מ- Dogville לאבולוציה חדשה

מ- Dogville לאבולוציה חדשה

מאת: הדר אגאי

האנושות נמצאת בשלב בו האינדיבידואלים בה אינם מודעים לרשת – להיותם חלק מאורגניזם,שהוא האנושות.
אני רוצה לדבר על האבולוציה החדשה.
באחת הסצנות בסרט Waking Life יש שיחה שבה מתוארת האבולוציה האנושית כאבולוציה טלסקופית בעלת קצב אקספוננציאלי.
"אם נתבונן על סקאלה של אבולוציה גסה נבחין כי תוך 2 ביליון שנה התפתחו חיים, חלפו עוד 6 מיליון שנה עד התפתחות ה-,Hominid ועוד 100,000 שנים עד להופעת האדם כמו שהוא מוכר לנו היום. הפרדיגמה הטלסקופית של אבולוציה מתחילה להתעצב… בהמשך פורצת המהפכה החקלאית, המהפכה המדעית והמפכה התעשייתית שעורכות 10,000 שנה, 400 שנה ו- 150 שנה. אנו עומדים בפני עידן בו נראה את האבולוציה מתרחשת בתוך תקופת החיים שלנו".
קצב זה מותיר אותנו בתוך המהפכה הבאה שמתרחשת (אני מקווה שכבר ניחשתם…) עכשיו ועכשיו ועכשיו. האבולוציה בעידן הזה ממציאה את עצמה בכל רגע ורגע והגיע הזמן שגם אנו נהיה שותפים למחול המסחרר הזה.

היום יותר מתמיד קיימת דחיפות שקוראת לנו להתעורר, להשיל מעלינו את כלא האגו ולהתחיל להכיר את טבעה של האנושות תוך גילוי של הטבע הבלתי- אישי שלנו. אני מדבר על קץ המנהג האובססיבי שקיים בנו- להבדיל את עצמנו. הרי אם אנחנו כל-כך מיוחדים, איך זה יתכן שיש שישה מיליארד אנשים על הכוכב הזה וכולנו, אבל כולנו, כל כך מיוחדים? כל אחד והאמת הפרטית שלו, הדרך שלו להבין את העולם… אם יש לנו שש מיליארד אמיתות מיוחדות, אז מה כל כך מיוחד בזה לעזאזל?…
בהקדמת ספרו של פרידריך ניטשה "כה אמר זרתוסטרא", בתום עשר שנים של התבודדות סגפנית בהרים חוזר זרתוסטרא אל בני האדם, אל העיר. בתרגומו של ד"ר ישראל אלדד כתוב:
'ירד זרתוסטרא לבדו מן ההרים… ניצב לפתע בפניו ישיש אחד אשר נטש את סוכתו הקדושה … זרתוסטרא הוא איש אשר ניעור : מה לך אפוא אצל הישנים? … השיב זרתוסטרא : " אוהב אני את בני האדם"'. זרתוסטרא ניעור- ומה הצעד הראשון שהוא עושה? הוא פורק את עול הבדידות האקזיסטציאליסטי שרובץ על האנושות, את הבדידות הבלתי נסבלת שקיומו של האגו כופה על כל אינדיבידואל. תחושה זו של בדידות (כמו גם רחמים עצמיים)- אין היא אלא שחצנותו של זה שמבדיל את עצמו מהמציאות ומתהליך הבריאה.
אך לפני שאנחנו קופצים לתוך ים התודעה שנקרא אנושות, דרושה אבולוציה פרטית
(אחרונה בהחלט). אנחנו חייבים לעבור לשיח חדש. שיח שיעביר אותנו מהחיים ב- Dogville לחיים בתוך האנושות.
ומה הם החיים ב- Dogville כפי שהם מוצגים בסרטו של לארס פון טרייר?
בסרט "Dogville" פון טרייר מדגים מה היא אנושות באמצעות משל.
תושבי העיירה Dogville מייצגים חברה ככל חברה. הם מתחילים את מסעם כעיירה פשוטה ושקטה וכאשר ניקול קידמן נקלעת כפליטה ל- Dogvilleהיא מתקבלת בברכה. אך עד מהרה התנהגותם 'האנושית' של התושבים נחשפת והם מנצלים, אונסים, ולבסוף נהרגים על ידי דמותה של קידמן.
בסוף הסרט מתנהלת בין קידמן לאביה המאפיונר שיחה, בה מגוננת קידמן על התנהגותם של בני העיירה בטענה כי הם התנהגו כאנשים שהפגינו את אנושיותם. אך עד מהרה היא מתפכחת ומבינה כי התנהגותם היא 'כלבית' ולא אנושית, וככזו היא בלתי נסלחת. התנהגות כלבית אינה נסלחת ואנו חוטאים בה יום- יום כאשר אנו משתמשים באותו שיח 'כלבי' שעליו מושתתת התנהגותם של בני העיירה Dogville . אנחנו, כמו דמותה של קידמן , צריכים לשאול את עצמנו אם זהו אכן הטבע האנושי, או שמא יש להכחיד התנהגות 'כלבית' זו ולצאת לטבע חדש, לאבולוציה חדשה. זוהי חובתנו החברתית להפסיק את שורש האלימות, האלימות שמתחילה בכל שיחה שאנו מנהלים, ולהשתתף באבולוציה חדשה.

אבולוציה כזאת קוראת להפסיק את השיח ה'כלבי', שיח בו אנו מורגלים זה עשרות אלפי שנים. אני מדבר על שיח חדש. אני מדבר על הדבר החדש היחיד שאנו באמת מסוגלים לעשות באלפי הגלגולים שלנו עד כה. הרי חווינו כבר הכול ואנו לא ממציאים שום דבר חדש- לא בסדנאות ויפאסנה ולא בריברסינג, לא ביוגה ולא בתרגילי נשימה. כל הפעולות האנושיות אותן אנו חווים הן בסך הכול המשך מיידי של שיח בתוך שדה המחשבה. שיח כזה קודם כל מתחיל מתוך קונפליקט ופיצול בין האני למציאות, וכל חוויה במציאות כזאת מתחילה וממשיכה בסכסוך. אנו משליכים את חוסר ההשלמה עם עצמנו על המפגש שלנו עם החברה וחוסר ההשלמה הזה מקבל ביטוי של שנאת חינם. כמה פעמים קורה לנו שאנו שופטים אנשים על פי החיצוניות שלהם ומיד אנו חשים התנגדות ואנטי כלפיהם. שיח פנימי זה מתבטא בכל המישורים, בכל רמות האינטימיות של המפגש שלנו עם חברה. והוא מתבטא בשיח 'כלבי' והכוונה היא לשיח שמבוסס על סכסוך. כותרת המשנה של כל השיח הזה היא נביחות. אין הכוונה פה רק לשיחות או לתקשורת בטונים גבוהים. גם אם אנו מנהלים שיחה שקטה בנושאים רוחניים היא מקבלת מהר מאוד אופי של נגיסה אחד בכוחות של השני, זהו שיח כלבי, אלה הן נביחות. אנחנו לא מקשיבים יותר לבן שיחנו אלא מחכים שהוא יסיים לדבר. אנו נופלים למלכודת הכי ישנה בספר- אנו נובחים.
אנו נובחים כי אנחנו לא מכירים שיח אחר. אנחנו לא מכירים שיח בונה, שיח שאינו נוגס. אנו רגילים להיות גנבים של אנרגיות ואנו מתישים אחד את השני.
מתי ישבתם עם חבר או חברה והרגשתם באמת בטוחים ולא היה לכם שום צורך להיות שנונים, מתוחכמים או מלאי חשיבות עצמית, ללא כל ניסיון להרשים או לטפח את האגו שלכם?
שיח חדש הוא האבולוציה החדשה. הוא שיח שאנו בונים בו משהו ומחזקים אחד את השני.
אנו רגילים לנבוח בגלל שהעידן שאנו חיים בו הוא עידן של מיינד, של אינטלקט. אנו נובחים משום שיש בנו תסכול על כך שאנו לא יכולים להביע את התחושות והרגשות שלנו.
אנחנו מדברים על פוליטיקה ועל ימין ושמאל, ומה שמסתתר מאחורי השיחה הם רגשות לא מודעים או לא מובעים. הענן שבו אנו מכסים את הרגשות שלנו לובש צורות שיחה שונות שלרוב הן מגיעות לידי כעס או תסכול על הצד השני, ולזה אנו קוראים רכילות או ביקורת ולא משנה אם זה חבר או הנהג שעל הכביש או עמית לעבודה.

אני מדבר כאן על הפעולה שהכי מעסיקה אותנו כאנשים, על הדבר שאנו עושים הכי הרבה בחיינו- תקשורת. על כן זהו לא סתם שינוי של פעולה אלא אבולוציה אמיתית. אני מדבר על הפסקת הסכסוך הפנימי באמצעות השיח החברתי. אני מפסיק לשנות את עצמי, אני מפסיק לא לקבל את עצמי, אני מפסיק את פעולת החיפוש הפנימית ואת הדו- שיח הפנימי על ידי כך שאני נחשף לאופי האמיתי שלי (שהוא למעשה טיפה ברשת), על ידי כך שאני עובר אבולוציה במישור הדו- שיח החברתי.

השיח החדש שאני מדבר עליו הוא אבולוציה שבה התחושות והרגשות שלי באות לידי ביטוי. זהו שיח בו אני לא נובח ולא מבזבז או 'מרוויח' אנרגיה עם בן שיחי, אלא בונה איתו כוח משותף שממנו בסוף השיחה שנינו מרגישים רווח משותף.
אנו משוחררים ברגע כזה מכל התבניות וההתניות שמלוות שיחה שאליה אנו ניגשים עם כל מי שאנו מדמים לעצמנו שאנו. זו מפסיקה להיות שיחה שאני מדבר בה אלא שיחה שאני שותף בה. אני מקשיב בה בכל כוח הרצון שלי לבן שיחי. כשאני לא מחכה שבן שיחי יסיים לדבר אלא באמת מקשיב לו, אני יוצר מצב תודעתי חדש בתוכי, מצב בו אני נכנע. אני מוותר על הדעה על או על המשפט שהכנתי לי בראש, אני יוצא מתוך התבנית שמכתיב לי המיינד שלי, אני מרוקן אותו, ובפעם הראשונה בחיי אני ריק מתשובה. אני יוצר סוף-סוף מצב בו אני מרשה למשהו חדש לקרות. אני פתוח להתרחשות האמיתית שמתרחשת בחברת אנשים. אני מכחיד את האני הפרטי שלי וברגע זה אני שותף לבניה חדשה.

הערות:
הדברים האלו מופנים בראש ובראשונה בפני מטפלים כיוון שזהו ציבור שמפנה את ההתפתחות האישית שלו למען שיפור מתמיד של השרות שלו כלפי המטופלים שלו. זאת אומרת שמסעו האישי הופך להיות בלתי אישי, מסע שמוקדש לציבור המטופלים שלו ולרווחתם על מנת שיוכל להעניק להם יותר מעצמו. מטפל מרחיב את יכולותיו האישיות על מנת שיוכל להכיל יותר את כאבם של כל היקרים לו, היקרים לו הם המטופלים שלו ועליו להיות מסוגל לחבוק את כאבם כפי שאם חובקת את בניה.

המלצות על ספרים:
הפתיחה לאינסוף קריאה להתעוררות רוחנית מלאה- מאת שי טובלי.
המלצות על סרטים:
Dogville מאת לארס פון טרייר.
Waking Life מאת Richard Linklater.
אתרים ברשת:
What Is Enlightenment מייסד אנדרו כהן: http://www.wie.org

המחבר:
הדר אגאי
מטפל בשיאצו וטווינה
hadar_agay@yahoo.com

תגובות

כתבות דומות

מאת: הדר אגאי

מאת: הדר אגאי