כמה טיפים למדקר העסוק…

כמה טיפים למדקר העסוק…

מאת: רואי גרין פ"ח

מאז הרשומה ההיא על יום טיפוסי בקליניקה הקהילתית עברה תקופה של גדילה והתפתחות. ההתמודדות כיום היא עם כמות מטופלים כפולה, מה שמחייב התייעלות ויצירתיות. אני רוצה לשתף אתכם בכמה טיפים שיקלו על חיי מי מכם שבחר להיות "מדקר קהילתי".

אבל לפני הכל, רציתי לעדכן את מי שלא יודע שעזבתי את המתנ"ס. אחרי למעלה משנה אני יכול לומר בשקט שהמטרה הושגה. בתחילת הדרך חיפשתי מקום שיאפשר לי לבדוק אם שיטת הרפואה הסינית הקהילתית מתאימה לי, מבלי להיכנס להוצאות שכירות גבוהות בתחילת הדרך, ושגם יספק לי את המטופלים הראשונים שייתנו אמון במשהו שמתקיים בחסות המתנ"ס. המתנ"ס סיפק לי בדיוק את מה שרציתי, ובכך סיים את תפקידו מבחינתי.

היום, כשמספר המטופלים למשמרת הוא דו-ספרתי, המשך הפעילות במתנ"ס הפכה למעכבת גדילה, מקצועית וכלכלית. אני שמח שנפלה לידי ההזדמנות להצטרף למרכז שלומות שבמרכז העיר ירושלים. המרכז נעים ומסביר פנים, ואני מצאתי בו חדר מרווח ממנו תצא הבשורה ממרכז העיר החוצה. באופן אירוני, ביום שעזבתי את המתנ"ס יצאה כתבה עלי בעיתון של המינהל הקהילתי, בעקבותיה הגיעו עד כה לטיפול כ- 5 מטופלים.

חלק קטן ממטופליי בקרית יובל התקשה לעבור יחד איתי, ואני שוקל לתת עבורם יום נוסף בסלון ביתי, אופציה שהשתעשעתי איתה בימים שלפני המעבר ל"שלומות" ושעוררה בי רגשות מעורבים (נורא נוח שבאים אליך הביתה, מצד שני זה מעצבן קצת להפוך את הסלון ולנקות כל פעם…).

אני רוצה לחלוק עמכם שלוש "תגליות" חשובות בהקשר של ההתנהלות הקלינית, טיפים שיחסכו מכם הרבה סבל מיותר:

1. כשיש למעלה מ- 10 מטופלים שבאים בהפרש של 15 דקות אחד מהשני, תמיד אחד מהם יאחר ויגרום לעיכוב שיתגלגל הלאה עד סוף המשמרת. עד כמה שניסיתי לא להילחץ מזה, זה לא היה קל, ובעצתה של אשתי החכמה קבעתי שאחרי כל מטופל רביעי יהיה חלון של 15 דקות. ככה אפשר לעמוד באיחורים ועיכובים בלי לחץ. הדבר הזה שינה את חיי, באמת..!

2. כסא בר נמוך על גלגלים! אני לא יודע איך הסתדרתי בלי זה עד עכשיו. הבנתי שאני חייב פתרון לסוגיית כאבי הגב שהתגברו עם כל מטופל נוסף שנדקר על הכורסא. קניתי כסא עגול, מרופד, נמוך עם גלגלים. היום אני טס בין נקודה לנקודה בהנאה ובקלילות. גם זה שינה את חיי!

3. וזה כבר שוס: רק מדקר קהילתי עסוק יודע איזה עצבים זה ההתעסקות עם חבילות המחטים. אז עברתי לדונג-באנג 10 יח' בחבילה עם מוליך, אבל עדיין שיגע אותי הקטע של לשלוף אותן החוצה בלי שכל החבילה תתהפך. אז באתר הנפלא של CAN, גם נושא זה טופל, והמצאה גאונית אחת של מטפל יצירתי שינתה את הכל: בנדנת מגנטים ליד. קנינו חבילת מגנטים, ואשתי החכמה והמוכשרת תפרה סביב 3 מגנטים רצועה ליד שאליה נדבקות המחטים. אין יותר התעסקות עם חבילות ופלסטיקים. הדיקור מעולם לא היה מהיר יותר! (וזה פשר התמונה בכותרת. היד היא של ממציא הפטנט).

ולסיום, כמה הרהורים לכבוד השנה האזרחית החדשה. אם יש לידכם חלון שפונה לרחוב, קחו דקה והתבוננו החוצה. כמה אנשים שם מסתובבים ממש כרגע עם כאבים, מתח, חרדה, מחלות כרוניות? לכמה מהם נוכל לעזור? ויותר מכך – לכמה מהם בכלל נוכל להציע את עזרתנו?

שתהא שנת 2010 שנה של גישור בין מטופלים כואבים למטפלים מתוסכלים!

תגובות

  1. רואי, שנה טובה, ותודה על הטיפים החכמים! ואפילו יותר תודה על הפחת הרוח במפרשים… מידי פעם זה מרגיש לבד ולא קל להשיט את הספינה, או את קליפת האגוז, תלוי ביום… מעבר לזה, גם אצלי קיימת ההתלבטות אם להמשיך ולטפל בבית ביפו, מאותן סיבות שהזכרת. ובלי קשר, אני חייבת לציין ששיטת האיזון עובדת בצורה מופלאה.
    ושאלה קטנה לגבי בנדנת המגנטים: האם הידיות הן אלה שמחוברות למגנט, כשהמחט עצמה באויר? אולי אפשר לראות תמונה קצת יותר גדולה (או קישור לאיפה שזה היה באתר של CAN) בכדי שאוכל לתפור אחת לעצמי? (-:
    מאחלת לכולם שנת 2010 פוריה ומלאה אהבה
    מיה

  2. היי מיה,

    הידיות הן אלה שנתפסות והמחטים עצמן באוויר. תעשי חיפוש באתר CAN:
    "handband" ותראי את כל הדיון סביב זה…
    שנה טובה ואני מאחל לך שההתלבטות תיפתר במהרה!

  3. ברכות ותודה על הטיפים!
    אתר האינטרנט של המרכז, נעים ומזמין.

    למען הפניית מכרי הירושלמים אליך:
    בגדול, האם מחירי הטיפול נשארו ב *טווח* קהילתי
    גם לאחר המעבר ל"שלומות"?

  4. טוב.

    שאלה נוספת: איך שומרים על ההיגיינה של המגנט עצמו?
    אלכוהול?

  5. הי אסתי,

    המגנט עטוף בבד,ומצמיד אליו רק את הידית של המחט. המחט עצמה די תלויה באוויר, כמו בתמונה.

    רואי

  6. רואי,
    ברשותך, אתחיל להביא לכאן חלקים מתורגמים של פוסט מאלף שכתב סקיפ ואן מיטר בתחילת חודש ינואר באתר של CAN.
    אם לא מתאים / טרחני

  7. ברח לי הפוסט הקודם….
    אם לא מתאים, טרחני או אתה רוצה להזיז את זה למקום אחר בבלוג שלך, רק תגיד.

  8. נתחיל. פסקה ראשונה ושניה.
    "מדוע CAN קיימת?" כשבוחנים את זה, הסיבה היא די פשוטה. CAN עוסקת באימון מחדש של בוגרי בתי ספר לרפואה סינית, מתוך כוונה שתגדל האפשרות של הבוגרים להתפרנס כמטפלים עצמאיים. במהות, CAN היא ספק של מוצרים משלימים. עולם הדיקור הלא-מערבי (אינני כולל כאן רופאים המטפלים בדיקור) מחולק לשני מקצועות מקבילים אך נפרדים. יש חלק של טיפול ויש חלק של השכלה. יש חפיפה מסויימת ביניהם אולם רוב האנשים בעולם הדיקור נמצאים במקצוע אחד מהשניים.

  9. פסקאות 3,4,5

    העובדה שאין הכרה בשוני במטרות של שני המקצועות (מקצוע הטיפול ומקצוע ההשכלה) מעידה על הבלבול בנוגע לכיוון שאליו התחום צריך להתפתח על מנת לשגשג, ולגדול. הפוקוס של מקצוע הטיפול הוא מציאת מטופלים שישלמו עבור שירותים. (המשך הפסקה פחות רלוונטי לישראל). מקצוע ההשכלה ממוקד בשימור או בהגדלה של מספר הסטודנטים במוסדות. כמה שיותר סטודנטים יותר טוב, ולא, בית הספר ייסגר. (גם כאן המשך הפסקה פחות רלוונטי לישראל [קרנות מחקר ודברים נוספים]).

  10. אחלה!
    אני מעדיף אבל שנפרסם את זה בפוסט חדש.
    תשלחי לי בבקשה את ההמשך באימייל ואני אפרסם את זה כאן.
    תודה רבה!