מדקרים ללא גבולות

מדקרים ללא גבולות

מאת: קרן אסולין
מדקרים ללא גבולות

במטוס מאמסטרדם לפורטלנד, אורגון, מאתרת את מקום הישיבה שלי, במושב ליד יושב בחור אמריקאי צעיר, אני מסמנת לו שהמושב שלי ליד החלון, הוא קם ונותן לי לעבור, אני מתיישבת.
"Bad news for ya" פונה אלי האמריקאי.
למה? אני שואלת .
והוא מסביר – לפני חמש דקות לקחתי כדור שינה קטלני, זה אומר שתוך חצי שעה אין עם מי לדבר, אם תצטרכי לצאת לשירותים תצטרכי לדחוף אותי בכח או לקפוץ מעלי..
זה בסדר, אני עונה, אני גמישה נסתדר.

בחצי השעה עד שהכדור התחיל להשפיע (הוא הציע לי גם אחד, סרבתי בנימוס), הבחור סיפר לי שהוא טייס מסוק באפגניסטן, חודש שם, חודש בבית.
כשהוא שם הוא עסוק בלהשתדל לא למות וכשבבית עסוק בסיוטים בלילה, אינסומניה ובטיפולים אצל נטורופתית שטוענת שבלוטת האדרנל שלו יצאה משליטה.
למה אתה עושה את זה? שאלתי.  אני צריך כסף, הוא ענה. אשתו עוסקת בכירופרקטיקה והם פתחו לא מזמן מרכז טיפולים חדש, מקוה לעמוד על הרגליים בקרוב ולהפסיק עם הנסיעות.
אחרי חצי שעה הבחור מתארגן עם כרית לצוואר ,כיסוי לעיניים, ותוך דקות צונח על השולחן הפתוח ונרדם ל- 10 שעות הקרובות.

פתיחה מעניינת לשבועיים הקרובים בהם אעבור הכשרה לטיפול בנפגעי פוסט טראומה של ארגון "מדקרים ללא גבולות", אבקר חברים בסיאטל ואעבוד בקליניקה בוושינגטון די סי עם המדקרת
האחראית על פרוייקט טיפול בנפגעי הלם קרב בצבא ארה"ב, בשיתוף עם הפנטגון.
פורטלנד זו עיר של רוחניקים, כל מיני אלטרנטיבים, כמונו- חנויות טבע, פחי מיחזור, קולנוע שמקרין סרטים ישנים, וכמה היפים עם שלטים בכיכר. גרסה מנומנמת של "צדק חברתי".
מסתבר שגם אובמה חוטף ביקורת, אבל לביבי יותר קל למצוא חרוזים וסלוגנים.

"מדקרים ללא גבולות" זו עמותה ללא מטרות רווח, שקמה אחרי הוריקן קטרינה ב- 2005, ועוסקת בשליחת משלחות ריפוי בדיקור לאזורים שחוו אסון (אסון טבע, תאונה, ארוע טרור, מלחמה..),
וכמו כן מכשירה ותומכת במטפלים לפתיחת קליניקות קהילתיות התנדבותיות ליוצאי צבא בכל רחבי ארצות הברית.
ההכשרה התקיימה במבנה המכללה לרפואה סינית בעיר וערך יומיים, סוף שבוע. בערך 50 משתתפים, מטפלים מכל רחבי ארצות הברית ואחת מיפו.
בהרצאת הפתיחה כל אחד התבקש להציג את עצמו ולספר למה הוא כאן. פרט לסטודנטית אחת וכמה מטפלים צעירים, רוב המשתתפים היו מטפלים ותיקים, שנים במקצוע, שמרגישים שהם רוצים
למצוא דרך לתרום לקהילה. אחת אמרה בכנות, שהיא אוהבת לטפל בדיקור ואוהבת לטייל בעולם…
ואז הגיע תורי לדבר וכולם הסתקרנו מי זאת המשוגעת הזאת שטסה חצי עולם בשביל סוף שבוע. האמת היא שהנושא של פוסט טראומה יושב לי בראש כבר הרבה שנים, אני עוסקת בו ולומדת אותו
כבר תקופה, והרגשתי שעכשיו זה הזמן הנכון לעשות עם זה משהו. ישראל, לצערי, היא מדינה רוויה בטראומה, שהיא תוצאה ישירה של הסכסוך האזורי. אין לי יומרות לפתור את הסכסוך,
אבל אם נוכל להביא ריפוי למקום של כ"כ הרבה קושי, כבר עשינו הרבה. אליין, המטפלת שיצא לי לעבוד איתה בוושינגטון די סי קוראת לעבודה שלה- To bring peace into war.
להביא שלום אל המלחמה. להביא אהבה למקום של שנאה וקושי. לשמחתי זה משהו שאנחנו יכולים לעשות (ועדיף יחד), עם המקצוע שבחרנו.

זהו לא קורס מקצועי עיוני שנכנס להגדרות ולאבחנה המבדלת של פוסט טראומה. זו השתלמות שנותנת רקע מקצועי לתופעה, לימוד שיטת דיקור פשוטה עפ"י פרוטוקול NADA של  דיקור אוזן,
עקרונות הטיפול הקבוצתי (זהו טיפול שנעשה בקבוצה ומשתמש באנרגיה של הקבוצה), העבודה הקהילתית בנפגעי פוסט טראומה, והכשרה לעבודת צוות במשלחות סיוע לאזורי אסון.
הבשורות הטובות הן שאתם לא צריכים לנסוע חצי עולם בשביל זה, כי ההכשרה של "מדקרים ללא גבולות" מגיעה לארץ.

בימים אלה אנחנו עובדים על שיתוף פעולה אפשרי עם נט"ל (נפגעי טראומה לאומית), והתאמת הקורס לישראל- לעבודה עם הצבא ויוצאי צבא, לעבודה עם אוכלוסיות שחוו אלימות והפגזות
באוכלוסיה היהודית והן באוכלוסיה הערבית.

למה לעשות את ההשתלמות של מדקרים ללא גבולות:
1. כי ההכשרה מאפשרת להצטרף לארגון במשימות שלו ברחבי העולם, או ליזום משלחת לסיוע באסונות משלנו..
2. כי הקורס נותן כלים לעבודה קהילתית וגם לעבודה בקליניקה הפרטית שלנו
3. כי אנחנו חיים באזור רווי אלימות וטראומות
4. כי הרבה מהבעיות שאנחנו נתקלים בהן בקליניקה יושבות על טראומות
5. כי זאת הזדמנות ליצור קהילה של מטפלים שעובדים ביחד ונותנים לחברה
6. כי זאת הזדמנות נדירה שהקורס קורה בארץ ולא בארה"ב

אני מודה שהדבר הראשון שמשך אותי לקרוא על "מדקרים ללא גבולות", כבר לפני כמה שנים, ממש פה באתר סינית, היה ה"ללא גבולות".
זה נראה לי מאד רומנטי לנסוע למקומות נידחים בעולם עם מחטים ולעזור במקומות שעברו אסונות. ואז עלה לי המשפט ההוא שאומר ש"עניי עירך קודמים." אבל אתם יודעים מה,
אני לא חושבת שיש עניים שקודמים לאחרים. יש הרבה קושי בעולם, יש אנשים בהאיטי שאיבדו את הבית שלהם ברעידת אדמה, וילדים בארה"ב שראו את החברים שלהם מתים בטבח בבית ספר,
יש ניצולי שואה שאין להם מה לאכול, פליטים מאפריקה שישנים בגנים ציבוריים בגשם, חיילים לשעבר שמתעוררים בלילה מסיוט, ילדים מעזה שנהרס להם הבית וילדים משדרות שנמצאים
כבר שנים בחרדה מתמדת וקופצים מכל אופנוע שעובר.
ולנו יש הזדמנות לבחור משהו שמדבר אלינו ולעזור מהמקום שלנו, עם סיר מרק לרעבים, תשומת לב לזקנים או מחטים, כוונה וצ'י.

You may say I'm a dreamer, but I'm not the only one~
~I hope someday you 'll join us , and the world will be as one

John Lennon 

בקרוב אפרסם פרטים על ההשתלמות, אני מזמינה אותכם להצטרף.

תמונה: freeimages.com/sanja gjenero

המחברת:
קרן אסולין
מטפלת ומורה לרפואה סינית
keren234@yahoo.com 

תגובות

  1. קרן, כל הכבוד על היוזמה! רציתי ללכת להכשרה שלהם כשהייתי בארה"ב ולא הספקתי. וגם אני מחוברת לנושא פוסט-טראומה צבאית בארץ… נושא שעובר מתחת לרדאר כי כל כך הרבה מתקשים להודות – בפני עצמם, קודם כל, שהם בכלל בטראומה.
    מצפה לשמוע עוד על ההכשרה בארץ. תודה!

  2. מירב, אחת הבעיות בפוסט טראומה זה שלא "רואים" את הבעיה שלהם. אם הזכרת טראומה צבאית, פצועי צבא עם נכות או גפה קטועה נתפסים כגיבורים ואילו פגועי הטראומה כמי שלא קרה לו כלום ולפעמים כפחדנים או בכיינים.
    ההכשרה תתקיים בעוד כמה חודשים, אעדכן ברגע שיהיו לנו עוד פרטים.
    תודה על ההתעניינות, אני מקבלת הרבה תגובות של אנשים שרוצים להיות חלק וזה מבורך ומשמח.
    קרן

  3. יוזמה ברוכה ורעיון נפלא, קרן. משמח לשמוע ולקרוא על תפיסה עמוקה של העיסוק בטיפול. איני מדקר אבל אמשיך להתעדכן, ומאחל המון בהצלחה.

  4. טאו יקר,
    יש סיכוי טוב שנשלב בפרוייקט גם מטפלי מגע בהמשך
    דה מור דה מריאר 🙂

  5. באמת כל הכבוד על היוזמה קרן !!!
    במהלך השנתיים האחרונות עבדתי ועובד עם פגועי ראש חלקם נכי צה"ל ואשמח לשמוע ולהצטרף לפרוייקט
    וכמובן ללמוד ולשתף מנסיוני
    תודה
    שי

  6. מעולה, ברוך הבא לקהילה 🙂 מקוה לפרסם עוד פרטים בקרוב, נשמח כמובן להעזר בנסיונך, איפה אתה עובד?

  7. נשמע מדהים קרן 🙂
    מחכה לשמוע פרטים על ההשתלמות
    אף פעם אי אפשר לדעת לאן נתגלגל..
    ישר-כוח!!

  8. בתור מטפלת מתחילה…
    האם דרוש ניסיון קודם בתחום כדי לקחת חלק?

כתבות דומות

קליניקה עובדת

מאת: יעל ארנסט
קליניקה עובדת

מאת: יעל ארנסט