובה, איכות האדמה.
האדמה היא המפשרת בין קצוות, הנמצאת בין היין ליאנג, המהווה את המרכז, ובדופק האיכות של ה"אין" מאפשרת אותה.
מעניין לראות כי דווקא האדמה, זו שתמיד נראית לנו כמלאת חומר, בדופק באה לידי ביטוי ב"אין". לא חוזק החומר הוא זה שמעיד עליה בהכרח, לאו דווקא מלאותו של הדופק, אלא במידה רבה, איכות האמצע,  היא זו שנקבעת על-ידי המרווח, הלא הוא ה"אין" שבין שני "יש".
איכות ה"אין" מלמדת אותנו רבות על האדמה, המרכז של בעל הדופק, ומכאן על תפקודם של איברי האדמה, על יכולת הקרקוע והיציבות של המטופל, על חיבורו לאדמה, לעצמו, לכוונה.

אז מה "אין" לנו פה?
יכולים להתקיים מספר ביטויים למרווח ה"אין" שבדופק, למרחק שבין היין והיאנג.
לדוגמא, מרווח רחב מידי בין היין ליאנג, היאנג חיצוני מאוד ואילו היין פנימי ועמוק, מראה לנו ריק גדול, הרבה "אין". מצב זה יכול להעיד על חולשת אדמה, על מצב בו האדמה אינה מצליחה להחזיק את הקצוות, והניגודים רק הולכים ומתרחקים, המרכז אינו מצליח להחזיק את הדברים קרוב, ותהליך של היפרדות מתקיים.
תהליך כזה נוכל לראות באספקטים רבים אצל המטופל, וחשוב יהיה לנו לחזק את הקשר בין היין ליאנג, לצמצם פערים, למנוע התנתקות. "אין" הוא חשוב, אבל לא יותר מידי "אין". יכולתנו לראות את מה ש"אין"-  את הרווחים שה"יש" משאיר לנו, תיתן לנו, כמו במקרה זה, את האבחנה הנכונה ביותר ואת העיקרון הטיפולי החשוב ביותר.

במקרה המנוגד לא נוכל בכלל לחוש במרווח, היין והיאנג מתחברים, יש רציפות מלאה ביניהם, ה"יש" ישנו ברצף, ולא משאיר מקום ל"אין". מצב זה גם הוא מראה לנו חולשת מרכז, חולשת אדמה, אך ממקום אחר.
כאן, האדמה חסרת כוח עד כדי כך, שהיא נמעכת בידי כל הכוחות האחרים. היכולת של המרכז להיות מרכז על-ידי אחזקת הקצוות במקום נעלמת, והכול קורס פנימה, אין הפרדה, אין מרווח, אין יכולת ליצור יין ויאנג ולהחזיקם במקומם.
חוסר יכולת זו של האדמה לאפשר לעצמה מקום של שקט במרכז, גם כן, תתבטא בפתולוגיות של האדם בכל אספקט אפשרי: פיסי, נפשי, רגשי ורוחני. חשוב לנו המטפלים והמאבחנים, לזהות את אי קיומו של ה"אין" אצל מטופלינו, ולאפשר להם ליצור מקום זה, לבנות להם את האדמה ואת המרווח בו ה"אין" יכול להתקיים, וכך לאפשר להם לחזור לסדר הנכון במיקומם של היין והיאנג וביחס ביניהם.
לתת למישהו את היכולת להיות ב"אין", חשובה לא פחות, ואפילו יותר מאשר לבנות ולהעצים כל הזמן את ה"יש".

"אין" לי עוד מה לומר
יש עוד הרבה ביטויים למרווח שבין היין והיאנג בדופק, הרמות השונות של ה"יש" , היין והיאנג יוכלו לכוון אותנו כיצד ואיפה למצוא את ה"אין". וכל צורה אחרת ומיקום אחר בו נמצא את ה"אין" יכוון אותנו לאבחנה עיקרית וחשובה ומכאן גם לעיקרון טיפולי ממוקד ועמוק.
ניתן לומר כי ה"יש" מכוון אותנו למציאת ה"אין", אך זאת רק בגלל שאנו מאומנים לחוש, לשמוע ולראות רק את מה ש"יש", ואנו נוטים להזניח מלראות ולהבין את מה שלא רואים, את מה שלא נאמר ולא הורגש, אנו מתעלמים עד כדי זלזול מה"אין".
אך במידה רבה ביותר, ה"אין" הוא זה שמוליד את ה"יש", ה"אין" יוצר את ה"יש", זהו העיקרון השמימי, הבלתי נראה היוצר את האדמה, את החומר, זוהי הרוח הבוראת את הצורה.
ב"אין" נמצא הכוח, ולכן אין להתעלם ממנו, ויש לתת עליו את הדעת.
קצרה היריעה במאמר זה, מלהסביר טכניקות ודרכים למציאת ה"אין" בדופק וכמובן, מהן ההשלכות של מציאתו. לשם כך יש צורך בסבלנות, הקשבה מרובה, למידה מתמדת ומעט הכוונה והדרכה, וכמובן, הרבה אמונה ב"אין".
אני מקווה שהצלחתי להעביר עד כמה חשוב ה"אין" בדופק, ולמרות שהבאתי רק מעט דוגמאות להתגלותו ומשמעותיו, מצוי ה"אין" בכל מקום בו אין "יש", גם אם רק בתפיסתנו את הדופק. לכן אין להיות מתוסכלים מאי הבנת הדופק, כי לעיתים, ב"אין" ההבנה טמון הרבה יותר מאשר כאשר ההבנה "ישנה" כולה. ואי הידיעה היא אינסופית כמו הלמידה.

*מתוך הטאו טה צ'ינג פרק 11, בתרגום דן דאור.

הגהה ועריכה: תמי ברקאי

תמונה: freeimages.com/jason aaberg

המחבר:
שחף ואליס
מרצה ומטפל ברפואה סינית קלאסית
shahaful@gmail.com

תגובות

  1. תודה לך יוסף, מקווה שנהנת
    אני יודע שבעבודתך אתה מיטיב לא לתת ל"יש" מקום מעבר לנדרש.
    משימה לא פשוטה, שאתה לקחת לעצמך לדרך

  2. שחף תודה על מאמר נפלא.
    בין שורות המאמר גיליתי תכונות חשובות,שכדאי להכניס ל"ארגז הכלים" ולסגל לעצמנו כמטפלים במסע המרתק והאינסופי של עולם הדופק:סקרנות ושאיפה מתמדת ללמוד ולהתפתח ביכולת האבחנה של הדופק,היצמדות לפשטות(במובן הטוב של המילה פשטות),נקיון פנימי שלנו כמטפלים ומאבחנים לפני שניגשים לחוש את הדופק,וכמובן סבלנות רבה בדרך ובמסע.
    חידדת אצלי את ההבנה והרצון לפעול בניגוד ל"אוטומט" שלי שמבקש להתמלא כל הזמן,ובהחלט נתת השראה להתרוקן ולאהוב להיות באין.
    חג פסח שמח:-)

  3. תודה אוהד
    המקום של היש מלא, ולכן מקשה על חיבור.
    במקום של האין, החיבור הוא הקל ביותר.
    תודה ל על התגובה החמה.
    חג חירות שמח

  4. שחפול!
    בהחלט מאמר מעניין, אחד מיני רבים.
    בניגוד לשאר המאמרים שבהם אתה ממצה את הדף עד תום, פה הרגשתי שיש מקום לעוד..וכבר עמדתי על סף התסכול..
    אך כנראה שזהו בדיוק הכוח שעליו הכתוב מדבר , הכוח של לתפוס ולא לתפוס לקבל את מה שיש כמות שהוא ולא לפרק לגורמים במוח, בחשיבה.
    הסבלנות היא הדרך המהירה ביותר.
    חג שמח

כתבות דומות

סקירת יום עיון

מאת: תמי ברקאי
ספר הדופק החדש

מאת: יעל ארנסט
הדרך חזרה לתקוה ולאמונה

מאת: יעל ססלוב- שני

מאת: רויטל כרם