לאחרונה שמעתי על כמה סיפורי הצלחה בכל הקשור להיפוך עובר.
הסיפור של המטופלות הללו ידוע- העובר לא התהפך עד שבוע 35 (בערך), החליט שהוא במנח עכוז ובזאת נגמר העניין.
הנשים הללו עומדות בפני אפשרות אחת לא נעימה בכלל, ואפשרות נוספת שהיא הרבה יותר נעימה וידידותית לכולם. שתי אפשרויות אלו מציעות היפוך עובר אך מיידעות את האישה שיש מצב שהעובר יחזור לסורו, כלומר לעכוזו, כלומר למנח עכוז.
ואני תוהה- האם זה נכון להתערב? הרבה פעמים יש צורך להתערב, אבל מה עם הפעמים שלא? איך נדע?
סיפור הרקע למחשבות שלי
לפני שנתיים וחצי (כמעט), שחר נולד בלידה קיסרית.
במהלך ההריון שחר היה במנח ראש, אבל פתאום, בחודש התשיעי, שחר התחיל להתהפך מראש לעכוז בקצב מסחרר. בסופו של דבר, הוא בחר במנח עכוז, וזהו זה.
הציעו את הדברים הרגילים- היפוך ידני, שהגינקולוג שלי לא שמח להמליץ לי, וכמובן- היפוך עובר באמצעות מוקסה על BL67.
היפוך חיצוני לא בא בחשבון, ולכן נערכתי למוקסה, אבל בסופו של דבר, לא הגעתי לזה וילדתי את שחר בלידה קיסרית.
מסתבר, בסופה של לידה, שלשחר היה בקע סרעפתי (למי שמעוניין בשם המלא- בקע סרעפתי על שם בוכדלק), שבגינו הריאה השמאלית לא התפתחה מספיק כיוון והטחול וחלק מהמעיים עלו דרך הבקע לבית החזה, ותפסו את מקומה של הריאה.
כפי שאתם ודאי מבינים, הנשימה לא הייתה משהו בכלל, והודות לזיהוי מהיר של רופאת הילדים, הבעיה זוהתה מיד והיום זה זכרון רחוק ושחר הוא ילד בריא עם בעיות רגילות (terrible two וכיו"ב).
אני לא מספרת לכם את כל זה כדי להעציב אתכם.
אני מספרת את הסיפור כי הוא גורם לי לחשוב:
אולי שחר התהפך כי זה מה שהציל אותו? מה אם הייתי עושה היפוך שהיה מצליח- מה היה קורה אז?
ומהמקרה הפרטי שלי, אקח את זה לכיוון כללי יותר:
האם אנחנו צריכים להתערב? איך אנחנו יודעים מתי זה נכון ומתי זה לא נכון?
אין תשובה
אין תשובה חד משמעית.
עם שתי הסקירות המקובלות שעשיתי במהלך ההריון, הכל היה תקין, והייתי אצל מומחה עם ניסיון, רופא מוכר וידוע בקהילה הרפואית.
הסברה אומרת שהבקע נוצר בשבועות מאוחרים יותר של ההריון, שבהם לא נעשתה סקירה, ולכן לא ידענו מכלום. גם אם היינו יודעים, עדיין הייתה לידה קיסרית, ועדיין שחר היה נכנס לניתוח ביום השני לחייו כדי לתקן את הבקע ולהחזיר את האיברים הסוררים למקומם. וזה אחד הדברים שעזרו לו ונתנו לו את היתרון הגדול להחלמה מהירה- לידה קיסרית.
אז אם הייתי עושה היפוך עובר באמצעות מוקסה, ובהנחה שזה היה עובד, אני מרגישה מחויבת לשאול את השאלה הקשה- מה היה קורה בלידה רגילה? ומה היו הסיכויים של שחר להתאושש מהניתוח אם היה עובר לידה רגילה?
התערבות
האדם הוא חלק מהטבע, ולא שולט בו, על אף ניסיונותיו.
מאידך, האדם גם פיתח במסגרת הרפואה המערבית והמדע יכולות חשובות ביותר להצלת חיי אדם, והתערבות במצבים מסוימים נחוצה על מנת שלא נאבד תינוק, שהתינוק לא יאבד את אמא שלו- ואלו רק שתי דוגמאות מיני רבות. אין לזה תחליף, לא משנה איך מסתכלים על זה.
אנו חיים בחברה שכל מה שקשור לנושא הריון ולידה הוא על גבול ההיסטריה- אינספור בדיקות עוד לפני הריון ראשון, המון המון בדיקות במהלך ההריון, דיונים שלעולם לא יסתיימו בכל הקשור ל"דרך הנכונה" ללדת, ואחרי הלידה יש את ענייני החיסונים המבלבלים, הנקה, חינוך הילדים, וכמובן- לידה קיסרית.
הגינקולוג שלי טוען שאם אלוהים היה רוצה שנלד דרך הבטן, הוא היה בורא אותנו עם ריץ' רץ' בבטן. נשים אחרות לועגות לנשים שמעוניינות בלידה קיסרית, וטוענות שהן כולן קובעות לידה קיסרית כדי שזה יהיה להן נוח בלו"ז.
אבל לא תמיד זה כך. יש אנשים שחושבים שלהם התשובה האחת והיחידה, והמציאות מלמדת שבעצם, התשובה היא בהתאם לילד והוריו, ולעולם אינה אחת וגורפת.
אני חושבת שחשוב לתת את הדעת על מה נכון לתינוק. האם נכון לו לעבור היפוך? כי אולי, כמו במקרה של שחר, זה היה אך נכון שהוא התהפך, כי זה מה שנתן לו יתרון משמעותי בהחלמה שלו.
מצד שני, יש תינוקות שזה הדבר הנכון בשבילם- לעבור היפוך.
איך נדע?
עכשיו אתם
מה דעתכם על הדברים? ואיך אתם מתייחסים לענייני ההיפוך? אשמח לקרוא את המחשבות שלכם, השאירו תגובות.
תמונה: www.freeimages.com/Sebastien Jacqmin
יעל יקרה, קראתי את דברייך, והתרגשתי. גם אני נותחתי מאחר ובני היה שרוי במנח עכוז. גיליתי זאת שבועיים לפני תאריך הלידה המיוחלת. כבר בתחילת ההריון החלטתי שאלד בבית, ואת כל ההריון ליוויתי עם מיילדת ביתיית, קניתי בריכה, עשיתי הכנות פיזיות, נפשיות, רגשיות… הכל היה מוכן ומאורגן!! חוץ ממנח עכוז שבועיים לפני הלידה. לא עזר היפוך חיצוני (פעמיים – הרופא היה מאוד אופטימי), שבועיים של עמידת מחרשה שעתיים בכל יום, bl67 , דימיון מונחה ….
במקום לידה ביתיית, קיבלתי ניתוח קיסרי בבית החולים. וכשבני, בכורי, יצא אל העולם, גילינו שהיה כרוך פעמיים עם חבל הטבור סביב הצוואר, ופעם אחת מסביב כל הגוף כאשר ידיו קשורות. ניסיתי לחשוב על מה היה קורה אם הייתי מצליחה להפוך אותו… העדפתי לא להמשיך לחשוב על זה…
מה שהרגשתי היה שאני כזאת קטנה בעולם הזה ומי אני שבכלל התערב ואנסה להכתיב איך, למה ומתי… וכל העניין הוא לדעת וללמוד לזרום עם שינויים, גם אם הם אינם עולים בקנה אחד עם הציפיות שלי, המחשבות והרצונות שלי… יש לי ילד מדהים, כבר כמעט בן שנתיים, כל יום איתו הוא פלא מחדש… ועל זה אני לא שוכחת להודות אף לא לרגע אחד.!!!
תמי,
תודה על השיתוף, ואכן, השאלות של "מה היה קורה אילו" מצמררות.
אני חושבת שהמסקנה שלך בגדול היא נכונה, אבל אני אשאל אותך שאלה יותר קשה- איך את יודעת מתי צריך לזרום ומתי צריך לפעול? הרי יש את הפעמים שזה לא נכון לזרום. יש את הפעמים שזה נכון לעשות היפוך, הכל בסדר, והתינוקי יכול להיוולד בלידה רגילה לכל דבר. איך נדע מתי זו פעם כזו ומתי זו פעם שצריך לא להתערב?
תודה על תגובתך,
מערכת סינית- יעל
יעל שלום,
העלת שאלות חשובות ביותר שגם אני מתלבטת בהן. תשובות אין לי ממש, אני מנסה להבין ולראות כל יולדת בפני עצמה ומדוע בחרה לנסות היפוך, האם יש פחדים חששות וממה.
ארחיב את הנושא (אני מתלבטת כרונית…) להתערבויות נוספות כמו זרוז לידה והתערבות בלידה עצמה. גם אם ההתערבויות "טבעיות" עדיין הן התערבויות.
מה נכון לתינוק? זו שאלת השאלות תחילתה של שורה ארוכה של שאלות כשאנו הופכות לאמהות, האם הטיפול שאנו נותנים לילדנו הוא הטוב ביותר? ומה אם?
בנוסף להיותי מטפלת אני דולה ולאחר הרבה לידות שונות ומופלאות אין לי תשובות רק המון שאלות חדשות ואמונה גדולה באשה ובגורם נוסף שאין לחזותו והוא מנתב את הלידה הנכונה ליולדת ולתינוקה.
שמחה שהעלת מחשבות אלו לרוב לא נותנים את הדעת עליהן.
שבוע נהדר
יעל
היי יעל ותמי,
הסיפורים שלכן באמת מעלים שאלה על נחיצות התערבותנו בטבע.
אך נראה שאם התינוק רוצה להישאר במצג עכוז, הוא יישאר בו.
צריך לזכור שהטבע לא מניח שמצג עכוז פירושו לידה קיסרית!! אלא התינוק מגיע למצג שאידיאלי, כרגע, מבחינתו ולמעשה ממקם את עצמו באופן בו הוא היה רוצה להיוולד. בעבר היתה מקובלת לידה ואגינלית של תינוקות במצג עכוז וגם כיום יותר ויותר רופאים מאפשרים זאת ויותר ויותר נשים הולכות על זה. ייתכן שהתינוקות שלכן היו נולדים כך ללא בעיה, ויתכן שבמהלך לידה כזו היתה נוצרת מצוקה והיו מצילים אותם בניתוח חירום. (הרבה תינוקות נולדים עם חבל טבור כרוך ללא פגע, יש תנאים מסויימים בהם מצב זה הופך לסיכון).
ההיפוך הטבעי, בניגוד להיפוך החיצוני המאלץ, הוא למעשה "הזמנה להיפוך"; ירצה – יתהפך, לא ירצה – לא יתהפך.
באופן אישי, במסגרת טיפול ההיפוך אני גם מטפלת באם לפי אבחון. לעיתים האם לחוצה, או שגופה חלש, והתינוק, שכן מעוניין להתהפך, לא יכול לעשות זאת בשל הנסיבות. טיפול כזה מאפשר לתינוק יותר חופש תנועה לעבר המצג הדרוש לו.
הרבה נשים מגיעות לנסות להפוך את העובר בשבועות האחרונים של ההיריון על מנת להמנע מניתוח קיסרי. זה אחד הטיפולים בזכותם מתפרסמת הרפואה הסינית. אני מטפלת בנשים להיפוך עובר כבר הרבה שנים. מתוך הניסיון גיליתי שאין מאה אחוזי הצלחה. יש כמעט, כנראה 90% אחוזים של הצלחה. והבנתי, או כך אני מניחה, שה-10% אחוז של העוברים שאינם מתהפכים, היא מהסיבה שאינם מסוגלים להתהפך, והגורמים מגוונים, מחבל טבור כרוך באופן מסובך סביב גופו של העובר ועד בעיות פיזיולוגיות שונות של העובר. וכשהבנתי זאת, ומאז, אני מסבירה לנשים שבאות להיפוך, שהעובר יתהפך רק אם יוכל, וזה היתרון של הרפואה הסינית, והיופי שלה. העובר יגיב רק אם יוכל. ההיפוך האנרגטי בעזרת מוקסה ודיקור, יתרחש רק אם העובר מסוגל לו. בניגוד להיפוך חיצוני שיש בו אגרסיביות מה. כמו כן, גיליתי שאין מתכונים קבועים לדיקור להיפוך העובר. משום שכל אישה בנוייה אחרת ובעלת נטיות אינדיוידואליות של חוסר איזון. לדוגמא, פעם רק עשיתי טיפול לחיזוק דם, והעובר התהפך יומיים לאחר מכן. נפלאות דרכי העולם והעוברים. עם הרפואה הסינית הם רק זורמים. שבוע טוב ושנמשיך לנסות להפוך בעבור אלו שיוכלו.
שלום יעל
מאמר מעניין שמציג את אחת השאלות החשובות בנושא תפקיד המטפל בטיפול.
אני אענה על כך בציטוט מלינג-שו פרק 8 "לכל דיקור השיטה מעל הכל היא לא להחטיא את השתרשות ה-SHEN ." כדי להגיע לSHEN של המטופל אנו צריכים לבוא מה SHEN שלנו ,לשם כך אנחנו כדי שנהיה במקום מאוזן יותר.
אני מטפל בהרבה נשים בהיריון ולא מעט באו אלי להיפוך. הפחד מכישלון ,שלא יבואו אלי עוד מטופלים והרצון שהמטופל יעריך ישבח ויביא לי מטופלים ופרנסה נוספת מוציא אותי לפעמים מהאיזון הנכון וכך השתרשות ה-SHEN נפגעת,
המטפל צריך להבין שהוא מורה דרך בדרכו של האדם,הוא עוזר ומראה לו את הדרכים, מחזק דם וצי תומך ומעודד את ההולכת בדרך מפני החששות שבהתחלה החדשה ומשרה אווירה שלווה שמאפשרת לעובר את התחלת הלידה.
אם הכל נמדד בהצלחה בהיפוך או בכשלונו בלבד, המטפל הופך לעבד או לחמור שסוחב את המטופל על גבו למען המטרה שנקבעה. כאשר המטרה הגדולה יותר נשכחה והיא ילד בריא ואימא בריאה והכנה נפשית ופיזית לחווית האימאות שאלו המטרות החשובות מכל(כמו שאנשים טורחים ימים רבים על מסיבת החתונה שלהם ולא על הזוגיות שלהם)
אני יודע שזה לא קל כאשר צריך בסוף החודש לשלם שכ"ד ומיסים ,זהו היתרון והחיסרון של המקצוע שלנו . "להיות מודע ולהיות מאוזן".
והכי חשוב מזל טוב להולדת הבן והרבה בריאות לך ולתינוק
ענה על שאלתך שמורכבת ממשהו שאהוד כתב "להיות מודע", אני מאמינה שכדי להיות מטפלת, קודם כל בי ואחר כך בסובבים אותי, נדרשת מידה רבה מאוד של מודעות, של התפכסות, של centre, מקום מדויק ואמיתי ללא התערבות ריגשית או שיכלית – ושם ישנן תשובות, לפחות לרוב השאלות והתהיות שלי. העבודה להגיע למקום זה קשה, מאמצת, מייזעת… אבל רק במקום הזה נמצאות התשובות האמיתיות.
הערה לענבל ליכטבראון – מרבית הרופאים וכמו כן בתי החולים אינם מאפשרים לידות עכוז, לא בגלל שאינן איפשריות… משיקולים אינטרסנטים בלבד, ישנם כיום מעט מאוד רופאים היודעים ליילד לידות שכאילו, כל דור הרופאים החדש איננו בקיא בתחום כלל והמשוואה מבחינתם הינה:
מנח עכוז= ניתוח קיסרי – ללא עוררין
הרבה אהבה לכולנו!!!
היי יעל,
סליחה על העיכוב במתן תשובה.
אני חושבת שאת צודקת, אין באמת תשובה אחת, אבל אני אהבתי יותר את הצעתך, שיש עוד משהו שמנתב את הלידה- ובכלל את החיים. המשהו הזה יש לו כל מיני הגדרות וצורות- כל אחד על פי אמונתו, אבל הוא שם ואני חושבת שזה מאוד נכון.
תודה על תגובתך ושוב סליחה על העיכוב,
מערכת סינית- יעל
היי ענבל,
טוב לשמוע ממך שוב, וגם בפנייך אתנצל על העיכוב במתן התשובה.
במקרה האישי שלי עם שחר, לידה וגינאלית בפירוש הייתה מורידה את % ההישרדות שלו, ולכן אני חושבת שדווקא זה היה הדבר שנתן לו נתון פתיחה מצויין. אני יודעת שיש מיילדות שיודעות ליילד מנח עכוז, אבל למיטב ידיעתי, במרבית בתי החולים לא מעודדים את זה.
הטיפול להיפוך עובר הוא כמובן מצוין ואלטרנטיבה נהדרת לטיפול המוצע על ידי גינקולוגים, ואני מאוד בעדו, איני שוללת אותו, אני רק מציבה את השאלה- איך אנחנו יודעים שזה באמת נכון לעשות אותו?
הראיה שלך את הטיפול מציעה תשובה מעניינת שלא חשבתי עליה קודם.
תודה ושוב סליחה על העיכוב,
מערכת סינית- יעל
היי אפרת,
גם לך תודה על התגובה, וגם לך סליחה על העיכוב בתגובה שלי.
ההסבר שלך הוא נכון, ואכן- שחר התהפך. הוא היה יכול לעשות זאת. כל החודש התשיעי היה לי ג'ינג'י בבטן, שכמו אמר לי כל הזמן "אמא! אמא! תראי איך אני מתהפך! אה, פספסת? הנה, אני אעשה שוב"… כך שהוא היה יכול להתהפך.
אז השאלה שלי נשארת בעינה- כיוון ואני מאמינה ששחר עשה נכון ביותר כשהתייצב על מנח עכוז וטוב שלא הספקנו להתערב. איך אנחנו יודעים מתי להתערב ומתי עדיף שלא?
תודה ושוב סליחה על העיכוב- ונתראה ביום ג'?
מערכת סינית- יעל
היי אהוד,
תודה על תגובתך וגם לך- סליחה על העיכוב במתן תשובה (אני יודעת שזה נשמע כמו תקליט שרוט, אבל העומס השבוע היה רב).
אתה אומר דברים נכונים, אך אני עדיין תוהה, איך אני יודעת מתי נכון לעשות היפוך עובר ומתי לא.
במקרה שלי- ברור שלא היה נכון להתערב. במקרים אחרים- ברור שההתערבות שלנו נכונה ונחוצה וטוב שהיא שם.
איך מחליטים? איך יודעים מתי כן ומתי לא?
תודה,
מערכת סינית- יעל
נ.ב- שחר נולד לפני שנתיים וחצי, אבל אני לוקחת את האיחולים בכל זאת. טוב? 🙂
היי תמי,
תודה על תגובתך, אבל אני קצת חולקת על דעתך.
לא בטוח שתמיד אפשר מתוך התפקסות לדעת האם נכון לעשות את ההיפוך- ובטח שלא כולם.
לפעמים אני חושבת- עושים טעויות, ולפעמים פשוט אי אפשר לדעת.
אני תוהה בקול רם לא כי אני באמת חושבת שיש תשובה אחת, אלא כי מעניין אותי לדעת את הדברים ואני חושבת שחשוב לדון בהם עם אנשי מקצוע, וזה מעניין לראות את צורת המחשבה של אחרים.
תודה ויום טוב,
מערכת סינית- יעל
כל מטופל שמגיע אלינו לקליניקה, ולא משנה מה הבעיה או חוסר האיזון שהוא מציג, בעצם הגעתו לטיפול הוא למעשה מבקש מאיתנו להתערב ולעזור לו לחזור למצב של בריאות. עלינו כמטפלים לפעול תמיד במידת אחריות ורצינות, לפי הידע והנסיון שבידינו, ומתוך כוונה טובה וכנה לעזור לו. וכמו בכל תחום, אנחנו אף פעם לא יכולים להיות בטוחים במאת האחוזים בתוצאות הטיפול, גם אם יש לנו המון נסיון וידע. אנחנו יכולים לשער בסבירות גבוהה, אך אין מאה אחוז.
במקרה של היפוך העובר על ידי טיפול ברפואה סינית, אני שמחה שאין מאה אחוז… כי כפי שהסיפור שלך, יעל, וסיפורים נוספים מדגימים, המקרים בהם היפוך העובר אינם עובדים הם על פי רוב אותם מקרים שמשהו מפריע לעובר להתהפך. כלומר – אם העובר יכול, הוא מתהפך כתוצאה מהטיפול, ואם לא אז לא…
ולכן, אני אישית מאמינה שאין צורך לפחד מהתערבות, כפי שאיננו מפחדים להתערב במצבו של מטופל עם כתף קפואה.
הרבה בריאות,
יעל סייג