תגובה לכל התגובות לרשומה הקודמת…

4 comments

1. רואי,

   אני מסכים איתך וזה די ברור שאנו צריכים לקבל את מטופלינו ולהיות קשובים ואיכפתיים. זה לא חדש בכלל.
   לגבי העצות, רבים מהמטופלים שבאים למרפאה הקהילתית שבה אני מתנדב, מחפשים אוזן קשבת לצרותיהם, וכן, גם עצות מהמטפלים שלהם. אנו מייעצים על סגנון חיים, אכילה נכונה, וכו' וכל זה מתוקף השכלתנו ברפואה סינית. האם העצות ניתנות בגובה העיניים? זה כבר קשור לאופי של כל מטפל ומטפל, ולא לעצה עצמה.
   ולנושא אחר – המודל של המרפאה הקהילתית נפוץ בארה"ב משום שהוא רווחי נקודה. איכות הטיפולים בו משתנה בין נמוכה לבינונית בעיקר בהתאם לרמת המטפל, וכמות המטופלים בחדר בזמן מסויים. המודל של working class acupuncture הוא מגביל מאוד ולא נותן למרפאות שלא פועלות בדיוק לפי אותו מודל שלהם להיות חלק מהרשת החברתית שלהם. בפועל הם לא מוכנים לפרסם מרפאות קהילתיות כחלק מהרשת החברתית שלהם. יש גם טינה גדולה כלפי האנשים שפועלים מאחורי הקלעים שם – הרשת שלהם אומנם חושפת הרבה אנשים לדיקור אך באותו העת גם מונעת מאוכלוסייה גדולה את אותו השירות רק משום שהם לא פועלים בדיוק באותו האופן שהם פועלים. חבל מאוד שזה הגיע למצב של פוליטיקה, כוחניות, מסגרות ובידוד. רפואה חייבת לשים בראש מעייניה את טובת המטופל ולא את אופן הטיפול. אין מקום למידור שהם יצרו בעולם הרפואה. יש לנו מספיק מזה, אנחנו לא צריכים עוד.

   ערן פופקין
   eranpupkin@gmail.com

2. הי ערן,
   תודה על תגובתך ממעבר לים.
   אני גם שמח סוף סוף לקרוא תגובה שהניעה לי את הצ'י באמת….
   אני אתייחס לחלק השני של תגובתך:
   לדעתי, על אף קירבתך הגיאוגרפית למקום שבו מתרחשת המהפיכה, הרי שהרושם שקיבלת הוא מוטעה. אני אומר זאת כי אני חבר ברשת ואני מכיר מקרוב כל דיון, כל ויכוח וכמעט כל ניואנס שמתרחש שם. אולי הרושם שקיבלת קשור לכך שאינך חבר ברשת ולכן לא נחשפת לכל הדיונים הפנימיים שמתרחשים בה.

   אני חולק לגמרי על כל נקודה שהעלית:

   המודל של הרפואה הסינית הקהילתית אינו "נפוץ בארה"ב משום שהוא רווחי נקודה". אני לא אכנס בכלל לשאלה אם הוא באמת נפוץ – הרי עדיין רב האוכלוסיה בארה"ב לא מכירה מה זה דיקור סיני – אבל נניח לזה. המודל הקהילתי צובר תאוצה, ראשית כי בארה"ב קיים משבר חמור של מערכת בריאותית שאינה נותנת מענה למיליוני אנשים סובלים. הוא נפוץ כי אוכלוסיות שלמות שמתקשות לקבל טיפול רפואי בסיסי, שלא לדבר על דיקור סיני שעולה שם הון(כשלרובם אין ביטוח בריאות), מוצאות פתאום מרפאה שכונתית שמציעה להם טיפול טבעי במחיר הוגן. המודל נפוץ גם כי הוא מאפשר לסטודנטים לפתוח קליניקות ולרכוש ניסיון במהירות, ולא בזחילה איטית של שנים.
   מאיפה בכלל קיבלת את הרושם שהמודל כ"כ "רווחי"? אני יכול לומר לך בוודאות שאף אחד לא התעשר מזה עדיין, לרבות המרפאה של ליסה רולדר בפורטלנד. הגדולה של המודל היא בכך שהוא נותן תקווה למטפלים למצוא פרנסה יפה תוך שילוב של צדק סוציאלי בעבודתם. מקימי הרשת, ורב החברים בה הם אנשים אידיאליסטיים ולא כאלה שמחפשים להתעשר. הם מחפשים פרנסה הגונה.

   נקודה שנייה – הקביעה שלך ש"איכות הטיפולים בו משתנה בין נמוכה לבינונית בעיקר בהתאם לרמת המטפל" היא לא פחות מתמוהה בעיניי. מעניין איך זה שאלפי אנשים מוצאים מזור וכוחות מטיפולים שאיכותם נמוכה עד בינונית. מה יקרה כשיקבלו טיפולים באמת טובים?

   אשר למה שאתה קורא "פוליטיקה" ומידור: הרשת שנקראת community acupuncture network קבעה לעצמה, בצדק רב, איזשהו קו אחיד של איפיון קליניקות שייתפרסמו אצלה. הם לא מנסים למנוע מאף אחד עם גירסה שונה לעשות מה שהוא רוצה, הם רק מנסים למנוע מצב שהם מפרסמים למשל מטפל שמציע מדרג מחירים של בין 200 ל- 600 דולר, מקבל 6 מטופלים בחדר אחד וקורא לעצמו "רפואה סינית קהילתית", מפני שזה נוגד את האידיולוגיה שלהם. ואם אתה חושב שזו דוגמא מוקצנת, אז תתפלא לשמוע איזה וריאציות קיימות. הרבה אנשים שלא מבינים את המהות של המודל מנסים לרכב על הפופולריות של הרשת, ולכן הם קבעו קריטריונים, כדי להגן על הרעיון. זו זכותם המלאה, וזה שיש הרבה התמרמרות אצל מטפלים מסויימים לא אומר שום דבר. תמיד יהיו אנשים ממורמרים. או למשל – מרפאות קהילתיות כמו זו שאתה מתנדב בה, שהן דבר מבורך – לא יכולות להתפרסם שם מפני שהרעיון של המודל הוא שמטפלים מתפרנסים מזה, ולא מתנדבים. הרשת לא מונעת מאף אוכלוסיה שום שירות רק בגלל שהם לא מפרסמים כל אחד.
   חוץ מזה, אין כמעט מרפאה אחת שפועלת בדיוק כמו working class acupuncture, שהיא מרפאה ענקית. רב המרפאות הן קטנות הרבה יותר, הרבה מהן פועלות תוך שילוב של טיפולים אישיים ביתר ימות השבוע, (דבר מאד לא אהוד על הקליניקה של working class acupuncture) והן חלק מהרשת. כך שיש וריאציות, וזה לא נוקשה כמו שאתה מתאר.

   הרשת לא יצרה שום מידור בעולם הרפואה, שום בידוד, כי אם להיפך – היא מהווה קרש הצלה לחולים שמתים בגלל מידור כלכלי ותקווה למטפלים שנמקים מבידוד מקצועי.

3. רואי

   גם לך תודה על תגובתך ובעיקר על העבודה שאתה עושה. לטפל באנשים זה כמובן מאוד מספק מבחינה אישית, אך יותר מכך, אנשים אלו צריכים טיפולים והמודל הקהילתי מאפשר להם לקבל זאת בזול.
   אומנם אנחנו לא מסכימים על הכל וזה בסדר גמור. אתה שם ואני פה, אתה חבר ברשת ואת המרפאה שלנו סרבו לקבל לרשת, ואני בטוח שישנם עוד הבדלים.
   רציתי להאיר כאן שלרוב האמריקאים יש ביטוח בריאות, והם משתמשים בו כדי לקבל טיפולים ברפואה סינית. הבעיה היא שהביטוח מגביל את מספר הטיפולים לכתריסר בשנה אחת. לאחר מכן, המבוטח חייב לשלם מהכיס, והמטפל יכול לאבד את רשיונו אם ייתן מחירים שונים לבעלי ביטוח מצד אחד ומחוסרי ביטוח מצד שני. יש פה יותר מידי חוקים שגורמים לבעיות תשלומיות. כך פועלים במדינת וושינגטון. בפלורידה לדוגמה, חברות הביטוח לא מכסות טיפולי דיקור והמטופלים חייבים לשלם מכיסם. לכן שם המחירים נעים בסביבות 50 דולר לעומת 150 דולר שהמטפלים מבקשים מחברות הביטוח עבור כל טיפול.

   אין לי ספק שהטיפולים במרפאות הקהילתיות יכולות להיות ברמה גבוהה מספיק כדי להשפיע על המטופלים במידה והמטפל אכן ברמה גבוהה – אך זה לא מתקרב לטיפול שנעשה במרפאה שבה המטופל שוכב על מיטת טיפולים, והמטפל יכול להשתמש בכל הכלים של הרפואה הסינית כולל צמחים, טווינא, מוקסה וכוסות רוח.

   אני תומך נלהב בהנגשת הרפואה הסינית לכולם. אכן הרפואה הסינית במודל הקהילתי (כזה או אחר) עובד.
   חשוב לי לראות מה דומה בין הרעיונות שלנו במקום לראות מה שונה. אני אשמח לבוא לבקר במרפאה שלך. אני אגיע לישראל בספטמבר לכשבועיים. אולי נוכל לטפל יחדיו. אנא תכתוב לי אימייל eranpupkin@gmail.com
   תודה
   ערן

4. היי ערן,
   אני בעד למצוא את הדומה, אם כי אני מוצא שהשונה יכול להיות מאיר עיניים ומלמד מאד.
   כתבתי תגובה לתגובה שלך על הביקורת שלי לספר החדש של ליסה רולדר באתר סינית. יש בה מן החריפות… אולי כי אני חושב שמה שהפריע לי בתגובתך היא שני דברים: אחד – לקחת חוויה אישית לא טובה שעברת והכללת את זה על כלל המרפאות של הרשת הקהילתית (שזו, אגב, רק רשת אינטרנטית – לא יותר מזה…). ושניים – הגישה שלך, שלטפל בכל הכלים של הרפואה הסינית זו הדרך הנכונה והבלעדית לקבל תוצאות ברמה גבוהה, בעצם אומרת שמי שמטפל רק בדיקור ורק בנקודות דיסטאליות מציע משהו "נחות" יותר.
   אני יכול להבין את גישתך, שהרי למדנו את כל השיטות בבית הספר ותמיד עודדו אותנו לנסות מגוון טכניקות. אבל אני חייב לומר שהיום אני במקום אחר – אני מתחיל להבין את הרפואה הסינית בדרך שונה, ובמיוחד את הדיקור ואת תפקידנו כמטפלים. אני רואה תוצאות יפות בקליניקה. אני גם רואה עשרות קליניקות בארה"ב שמשגשגות "רק" מדיקור. איך אפשר, עם יד על הלב, להגיד שדבר אחד מתקרב לטיפול ברמה גבוהה ודבר אחר לא? תבין, ערן – אתה מבסוט בדרך שלך, ואחרים מבסוטים בדרכם שלהם. למה בכלל לשפוט ולחשוב שאחד עדיף על האחר? האם לא תסכים איתי שהדיקור הסיני הוא מיסתורין אחד גדול? עזוב דיקור, שהגוף האנושי ומנגנוני הריפוי שלו הם מסתורין אחד גדול? האם אתה באמת מתיימר לפתור את המיסתורין הזה ולקבוע מה כן עובד ומה לא? כי אם כן, אז אולי לא הפנמת את המיסתורין עד הסוף. ואם כן הפנמת, אז בבקשה תן את דעתך שוב על העניין. אגב, אתה בוודאי יודע שיש מקומות בסין שמדקרים כלל לא עוסקים בצמחים, ולהיפך. האם שניהם נותנים טיפול חלקי?
   המקום האחר שאני נמצא בו היום קשור מאד לחוויות שלי מהחודשים האחרונים ולספר המצוין שעליו כתבתי ביקורת: Acupuncture is Like Noodles. אני במקום שבו אני מתחיל להפנים את תפקידי בצורה שונה. אני כבר לא מנסה להיות מטפל "מצויין". כזה ששולט בכל הטכניקות, בודק באופן מקצועני-רפואי כל "פיפס" שהמטופל משמיע. אני עובד בצורה פשוטה הרבה יותר, עם כמה נקודות בסיסיות, ובעיקר מנסה להעביר למטופליי את ההבנה שאני כאן כדי "לארגן" להם את האפשרות להירפא בכוחות עצמם. האחריות היא שלהם – לבוא לטיפולים, לשבת עם מחטים, לתת לגוף "להיזכר" מה הוא צריך לעשות. אני לא יודע, אולי זה איזשהו הבדל בין אקופונקטוריסטים להרבליסטים. או אולי זה ההבדל בין "מדקרים קהילתיים" לאחרים. הפשטות המופלאה היא משהו שאני מתחבר אליו יותר ויותר.
   אתה מוזמן להגיע למרפאה, כמובן.
   יישר כוח, ושמור על ראש פתוח,
   רואי