צ'י-גונג בישיבה: תנועה בדממה ודממה בתנועה

צ'י-גונג בישיבה: תנועה בדממה ודממה בתנועה

פנה נזיר למורה יוּאֶה שׂוּאָן שישב ומדט :

על מה אתה חושב כשאתה יושב ללא תנועה ?

אני חושב על לא לחשוב

איך חושבים על לא לחשוב ?

בלא-מחשבה.

ומה היה לפני המחשבה? מאומה? הייתה תנועה בדממה ודממה בתנועה. אתם ודאי שואלים- כמה תנועה? ואני שואל- לעשות מהר או למהר לעשות?

הרהור על דממה
דממה היא המצב הטבעי לפני שהתנועה מתחילה. זהו הבסיס לכל התנועות. אם אין אנו יכולים להבחין בין חוסר תנועה מוחלט (קיפאון) לבין תנועה, הרי שלא נוכל להגיע לתואם אמיתי. חלק אחד, או יותר, של הגוף תמיד ינועו פחות מדי או יותר מדי ויעילות התנועה תפחת. אולם, כשתנועה (התחלתית) נובעת מדממה אמיתית, נוכל לשלוט בה ברמה גבוהה. בד בבד עם הדממה בא איזון אמיתי, המרכיב החיוני ביותר ליעילות התנועה. איזון כזה מאפשר שחרור מוחלט של מתח ורגיעה שלמה, שהם תנאים הכרחיים ליצירת אחדות ותואם בין הכוונה לגוף. מהאיחוד הזה בא הכוח החזק ביותר. גוף המצוי אפילו בחוסר איזון קל, דורש תיקון והתאמה מתמשכים ובזבוז משאבים (אנרגיה). אלה גורמים למתח ומונעים תנועה אופטימאלית. במילים אחרות, תנועה המתחילה ממצב של חוסר איזון אינה יכולה להגיע למימוש ברמה גבוהה.

במהלך החיים אנו רוכשים הרגלים גופניים שגויים ומאבדים את היכולות המקוריות של אחדות הכוונה והגוף, גמישות וספונטאניות, שהיו מצבינו הטבעי. אם נתחיל בתנועה מורכבת בטרם תיקנו את ההרגלים הללו, יתבטא חוסר היעילות בתנועה גם בתנועות החדשות שנלמד, ואף יתעצם בהמשך הדרך. לכן, מומלץ לנסות לתקן את ההרגלים הלקויים על מנת לבנות בסיס יציב. מדיטציה, מכל סוג וזרם, עושה בה בעת את שתי הפעולות : "מנפה" ומתקנת הרגלים גופניים שגויים ומגבירה את האיזון והרגישות. הביטוי המעשי של "דממה בתנועה ותנועה בדממה" הוא שכאשר קיימת תנועה- היא שלמה, יעילה ומתואמת, ואילו כאשר היא פוסקת- היא פוסקת לחלוטין. בדממה יש צורך לנתק לזמן מה את שטף המחשבות; בלי להתעכב על המחשבות שחלפו, בלי לזמן מחשבות עתידיות- שוהים, ולו לרגע קצר, במצב של ערות להווה, משוחררים מכל מחשבות סדורות. בהדרגה, צעד אחר צעד, לומדים להעריך ולשמר מצב ערות זה. כל עוד הגלים מסעירים את האגם- מימיו חמרמרים. מרגע שהגלים שוככים – הבוץ שוקע, המים שבים להיות צלולים.

כיצד מתבצע התרגול?
ניתן לתרגל צִ'י גוֹנג בכל מצב ובכל מקום- בשכיבה, בישיבה, בעמידה ואף בהליכה ובתנועה. החוק הבולט של הישיבה הוא לשבת בצורה שעמוד השדרה תומך בעצמו, ישר ומאונך, ללא כיפוף הגדול מתשעים מעלות בין עמוד השדרה והאגן (עדיפה זווית ישרה בדיוק). כתוצאה מכך פותחו מספר צורות ישיבה, כשהמפורסמת מכולן היא ישיבת הלוטוס. במידה ועדיין לא פיתחנו את הגמישות הראויה ניתן לשבת על כסא מוגבה, ללא משענת.

שב על קצהו של כסא יציב, כך שפלג הגוף העליון וחלקי הרגליים העליונות והתחתונות יוצרים זוויות ישרות. כפות הרגליים מונחות על הרצפה, במקביל זו לזו, במרחק הכתפיים. הנח את ידיך קלות על הירכיים. הרפה כתפיים. בזמן הישיבה, דחוף את הקודקוד ואת החלק האחורי של ראשך כלפי השמים כדי למתוח בעדינות את עמוד השדרה. דמיין סיב אנרגיה העולה מבסיס עמוד השדרה, לאורך עמוד השדרה, דרך הראש, כך שעמוד השדרה כולו נמתח לאורך אותו סיב. או, דמיין וָו (קֶרֶס) המחובר לקודקוד ראשך, בקו ישר עם עמוד השדרה, ודמיין חוט שנמשך בעדינות כלפי מעלה. בזמן הישיבה, היזכר מדי פעם בסיב או בחוט המושך את עמוד השדרה והראש כלפי מעלה.

בעודך יושב בגוף זקוף הבט למרחק, מבלי למקד את העיניים. עצום את העיניים. כעת תשומת הלב בוודאי ממוקדת מאחורי העיניים. עקרון בסיסי של תרגול זה הוא שהצִ'י נוטה להתרכז במקום בו נמצאת תשומת הלב. כעת, הנח לצִ'י לשקוע בעזרת הורדת המודעות והכוונה לדַאן טִיֶאן התחתון. נשום כרגיל ובאיטיות. חשוב ביותר לנשום לאט. תן למחשבות לחלוף, אל תנסה לחשוב, אל תנסה לא לחשוב. אל תתעכב על מחשבה שמגיעה ואל תאחז בה. פשוט הכר בה והשב את תשומת הלב לדַאן טִיֶאן. המטרה כאן היא איכות הנינוחות והרגיעה.

רגיעה, שקט, טבעיות
שלושה עקרונות בסיסיים בתרגול הם רגיעה (סוֹנג), שקט (גִ'ין) וטבעיות (דְזה רַאן).ראשית חוכמה היא רגיעה. ברגיעה הכוונה – לא להיות מתוחים בזמן האימון. מדוע כה מודגש נושא הרגיעה? משום שאנו מתוחים בדרך-כלל בזמן האימון. כשיש מתח מיותר בזמן האימון, הכוח הפנימי אינו יכול לנוע באופן מלא חיוניות. ברגיעה הכוונה אינה רק לרגיעה גופנית, אלא גם לרגיעה נפשית, שהיא חשובה במיוחד ברוב המקרים. בלעדיה הגוף אינו יכול להירגע. אלמנט זה מאפשר את שימת הלב וקיום כל האלמנטים הפיזיים האחרים שבתרגול.

ישנם אנשים המפרשים את המילה "רגיעה" או "נינוחות" כמצב של הפחתת המודע, הקטנת הפעילות הפיזית, רפיון מוחלט, או מצב חסר כוח לחלוטין. ואולם אנו צריכים לזכור שישנן הנחיות מפורטות בנוגע לאימון. הבסיסיות בהנחיות אלה הן: לעמוד במנחים שונים ולשמור על היכולת לנוע. במצב של רפיון מוחלט איננו יכולים לעמוד או לנוע. כך שאין להבין את המונח רגיעה באופן מוחלט. ההנחיה לרגיעה באימון אינה דרישה לרגיעה מוחלטת. בתוך ההנחיה לרגיעה נכללת גם ההנחיה, שלא להגיע למצב של חוסר כוח. לפיכך, תנועה נוצרת בשעה שקיים האיזון הנכון בין רגיעה למתח. בתוך הרגיעה מתקיים גם מצב של דריכות ומוכנות. דמיין חתול שנראה כישן בשמש, עיניו חריצים. הוא נראה רפוי לחלוטין, אך מוכן לזינוק. את האיזון הדינמי הזה אפשר לשפר, עד שנגיע למצב שבו הרגיעה הופכת מצב המלא בעוצמה מיוחדת.

אחת ההנחיות באימון היא להגיע למצב שבו הכוח הפנימי נע בחיוניות. מצב זה מושג, כשאנו מבינים שהאימון הוא תהליך של תנועה, שקיים בה שינוי מתמיד באיזון בין רגיעה למתח. שינוי זה חייב להתקיים באופן כזה שכל הגוף משתתף בו ומגיב לו כיחידה אחת. מצב זה מתואר כך :

"כשחלק נע, כל החלקים נעים / כשחלק במצב שקט, כל החלקים שקטים / כשמושכים בשערה אחת, כל הגוף נע". זה מצב בו השינויים בגוף מתרחשים בצורה הוליסטית. המושגים רגיעה ומתח הם מושגים יחסיים, והאימון הוא תהליך דינמי של איזון. כשזרימת הצִ'י מתחוללת כהלכה מושלט סדר בגוף, דבר בעל השפעה חיובית על פעילות החיים. השאיפה של רוב שיטות הצִ'י גוֹנג היא להגיע למצב שבו איננו מחזיקים יותר מתח מהדרוש להחזיק את האברים במקומם. במעט השיטות שבהן נדרש מתח פנימי, הרי שהוא בא במחזוריות ומלווה במחזורי התרגעות והרפיה, והוא כל כך מיוחד ומוגדר, יחסית למתח היום יומי, שאף הוא מביא להתרגעות והרפיה.

המונח השני, "גִ'ין", מתייחס בעיקר לפעילות המנטאלית. התהליך של היעלמות רצף המחשבות השונות נקרא "כניסה לשקט" (רוּ גִ'ין) . תהליך זה מתרחש במהלך האימון. אם נכנסים למצב של שקט עמוק שבו נרדמים הדבר כבר לא נחשב לאימון. במצב ה"כניסה לשקט" המתרגל מודע לחלוטין לשינויים שחלים בתוכו ומחוצה לו, ובו-בזמן הוא שלו לגמרי. זה מצב מיוחד של שלווה, שמתקיים בו מצב של ערנות ושל חיוניות, ולהפך. השקט הנפשי הכרחי לצורך המרצה של תנועה טובה יותר של פעולות החיים בגוף.

המושג השלישי והאחרון, "דְזה רַן", הוא טבעיות, ספונטנית, או "כך מעצמו". קיימת אמרה בצִ'י גוֹנג: "הדרך (הדַאוֹ) של האימון מתבססת על חוקי הטבע". אלה הם החוקים הטבועים בנו, ועל-פיהם מתנהלות פעולות החיים. הכוונה בטבעי היא שלא להתאמץ יתר על המידה. היציבה, הנשימה והפעילות מתמקדים בפעילות המחשבתית באימון (אִי נִיֶאן). המונח אִי מתפרש כרצון או התכוונות. המונח נִיֶאן מפורש כפעולת חשיבה או השתקפות. לכן, בהתאם לדימוי "כך מעצמו", גם על המונח אִי נִיֶאן נאמר : "כמו שהוא ישנו – כמו שהוא איננו". את הקשב הפנימי קל לפתח באמצעות תרגילי דמיון מודרך, אך לרוב משלבים את לימוד הקשב הפנימי גם בתנועות או בנשימות. שימוש באמצעים דימויים מאפשרים שינוי חזותי-רגשי. לדוגמה : ניתן לחשוב על עצמנו כעל בודהא ענק היושב על צוק וצופה אל הים, אך גם כגרגר חול.

בזֵן (בסינית צַ'אן ובפילוסופיות הארה אחרות, מדברים על שימת לב- mindfullness) המיוחדת לרגע המאחד גוף, כוונה ורוח. זהו ריכוז, אך לא כזה הנאחז ברגע מבלי שימת לב למתחולל סביבנו. כאן כבר קיים התיאור הראשוני של האחדות, של ההתעוררות הנינוחה החוצה את גבולות הדמיון המודרך או מנטרה כזו או אחרת. המודעות אינה כלי מכתיב המחפש להשיג תוצאות, היא גם כוונה וגם הרפיית אחיזה. מכאן אנו למדים שבד בבד עם עקרונות הרגיעה מתקיים חיפוש מתמיד אחר האיזון בין מתח להרפיה. זהו כלי רב עוצמה המאפשר לנו לבחון את עצמנו במהלך התרגול, וכך לקבל משוב על עצמנו. בשעה שנרכוש מיומנות זו, ניתן ורצוי לשלבה מחוץ למסגרת התרגול ובכך ליישם את הידע ולהפכו לטבע.

עריכה: תמי ברקאי

המחבר:
אבי מוריה
אמן, תלמיד ומורה לאמנויות לחימה וריפוי סיניות
abimoriya@gmail.com

תגובות

  1. יופי של מאמר

    לג'ין (צריך להיות ג'ינג jing) מספר משמעויות בסינית כאשר אחת מהן היא "שקט" ואחרת היא "סטאטיות" (חוסר תנועה). מחשבה היא תנודה במודעות ממש כמו שצליל הוא תנועה בכלי נגינה. על מנת ליצור צליל יש ליצור תנועה (מייתר, אויר, עור תוף). אם נאפשר לתנועה לשכוח הצליל (או רעש) יעלם גם כן. הכניסה ל- jing מכוונת להרגעת השור (המחשבות הבלתי פוסקות) ותנועתו ולכן יוצרת גם שקט וגם חוסר תנועה.

    למעשה לא מפסיקים לחשוב אלא נותנים למחשבות לבוא וללכת מבלי להתפס ולהצמד אליהן.

  2. תודה ניצן. התחברתי מאוד לתגובתך בעניין הצליל והתדר. כמוזיקאי אני מאמין שעולם הצלילים מתחבר במלוא הדרו לא רק לפן המדיטטיבי אלא לעולם התנועה כולו, כולל תנועה בשניים.

  3. לשכוח צריך היה להיות לשכוך
    אבי, תענוג לקרוא את המאמרים שלך, ממתין למאמר הבא.