אומנות ההתבוננות על פי ג'וליאן סקוט

אומנות ההתבוננות על פי ג'וליאן סקוט

מאת: יעל ארנסט
במהלך שבר באמון שהיה לי עם הרפואה הסינית בכל הקשור לילד שלי, לא רציתי אפילו לראות את הספר של ג'וליאן סקוט.
לא משהו אישי נגד ג'וליאן, אבל משהו בי היה צריך הפסקה מהספר.
השבר הסתיים, האמונה שבה חזקה כתמיד, והקריאה בספר של ג'וליאן ממשיכה בדיוק מהמקום בו הפסקתי בפעם הקודמת.

תוספת קטנה לגבי חוסר ועודף
בפרק על חוסר ועודף ישנה התייחסות חשובה ל- LPF.
ג'וליאן סוקר את הנושא מכל היבט, ורציתי להאיר לכם את הנקודה הזו. בעידן של אנטיביוטיקה (לדוגמא), LPF הוא עניין שיכול להיווצר בקלות בילדים.
אל תדלגו על ההתייחסות הזו.

אבחנת ילדים
21 עמודים מקדיש ג'וליאן לכל הקשור לאבחון, כאשר הוא חוזר ומדגיש שההתבוננות היא החשובה מכולן.
כולנו יודעים שיש הבדל משמעותי בין היכולת שלנו לתשאל מבוגר לבין היכולת שלנו לתשאל ילד. מה גם שלרוב, בכל הקשור לילדים, יש לנו את התיווך של מבוגר- אמא או אבא. כשאני חושבת על זה עכשיו, זה עלול גם לבלבל- לפעמים ההורה יכול להשליך מעולמו על הילד, וזה לאו דווקא יהיה נכון עבור הילד. בנוסף, אבא ואמא יכולים לעתים לחוות אחרת את הילד, ובהתאם יהיו הדברים שיגידו למטפל, שיכולים לסתור זה את זה.
איך מטפל יכול לדעת מה קורה עם הילד באמת?

אם כן, התבוננות בילד ותשאול ההורה הם שני מקורות המידע העיקרים על פיהם נאבחן ילד.
ההתבוננות חשובה משתי סיבות:
הראשונה- על פיה נוכל לאבחן אם הילד הוא חוסר או עודף.
השניה- ההתבוננות תיתן לנו את האפשרות לעקוב אחר השינויים המתרחשים לאחר טיפול.
אין ספק שגם תיאורי ההורים חשובים כאן, אבל יש שינויים שאי אפשר להתווכח איתם ונראה אותם בילד- רמת חיוניות, רמת אקטיביות, צבע הפנים וכיו"ב.

אומנות ההתבוננות
ברמה הפרקטית, מדובר על אומנות ההתבוננות שמתחילה מהרגע בו הילד וההורה נכנסים לקליניקה.
אבל פה ג'וליאן מיד מזהיר- להסתכל בעיקר על ההורה, ומזוית העין להציץ בילד. ג'וליאן אומר שילדים מאוד רגישים למבטים ארוכים ונוקבים, ועלולים להרגיש ביישנות גדולה אם הם מרגישים שמביטים בהם יותר מדי, והם גם עלולים להתחיל לבכות. לכן, בהתחלה, להסתכל אבל בזהירות.
מכאן אנחנו ממשיכים לקרוא את משנתו של ג'וליאן, וממשיכים לאבחנות נוספות.

וריד האצבע הוא אחד הכלים דרכם ניתן לאבחן את הפתוגן מולו אנחנו עומדים.
ג'וליאן סוקר את האלמנטים השונים שיש לשים לב אליהם, המיקום של הוריד, מה אומר האורך של הוריד, רוחבו והצבע שלו.
ואז אנחנו מקבלים טבלאות מסודרות וברורות הבאות לעזור לנו באבחנה שלנו.

Belive what you see
ג'וליאן מצייד אותנו לתחילת הדרך עם המשפט הפשוט "האמינו במה שאתם רואים".
אכן, בעידן בו אנחנו מסתמכים על אבחנת דופק, לשון, ויש מאיתנו שגם מכניסים שלל סימפטומים לתוכנת מחשב ומקבלים אבחנה מסודרת של סינדרומים, לסמוך על התבוננות היא בגדר סכנת הכחדה.
אבל אנחנו כבר מכירים קצת את ג'וליאן, ויודעים שאצלו הכל פשוט.
התחברות שלנו לאינטואיציה, ריכוז בכאן ועכשיו, והדברים בקליניקה נעשים ברורים- בעיקר עם ילדים.

עכשיו תורכם
מה דעתכם על מה שג'וליאן אומר? איך אתם מאבחנים בקליניקה כשאתם מטפלים בילדים?
אשמח לקרוא את תגובותכים ולהגיב.

תגובות

  1. טוב, לגבי אבחנה בטיפול בילדים, אכן, מדובר במופע אקרובטי בזמן הטיפול. הילדים מופיעים בלווי של אחד ההורים, לעיתים גם אחים, שני הורים, סבא, ו\או סבתא. אני משמניה את כולם להכנס, כמובן בהסכמת הילד, אם הוא בגיל מתאים. למה? כי כל אחד מבני המשפחה יעזור לי באבחנה, בפרוגנוזה, ואף בטיפול. אבחנה- אכן יכול להיות מבלבל, כשהורה אחד אומר שהילד ישן כל הלילה והשני, מביט בו טרוט עיניים ואומר: "אני לא מאמינה שאתה אומר את זה, אתה יודע כמה פעמים קמתי מהמיטה הלילה?" אם כך יש למצוא את עמק השווה ,ולאבחן גם את ההורים, במקרה הזה, אחד היסטרי, השני אדיש ומנותק רגשית, שלישית קצת אובססיבית, והרביעי היפוכונדר. לך תצא מזה עכשיו- כתב המשורר. חשוב להתבונן בילד כל הזמן, לשים לב להתנהגות, לתנועות, עם מי הוא מרגיש נוח, מי מההורים מזין אותו, ומי מלחיץ אותו- או מבצע בקרת יתר. לשים לב לצבע הילד- אדום, כחול, ירקרק- כל אלו יתנו לנו אינפורמציה לגבי מצב של חום\ קור\ סטגצניה\ חולשה וכו… לשים לב למצב האנרגתי של הילד- האם הוא צמוד לאחד ההורים, או פעיל… ליצור איתו קשר באותו זמן, לדבר איתו, להתקרב, להתחיל ליגוע, להרגיש את הגב- עמוד השדרה, לשהרגיש את בלוטות הלימפה, ולבדוף- את הקיסר- הדופק, וכל זאת תוך כדי שירים, משחקים, ציורים, הפרחת בועות סבון וכו… ליצור אמון, לתת לילד להרגיש שהגיע למקום שמקבל אותו, וגם מאתגר אותו להתפתחות. כשמגיעים כמה דורות לטיפול- האבחנה יכולה לחצות שנים ודורות, לקבל מימד רחב מאוד של צ'י העובר דרך דורות ועלול לבוא לידי ביטוי אצל ילד דרך סבא דוקא, או סבתא. ולכן יש יתרון גדול לנוכחות המשפחה בטיפול, אלא אם כן, הדבר מפריע, ואז יש לגייס את כוחות האסרטיביות ולהוציא החוצה את מי שמפריע לטיפול להתנהל. כבר היתה אצלי סבתא שכל מה שענין אותה, הוא שאתן לה תשובות לגבי ענינים בריאותיים המפריעים לה באופן אישי, הילד היה רק תפאורה, ולכן היא התבקשה בנימוס אך בנחישות, להיות בשקט או לצאת. אכן, עולם ומלואו מתגלה כשרק מגיע ילד לטיפול. אנחנו נחפשים לכל המבנה המשפחתי ממנו הוא מגיע ואני מאמינה שזה לטובה.

  2. היי אפרת,

    אני שמחה לראות אותך פה איתנו. 🙂
    אכן, נשמע שמופע אקרובטי מתאר היטב את היכולות והאפשרויות שמופיעות בזמן אבחון ילדים.
    אני מכירה את הסיפור מהצד של ההורים, ונראה לי תמיד עסק מאוד "מפוקפק" לטפל בהורים… סליחה, בילדים!
    אבל זה בעצם כך, לא? הטיפול הוא תמיד לפחות בשני בני אדם במקביל…. ובהיותי אמא פולניה ששואלת המון שאלות כי היא רוצה לדעת ולנסות להבין עוד, אני יודעת שזה לעתים יכול להעיק על המטפל- לא רק ברפואה סינית.

    בתור בוגרת קורס של ג'וליאן סקוט, אשמח אם תוכלי לחלוק עוד קצת איתנו מניסיונך, ולהעשיר את הקריאה של חומר דו מימדי ולהוסיף מימד נוסף.

    תודה,
    מערכת סינית- יעל

כתבות דומות

צינורית הדמעות

מאת: ארם צייג
נועם עזרא

מאת: יעל ארנסט
צפריר נחמני

מאת: יעל ארנסט