חודש תמוז

חודש תמוז

מאת: אלון הירשברג

בספר יצירה כתוב: "המליך אות ח' ב-ראיה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם סרטן בעולם ותמוז בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה".
חודש תמוז מגיע אחרי חודש סיון שבו קיבלנו תורה משמים, היינו על ההר וחווינו חוויה של חיבור שמים וארץ, פרי עבודת הזיכוך הפנימית של כל אחד ואחד. קיבלנו צידה רוחנית לתוך הלב, לדעת איך ללכת בדרך, בדרך ישרה, בלב טהור. חווינו פסגה, חצינו את אמצע הקיץ והיום הארוך בשנה.
עכשיו בתמוז ירדנו מהרוחניות של הלב במרומי החזה אל החשכה של המעי הדק הנמצא בתוך האדמה, מתחת לסרעפת המהווה מסך וצמצום על האור היורד לאברי העיכול בבטן.
כאן העבודה צריכה להיות מדויקת יותר, אין הרבה מקום לסטייה ויש פחות "הנחות".
האות ח' נותנת חיים אך היה גם קרובה ל- חטא, צורתה היא 3 צדדים סגורים והפתח היחיד הוא למטה, לכן קל יותר למצוא את עצמנו נופלים החודש הזה, אם לא שומרים ומקפידים על כללי הזהירות הנדרשים. כוח ה- יראה מתגבר החודש הזה כדי לשמור עלינו מנפילה, וכדי לתת לנו הזדמנות להעריך ולהוקיר ביראת קודש את הבריאה שבתוכה אנו חיים, ולהישמר ממחשבות זרות.
יראה היא הפך האהבה, והן שתי כנפיים בנפש ומאפשרות לעוף. כאשר הן פועלות בתאום, היראה מחזקת את האהבה, והאהבה מגבירה את ה- יראה, אשר לה אותן אותיות של ראיה.
תכונת הראיה של החודש, מאפשרת לנו ראיה ברורה של הדרך בתוך התוואי החשוך יותר של האדמה.
ראיה היא תכונה עליונה איתה אנו קולטים ומשפיעים. העיניים מקרינות מהראש חכמה לכל הגוף, או בפשטות מה שאנחנו רואים ואיך שאנחנו מסתכלים משפיע באופן מכריע על התפקוד שלנו ועל פעולותינו, כמו שכתבו חז"ל "העין רואה והלב חומד…".

בחודש תמוז יצאו 12 אנשים רמי מעלה מעם ישראל לתור את הארץ, לראות הטובה היא… 12 המרגלים חזרו אחרי 40 יום, ו- 10 מהם "נפלו" בעקבות מה שראו לפחד במקום יראה.
בעקבות קלקול הראיה הושפע רוב העם לרעה והאמונה ביכולתם לכבוש את הארץ נפגמה, כך נפל אותו דור ממדרגתו הרוחנית והיה צריך לחכות שבניו יגדלו עם אמונה מתוקנת ורק אז יוכלו הבנים לרשת את הארץ.
קל ליפול עכשיו לראיית הפגמים, החסרונות והשליליות של הבריאה ושל האנשים והמצבים שמסביבנו. אולם כדי לחצות בשלום ועם חיות גדולה יותר את החודש הזה ואת המצרים שבו, אנו נדרשים לגייס ראיה חכמה של המציאות, ראיית הטוב שבבריאה וראיית הכוונה העליונה הנסתרת מאתנו בכל פרט וכל יציר נברא.
אורות אלו של חכמה היורדים מהעיניים נותנים חיים רוחניים ועצירתם גורמת מוות רוחני.
חכמה רוחנית נובעת מהתבוננות לשני כיוונים. בהסתכלות למעלה אני מכיר במקור האחד לריבוי התופעות והחיים בעולם, וכך אני מאמין ש- "כולם בחכמה עשית", שחכמתך היא חכמת חיים והנך חנון ורחום ורב חסד.
אז אני פונה להסתכל למטה ומתנהג לאלו שתחת השפעתי בצורה המביאה חיים ולא גוזלת חיים.
אני מתבונן בחמלה ובכבוד בכל יצור חי שכן אני מאמין ש- "הכול ברא לכבודו" ואין שום פרט מיותר.
לכן אני שומר על הבריאה והנבראים, אני לא מחבל סתם בדומם, לא עוקר ושובר סתם שום צמח ולא פוגע או ממית שום בעל חיים ללא סיבה. הזכות היחידה לקטוף, לעקור או לבטל מציאות מסוימת היא רק כדי להעלות אותה למדרגה שמעליה, מדומם לצומח, מצומח לחי, ומחי למדבר.
המעי הדק אחראי בגוף על הפרדת הפסולת בין עכור לטהור וכך גם בנפש בין מחשבות טהורות לעכורות. בעזרת כוח זה אנו יכולים לחדד את הכרתנו בטוב ובדרך להיטיב ולתקן את השיפוט שלנו
את העולם והאנשים שבדרכנו.
כל הנזכר יוכל להתקיים רק אם נפעל באיזון בין הכוחות השונים בנפש, נשתמש ביראה להעצים את האהבה, נשתמש בשתי הידיים כך ש"יד שמאל מרחיקה" ומגבילה את הרצון האגואיסטי לקבל או לתת אבל רק לעצמי ו"יד ימין מקרבת", מחברת אותנו לאהבת האדם ודאגה לצרכיו, כך נמצא את קו האמצע ונוכל בעזרתו לחצות את הקושי ונגלה מקורות חדשים של חיים בתוכנו, בעזרתם נבנה מציאות יציבה ומקודשת.
מהחצי השני של החודש נכנסים ל-21 יום של בין המצרים, בין י"ז בתמוז ועד ט' באב. ימים של צער ואבל על השבירה של לוחות הברית, אותן הוראות להליכה נעלה בדרך ולשמירה רציפה על קשר עם המורה העליון. אבל על מעשה העגל המשקף נפילה אמונית. וכן חורבן בית המקדש הראשון והשני היו בזמן הזה, החשוך ביותר בשנה מבחינה רוחנית, למרות האור והחום הגשמי של הקיץ.

כדי לתקן את השבירה והנפילות שקרו בתמוז ובעיקר בין המצרים עלינו לנצל ימים אלו לחשבון נפש פנימי, להתבוננות מעמיקה ואחראית במעשינו הלא מיטיבים, המשפיעים לרעה עלינו ועל סביבתנו, זה לא זמן לביקורת נוקבת של כל הרע שרואים מסביב אלא זמן למשפט פנימי, עצמאי,
שבו אני עומד מול אור נשמתי היודעת, שהיא השופטת בשיעורי החיים החשובים, מול מראה זו אני מתוודה על מעשי היוצרים פירוד, הרחקה ומלחמה וחוזר לדרך הטוב, המקרב והעושה שלום.
כי דבקות באור האחד, רק היא תרומם אותי ותביא אותי לתכלית. כדברי הרמ"ק בספר תומר דבורה: "האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות. שאילו ידמה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו".

ולסיום כתוב שם: "כדרך שהאב העליון רחמן על ברואיו…כך כל אחד מאתנו"… "הנפקדות יפקוד הנעדר יבקש, הנשברת ירפא, הנצרכה יכלכל, האובדות יחזיר. וירחם על ישראל וישא בסבר פנים יפות משאם… אלו הן מידות החכמה, אב רחמן על בנים".
בתקווה שנדע לעבור בשלום בין המצרים ונצא לחיים מלאים.

המחבר:
אלון הירשברג
מטפל ברפואה סינית שיאצו ודמיון מודרך
מורה לרפואה סינית ושיאצו
allonh@netvision.net.il

תגובות

כתבות דומות

אביחי וולצ׳ק

מאת: יעל ארנסט
נועם עזרא

מאת: יעל ארנסט
ואהבת לרעך ולמטופלך כמוך

מאת: יעל ארנסט