מילים ראשונות

מילים ראשונות

מאת: ליטל אשכנזי

 

יש בי התרגשות.
לכתוב, בשבילי זה מאוד חדש, קסום, מרגש, מעניין מסקרן, מן פתח קטן ראשוני אל תוך הלב שלי.
לכתוב על כתיבה,ואני מתכוונת לשני סוגי הכתיבות,
זו שאני מתרגלת וזו שאני כותבת עליה.

אז אני לא מתכוונת לכתוב על יכולת הכתיבה שהביאה את טולסטוי לפתוח את ספרו "אנה קרנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". כזה שגורם לך לחשוב, ולחשוב … ולא על הכתיבה שהביאה את מאיר שלו לכתוב את הספר "רומן רוסי" , או את לאה גולדברג לכתוב את המשפט המקסים "לבל יהיה יומי כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל" שהשיר כולו כתוב לי ליד המיטה שלי לתזכורת יומית,  ויש לי עוד הרבה דוגמאות ספרתיות וליריות…

הכתיבה היא הדרך להביע את הרעיונות שלנו, להתבטא, לתאר את המציאות שבה אני חיים
באופן מוזר בחרתי להתחיל להביע את הרעיונות שלי,
להביע את עצמי,
דרך שפה מארץ רחוקה,
שפה שאני לא מדברת,
שפה שאני לא מבינה,
זו שפה אני לא אצליח לקרא את העיתון היומי שלה,
ובטח שלא לקרא ספרים שלה אבל אני יודעת לכתוב אותה.

סינית
אני יודעת שזה נשמע מוזר,
לדעת רק לכתוב שפה,
כל הזמן שואלים אותי "למה את עושה את זה?"
אז למה לא לדעת כל מה שקשור בה?
היא הרי מעניינת, אני יודעת רק מהידע שיש לי מהכתבים ברפואה סינית
והם לא פחות מעניינים אותי!
אבל עכשיו,אני לא מחפשת בה את הדוסטויבסקי, וגם לא את לאה גולדברג שבה,
זו לא שפה שאני רוצה למצוא בה את החכמה והרומנטיקה בסגנון ההבעה
אני לא מתעניינת בספרות שבה,
או בסגנון השירה שלה
(לפחות לא כרגע)
יש בה משהו אחר שמסקרן אותי,
משהו שלא מצאתי בשפות אחרות בכזאת עוצמה.
הסינים,  נתנו מקום מיוחד לכתיבה עצמה,
עוד לפני שהפכה לאומנותהם התייחסו
לדרך הכתיבה,
לכתיבה התמה-
לקליגרפיה.

כאשר הם כתבו מכתב אהבה הוא נכתב בכתב עדין ורך, נשי ודק
כדי לכתוב משפט זן, תארו  משיכת מכחול אחת, נשימה אחת, ניסיון אחד בלבד ביום- כל כך עצמתי וחזק.
כשכותבים את המילה "מים" צריך להרגיש את הזרימה בגוף, כמו הרגע שכף הרגל היחפה נוגעת במי הנהר הזורמים…
וכשביקשתי מהמאסטר בן ה-70 לכתוב את המילה "שיכור", הוא סימן לי "רגע" עם היד והעיניים ולגם עוד כמה לגימות מהסאקה לפני שאחז במכחול…

אני מוקסמת מהרעיון שאופן הכתיבה מותאם לתוכן, היא יכולה להיות מאופקת ומנומסת, מכובדת ואמיצה, שלווה ועוצמתית, וכזאת שנכנסת ישר ללב,
אפשר להתבונן על טקסט ובלי לדעת לקרא, להבין את רוח הכתב
מן רגע כזה להתחבר להוויה, לנוכחות מבלי להפעיל את הצד השמאלי של המח
בלי לחשוב
בלי לדעת
פשוט.

ולכן,
בשבילי, לכתוב על הכתיבה הזאת זה מרגש,
זה מרגיש לי כאילו אני עושה תרגום משולש בראש, חושבת בעברית, מתרגמת לסינית במין מסע לתוך עצמי עם כל המחשבות, הסימניות, הידע, האינטואיציה, היצירתיות, הפחד, הקלות הבלתי מוסברת לחיבור הטבעי לצד השני של העולם,

וחוזרת הביתה            וכותבת על זה בעברית.

תגובות

  1. ליטל, גם בי יש התרגשות לקרוא סופסוף את הטור שלך וכמו עבודות הכתיבה הסיניות שלך יצא מדהים מיוחד ומרגש.מחכה לבאות…

  2. חיכיתי לטור שלך שיעלה כבר, איזה כיף שהגעת 🙂
    הרעיון הפשוט והמקסים הזה שבבסיס הקליגרפיה, שהכל בעצם, כל עשיה, יש בה חיבור בין האיך והמה.
    ולכן זה שאת לא מבינה את השפה הסינית לא באמת משנה. מה שאת מתרגלת, למיטב הבנתי, זה החיבור הזה, בין התוכן לצורה.
    ועכשיו אני בעיקר סקרנית לקרוא עוד.

  3. ליטל,אני קורא את מה שכתבת ומרגיש את ההתרגשות ואת האמת שלך שאת מביאה איתך. הדרך בה את כותבת ושוזרת את המילים גורמת לרצות עוד מהדבר הזה. שיהיה המשך מסע מופלא לתוך עצמך ומחכה להמשך..

  4. הכתיבה יעודה לאפשר לנו להתבטא, לתקשר, לחשוף, לרגש. אך לפעמים מעבר ליעודה, הכתיבה היא גם הדרך לעצמנו- דרך הכתיבה.

    קליגרפית, מאחל שתמיד הכתיבה תהיה לך מפתן למחשבות, צוהר לנפש, ביטוי לרגש, פורקן ליצירה.

    בהצלחה!

  5. מקסימה.
    איזה יופי איך חזרת הביתה וכתבת על זה בעברית וזה מרגיש כמו קליגרפיה. כמו מדיטציה.
    מצטרפת למחכות ולסקרניות…

  6. ליטלי, מתוקה, כל הכבוד!
    כתיבה יפה ובהירה ובעיקר מרגשת.
    מחכה לעוד…

  7. תודה רבה לכולם על הברכות החמות!
    כייף לשמוע שאהבתם,
    המשך יבוא…

  8. הי ליטל כתבת מקסים, כיף שיש במה להשמיע ולנו כיף לשמוע! בהצלחה

  9. האין והיש חד הם, רעש שקט שווים הם, שפות מדוברות או כתובות כולן כדף ריק ושקט מופתי, סינית יפנית עברית שוות הן. המשיכי לטייל במרחבי האין ולהיינות מאשליית היש הכול זה זה והכול זה לא זה.
    כול הכבוד

כתבות דומות

עשור לסינית

מאת: תרצה פייטן סלע
האור והחושך שבפנים

מאת: תרצה פייטן סלע
מחושך לאור

מאת: תרצה פייטן סלע