הסיפור של דודו טופז, לדעתי, היה ידוע מראש.
אולי לא לכולם, אך מאחר ובעברי התוודעתי לאנשים שעסקו בהפקת "הראשון בבידור", פגשתי בתופעה שרק היום אני יודעת להסביר אותה טיפה יותר טוב.
דרך העבודה עם אנשי הפקה אלו, פגשתי מספר פעמים את דודו טופז, תמיד מרחוק. אך חברה קרובה שלי פגשה בו יותר מקרוב. כל הסיפורים יחד נתנו תמונה שהיום, עם כל המידע הנוסף שהתגלה בחודשים האחרונים, אני יודעת לשזור יחד ולהבין, שלדודו טופז הייתה Shen מופרעת.
אני לא מתכוונת כמובן להציע כמה צמחים או נקודות דיקור.אך מעניין אותי לדון אתכם על כל הסיפור מהזווית הסינית.
מה קרה שם בדיוק לעולם לא נדע, אבל אם תרשו לי- אציע לכם את זווית הראיה שלי את הדברים, ואשמח אם תוסיפו בסוף הרשומה את דעתכם למה שקרה.
כולם תוהים איך קרה, שדודו טופז שלח אנשים להכות נמרצות אנשים שונים מתעשיית הבידור.
איך קרה, שאדם מגיע למצב שהוא הופך לפושע, עובר על החוק- וכל זאת כיוון ואנשים לא הסכימו לדעתו.
אך אם בודקים את ההיסטוריה של דודו טופז, אנחנו יכולים לראות שאולי הכתובת לא הייתה על הקיר, אך רמזים לכך שמשהו לא לחלוטין תקין היו שם תמיד- הטרדות של נשים באופן סדרתי עד נשיכה של נטליה אוריירו בשידור חי, נאום "הצ'חצ'חים" הידוע, האדרה עצמית דרך תוכניות טלויזיה, ראיונות וכתיבת ספר אחד (עד כמה שזכור לי), תוכניות טלויזיה שתמיד מושכות לעבר הקצה- ואלו הדברים הראשונים שעולים בראשי.
עיסוק עצמי אובססיבי הוא אחד המאפיינים של דודו טופז, וכנראה שכל העוסקים במלאכה לא ראו מעבר לרייטינג. יכול להיות שהם ראו בעיקר את המסכה העליזה של דודו טופז, את החיוך, הצחוק והאורנג'דה.
ובאמת, כשנעצרים שם, באמת מפתיע לחשוב איך הגיע לדרגה שפלה כל כך של אלימות ורשעות.
כמטפלים ואנשי רפואה סינית, אנחנו יודעים קצת מעבר.
אנחנו יודעים לא רק לראות את המסכה, אלא להסתכל בעיניים ולקרוא בין השורות. התמונות הרבות שראינו מאז מעצרו של דודו טופז הראו אדם עם עיניים בעלות הבעה אחרת מצחוק.
לא רק כיוון ונעצר- אלא בעיקר כי החולי של ה- Shen ממש שם.
אפשר לקרוא לזה Gui, וזה לא יהיה רחוק מהאמת כנראה, אך בסופו של יום, ה- Shen לא הייתה במצב אופטימלי. המציאות נתנה גיבוי לאימרה זו- אדם שה- Shen שלו במצב טוב אינו מחפש פתרונות אלימים, אינו משתף פעולה עם עבריינים ואינו מתכנן פיגועים של ממש באנשים פרטיים שלא הסכימו עם דעתו. המחשבה של פגיעה באדם אחר מתוך רצון לנקמה, ל"סגירת חשבון", מעידה על חוסר איזון גדול ב- Shen.
היום אנחנו יודעים לבטח, שאותה פגיעה באחר הייתה מכוונת גם אליו עצמו.
בראיונות שונים דיבר דודו טופז על התאבדות לשם רייטינג. מהר מאוד לאחר המאסר- דודו טופז באמת ניסה להתאבד. לאחרונה, כאמור, ניסה שוב, והפעם, באופן מצער אך לא מפתיע, הוא הצליח.
למיטב הבנתי, דודו טופז היה טיפוס אלמנט אש, והיה שם חוסר איזון גדול.
היה צורך גדול בתשומת לב, להיות במרכז העניינים, היה בו צורך אינסופי לאהבה- של נשים, של חברים, של משפחה, של קהל. כאשר הבין שתהילתו היא נחלת העבר, חוסר האיזון הפך לדבר מה שערפל כל חלקה טובה שאולי עוד נשארה. העובדה שלא היה עוד "מלך הרייטינג" היא שדחפה את דודו טופז מעבר לקצה, מעבר לקווים אדומים של התנהלות שבין אדם לחברו. ה- Hun הגיע לידי ביטוי קיצוני של אלימות.
ונשאלת השאלה- האם טיפול ברפואה סינית היה יכול לעזור?
היה טיפול פסיכיאטרי, שכנראה היטיב עם המצב במעט ולתקופה קצרה, אך לא יותר מזה. האם רפואה סינית הייתה יכולה לעזור יותר?
השאלה תישאר ללא מענה, ואני אעיז ואומר- שכנראה שלא, בוודאי שלא בתקופה האחרונה, שבה הדברים תפסו כיוון אלים וקיצוני כל כך.
כמו כל רפואה אחרת, גם לרפואה סינית אין תרופות פלא ופתרונות מיידים. כל טיפול הוא מסע, שינוי, ולא בטוח שדודו טופז היה מעוניין בכך.
אסיים בכמה מילים לכל ההאשמות שמסתובבות- מאשימים את התקשורת, את העם, את המשפחה…. אני חושבת שדודו טופז הוא שהביא עצמו לנקודה שאליה הגיע.
תעשיית הבידור הרוויחה מחוסר האיזון, שבימים טובים של דודו טופז הביא אחוזי רייטינג מהגבוהים ביותר אי פעם, גלגל כספים רבים עבור דודו טופז, המפיקים, ערוץ 2 והמפרסמים השונים.
גם בימים אלו, היו סימנים ברורים שמשהו לא תקין, משהו לא בסדר. בימים השפלים ביותר של דודו טופז, חוסר האיזון הביא לפגיעה של ממש באנשים ובילד אחד, מה שמיד גרר פגיעה בכל האנשים הקרובים לדודו טופז עצמו, כולל הוא עצמו.
בסופו של יום, האחריות היא על דודו טופז, שגם אם סונוור, עדיין היה בדיעה צלולה. הייתה לו ברירה, הוא לא היה חייב לבחור בדרך האלימה. אך מבחינתו, כנראה שלא הייתה אפשרות בחירה.
התקשורת, התעשייה, העם והמשפחה יש להם אולי חלק בהתדרדרות, ואולי התעשייה אשמה בניצול, אך אינה אשמה בכך שאדם בחר בדרך אלימה וקשה, בוודאי אינה אשמה בכך שאדם בוחר בסופו של דבר לפגוע בעצמו. הדברים הללו היו טבועים בדודו טופז במשך שנים רבות, וסביר להניח שזה היה שם הרבה לפני ההצלחה שלו.
אולי יש מקום לבחון עד כמה אנשים העומדים במרכז תשומת הלב הם בדיוק אותם אלו שההצלחה היא עקב אכילס שלהם, כיוון והיא באה לפצות על חסרים שמאוד קשה למלא אותם באמצעות רייטינג חמקני ותרבות שבה הכוכבים עולים ויורדים בקצב מסחרר.
עכשיו אתם
אז מה דעתכם? איך אתם רואים את הסיפור של דודו טופז? האם אתם חושבים שכל מה שכתוב כאן ממש לא רלבנטי? מדויק? נכון באופן חלקי?
אשמח לקרוא את מחשבותיכם בנושא.
תמיד היה לי יחס קצת דואלי לדודו טופז – חשבתי שרמת הבידור שלו נמוכה, וסלדתי מהנרקיסיזם שלו, ומההתעסקות העצמית שלו. מצד שני כנראה זכרתי לו חסד נעורים – מי שזוכר אותו מתכניות האנגלית, "שחק אותה" וגם "משה מהאורנג'דה" (קשה להאמין מה הצחיק אותנו פעם…).
כשדווח שהוא התאבד היה לי קשה לעכל את זה כי הוא היה נראה לי כל-כך חי – אכן אלמנט אש מובהק. אני חושב שהפרעת ה Shen שלו התבטאה בחוסר היכולת להפריד בין דמיון לבין מציאות, או בין בידור לחיים עצמם. מי שזוכר את הסרט "תל-אביב – לוס אנג'לס" משנות ה-80 יודע שהדמות הבדיונית הייתה לגמרי מבוססת על עצמו, ונושא הסרט היה על בדרן שמנסה להצליח בתעשייה. את הצלחת התכנית בשנות ה-90 הוא לקח באופן אישי מדי, ודמות הבדרן התמזגה לגמרי עם דמותו האישית. לכן כישלון של הרייטינג הייתה פגיעה כל-כך קשה עבורו – כי זה היה כאילו כישלון של האישיות שלו.
מבחינת הרפואה הסינית אני חושב שהאש שרפה כל חלקה טובה של הכרה צלולה, אולי הייתה שם גם מעורבות של ליחה שחסמה את ההכרה וערפלה את החושים.
אבל גם צר לי עליו, ולמרות שמה שעשה הוא בלתי נסלח, יש לי חמלה כלפיו כי בסופו של דבר הוא הפך קורבן של התעשייה שהוא היה שותף בהקמתה ( אחרים יראו בכל אולי סוג של צדק ) שמעלה ומורידה כוכבים בצורה אכזרית כל-כך.
אני חושב שמה שכתוב כאן לא רלוונטי, ובעיקר לא נכון לדון בכך בשלב מוקדם כל כך לאחר מותו של האיש. כמובן שכמטפלים, מאבחנים, מרפאים ואנשים בעלי אינטואיציה יש לנו את היכולת לראות מעבר ל"מסיכה". לגבי מה שאמרת יעל על כך שמאשימים גורמים שונים ודודו הוא היחידי שהביא את עצמו למצב שהוא הגיע. זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו. גם הבחירה לטפל בעצמנו, באיזו שיטה לטפל בעצמנו ולאיזה רופא או מטפל ללכת. האדם עוזר לעצמו – לא הרפואה הסינית ולא הרפואה המערבית.כל אלו הם שיקוף של הבחירות שלנו לאיך שאנחנו מטפלים בעצמנו.
היי תומר ורואי,
רואי- אני חושבת שזה מאוד מצער מה שקרה איתו, לא רק התקופה האחרונה, אלא בכלל הידיעה- והוא דוגמא לכך- שיש אנשים עם קושי גדול שכזה בחיים. אני חושבת שמה שהמקרה של דודו טופז עשה, בין השאר, הוא להעלות למודעות את הידיעה הזו, לפחות מבחינתי, שיש אנשים שלהם צורך באישורים מסביב, בעיקר בגלל חוסר שקט פנימי.
תומר- תודה על תגובתך הכנה. אני חושבת אחרת ממך, מן הסתם, אחרת לא הייתי מעלה את הרשומה.
אני חושבת שרפואה סינית או כל רפואה אחרת היא אכן זו שעוזרת לנו. היא עוזרת לנו לעזור לעצמנו- כל אחת בדרכה.
תודה על תגובותיכם,
מערכת סינית- יעל
הי יעל,
תודה, אני בעד כנות. אולי זה פחות רלוונטי לדיון ברשומה הספציפית הזו, אך בכל זאת אני חושב שזה נושא מעניין וחשוב(וגם דעתי לא נכון לנתח ולעסוק בנפשו ונשמתו של אדם שזה עתה הלך לעולמו).
השאלה היא אך ורק לצורך דיון. האם כשהלכת (או כאשר אני הלכתי או כל אחד אחר) ללמוד רפואה סינית, האם לא אנחנו אלו שבחרנו לעזור לעצמנו ולאחרים. יכולנו לבחור בחירות שונות. יכולנו לבחור לא לטפל בעצמנו כמו שיש כאלו שבוחרים ולא לטפל באחרים.
אפשר לזהות ולדעת מתי בן אדם מוכן לריפוי ורוצה ריפוי ומתי לא,לא כל מטופל שמגיע לקליניקה רוצה להחלים מהמחלה, לפעמים האדם "זקוק" למחלה שלו על מנת לקבל תשומת לב,יחס, אהבה, לפעמים זו הסיבה שמטופלים באים אלינו. מטופל שרוצה להירפא – יירפא מהר. זו מיומנות שדורשת הקשבה לעצמנו. זה מהניסיון שלי.
ליעל ארנסט,
עם כל הכבוד שאני רוכש לכתיבתך, מאמצייך, והתרומה הרבה שאת מקדישה מזמנך החופשי לקידום הרפואה הסינית בישראל, אני חושב שהחזרת אותנו כמה צעדים אחורה פה משום שניתחת על גבי הרשת את נפשו שאדם שזה הלך לעולמו ללא כל רשות ממשפחתו. אני מציע לך להוריד את הפוסט הזה מהאתר שלך ואני מקווה שמשפחתו לא תתבע אותך, כי אני בטוח שכוונתך כאן היא רק טובה, רק שלפי דעתי האישית היא בטעם רע.
ערן פופקין
היי ערן,
תודה על תגובתך.
זכותך המלאה לא להסכים עם הרשומה שלי. אבל לצורך הדיון, לא נכתב פה שום דבר שלא נכתב באלפי מקומות אחרים.
הדבר היחיד ששונה הוא התרגום למונחים סיניים.
לא תמיד צריך להסכים עם כל מה שכתוב, ובטח שלא להאשים בהאשמות שווא שאינן קשורות לדבר פרט לכך שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים שאתה מציב לעצמך ולאחרים.
שמחה שאתה עוקב אחרינו,
מערכת סינית- יעל
יעל,
תודה על תגובתך, אני מעריך רבות את העבודה שאת עושה כאן בשביל כולנו, ואני בטוח שיש עוד הרבה שאת עושה שאנו לא רואים שגם מוערך על ידי קהילת המטפלים. אין לי שום דבר אישי נגדך ומעולם לא היה לי. נכון שדעתינו שונה ומנוגדת לעיתים וזה מצויין ומפיח חיים בדיונים. התנצלותי אם נשמעתי אישי – זאת לא היתה הכוונה. בכל מקרה אני מאמין שהמסר שלי היה ברור לגבי אופן העיסוק באדם שזה עתה נפטר.
דרך אגב, למרות שאני די מנותק ולא חי בישראל כבר 6 שנים, אני קורא הרבה על ישראל באתר הארץ באינטרנט, וקראתי שאפילו בני משפחתו של טופז שמעו על מותו באמצעי התקשורת ולא באופן אישי מהמשטרה. נורא, לא?
ערן פופקין
הי יעל,
אני כל הזמן מתפלא על האנרגיות שיש לך ועל הרעיונות שלך לדברים חדשים.
ולא סתם את קוראת לעצמך אדומה..
🙂
אבל זה קצת צהוב מדי לטעמי ומוריד את הרמה הגבוהה של הדברים שאת עושה.
היי ערן,
הדברים שכתבת לא נלקחו ברמה אישית.
אני עומדת מאחורי מה שאמרתי, זכותך המלאה לא להסכים עם הדברים ו/או עם התזמון. זה אך הגיוני.
אני מעריכה את הדברים שאתה אומר לי, תודה. זה כמובן לא נוגד ביקורת שיכולה להיות לך על הדברים שאני עושה.
זוהי דרכו של עולם.
גם לי אין דבר אישי נגדך, ולא היה נראה לי שדברייך נאמרו מתוך רצון לפגוע או כל דבר אחר.
אני לא ידעתי שמשפחתו של טופז שמעה על מותו בתקשורת, ואם זה אכן נכון, זו פשלה רצינית של המשטרה או של השב"ס (מי שאמור להודיע, אני לא מבינה בזה כל כך).
תודה,
מערכת סינית- יעל
היי אלעד,
תודה על תגובתך.
צהוב?? אני לא מסכימה איתך, גם כנראה שלא על הדברים שאתה רואה כ"צהובים".
אין דבר רכילותי בדברים שכתבתי, אין שום דבר חדש בדברים שכתבתי.
יש כן עיסוק במשהו שהוא אחר ברשומה זו, שאגב, לא היה מקבל במה בסינית עצמה כיוון וזה מתאים יותר לבלוג, שבו אני מביעה את דעתי האישית על דברים שונים שקשורים בדרך זו או אחרת לרפואה סינית.
תודה על המילים הטובות, וגם על התגובה,
מערכת סינית- יעל
נ.ב- אם תגיע להרצאות של סינית בכנס האגודה, תבין למה אני אדומה…. 🙂
הי יעל,
אני חושבת שיש מקום לדבר על הנושא ולהגיב. קודם כל, כי כמטפלים אנו מנסים להבין את חוסר האיזון של אנשים אחרים, וגם כי דודו טופז היה דמות ציבורית. כולנו קראנו על מעשיו והתאבדותו נגעה לנו. לדעתי אין בעיסוק בו מן חוסר הכבוד, אלא להיפך.
כמו שנכתב, גם לדעתי הוא היה אלמנט אש טיפוסי. אוהב במה, זקוק לתשומת לב ואהבה. הרבה שחקנים ובדרנים הם כאלה. יחד עם זאת, הוא היה כריזמתי, וזה גם חלק מהאש שבו. אחת הבעיות של אנשי אלמנט האש הוא שהם עלולים ליפול בגלל אי שימת לב לפרטים. כשנכחתי בהרצאות של רני אייל בנושא הוא הזכיר כדוגמא את ביל קלינטון ובנימין נתניהו, שני אנשים בעלי כריזמה ומעוף שמעדו בגלל שטויות, דברים שגורמים לך לחשוב, מה עבר להם בראש באותו הרגע. כך גם דודו טופז עם ההטרדות המיניות והיציאות הלא פוליטיקלי קורקט. אנשי אלמנט האש גם יכולים להיות מאוד לא אמינים, לפזר הבטחות שהם לא יקיימו (דודולנד) ועוד.
אבל כשזה מגיע לאלימות ברמה כזאת, ברור שקיימת הפרעה קשה יותר בשן, וזה, כך נראה לי, יכול לקרות גם לאנשים מאלמנטים אחרים.
האם הרפואה הסינית יכלה לעזור? אני לא יודעת אם זה דיון רלוונטי. האם היא יכלה לעזור לאנשים שנפטרו ממחלות אחרות? אולי כן, אולי לא. בכל מקרה, מאוחר מידי לדעת.
היי מיכל,
אני מקווה שביל קלינטון ובנימין נתניהו לא הגישו תביעה נגד רני איל על דבריו..
נתקלתי לאחרונה בבלוג של דודו טופז. זה מרתק בעיני לקרוא ולראות את הפער (לטעמי) בין המורכבות והעומק שעולה מכתיבתו לסגנון הבידור שלו – כנראה שהמתח הזה הוא חלק מהסיפור הטראגי שלו….
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=dudutopaz
לכל אדם יש את ההגדרה והתפיסה שלו לגבי מה היא אתיקה. כך גם לכל מטפל. כל מטפל
תופס את המונח "אתיקה מקצועית" בצורה שונה. לפי דעתי יש לבקש רשות ממטופל לפני שמציגים את האבחון שלנו בפרהסיה, אני חושב שזה דבר שמקובל על רוב המטפלים. בקוד האתיקה של האגודה לרפואה סינית סעיף 1.6 ה נאמר "על המטפל להודיע למטופל ולקבל ממנו אישור בכתב לפני הצגת תיקו האישי מכל סיבה שהיא. אז כמטפלים שמשתפים פעולה, או כמורים שמלמדים בכיתה- זה לא בדיוק אותו דבר כי זה לא קשור לעניין חוקי של "חסיון מטופלים". אך אני מרגיש שנכון לי להתנהג עם כל אדם כמו שאני מתנהג עם המטופלים שלי, אני חושב שלאבחן בן אדם ולהציג את האבחון שלו ללא האישור שלו – זה לא אתי, גם אם הוא בחיים וגם אם לא. העניין של יתבעו אותי או לא יתבעו אותי זה לא מה שאני חושב עליו.
תומר,
אני חושב שזו זכותך המלאה לחשוב שזה לא יאה או לא רגיש לטעמך לדבר על מקרה דודו טופז ולנתח את זה בעיניים סיניות. אני גם מבין את אלו שחשים שזה אולי מוקדם מדי.
אבל אני חולק עליך שאתיקה היא עניין להגדרה ולתפיסה אישית. זוהי גישה שמובילה לאנרכיה. שנית, אין בדיון הזה משום פתיחת התיק הרפואי של מישהו בפני הציבור. בסה"כ לוקחים דמות ציבורית, ודנים במה שידוע והתפרסם בתקשורת בשפה של הרפואה הסינית.
אפשר לאהוב את זה ואפשר לא – אבל אני חושב שאתה מערבב בין אתיקה מקצועית לשאלה מוסרית רחבה יותר שנוגעת לא רק לנו – "האם זה מוסרי לנתח את אישיותו של ידוען בפומבי?" הדיון כאן הוא לטעמי ניתוח אישיות, ולא איבחון רפואי. אחת התשובות לאלו שמצדדים בדבר היא שאנשים מפורסמים יודעים מראש שעם הפרסום גם מגיעה חשיפה אישית, ושזו עסקת חבילה. יש ששומרים יותר בקנאות על פרטיותם אבל דודו טופז, למשל, היה מאד חושפני בצד של ההתעסקות העצמית האישית שלו.
רואי,
נכון, אני אני מסכים עם דבריך, לזה התכוונתי. ולדעתי דווקא בגלל שלנו כמטפלים יש את היכולת להשתמש בכלים לאבחון, חשוב לשקול רגישות בעניין הזה ולדעת שהאבחון נועד בעיקר על מנת לעזור למטופל שביקש עזרה. אם נניח אסתכל על זה מנקודת מבט אחרת, ואכנס לפורום, לדוגמא, של פסיכיאטרים, אחשוב שזה לא לא רגיש/ לא אתי לא מוסרי לפרסם כתבה על איש ציבור מפורסם כלשהו ולכתוב "X כדוגמא להפרעה בY ".
נכון שעושים את זה בתקשורת בלי סוף. מה זה משנה? מחר יש תחרות בין הערוצים המסחריים על רייטינג בנושא הזה. אני מאמין שאנחנו צריכים לכבד את המרחב האישי ואת הרצון החופשי של כל אדם, וזה שדודו טופז לא עשה את זה, לא רלוונטי לעניין. אני עדיין עושה את זה.
היי מיכל,
טוב לראות את שמך בין המגיבים. 🙂
תודה על תרומתך לדיון. אני חושבת שלראות אנשים במשקפיים של חמשת האלמנטים תרם לי ליותר סלחנות כלפי האנשים סביבי. לא סלחנות במובן של "סלחתי לך", אלא יותר במובן של סובלנות. כך גם עם היכולת לראות אנשים דרך משקפיי הסטמס.
אני לא סובלנית כלפי גילויי אלימות באשר הם, מן הסתם. ולכן עניין אותי לבדוק איך זה קרה, ברמה סינית.
תודה,
מערכת סינית- יעל
תומר,
למען הבהרת נקודה שהעלת- דודו טופז מעולם לא היה מטופל שלי.
כפי שנכתב בתחילת הרשומה, זו הפרשנות שלי לדברים, זו ממש אינה "אבחנה" טיפולית, ואינה אבחנה שאני חוקקת כעת סלע. הדיון, כפי כל דיון, יש לו מקום. בין אם אתה רואה אותו נכון או לא- זו כבר דעתך שגם היא לגיטימית.
כפי שכבר אמרתי, אנחנו ממש לא צריכים להסכים על כל נקודה ופרט.
בכל מה שקשור לאתיקה, מצפוני ודעתי נוחים.
מערכת סינית- יעל
הי יעל,
ברור לי שדודו טופז לא היה מטופל שלך. ושהעלת את הנושא לצורך דיון ולא כ"אבחנה" טיפולית. אולי לא ניסחתי בצורה ברורה את ההודעה הקודמת- אך אני לא בא בהתרסה כלפייך בכך שהצגת תיק טיפולי של מטופל, ממש לא. אני יודע שהדיון נכתב בכוונה טובה לסייע לקהילת המטפלים ללמוד. וודאי שאנחנו לא צריכים להסכים על כל נקודה ופרט. הבעתי את דעתי (הלגיטימית) כפי שהרגשתי שאני מוזמן להביע במסגרת הזו. חשוב לי לומר עוד משהו, כדי "ליישר את ההדורים" – הדברים שכתבתי לא כוונו ישירות אליך, לא הייתה כוונה להתקיף. הנושא של הצגת פרופילים של אנשי ציבור במכללות וניתוח האישיות שלהם מוכר לי. כבר נתקלתי בתופעות של מורים בכירים שעורכים אבחנת גוף, פנים וכו' לאישים שונים או אפילו לתלמידים בכיתה מבלי לשאול קודם- "זה בסדר אם אשתמש בך לצורך הדגמה?" אני לא אוהב את זה. אני יודע שלא כולם חושבים כמוני אבל אני חושב שצריך לפעול אחרת. אני רואה קשר בין החובה לבקש רשות לפני שקוראים תיק אישי של מטופל לבין הצורך לבקש רשות מאדם לפני שמציגים אבחון כלשהו שעשינו עליו באיזושהי דרך. נכון- לראשון יש תוקך יותר "חוקי" ולשני פחות. אבל אני חושב שזה קשור ללכבד את האדם ולהיות רגיש כלפיו וזה מאוד חשוב לי, תמיד הפריע לי במהלך הלימודים.זו דעתי. אלו הערכים שלי כמטפל.
הכתובת לא היתה כתובה על הקיר,אלא על ה"פיתקית" של התרופות הפסיכיאטריות,כתופעת לוואי-שחור על גבי לבן.
היי רונן,
תודה על תגובתך.
אני, כאמור, לא מסכימה איתך. ראשית חסרה אינפורמציה רבה כדי לקבוע זאת, ודבר שני, אין שם שום דבר שלא היה קודם. אני לא אומרת שהיה אפשר לחזות את ההתנהלות של השנה- שנתיים האחרונות, אבל אפשר היה- אולי- לעזור למצב להיות מתון יותר בדברים אחרים.
אבל גם זו אימרה שקשה לומר אותה, וזו חוכמה קטנה לומר זאת בדיעבד…
תודה ושבוע טוב,
מערכת סינית- יעל
אני חושבת שלא מדובר בסלחנות, אלא בחמלה. כשאנו מבינים טוב יותר את האנשים שסביבנו, קל לנו יותר לפתח חמלה.
לאחרונה אמרה לי חברה בודהיסטית שחמלה לא דורשת בהכרח הבנה של האחר, אבל לי באופן אישי קל יותר כך. בשעורי השיאצו שאני מעבירה אני רואה איך לאחר דיונים על אלמנטים וטיפוסים, התלמידים יותר סובלניים אחד כלפי השני וגם מגלים פחות ביקורת ויותר חמלה כלפי המטופלים שלהם והסביבה בכלל.
הכתובת בהחלט לא הייתה על הקיר, וכל האפיזודה הזאת נראית כאילו היא לקוחה מאיזשהו סרט הוליוודי…