על מגבלות המודל הקהילתי ושאלת איכות הטיפול

על מגבלות המודל הקהילתי ושאלת איכות הטיפול

מאת: רואי גרין פ"ח

לאחרונה התפתח דיון מעניין ביני ובין מטפל ישראלי שגר בארה"ב ומתנדב מזה כשנתיים במרפאה קהילתית בסיאטל. שימו לב: כתבתי "מתנדב", מה שאומר שזו אינה מרפאה שפועלת ע"פ המודל של תנועת הדיקור הסיני הקהילתי שהתפתח בשנים האחרונות בארה"ב, מודל ששואף לספק פרנסה למטפלים. בכל מקרה, הכותב תיאר את ההתנסות שלו כמטופל עם המודל הקהילתי הנ"ל ואת היכרותו עם כמה קלניקות דומות. מה שהתחיל כוויכוח הסתיים בהסכמה הדדית שלא להסכים על הכל והזמנה לביקור.

אני חושב שבכל מקרה אפשר ללמוד כמה דברים מאד חשובים מכל העניין:


1. המודל הקהילתי אינו מושלם. אגב, למי שלא שם לב – העולם בכללותו לא הכי מושלם. בעולם מושלם, מטופלים היו מגיעים אלינו לקליניקה, מכל שכבות האוכלוסייה, ואנו היינו בוחרים מה הכי מתאים להם נוכח מצבם: חלק היינו רק דוקרים, לחלק אחר היינו מוסיפים גם גוואשה וטווינה, ולחלק נוסף היינו נותנים פורמולת צמחים, כבר בפגישה הראשונה, לאחר שחשבנו טוב טוב בדיוק מהו הסינדרום שהם "לוקים" בו. חלק אחר שזקוק בעיקר לשיחת נפש ארוכה היה מקבל גם את זה. מה שהיה מושלם כאן הוא שעלות הטיפול הייתה 20 ₪ בלבד, וזה היה מספק את כל צרכי הפרנסה שלנו. או לחלופין, העלות הייתה 50 ₪, אבל היינו מספיקים לעשות את כל הדברים הנ"ל וגם לראות בין 4 ל- 6 מטופלים בשעה, מבלי להתעייף מכך, וכך גם להתפרנס בכבוד ולאורך זמן.

2. מצד שני, האם באמת הייתי מעוניין לעשות את כל הדברים הנ"ל, כל יום וכל היום, לכל-כך הרבה מטופלים, גם לו יכולתי? אישית, אני חושב שלא, וטוב לי "רק" לדקור אותם. למי שכן מעוניין בזה, נא לעבור לסעיף 3.

3. לאחר שהסכמנו שהעולם אינו מושלם, נותרת הבחירה האישית שכל אחד צריך לעשות בעצמו: או שהוא מציע רפואה סינית, על שלל הטכניקות שלה, לחלק קטן מאד של האוכלוסייה, או שהוא מצמצם את הטכניקות ומציע אותה לקהל הרחב. אפשר לנסות לשלב, כמובן – דיקור קהילתי בחלק מהימים, וטיפול "שלם" (מושג שדורש בירור יסודי) בחלק אחר. במקרה זה, כמובן, צריך יהיה לדעת להסביר בצורה משכנעת לאלו שבאים רק לדיקור, מדוע אין הם צריכים להרגיש שהם מקבלים טיפול "חלקי" בלבד.

4. רק" דיקור?? האם בכך שאני מציע "רק" דיקור סיני, ולא נותן את "מלוא הטיפול ברפואה סינית (כולל מוקסה, כוסות רוח, טווינה, גוואשה, וצמחים)", אני מציע טיפול פחות טוב? אני לא חושב שמישהו יכול לענות תשובה מוחלטת לשאלה הזו, אבל אני חושב שזה קשור, בין היתר, להבנתנו את הדיקור הסיני ואת הרפואה הסינית.

אני אישית לא מבין את הדיקור הסיני. לא יודע איך זה מחזק יין, מרים צ'י, מקרר דם. אני מבין את תפקוד הנקודות, אבל לא באמת מבין איך זה קורה. ההסבר הטוב ביותר שאני מתחבר אליו הוא שקומבינציות מסוימות של נקודות מאפשרות לגוף להגיע לאיזון ולתת לעצמו צ'אנס להפעיל את מנגנוני הריפוי הטבעיים שטבועים בו.

5. מאחר וכך, הבחירה שלי היא לבטוח בעבודת המחטים, וכן להאמין שאת מרבית העבודה עושה המטופל בעצמו. ה"לבטוח" הזה לא מבוסס על אלפי המטופלים ברחבי ארה"ב שמוצאים מזור ומרפא בקליניקות קהילתיות. הוא מבוסס וממשיך להתבסס על הפידבק מהמטופלים, על דברים שאני רואה במו עיניי. נכון, יש מקרים שגוואשה אולי הייתה יכולה לטפל בהם טוב יותר, או איזו חצי שעה של טווינה. אז מה? יש גם דברים שההומיאופתיה הייתה יותר מתאימה להם, או רפלקסולוגיה, או אנטיביוטיקה. בכלל, מהו טיפול "שלם"? להפעיל על המטופל את כל מה שלמדנו? זה יותר "שלם" מ"רק" דיקור? האם לא נכון הוא שבמקומות רבים בסין, מטפלים נחלקים להרבליסטים ואקופונקטוריסטים?

6. כן, אפשר להיות יצירתיים. בקליניקות רבות בארה"ב יש גם מיטת טיפולים בצד. מי שלא רוצה להיפרד מנקודות ה- Back Shu, או לא מבין איך ד"ר טאן מציע לטפל בכאב גב בלי לדקור את הגב, לא חייב. מי שחש צורך לעשות 10 דקות של טווינה יכול. הקליניקות האלה מתפרסמות ברשימת הקליניקות של ה- Community Acupuncture Network ואף אחד לא פסל אותן כי הן לא עובדות בדיוק כמו הקליניקה הגדולה בפורטלנד. בבריטניה, למשל, המטופלים שוכבים על מיטות עם וילון – כנראה עניין תרבותי. הנקודה היא למצוא מה מתאים לך, ומה ישרת את מטרותיך בצורה הכי טובה. ושוב – השאלה היא מהן מטרותיך. ידידי לויכוח מציע להקים קליניקה קהילתית עם מיטות, ולטפל במקביל ב 2-3 מטופלים עם וילון, תוך הצעת מגוון הטכניקות של הרפואה הסינית. אם דבר זה ישרת את המטרה של להגיע לאוכלוסיות רחבות תוך הבטחת פרנסתו של המטפל, אני בעד. אני לא בטוח שזה אפשרי, אבל מי שמעוניין יכול לנסות. בכל מקרה לא הייתי אומר שזו הדרך היחידה להבטיח רמה טיפולית גבוהה.

7. אבל יש גבול ל"יצירתיות". אם מטפל מחליט לפתוח קליניקה שהמטופלים בה הם קהילת עשירי בוורלי הילס, שמשלמים בין $200 ל- $600 לטיפול, ולקרוא לה:“Community Acupuncture of Beverly Hills " אז זו זכותו המלאה. אבל זהו איננו המודל של הרפואה הסינית הקהילתית, וזה חוטא ללב הרעיון. כמו כן, מטפל שמתנדב במרפאה שגובה בין $5 ל- $10 לטיפול עושה דבר מבורך, אך לא יכול להתפרסם כחלק מתנועה שמנסה לעזור למטפלים להתפרנס, כדי שיוכלו להגיע ליותר ויותר אנשים.

*והבהרה אחרונה לסוף – כל אחד יכול לשלם $40 לשנה ולהיות חבר ב- community acupuncture network. גם מי שלא פתח עוד קליניקה כזו. החברות נותנת גישה לים של מידע ואינספור דיונים וטיפים בעניין רפואה סינית קהילתית. באתר האינטרנט מפרסמת הרשת רשימה של הקליניקות הקהילתיות ברחבי ארה"ב וביתר העולם, והיא קבעה לעצמה 2 קריטריונים עיקריים להופעה ברשימה: גבולות מדרג המחירים יהיו $15 -$40 לטיפול, והקליניקה צריכה לפעול לפחות 3 פעמים בשבוע. הדבר נועד להבטיח שמצד אחד – רק קליניקות שמאפשרות פרנסה לבעליהן יופיעו (בניגוד לקליניקות למעוטי יכולת שגובות $5-$10 לטיפול ופועלות על בסיס התנדבותי), ומצד שני – רק קליניקות שגובות מחיר מספיק נמוך יופיעו שם (ולא כמו בדוגמא של ההוא מבברלי-הילס).

הארות? הצעות? אל תתביישו:

תגובות

  1. שוב הצלחת להאיר את עיניי עוד קצת
    הבלוג בכללותו כתוב היטב ורהוט
    תודה

  2. רואי,

    בפשטות אומר שאתה תותח.

    לגבי דיקור- כמטופלת זה עשור בדיקור, וגם לפרקים בצמחים, אני יכולה לומר בבטחון שדיקור יש לו יכולות עצומות להגיע לרבדים עמוקים ולשפעל מערכות בצורה חזקה מאוד. אז "רק דיקור" בעיניי זה טיפול שלם.
    נכון שיש עוד אפשרויות, אבל בשום מקום לא כתוב שבטיפול אחד צריך ליישם 2-5 טכניקות!
    "רק דיקור" זה מעולה, החוכמה היא לעשות אבחנה מדויקת ולבחור את הנקודות הנכונות, וגם אותן לאתר במדויק, ולהגיע לצ'י….

    אף אחד לא אמר שלעסוק ברפואה סינית זה פשוט. 🙂

    תודה על ההעשרה,
    יעל

  3. הי רואי

    אני חייב לציין שאני נהנה מאד לקרוא את הכתבות שלך,

    דרכי היתה הפוכה משלך התחלתי את דרכי בהקמת קליניקה קהילתית במתנ"ס בירושלים ואם הזמן הבנתי שאני מצליח לתת טיפולים טובים יותר במסגרת של טיפול פרטי,אם זאת אין ספק שיש משהו כיפי בסוג עבודה קהילתית,הרי זה פשוט משעמם למטפל להמתין 20 דקות הזמן בו המחטים נמצאות במטופל,חוץ מזה יש את עיקרון הכמויות אם ראית הרבה אנשים הסיכוי שתצליח לעזור לפחות לחלקם גבוה יותר מאשר אם ראית מעט אנשים.

    אני מצאתי דרכים לעקוף את הבעיה המוסרית שכרוכה במחיר הגבוה של הטיפול והעיקרון שמנחה אותי בתמחור הטיפול הוא שתמיד המטופל צריך לצאת מהקליניקה שלי אם תחושה שהמחיר נמוך מהתמורה והתוצאה איתה הוא הולך הביתה

    הכתיבה שלך סוחפת ומרתקת וגורמת להרבה מטפלים ללכת בדרכך

    כדאי למטפלים חדשים לזכור שהיתרון היחסי שלהם על פני מטפלים ותיקים הוא דוקא — הזמן פשוט יש להם יותר זמן אז חבל לא לנצל אותו למקסם את איכות ותנאי הטיפול.

    המון בהצלחה ,

    נתן בר נתן

  4. היי נתי,

    תודה רבה על הפרגון.

    העלית נקודה מעניינת.

    מעניין אותי לדעת איך אתה מיישב בין הצורך לתת למטופל לצאת מהקליניקה עם תחושה שהמחיר נמוך מהתמורה, לבין העובדה שלפעמים המטופל לא מרגיש את אפקט הטיפול אלא לאחר מספר מפגשים?
    האם זו הסיבה שכל כך הרבה מטפלים מרגישים "מחוייבים" לתת טווינה וכדומה? כדי שאפילו אם התלונה העיקרית לא השתפרה, לפחות הטיפול שיחרר אותם ועשה להם משהו?
    כי אם זה נכון, זה יכול להסביר הרבה מהפחד של מטפלים רבים לעבור למודל הקהילתי.
    יום טוב,
    רואי

  5. הי

    האמת היא כזאת,אני יודע שרוב המטופלים מרגישים כך מכיוון שהם רוצים לשלם יותר ממה שאני דורש.

    אני מעריך שהם מרגישים כך כי אני מבצע התאמה מוחלטת של הטיפול לאדם,לא כולם מקבלים טווינא יש כאלה שיקבלו רק דיקור אבל אם בחרתי להעניק להם טיפול בדיקור בלבד הסיבה היא שאני חושב שהם זקוקים לדיקור בלבד ואין להם צורך בטיפול נוסף.

    זמן הטיפול משתנה מאדם לאדם

    אני מחזיק 2 קליניקות בעיצוב שונה לחלוטין כי אנשים שונים מקבלים גם משהו מצי' חדר הטיפולים.וכמובן גם הקירבה הגאוגרפית לבית המטופלים משפיעה.

    האמת שאני חושב שבחלק מהמקרים (הייתי אומר ברוב המקרים אבל אני ניזהר לומר זאת) ניתן לראות שינוי במצב המטופל כבר אחרי טיפול אחד

    נכון יש ממטופלים שהפרט שיגרום להם לקבל את הטיפול בתכיפות הנכונה להם הוא שאלת המחיר ולאלו אני אפתור את הבעיה בלהעניק להם טיפול ללא תשלום או בהנחה משמעותית או אקבל אותם באמצעות הסכמים אם חברות ביטוח או דרך קופת חולים.

    ראיתי ששאלת בתגובה שלך ואיך המטופל ירגיש אם טיפלת בו ללא תמורה כספית.

    אז אני יכול לומר לך שמי שבאמת אין לו כסף יקבל את הטיפול בשימחה ,ובסוף הטיפול הוא יהיה כל כך אסיר תודה לך, האמת שלמרות שאני לא מחפש את התודה התחושה שזה נותן לי שווה לי אושר שלא אוכל להשיג אותו תמורת כסף שאקבל ממטופל אחר.

    אני חייב לומר לך שוב בתחום שלנו הסכום שאותו המטפל החליט לגבות לא ממש משנה למטופל במידה ואתה כמטפל מצליח לפתור או אפילו להקל על המטופל.

    יש מקום למרפאים שמעדיפים לעבוד בצורה קהלתית
    ויש מקום למרפאים שעובדים בצורה פרטית

    כל מה שעובד ונותן תוצאות ללקוח טוב שקיים.

    אגב, אני לא אוהב את המילה מטפל המשמעות המילונית של המילה מטפל הוא אדם ששומר על מצב המטופל כדי שלא ידרדר ,ע"י רפואה סינית ניתן לשפר את המצב הבריאותי של הפציינט ולא רק לשמר אותו.

    בברכה והצלחה,

    נתן בר נתן

כתבות דומות

מאת: רויטל כרם
לשמור בבטן

מאת: איריס אברבנאל

מאת: ליטל אשכנזי
ה"אין" שבדופק

מאת: שחף ואליס